ראשי ערים בנגב, הגישו ביום ראשון (7/4/19) בג"צ כנגד משרד הבריאות ומשרד האוצר על העיכוב בהקמת בית חולים שני בנגב.

בצל הבחירות לכנסת ה- 21, ראשי הערים בנגב יוצאים למאבק על זכותם הבסיסית – בריאות. מועצת הנגב יחד עם קואליציית ארגוני הבריאות בנגב עתרו הבוקר, 7/4/2019 לבג"צ כנגד שר הבריאות (רה"מ נתניהו) ושר האוצר בתביעה לפרסם בתוך ששה חודשים מכרז להקמת בית חולים שני בנגב. בין העותרים מיכאל ביטון יו"ר "מועצת הנגב" ולשעבר ראש מועצת ירוחם ו-7 ראשי רשויות בנגב: איציק דנינו ראש עיריית אופקים, ניסן בן חמו ראש עיריית ערד, רוני מרום ראש מועצה אזורית מצפה רמון, עומאר אבו רקייק ראש מועצה מקומית תל שבע, ניר זמיר ראש מועצה אזורית בני שמעון ועוד.

בספטמבר 2014 החליטה הממשלה להקים בית חולים שני, ציבורי וכללי בנגב אבל עד היום, כארבע וחצי שנים לאחר ההחלטה, לא חלה התקדמות ממשית בהקמתו. החלטת הממשלה אימצה החלטה של ועדה מקצועית בכירה שקבעה כי צעד זה הינו מחויב המציאות על מנת לצמצם פערי בריאות עמוקים בין אזורי המרכז לאזור הנגב ולהבטיח לתושבי הנגב שוויון בזמינות ונגישות לשל שירותי הבריאות. הוועדה המליצה להתחיל בתכנון ביה"ח באופן מידי ובהחלטת הממשלה פורסם שהמכרז יפורסם בתוך שנתיים.

אך למרות כל ההחלטות והפרסומים לא נקבע מפעיל, לא הוקצה תקציב ולא הוצא מכרז ולא הוחל בתכנון המבנה לפרטיו (מזמן התכנון לוקח 7 שנים עד שבי"ח מופעל!) יש מחלוקת בין משרדי הממשלה הגורמת לעיכוב ובכך מונעת מתושבי הנגב את השירות החיוני.

העתירה דורשת מהממשלה לבצע את החלטותיה. כמו גם לפעול בהתאם לעיקרון השוויון לטובת אזרחיה. העתירה תובעת לקבוע מועד לפרסום מכרזים, לתקצוב ולהקמת בית החולים.

התשתיות העובדתיות עפ"י העתירה:

בית חולים סורוקה שבבאר שבע הוא מהגדולים במדינה ומשרת כ-790,000 תושבים (נכו ל2016) יש בו 1200 מיטות אשפוז.. מעבר להיותו מרכז רפואי לתושבים הוא משמש כמרכז שירות-על עבור בתי חולים באזור ועבור הפעילות הצבאית המתקיימת בדרום. סורוקה הינו החלופה היחידה לתושבי מרכז הנגב ומזרח הנגב (לתושבי הנגב המערבי יש גם את בי"ח ברזילי ולתושבי אילת והסביבה יש את בי"ח יוספטל) .

אזור הנגב נמצא בצמיחה דמוגרפית חיובית בשנים האחרונות והמגמה צפויה להתרחב ותוך מספר עשורים הנגב יכפיל את גודלו הדמוגרפי. עוד משנות ה-70 נערך דיון על הצורך בהקמת בי"ח ציבורי נוסף בנגב. סורוקה הוא בי"ח גדול ואין מקום להגדלתו בשל חשש לפגיעה ברמת תפקודו במצבי חרום. אך תושבי הנגב נאלצים להמתין בתורים ארוכים לצורך קבלת שירותי בריאות ורבים מהם נאלצים לצרוך שירותים אלו במרכז הארץ תוך הוצאות כספיות גבוהות ואי נוחות גבוהה.

בשנות ה-90 הוחלט על הקמת בי"ח ציבורי נוסף בב"ש אך המכרז להקמתו לא פורסם. בהמשך בשנת 2005 המליץ צוות מקצועי שבחן את צרכי הבריאות באזור על הקמת בי"ח שני ובו 900 מיטות, בשנת 2010 הוצגה הצעה נוספת ובשנת 2011 דובר על הקמת בי"ח באזור התעשייה "עידן הנגב" בצומת להבים-רהט. בשנת 2014 הוקמה "ועדת אפק" ברשות מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' ארנון אפק שהגישה המלצות להקמת בי"ח נוסף בנגב. הוועדה קבעה שעד שנת 2025 יהיה צורך ב1900 מיטות עבור מיליון תושבים שיהיו רק בנפת ב"ש! הוועדה המליצה על הקמת מרכז רפואי ציבורי משולב שיכלול בי"ח כללי, מרכז גריאטרי ובי"ח פסיכיאטרי. הקמת מוסד שכזה יביא לתחרות על שירותי הרפואה באזור ותוביל ליצירת מקומות לימוד להגדלת מספר הסטודנטים לרפואה ולסיעוד שיהיו תוספת כוח אדם בדרום. העלות הוערכה ב-900 מיליון ₪ והומלץ על תכנון באופן מידי (שימשך כשנתיים וחצי)

בספטמבר 2014 אחרי לחץ של גורמים שונים פורסמה החלטת הממשלה 2025 להקמת בי"ח ציבורי שני בנגב. הוחלט שיפורסם מכרז בתוך שנתיים אך עד כה ועדת ההיגוי שהוקמה התכנסה למפגשים בודדים והמפגש האחרון קוים לאחר לחץ רב בשנת 2018. התכנון לא הושלם עד סופו, לא הוקצה תקציב ולא קמה ועדת מכרזים.

חרף המחסור החמור בכוח אדם רפואי בדרום לא ננקטו צעדים לתגבור ולהכשרת צוותים רפואיים מתושבי האזור (תושבי הנגב מהווים 9% מתושבי המדינה אך יש בו רק 800 סטודנטים לרפואה מתוך 5,000 בישראל ורק עשירית מהם תושבי הנגב! ) כך ימשיך הנגב לסבול ממצוקת כוח אדם רפואי בעשורים הבאים!!

הפערים בין אזור מרכז הארץ לאזור הנגב עמוקים וחמורים. לדוגמא: בתל אביב זמינות רופא ילדים עומדת על 31 שעות לאלף מבוטחים אך בנגב רק 16 שעות! זמן ההמתנה לניתוח בדרום הוא 144% מזמן ההמתנה הממוצע הארצי. בעוד שבתל אביב שעור מיטות האשפוז לאלף איש עומד על 2.4 בדרום הוא עומד על 1.52 . מספר הרופאים לאלף נפש בארצי עומד על 3.4 ואילו בדרום רק על 2.5 (73.5% מהאחוז הארצי) תוחלת החיים בארצי עומדת על 82.6 ואילו בדרום על 81 כמעט שנתיים הפרש! ותמותת תינוקות עומדת על 150% יותר מהממוצע הארצי!

כל הפרטים האלו ופרטים נוספים מפורטים בעתירה שהוגשה לבג"ץ.

העותר, מיכאל ביטון, יו"ר "מועצת הנגב" ולשעבר ראש מועצת ירוחם: "תושבי הנגב לא מוכנים להיות אזרחים סוג ב' ולקבל שירותים סוג ב'. ועדה מקצועית בכירה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות קבעה שהדרך הנכונה להבטיח שוויון בשירותי הבריאות בנגב היא להקים בית חולים שני בשנת 2025. הממשלה אימצה את ההמלצה בספטמבר 2014. חלפו ארבע וחצי שנים ואין שום התקדמות. האוצר מצפצף צפצוף ארוך על צרכי הבריאות של תושבי הנגב, ומסכל באופן ממוקד את ביצוע החלטות הממשלה".

ליטל גרוסמן, עמותת רופאים לזכויות אדם: "בריאות תושבי הדרום הוזנחה במשך שנים. את התוצאות אנחנו רואים במדדי תוחלת החיים הנמוכים ביותר ובתמותת תינוקות הגבוהה ביותר בארץ. פתיחת בית חולים נוסף היא צעד חשוב בדרך לסגירת הפערים הללו אולם גם פה במקום לקדם את המהלך משרדי הממשלה ממשיכים במדיניות גרירת הרגליים כשתושבי הדרום הם אלו שמשלמים את המחיר, בבריאותם"

עו"ד ניסן בן חמו, ראש עירייה ערד:  "ישנה החלטת ממשלה להקמת בית חולים נוסף בנגב, אך היא אינה מתבצעת. לאור הסיוע שקיבל בזמנו בית חולים הדסה אנו מבינים שלא מדובר בשיקול כספי אלא בעניין של סדרי עדיפויות. לכן, אני רואה בחומרה רבה את המצב בו תושבי הדרום לא מקבלים שירותי רפואה כמו במרכז הארץ, והפערים רק הולכים וגדלים".

יענקלה פטרושקה, מראשי פורום בריאות בדרום: "קואליציית ארגוני הבריאות דורשת להבטיח שהחולים בנגב לא ימשיכו לקבל שירות מפלה ברמה נמוכה, ולהמתין בתורים אינסופיים לניתוחים ולטיפולים. כיום לרשות תושב מדינת תל אביב עומדים עשרה מרכזים רפואיים ובהם מגוון חלופות טיפול משובחות. אין סיבה שתושב באר שבע או ערד יצטרך להסתפק בחלופה אחת, וגם היא נחותה. אנחנו משלמים דמי ביטוח בריאות בדיוק כמו תושבי רמת השרון, ותובעים לקבל בדיוק אותה רמת שירות!".

פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון: "כל המדדים הבסיסיים, כגון מספר המיטות ומספר עמדות הטיפול, מצביעים על כך ששירותי האשפוז בנגב נחותים בעשרות אחוזים מהממוצע הארצי. הנתונים ידועים לכל, אבל לא נעשה מאמץ ממשי לשינוי המצב. אדרבא: בתי החולים במרכז הארץ נהנים מהכנסות עתק מתיירות מרפא ומתרומות עצומות של נדבנים, והפערים מעמיקים".

עו"ד אילנה קוורטין, סמנכ"לית פיתוח משאבים וקשרי ממשל בארגון ארץעיר, המייצגת את העותרים: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי מבטיח לאזרחים שירות זמין ונגיש, במרחק סביר ממקום מגוריהם, ואוסר על אפליה. בפועל, תושבים רבים בנגב הזקוקים לבדיקה מורכבת או לטיפול דחוף, נודדים למרחקים כדי לקבל טיפול בתל אביב. לפעמים הם נוטלים על עצמם הוצאות כבדות וחווים נתק ממשפחתם התומכת. זהו מצב המוחק את עקרונות החוק, ואסור שיימשך".

כתבות נוספות בנושא:
הזעקה לשוויון חברתי בבריאות(ועדת הכנסת 2017)
כנס מצפה רמון לשוויון בבריאות (2016)