(צילום-תומר כהנא)
סמיכות הכתבות הטלוויזיוניות על אירועי ההלוויה של סמי אל ג'עאר ז"ל מרהט ולהלווייתו של ג'יהאד מורנייה בלבנון יצרה דימוי מוטעה ומעוות, המשקף לכאורה את "האויב המשותף" – מדינת ישראל. דימוי זה מצביע על חוסר ההבנה והתהום העמוקה הפעורה בין החברה היהודית לחברה הערבית. התקשורת לוקחת חלק משמעותי בהגדלת והנצחת הנתק מתוך התגייסות בלתי מודעת לאינטרס המדומה של המדינה ולאו דווקא של הציבור.
מאת: תומר כהנא*
לו הייתה קיימת הבנה של המדינה שהבדואים ברהט חיים ביקום מקביל, משולבים במידה מועטה במערכות הקיום של מדינת ישראל, אירועים כאלו היו יכולים להימנע.
כדי להבין את התפרצות הזעם שליוותה את הלווייתו של סמי אל ג'עאר ומותו של סמי אל זיאדנה ברהט בשבוע שעבר יש להכיר בטעות ההיסטורית והאידיאולוגית שעשתה מדינת ישראל בהקמתה של העיר בתחילת שנות השבעים. האווירה האנטגוניסטית כלפי הבדואים ושל צעירים בדואים כלפי המדינה מתפרצת כאשר אירועים כאלו מתרחשים ואז הנתק בינם לבין מדינת ישראל נראה בלתי הפיך כי הם מזינים בו זמנית את הציבור היהודי ואת הציבור הבדואי.
רהט הוקמה על ידי מדינת ישראל בשנת 1972 על אדמות שבט אלהוזייל, אחד השבטים הבדואיים המפורסמים בנגב. הכוונה הייתה לרכז את הבדואים בשטח מצומצם שלא יתפסו אדמות ושטחים רחבים מדי. אך המדינה לא תכננה קדימה את עתידה הכלכלי והחברתי.
עיר בדואית היא סוג של אוקסימורון. סתירה פנימית קשה נמצאת בתוך הוויתה. שהרי בדואי הוא איש המדבר. להפוך אותו לעירוני זה לתלוש אותו ממאות שנים של מורשת החיים במדבר ולהכניסו לתוך מבנה חיים מערבי זר במהותו. רהט, 42 שנים לאחר הקמתה לא התאוששה מהמשבר הזה.
אנשים שאיבדו את מטה לחמם – הצאן ומעט החקלאות – חיים בסיסיים אך מלאי חרות וכבוד, הפכו להיות עבדים של כלכלה ופוליטיקה עירונית מערבית שזרה להם. תרבות המבוססת על חיי טבע, שבט, בעלי חיים, אתיקה וחוקים, מתפרקת לרסיסים במעבר לעיר.
החיים בעיר הופכים ליקרים ואין מקור הכנסה ופרנסה. לעומת זאת, יש הוצאות: בנית בית, משכנתא, ארנונה חשמל מים.. ערכים שאינם מוכרים לדור הראשון המתיישב ברהט.
הדלות שהייתה מכובדת בחיי הנדודים, הפכה למנוולת, בחיים בעיר.
הנכנס לרהט, מזהה מיד את הדלות העוני הבלבול וחוסר הניקיון האופייניים לעיר עולם שלישי שאינה מתוחזקת. אין אפילו להשוותה לדלה שבערים הערביות בצפון הארץ.
מדינת ישראל שלא זיהתה את המשגה, הקימה ועברה הלאה.. את משאביה השקיעה במקומות אחרים.
הבדואים נזנחו לאנחות ובשל היותם צנועים בדרישותיהם ובשל היותם מבולבלים ומנותקים תרתי משמע מההוויה הפוליטית כלכלית של מדינת ישראל, הסכינו עם הנסיבות והחלו לייצר תרבות משנית המבוססת על מחסור דחייה ואפליה.
האבטלה גבוהה מאוד. מעבר לפרסומי הלמ"ס ההערכה היא שמדובר בלמעלה מחמישים אחוזי אבטלה – גברים ונשים. שישים אלף תושבים יש היום ברהט, 60% מהם צעירים מתחת לגיל 20.
צעירים המסיימים שתים עשרה שנות לימוד הם חסרי אופק תעסוקתי. אותם צעירים בניגוד להוריהם, אינם דוברים עברית רהוטה, עברית שהיא כרטיס כניסה לעולם התעסוקה הישראלי. מעטים יוצאים ללימודי השכלה גבוהה, וגם הם מתקשים בהשגת פרנסה.
האבטלה והמחסור מביאים צעירים רבים לפעילות עבריינית ולסמים, כמו גם, למסגדים, שם ניתן למלא מצברים ולהתחבר לכוחות חזקים שניתן להזדהות איתם.
צעירים אלו חשופים לתקשורת הערבית הרבה יותר מהעברית הישראלית, הם שואבים את תפישת עולמם משידורי דת ופאן לאומיות ערבית, הממלאים ואקום בשל חוסר מעורבותה של המדינה.
המדינה ברהט מיוצגת באופן כמעט בלעדי על ידי המשטרה. גם באופן מעשי וגם בצורה סימבולית. לפיכך, יחס המשטרה מתפרש כיחס המדינה. המשטרה ברבדים רבים ברהט, אבל בעיקר בקרב הצעירים היא האויב. והיא זוכה במעמד בצדק, בשל היותה גוף אוכף בלבד שאיננו קהילתי, ופעילותה מלווה במקרים רבים ביחס משפיל ומתנכר.
האירועים האחרונים ברהט בהם נהרגו על ידי המשטרה סמי אלג'עאר וסמי אל זיאדנה והתסיסה והמחאה הקשה כנגד המשטרה הם תולדה של כעס ותסכול מצטבר לא רק כנגד המשטרה אלא כנגד המדינה המתנכרת והלאומנית, כפי שהיא נתפסת על ידי הציבור הערבי.
בשלושת ימי האבל לא הגיע אף לא איש ציבור יהודי אחד לנחם ולהרגיע את הרוחות, לא שרים ולא חברי כנסת. לעומת זאת הגיעו אישי ציבור ערבים רבים ואף חברי ממשלת הרשות הפלשתינית. היעדר כוחות חיוביים מטעם המדינה מחריף את הניכור אליה, מצד הציבור הבדואי. לתשבחות ראויים דווקא מנהיגי העיר ובראשם ראש העיר עצמו, שגילו ממלכתיות והבלגה לנוכח "בגידת" המשטרה.
מדינת ישראל מחויבת לאזרחיה הערבים ולרווחתם כפי שנחתם על ידי מייסדי האומה במגילת העצמאות, ומוזכר בשורות הבאות:
"מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות הצדק והשלום, תקיים שוויון זכויות גמור חברתי ומדיני לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין. מדינת ישראל תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. עקרונות אלה מבססים את הגדרת אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."
העירייה בכוחותיה הדלים אינה מסוגלת לטפל במגוון צרכיה של העיר: תעסוקה, רווחה,חינוך, שיפור פני העיר ובאיכות הסביבה באופן כללי. נראה שבור ההזנחה לא ניתן למילוי בכוחות עצמיים.
מדינת ישראל צריכה להקים את רהט מחדש מהריסותיה. הרס התרבות והמורשת, ההרס החברתי הכלכלי והסביבתי. נדרשת ברהט התערבות ממשלתית בווליום גבוה. השקעה כספית בלתי מתפשרת.. וחיבוק גדול..
*תומר כהנא, מורה דרך ומומחה לחברה הבדואית. בעל חב' טיולים 'אתרי מדבר'. היה מנהל מרכז ג'ו אלון למורשת הבדואית ומאז 2001 פועל בנגב בקרב החברה הבדואית