השתתפתי בסיור לילה, יום שישי, עם סיירת הורים של ערד בכדי להתרשם האם יש בעיית אלכוהול בקרב צעירי ערד. המסקנה החזקה של הלילה הזה היא – נוכחות הורית חשובה ועוזרת! גם אם היא לא יכולה לפעול נגד או למנוע את תופעת הבילוי לצד האלכוהול. בנוסף – ערד היא לא תל אביב או ראשון. בני נוער לא מתגוללים ברחובות ערד שיכורים עד אובדן החושים.
רפ"ק יוני זייטק מפקד משטרת ערד: "תופעת האלכוהול בערד היא בסדר גודל הפחות ביותר מבין כול הערים הקטנות. לא מדובר בתופעה אלא בארועים בודדים".
מאת: ענת רסקין
הכול התחיל בהודעה קצרה בפייסבוק הקוראת להורים מערד להצטרף לסיירת הורים כי תופעת שתיית האלכוהול בעיר הגיעה אפילו לילדים בני 12 שנתפסו עם בקבוקי וודקה ביד. התרעמתי. 'מה פתאום?', 'ילדים צעירים בערד שותים אלכוהול?', 'מה אנחנו ת"א?' סרטי הטלוויזיה המראים בני נוער מתגוללים שיכורים ברחובות עברו לנגד עיני, מזעזעים את האמא שבי משלוותה. לא שתופעת השכרות בקרב בני נוער או צעירים בוגרים נסבלת יותר או בכלל. 'אם את לא מאמינה, את מוזמנת להצטרף אלינו לסיור'. נעניתי.
אחת עשרה בלילה יום שישי. קצת קשה להתנתק מהסרט והסלון המשפחתי. 'אולי אפגש איתם בשבוע הבא?" חולפת בי המחשבה העצלה לרגע. אני תופסת את עצמי וחלק עליון כנגד צינת הסתיו שהגיעה אלינו ויוצאת להצטרף לסיור הלילי של סיירת הורים ברחבי העיר.
כך נפל שביום שישי באחת עשרה בלילה מצאתי עצמי יוצאת לחיי הלילה העלומים של העיר ערד. שעות שבדרך כלל שייכות לבניי הצעירים. במשך כמה שעות הסתובבתי בין הצללים לבחון אם מה שרואים משם לא רואים מכאן.
חברתי לצוות של ארבעה הורים מתנדבים שיצאו לסיור, אבא אחד ושלוש אימהות והתחלנו לצעוד. שדרות חן, ליד שולחן בגינה קטנה לצד המדרחוב, שני זוגות בני 20 יושבים מסביב לבקבוקי ודקה, בירה, מיץ וכוסות חד פעמיים. רוחם טובה עליהם. כאילו העתיקו את הסלון הביתי לגינה הביתית בשכונה.
כמה עשרות מטרים משם, בגינה אחרת, יושבת קבוצת בנים תיכוניסטים סביב שולחן אחר. ודקה על השולחן, ודקה בשקית ניילון לצד הספסל ומשקה אנרגיה ביד. משוחחים במרץ. למראה טוסטוס השליחים החונה בצד נזכר האבא איך פעם תפסו טוסטוס כזה כשבארגז שלו בקבוקי שתייה שהובאו למפגש בגן הציבורי. מה שנקרא שליחים בראש טוב.
אנחנו חוצים את רחוב חברון, נכנסים לסמטאות השכונה וממשיכים לכיוון הפארק הצפוני. ההליכה הנינוחה בלילה השלו מאפשרת שיחה והכרות. ליפה, חני רזיה ועופר יש ילדים בגיל תיכון. גם לי יש ילדים בתיכון. כולנו יודעים שהצעירים מתאספים ומבלים בגינות הציבוריות בשישי בערב. כל שכבה והגינה שלה. את תלמידי י"א, י"ב אפשר למצוא גם בפאתי פאב כזה או אחר. מניסיון אישי אני יודעת שהם 'זוכים' מפעם לפעם בבירות שהגדולים קונים עבורם.
החוקים מתגמשים בשעות הקטנות של הלילה. עוברים גם על החוקים של ההורים. לא נשאר אלא לקוות שהם יודעים מה הגבול. שהאמון ההדדי לא יפגע. גם אם בוטחים בהם ובשיקול דעתם, כהורים אנחנו תמיד נשארים במצב כוננות. ישנים עם עין אחת פקוחה. כל כך הרבה פיתויים יש בחוץ, האם יוכלו למשול ברוחם? נראה שהורים לבני נוער מוצאים עצמם מחטיפים מבט לצדדים בדאגה מפעם לפעם. מה שבטוח, בטוח!
הורים מסיירים בלילה
זה כבר צעד נוסף במודעות. לא תמיד זה פשוט. הילדים הפרטיים חוששים שיעקבו אחריהם ולהורים עצמם קשה אחרי שבוע עבודה לבלות את השעות הקטנות של הלילה בצעידה. הפיתוי להישאר בבית ולהתרווח גדול. היו הורים שעזבו את הסיירת בשל כך. אך כמו תמיד יש כאלו שהמטרה והרגשת השליחות ממריצה אותם להמשיך.
28 הורים מתנדבים כיום בסיירת הורים של ערד שעוד מעט תמלא שנה וחצי לפעילותה בשטח. כל הורה מתנדב ליום שישי אחד בחודש, לפחות. תמיד יהיו המשוגעים לדבר שיעשו יותר משמרות. כל ההורים בסיירת עברו הדרכה כיצד לנהוג עם בני נוער. מה החוק מאפשר או אוסר עליהם במגעם עם הצעירים ועוד השתלמויות בנושאים אחרים כמו: סמים, פשע וגיל ההתבגרות. יש ביניהם בעלי ניסיון עבודה עם בני נוער כמו עופר שעבד גם כמדריך נוער במועדון 'המקום של רן' ויש שהם פשוט הורים שאיכפת להם. לכולם משותפת הרגשת האחריות, ההבנה בחשיבות הנוכחות ההורית והרצון לעשות שינוי לפחות במגרש הביתי, בערד.
בשמחה הם מעדכנים שבקרוב מאד סיירת ההורים תעבור להיות תחת חסות 'מצילה' , ארגון השייך למשרד לביטחון פנים הפועל למען צמצום העבריינות בישראל בשיתוף הקהילה. כשזה יקרה יהיו תקציבים שיאפשרו עוד השתלמויות להורים.
שלווה ברחובות המוארים באור צהוב?
אולי מכיוון שהשבוע יש מופע סטאנדאפ במתנ"ס והרבה ילדים נמצאים שם. הורי הסיירת אומרים שלפעמים יש לילות שקטים ולפעמים הלילות סוערים יותר. תלוי גם בעונות השנה או חופשות בית הספר.
מגיעים לפארק הצפוני. פוגשים חבורת גברים עם שקי שינה ומזרונים העושים פיקניק במקום. בשיחה קצרה איתם מסתבר שהם בדואים מערערה שהגיעו לערד לשאוף אוויר, כדבריהם. מעבר לפארק הצפוני אפשר לראות את גן השעשועים החדש ביהושפט. הגן מואר, כמו כל הגנים האחרים בהם בקרנו, ונשמעים ממנו קריאות צהלה של ילדים.
השעה 01:00 בלילה והגן עמוס בבני נוער מכתה ט' ועד י"ב. מבט מסביב לא מגלה סימנים לשתייה כלשהי. החבר'ה, בנים ובנות, פשוט מתנדנדים בנדנדות, יושבים ומדברים ביניהם וחלקם הפכו צינור טפטפות לחבל קפיצה והם מתחרים ביניהם בסגנונות קפיצה שונים ומשונים. לשאלה 'איך זה שלא רואים אלכוהול במקום?' הם משיבים בגאווה שמרביתם ספורטאים והם לא נוגעים באלכוהול. 'אנחנו שמחים גם בלי אלכוהול'. יש! יש צדיקים בסדום, חשבתי.
חני מתעקשת ללכת לבדוק מאחורי המבנים הקטנים הנמצאים בחשיכה בין הגינה הציבורית למתחם הבנייה הצמוד. 'פעם', היא מספרת, 'הגענו הנה במקרה ונתקלנו בילדה כבת 13 שוכבת מאחורי המבנה שפוכה לגמרי מאלכוהול. הילדה לא הסכימה שההורים בסיירת יפנו אותה הביתה אבל הסכימה לליווי של ידיד שגייסנו עבורה'. מאז חני מתעקשת לבדוק מאחורי מבנים נטושים בחשיכה.
ספור אחר הוא על נערה שתויה כבת 14 שהסיירת מצאה בגן יהושפט. הסיירת הזעיקה את הוריה שהתקשו בנשיאת הבת השיכורה מהמכונית הביתה וקראו להורי הסיירת לעזרתם. מה שזיכה אותם במקלחת קיא.
בפעם אחרת הימצאותם בשטח הצילה נער שנפצע קשה באחד המתקנים בגן. הנער קרע עורק ראשי ברגל ושתת דם כשחבריו לא יודעים כיצד לעזור לו. ההורים שנקלעו למקום בסיורם נחפזו לעזור ולהזעיק אמבולנס. הנער עבר ניתוחים והיה על סף סכנת מוות והוא מתאושש כיום על כסא גלגלים. הנוכחות ההורית בשטח הצדיקה את עצמה.
יפה אם חד הורית לשני מתבגרים ואם בית לעוד שמונה מתבגרים בכפר נרדים מספרת שבתחילת הפעילות של סיירת הורים חבורות הצעירים היו מתפזרות בכל פעם שההורים, הלבושים בחולצות האדומות עם הכותרת 'סיירת הורים', היו מתקרבים למקום התקהלותם. היום הצעירים מקבלים אותם ביניהם ומשוחחים איתם. אכן, לכל מקום שהגענו קבלו הצעירים את הורי הסיירת בידידות, שוחחו איתם וענו על השאלות בנינוחות.
כך יכולים ההורים לזרוק מילה טובה לאחד או לעודד אחר ולפעמים לשמוע מה כואב או מפריע להם. אם הנערים והנערות מגלים רצון ומוכנות ההורים בסיירת מסוגלים לעזור להם מול הרשויות. כולם היו בניי ותפקיד ההורה מוחל על כולם.
ממול הגן הציבורי ביהושפט ישנה גינה ציבורית גדולה של המתחם השכונתי. באחת מפנות הישיבה נתקלנו בקבוצת צעירים בגיל צבא. במקום לא נראו בקבוקי שתייה אבל נראה בברור שהצעירים שתויים קלות. שמחת שיכורים. 'מה פתאום שותים? רק בירה". בירה לא נחשבת לאלכוהול אצלם. אחד מהם ספר שאמא שלו זרקה אותו מהבית ואמרה לו ללכת קיבינימט. 'אין לי איפה לישון אבל יש לי הרבה כסף'. קשה היה להבין אם אלו היו סודות שיצאו עם היין או דברי הבל.
דימה החייל היה גאה שהוא הולך לגיבוש צנחנים. כיוון שהכיר את עופר כמדריך נוער שש לספר לו על השיקום שלו ואיך הצבא עשה לו שינוי במחשבה. מגיל 11 הוא שותה אלכוהול ועוסק בסמים, פריצות וסחיטות. היו לו תיקים במשטרה ואפילו ישב במעצר. חשב שהחיים שלו גמורים. אבל אז הגיעה דינה, העובדת הסוציאלית, ששלחה אותו למסגרת שיקומית. אח"כ התגייס לחוות השומר בה מנסים לעזור למתגייסים להגיע לשרות צבאי משמעותי ולעלות על דרך המלך.
יום שישי בלילה, על היד קעקוע גדול על החזה דסקית צבאית ודימה מכריז שהוא רוצה להיות צלף כמו סבא שלו שמת במלחמת העולם השנייה. 'גם אני מוכן למות למען המדינה'. 'תחיה', אמרתי לו, 'תחיה'. מנסה לא לצנן יותר מידי את התלהבותו מחייו החדשים.
איך שאנחנו עוזבים את המקום מגיעים מתי ושלום בסיור של יחידת הג'יפים. הלילה רק שניהם הגיעו למשמרת של יחידת הג'יפים. הקבוצה עושה חשבון שביחד עם שני השוטרים בניידת המשטרה היחידה שמסיירת בעיר, רק 8 זוגות עיניים שומרות על הנעשה בלילה בעיר ערד.
השעה 02:00 בלילה
במתחם הפאבים במרכז העיר מורגשת נוכחות מוגברת של בליינים צעירים שבאים לבלות בסנוקר, פאב-נישה, מטרו-בר ובר-כדים. במדרחוב מסתובבים בני נוער כה וכה. חלקם בני נוער בדואים, שלא מוכנים לספר מאיפה הגיעו, לבושים פראנג'י ליציאה של סוף שבוע.
חוצים את המרכז המסחרי הנטוש. הפיצוציות סגורות מאז יצא החוק החדש שאוסר על מכירת אלכוהול אחרי חצות הליל. חודש סגירה ו- 18,000 ₪ קנס צפויים לאלו שימכרו אלכוהול למי שמתחת לגיל 18.
מכונית נעצרת אלכסונית למדרכה לצידנו. אנו מבחינים בבחורה המנסה לצאת ממנה. כשהיא מצליחה היא נעמדת, לא יציבה, מתנדנדת קשות ובתנועות ידיים מסמנת לנהג ללכת משם. הנהג ממשיך לחנות וקורא לה לחזור. 'בעלך?' 'לא, מה פתאום'. 'אשתך?' 'כן'. המצב מצריך מסיירת ההורים לעצור ולברר מה קורה. האם האשה בצרה? האם היא תחת איום? לאחר שיחת שכנוע מלווים אותה באיטיות לדירתה שבקרבת מקום ומורים לגבר להמשיך בדרכו. 'מחר היא תבקש סליחה', הוא מפטיר.
פאב מוזה הומה מאנשים ובגן החמישה מסתופפים כמה גברים מסביב שולחן עם ויסקי. הם עומדים בעיניהם את הורי הסיירת שמחזירים להם מבט בוחן וממשיכים הלאה להפסקת קפה בתחנת הדלק. הורים צריכים לשמור על ראש צלול.
השעה 03:00 בלילה
אחרי ארבע שעות של הסתובבות בסמטאות של השכונות, גני השעשועים ומקומות הבילוי של הצעירים בערד חזרנו למרכז העיר. אני לפני פרידה מהורי הסיירת, שימשיכו עד אור היום, כשקבוצת בני נוער במדרחוב על סף מכות. למראה ההורים בחולצות האדומות ריווחו עמדות. ההורים התערבבו ביניהם מנסים לברר מה קורה, לזרוק מילה מרגיעה. 'תבקש סליחה וזהו' אומר מישהו והמתח מתפוגג. הפעם זה נגמר בטוב. הייתה פעם שנשלף סכין וראש הצוות היה צריך להפעיל שיקול דעת עצמאי כדי להתערב ולמנוע פגיעה.
'איפה את מסתובבת בלילה?' קיבלו את פני הבנים המודאגים שאך זה חזרו בעצמם מהבילוי הלילי שלהם. לא רגילים להיעדרותי בשעות הקטנות של הלילה. לרגע הם מרגישים מה שאנחנו, כהורים, מרגישים בכל פעם שהם יוצאים לבלות.
המסקנה החזקה של הלילה הזה היא –
נוכחות הורית חשובה ועוזרת. גם אם היא לא יכולה לפעול נגד או למנוע את תופעת הבילוי לצד האלכוהול.
ערד היא לא תל אביב או ראשון. בני נוער לא מתגוללים ברחובות ערד שיכורים עד אובדן החושים. מרבית בני הנוער או הצעירים שפגשנו בגנים הציבוריים, סביב שולחנות עם שתייה אלכוהולית, הן דמויות מוכרות לסיירת ההורים ומזוהים כקבוצה הקשורה לאלכוהול. (מה שיכול לאפשר טיפול ממוקד יותר של הרשויות). לצידם יש קבוצות בני נוער שלא נוגעות, או כמעט ולא נוגעות באלכוהול ויודעות לבלות בלעדיו.
מצד שני התופעה החברתית של בילוי עם אלכוהול וירידת גיל השימוש בו אינה פוסחת גם על עיר קטנה בפרובינציה כמו ערד. לא מדובר על שתיית יין אדום להנאה גסטרונומית אלא על שתייה לשם השתכרות בין אם על הבר או על השולחן בגן.
רפ"ק זייטק מפקד משטרת ערד-תמר מבקש לעמוד על הדקויות ולהעמיד דברים על דיוקם: "זו לא עברה לשתות אלכוהול במקום ציבורי אבל למשטרה מותר לבוא ולשפוך את האלכוהול עפ"י חוק האלכוהול החדש שיצא לאחרונה. לקטינים אסור לקנות או לשתות במקום ציבורי. הסיירת היא גוף מנחה ולא אוכף".
עוד הוסיף: "לתושבי ערד יש נטייה להעצים תופעות ועל ידי כך לפגוע בשמה הטוב של העיר. אני טוען שאין בערד תופעה של ילדים האוחזים בבקבוק אלכוהול. ישנם צעירים ששותים אבל בד"כ זה לא גולש להפרעה ציבורית. בכלל, המשטרה היא הרשות האחרונה לטיפול בתופעה. ראשית כול יש את ההורים! אח"כ המורים וגופים חברתיים אחרים ורק בסוף מגיע תפקיד המשטרה. תופעת האלכוהול בערד היא בסדר גודל הפחות ביותר מבין כול הערים הקטנות בסדר גודל של ערד. לא מדובר בתופעה אלא בארועים בודדים".
לילה שקט עבר על כוחותינו ועל העיר ערד. עוד שעות ספורות יעלה יום חדש, שבת מנוחה, בה נוכל להרהר מה ילד יום?