אסתי ואורי יעקובי חקלאים מהערבה התיכונה: "בעקבות קשיי ייצוא הפלפל חיפשנו חלופה…" בגאווה רבה הוצגו בפניי ארבעה זנים של פטריות: פטריית יער-צדף (אויסטר), פטריית "מלך היער" קינג-אויסטר, "שיטאקי" ופטריית "פומפום", שצורתה כצורת רעמת אריה. כולן גדולות, מרשימות, באמת לא שגרתיות.

מאת: שמעון וילנאי, עורך  ראשי וכתב. הריאיון  פורסם  בירחון  החקלאי "יבול  שיא"

סתי ואורי יעקובי באו לערבה התיכונה לפני 12 שנה. שניהם היו אז בשנות הארבעים לחייהם והבינו שראוי ורצוי מבחינתם לשדרג את רמת חייהם באזור "משגשג ומצליח" כדבריהם.

 היה ברור להם שעתידם בערבה – בחקלאות. אורי (בן 57) היה בשעתו עשר שנים בקיבוץ שדה יואב, שם גידל אבוקדו והדרים ובשלב מסוים היה מרכז הלול בקיבוץ.

 כשהגיעו לערבה והתמקמו במושב פארן ידעו שהחקלאות שהם יגדלו ויטפחו תהיה פלפל לייצוא. הירק שלהם השתרע על פני 50 דונם והתוצרת יועדה לשוקי אירופה, מעט לארצות הברית, יותר לרוסיה.

 "היו שנים טובות, אבל לא יותר מדי שנים טובות" מתוודה בפנינו אסתי (בת 56) בעת ביקורנו בבית משפחת יעקובי. "האירופים שמו לנו רגל. הספרדים הגיעו לשווקים לפנינו, השתלטו על השווקים ודחקו אותנו הצידה, החוצה".

 אורי מחדד את הבעיה: "אנשים חיו פה על הקצה. עלות גידול של קילוגרם פלפל מגיעה לארבעה וחצי שקלים. קיבלנו על כל קילוגרם שלושה וחצי שקלים, שלושה שקל שמונים. כך לא ניתן להחזיק בית ולהתפרנס כראוי".

"בעקבות קשיי ייצוא הפלפל חיפשנו חלופה. אין אדמות זמינות, אין מים בכמויות ראויות וחיפשנו גידול שאינו צורך הרבה מים. תחום שיש בו היבט של יזמות".

 לבני הזוג יעקובי התברר כי פטריה אינה זקוקה לאדמה, לשטח ולמים. "זה גידול על מצע מנותק, קרוב לבית והבעיה היחידה היא שיווק התוצרת" מציינת אסתי ומסבירה: "אתה ממוקם בחבל ארץ רחוק ממרכז המדינה. אתה רוצה לשווק את הפטריה המיוחדת שלך בתל-אביב אבל אין לך יכולת לשנע את התוצרת. אין לי איך להעביר אפילו קרטון אחד לתל-אביב. מדוע? כי במשאית אתה משלם 300 שקלים לארגז. אם אתה כבר מוצא לוגיסטיקה ראויה הוא מתחיל ב-30 אחוז עמלה, בפועל זה 70 אחוז. החנות שקולטת את הסחורה לוקחת 70 אחוז. אתה מביא מוצר ב-10 שקלים והחנות מוכרת ב-17 שקלים. עלות הייצור של הפטרייה 8 שקלים, הרבה תלוי בגידול עצמו".

 בלית ברירה ויתרו בני משפחת יעקובי על העיר תל-אביב. "השיווק שלנו מתרכז בפריפריה הקרובה. נוסעים לאילת ומציעים שם את התוצרת הטריה".

 תחת המותג "פטריות פארן" מוכרים אסתי ואורי את הפטריות ישירות ללקוחות פרטיים. "ואנחנו שוקלים כל הזמן אם להגדיל את מצע הגידול, כי ההשקעות במימון רבות ואתה אף פעם אינך יודע מה יילד יום ואיך תצא אחר כך ממעגל האימים הזה".

 באתי למקום משכנם של אסתי ואורי כי לחשו לי שהפטריה שהם מייצרים היא מיוחדת, בלעדית ואין כמוה.

בגאווה רבה הוצגו בפניי ארבעה זנים של פטריות: פטריית יער-צדף (אויסטר), פטריית "מלך היער" קינג-אויסטר, "שיטאקי" ופטריית "פומפום", שצורתה כצורת רעמת אריה. כולן גדולות, מרשימות, באמת לא שגרתיות.

 אסתי פעילה בתהליך הייצור: "את הנבגים אנחנו מביאים מעמק חפר. כל השאר מתבצע בחצר הבית שלנו. על שטח של שלושת רבעי דונם יש חדרי גידול, הבשלה, הכנת מצעים, מעבדה קטנה. אנחנו ייחודיים מאד. כל התהליכים מתבצעים אצלנו. אנחנו מעסיקים חמישה תאילנדים שמבצעים עבודה טובה מאד".

 אסתי יעקובי למדה ויודעת היטב מהם הערכים התזונתיים של הפטריות. "מזון בריא, עשיר בחלבונים, ויטמינים, סיבים. אין כולסטרול, אין מלח, מתאים מאד גם לטבעונים וגם לצמחונים. יש מי שאומר שיעדיף לטחון את הפטריות אולם לדעתי יש יתרון למוצר הטרי. הפטריה שלנו מתאימה לכל בישול: פסטה ,אורז, מוקפצים, מרק, פשטידות, חביתה ובעניין ההקפצה במחבת אפשר לעשות עם בצל+שום".

 הפגישה עם אסתי ואורי התנהלה באווירה נינוחה עד שהעליתי בפניהם את השאלה: האם הם רואים עתיד לחקלאות בערבה ולדור השני של בנים/בנות שיחפצו לעסוק בתחום?

 אסתי יעקובי ממש ציפתה לשאלה. "השבוע ישבנו ודיברנו אם יש לנו עתיד בערבה. באנו לפה כי אורי היה חקלאי בקיבוץ. אני מכפר הס. באנו לערבה מתוך מחשבה שנחיה באזור "משגשג ומצליח". בשנים האחרונות העסק הולך ומסתבך. הגורמים המוסמכים במדינה – משרד החקלאות והאוצר – לעניות דעתי, לא עושים את מה שצריך לעשות. המדינה צריכה לדאוג, כפי שהיא דואגת לביטחון, גם למזון זמין, זול, איכותי, עומד בסטנדרטים של מזון. מה שהמדינה עושה היא מחסלת את החקלאות, מיבוא של ערב חג מירדן, מעזה. כנראה שהחקלאות אינה מעניינת את המדינה".

 מדגיש אורי יעקובי: "61 אחוזים מתושבי הערבה התיכונה עוסקים בחקלאות. האזור הזה כולו תלוי-חקלאות. כאן אין חלופות. למדינה צריכה להיות אחריות על אנשים שחיים במקומות כאלה מבודדים. אם המדינה לא תדאג, אנשים יעזבו. יהיה כאן אזור של רוח רפאים. מי יישאר כאן? אנשים פשוט ילכו מפה".

 הקשיתי על בני הזוג יעקובי. במצב הנוכחי אתם גומרים את החודש?

 אסתי: "אנחנו לא גומרים את החודש. אני כל הזמן לוקחת כסף מההורים שלי ואין לי ולא יהיה לי כסף להחזיר להם. הוריי בני 80 ואין לי יכולת להחזיר להם כספים שאני לוקחת מהם. זו הסיבה שכל אחד מאתנו עובד בשתי משרות מלאות. אני מרפאה בעיסוק, מאבחנת דידקטית ועובדת משרד החינוך, ביחידת מתי"א (מרכז תמיכה יישובי, אזורי, לילדים מתקשים) באילת. יש לנו שלושה ילדים. שני סטודנטים. הבן לומד הנדסת מכונות בבאר שבע. הבת שלנו לומדת הנדסת ביוטכנולוגיה ובן צעיר חייל ב"גבעתי". אין להם עבור מה לבוא לפה. ואם הם יחליטו לבוא מה אני אעשה. הם ירצו לעבוד במשק המשפחתי ולי לא יהיה מה לעשות כאן".

 "ויש עוד בעיה" מאירה אסתי את הנושא. "לא מגיע לנו בערבה בית, רכב, בידור. למה לנסוע שעה וחצי לראות את יהורם גאון מופיע בבית מלון באילת. הבידור והתרבות אינם מגיעים לערבה. מי שגר כאן חייב שני כלי רכב, אחרת אני לא יכולה לחיות פה" ויש לבני הזוג שני כלי רכב שחונים תחת סככה אבל הם מדור קודם, ישן, שנים רבות על הכבישים.

 "אתה יודע, שנה וחצי לא ראינו סרט קולנוע. פעם אחרונה זה היה בתל-אביב. לפני שנתיים נסענו שעה ועשר דקות לאילת, ואותו הזמן נסיעה בחזרה, כדי לראות הופעה של ריטה. זה 105 קילומטרים מפארן. כל משפחה בערבה עושה מינימום 50 אלף קילומטר בשני כלי רכב בשנה. ראוי שיתייחסו אלינו אחרת, יתחשבו בנו ויסייעו לחקלאי הערבה".

הצעת הכנה לתבשילים עם הפטריות של אסתי ואורי יעקובי:

"אנחנו אוהבים את הפטריות מוקפצות ומוגשות כסלט או תוספת. מקפיצים בצל שום. חותכים את כל סוגי הפטריות ( צדף, שיטאקה, מלך היער והפום פון) לרצועות ומקפיצים עם מעט שמן זית מלח ופלפל. ניתן לאכול כך. ניתן להוסיף לחביתה או לפסטה. הכי פשוט והכי טעים."