יום עיון מיוחד נערך בתאריך 3/3/2020 במוזיאון לאמנות עכשווית בערד, בהמשך לתערוכה המתקיימת במקום בשם: "ערד קו-מרחב". גופי תכנון שונים ואדריכלים נכחו בכדי להציג ולשוחח בנושא עקרונות תכנון העיר ערד בעבר, כעיר המתוכננת הראשונה בישראל, ועל תכניות לעתיד.
אוצרת התערוכה מיכל תאומי-סלע ערכה סיור מודרך בתערוכה ועזרה למתכננים, לאדריכלים ולתושבים "להיכנס לתוך ערד ולשוטט בהיסטוריה התכנונית של העיר", כפי שהוצגו במיצגים האקדמיים של דר' אדר' הדס שדר. "ולחוות בגובה העיניים עבודות אמנות שהן פרשנות של התושבים והאמנים לאדריכלות בה הם חיים".
ערד שקמה בשנת 1964 הייתה העיר המתוכננת הראשונה בישראל. תשובה מושכלת ליישובי עיירות הפתוח, בהן יישבו עולים חדשים "ישר מהאנייה". אפילו בהתכתבות בין לובה אליאב לראש הממשלה דאז לוי אשכול, מתעקש אליאב לתקן את אשכול וכתב שמדובר בעיר ולא בעיירת פתוח!
היה זה תחילתו של תיקון לאומי אך כזה ששיקף את אופי התקופה בה צרכי המדינה והחברה היו במרכז. דובר אז על יישוב הארץ לפי צרכי ההתיישבות היהודית במרחב. המדינה היא זו שבנתה, יישבה והקצתה דירות שכן הדיור היה 'דיור ציבורי'. נקבעו עקרונות לפיהם יבחרו התושבים: בעלי מקצועות נדרשים, צעירים או משפחות צעירות, 2/3 יהיו מוותיקי הארץ ממוצא אירופאי. ודמי הרצינות היו הגעה לראיון בערד עצמה שהדרך אליה הייתה ארוכה וקשה. המפעלים באזור היו ממשלתיים והפועלים שהגיעו להתיישב בנו את המפעלים והמשיכו כעובדים שלהם.
התכנון האדריכלי של ערד ניסה לעשות תיקון לבנייה המהירה והאחידה שקלטה עולים. היא שמה דגש על מגוון תכנוני, על קשרים חברתיים והתייחסות לאקלים ולמזג האוויר המקומי לרווחת התושבים. (אור וצל, צירים להולכי רגל, מנהרות רוח, חצרות פנימיות) ספר אדריכל אהוד בסט (בנו של אדר' דוד בסט מראשוני מתכנני ערד). עם זאת התכנון הושפע גם מרוח התקופה בעולם ששלט בה עקרון ההפרדה של שכונות המגורים מהמע"ר (מרכז עסקים ראשי) ומאזור התעשייה שהוצא מחוץ לעיר. כבישים רחבים לתנועת מכוניות היו אז באופנה והצירים המרכזיים של ערד תוכננו כ-2 מסלולים לכל כיוון עם אי הפרדה, מרחב חנייה ומדרכות רחבות להולכי רגל. עקרונות אלו רווחו גם בתכנון העיר המודרנית ברזיליה שבברזיל באותו זמן (וכמו בברזיליה גם בערד, בדיעבד, נחלו כישלון כיוון שהעיר ויתרה על האינטימיות ועל המולת המסחר עבור המרחבים).
תכנון ליניארי של אזור מרכז ערד, עם רחובות רחבים, ישרים החוצים זה את זה, גם הוא לא תרם ליצירת האווירה האינטימית, הציורית משהו של עיר המתפתחת עם תושביה וצרכיה (כפי שדגלה ג'יין ג'ייקובס בספרה המשפיע "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות"). השפעה אדריכלית נוספת של התקופה היה סגנון בנייה בבטון חשוף הידוע בשם "ברוטליזם". הן של יחידות דיור והן של מבני ציבור. במשך הזמן הפכו מבנים אלו קשים למראה, מדכאים ומוזנחים.
סיון פיסטרוב הציגה את עבודת המחקר שלה ודברה על "אוטופיה תכנונית" ששררה בתקופה זו. התכנון היה לאכלס את רמת ערד הריקה מיהודים, להקים עיר תעשייתית שתתבסס על מחצבים ואוצרות טבע בסביבתה, עיר שהיא מקום מגורים לעובדי המפעלים ומרכז תיירות המתבסס על נוף ואקלים.
ואכן רבים מתושבי ערד עבדו במפעלי ים המלח וקמ"ג, בתיירות ים המלח או הפעילו צימרים לנופשים שהגיעו לעיר בגלל בעיות נשימה. במלון "מצדה" בעיר פעלה מרפאת עור והוא ארח בעיקר מתרפאים מהארץ ומאירופה.
מכל זווית שמסתכלים, העיר ערד תוכננה כעיר חדשה שיושמו בה כל הרעיונות החדשניים של התקופה במטרה ליצור עירוניות חדשה, בריאה, עצמאית כלכלית, חברתית ושאין בה עני ורווחה. התושבים הוותיקים נבחרו כך שיבססו את העיר מבחינה סוציו-אקונומית ויהוו את מנהיגי הקהילה וגשר לקליטת עלייה בהמשך. היו אלו תושבים שהגיעו מרצון או כפי שלובה אליאב אמר: "בשנות ה-60 אין עולים חדשים לכן היה צורך למשוך ישראלים ותיקים ע"י אתגר התיישבותי.. אנשים שייצרו משהו חדש, שיעבדו במקום ויחלמו את המקום".
אך למה למרות כל התכנונים והכוונות הטובות יש קושי מתמשך בעיר ערד?
שנות ה-90 הביאו לפתחה של ערד עלייה מאסיבית מברה"מ לשעבר. מספר התושבים הוכפל באחת מבלי שהממשלה תגמלה את הרשות ואפשרה לה להתמודד עם הצרכים הגוברים של התושבים. ב-1995 ערד הפכה ממועצה מקומית לעיר ואז גם קרה "אסון ערד"- אסון מות הנערים והנערה בפסטיבל ערד. העיר שקעה לתקיעות ופסימיות לצד אסקפיזם שהתבטא בגעגועים והתרפקות על העבר תוך אידיאליזציה של "הבית שהיה".
אל התיקון המקומי
בשנים האחרונות עוברת ערד תקופה משמעותית לחיוב או כפי שמתארת מהנדסת העיר אדר' מרים אלחדד: "סוג של רנסנס עם חגיגיות של למידה מחדש של העיר". "גיליתי עיר מדהימה עם תכנון חכם" ציינה האוצרת מיכל תאומי-סלע, "יש צורך להכיר שוב את העיר לתושבים".
אורן עמית מנהל תרבות במתנ"ס ערד ספר איך אמנים שמתארחים בפרויקט "רזידנסי ערד" נמשכו לגינות הבטון שבשכונת אבישור (גינות אקלימיות של אדר' צבי דקל) ואיך הגינות שבמשך השנים הוזנחו והפכו לא ידידותיות למשתמש, הופכות לנשוא פרויקטים משקמים והרעיונות האדריכליים היפים מתחדשים ומתרעננים והעיר שבה להתגאות בהם.
בשרשרת האירועים של תהליך השיקום של ערד יש לראש העיר עו"ד ניסן בן חמו חלק נכבד. הדבר הראשון ששם לפניו עם היבחרו לתפקיד היה שיקום הגאווה המקומית והחזרת האמונה של התושבים בעצמם ובעירם כמו גם שיקום התדמית הציבורית של העיר.
"תכנון עיר זה לא סלוגן. זה מצריך תכנון וחשיבה.. היה צורך לייצר ערך עירוני כדי למשוך יזמים, קבלנים, תושבים, אל העיר. היה צורך להתבסס על החזקות שלנו". ערד הלכה והתמקדה בתיירות אינטימית-בוטיקית, במיצוב עצמה כעיר סביבתית-אקולוגית הנשענת על פרויקטים כלכליים עצמיים שיאפשרו בעתיד הקרוב עצמאות כלכלית. עם ההצלחות התעורר מחדש הרגש הלוקל פטריוטי.
"יש צורך בחישוב מסלול מחדש, בחשיבה איך אנחנו רוצים שהעיר תראה בעתיד" אמרה מהנדסת העיר, "יש חיפוש זהות מקומית בכל התכנונים".
תכנית המתאר העירונית הראשונה משנת 1964 של המהנדס י. פייטלסון מציגה תכנית תלת שלבית מעיר של 15,000 תושבים ל-35,000 תושבים ועד 50,000 תושבים. (בארכיב יש אפילו תכנית שמדברת על ערד כעיר של 100,000 תושבים).
התכניות הראשונות הללו של העיר התמקדו ב-6 שכונות לב במרכז העיר. שכונות צפופות עם מסחר זעיר ער ושהשכונות שיתמקמו על שלוחות הרכסים יהיו עם בנייה דלילה. בפועל נבנו רק 4 שכונות במרכז והעיר הלכה והתרחבה לרכסים עם שכונות צמודות קרקע. בתהליך התיקון המקומי מציגים האדריכלים מגמה הפוכה- חזרה לתכניות המקוריות ע"י התכנסות פנימה וחיזוק רובעי מרכז העיר בכדי ליצור סביבה עירונית תוססת בתוך העיר. מתוך כוונה לייצר חיות חדשה ודינמיקה כלכלית.
רוחות חדשות נושבות
בתקופה זו דברים משתנים בכלל החברה הישראלית. מתעסוקה ממשלתית היה מעבר להפרטת מפעלים ולשוק החופשי. גבר הצורך בשקיפות, בשיתוף הציבור בתכנון העירוני. ואכן כנס שיתוף הציבור נערך לאחרונה בערד וגם יום העיון הנוכחי הוא חלק משרשרת האירועים בתהליך "לחלום את העיר".
תושבים צריכים ומעוניינים להיות שותפים בשינוי. בשכונות הוותיקות, כמו אבישור ויעלים, קמו ועדי שכונות ופעילי שכונות מובילים לשינוי בנראות ובקשרי הקהילה בינם לבין עצמם ובינם לבין השכונה. מתוך רצון לתקן, לשמר, לחדש ולשנות לטובה.
בחירת תושבים מרקעים שונים ומקצועות שונים הביאה להצלחה חברתית של העיר בעבר וגם כיום הרב קהילתיות של העיר הוא מאפיין חיובי של העיר המציב אתגרים ודורש התייחסות חדשה לקליטת קהילות שונות המרכיבות את המארג החברתי שהתפתח עם השנים.
ביום העיון הציגו אדריכלים שונים (אדר' אורצקי-בסט, אדר' בן דיין-לייטרסדורף, אדר' אביגדור, חב' מנעד) תכניות רבות ומגוונות להתחדשות עירונית ולעיבוי השכונות הוותיקות בערד. ייתכן שתקופת העצירה והדריכה במקום של ערד פעלה בדיעבד לטובת העיר שדילגה על שלבים שערים אחרות עברו והתחרטו עליהם.
כיום ערד נמצאת בעידן שהיא ממציאה עצמה מחדש. עידן המאפשר התפתחות חכמה יותר ותיקון מקומי.
*הכנס נערך בחסות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל | עיריית ערד – מחלקת ההנדסה ולשכת ראש העיר | מעו"ף והחברה הכלכלית ערד | מתנ"ס ערד
לכל המצגות והתכנים שהועברו ביום העיון "ערד – מתיקון לאומי לתיקון מקומי"- https://www.acacarad.org/tikun
לכתבה נוספת בנושא- התערוכה ערד-קו-מרחב, אדריכלות פוגשת אנשים
