דרך ראש זוהר מובילה למצפור ראש זוהר- ראס זווירה ולשרידים של מבנה לקידוח גז, תחנת המשטרה הבריטית ששמרה מפני מבריח המלח וגלעד לזכרו של הלוחם פנחס סלע-שטיינברג. נקודת תצפית על הנוף היפיפה של דרום מדבר יהודה, ערד וים המלח.

 נכתב עבור אתר 31מזרח ב 11/2018 ע"י: שיר פרלמוטר, מדריכת טיולים, ערד, טלפון 054-7459847
צילומים: ענת רסקין

כלי רכב: ג'יפים, אפשר גם פרטיים בנסיעה זהירה
דרגת קושי: קל
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים דרום מדבר יהודה (11)
סימון שביל: צבע כחול וגם שביל ישראל

 איך מגיעים?

• דרך כביש 31 בירידות לים המלח – פונים ימינה ליד השלט המראה לכיוון ראש זוהר, לדרך עפר המיועדת לרכבי 4*4 או לפרטיים גבוהים (שימו לב!- בחורף אחרי הגשמים הדרך יותר מחורצת בגלל זרימת הגשמים ויוצרת בכמה מקומות מעבר אתגרי לרכב פרטי)
• דרך מנחת ערד (שביל מסומן כחול) – נוסעים לכיוון מנחת ערד ובהצטלבות מול המנחת ממשיכים עם הדרך השמאלית. הדרך עוקפת מצד דרום את מתחם האשפה ואחריו את מחצבת החול, ממשיכה בין מבנים של התיישבות בדואית לא מוכרת ומשקיפה על ערד מדרום. יש להמשיך עם סימון השביל עד למצפה זוהר וראש זהר. חזרה- אפשר לחזור באותה דרך לכיוון ערד או לרדת בדרך 4*4 לכביש 31 .

אל רכס זוהר ומצפה ראש זוהר
בדרככם לרכס זוהר יחלפו מחשבות בראשכם כי זה לא המקום הכי יפה במדבר יהודה ( גם על מיקומו יש ספק- האם הוא במדבר יהודה או בנגב), אך ויכוח זה לכתבה אחרת וכמובן שתלוי את מי שואלים. ככל שתתקדמו מזרחה תוכלו להבחין במראה הנוף היפיפה. ממליצה על שעות אחה"צ כסיום ליום טיול מעייף או סיום טיול בנחל קינה וחירבת עוזה או בדרככם לאחד מהמסלולים הנחשקים באזור: נחל אבוב, נחל זוהר, נחל יעלים והמאגורות המרשימות שבחורף ייתכן מאוד שתמצאו בהן מים.

רכס זוהר
על פי הסקרים של יוחנן אהרוני ובנו רוטנברג ארכיאולוגים ידועים, בתיאורם בספר "בעקבות מלכים ומורדים", אתם נמצאים בדרך אדום המקראית– כלומר דרך המסחר העתיקה, הבינלאומית, שעשתה דרכה מירושלים ומחברון לאדום.

טענה זו מתכתבת עם שתי תחנות עיקריות שעלו מהממצאים- האחת חירבת עוזה היושבת בתחום הדרומי של הכפר הבדואי אל-פורעה (ליד מנחת ערד) ואף מוזכרת כחלק מדרך האתרים המקראית. והשנייה – רוג'ום זוהר אותו תוכלו לראות ממצפה זוהר ומראש זוהר.

רוג'ום זוהר- מבנה מרובע בשטח 7 *7 מטר בנוי מגושי צור ששימש כמצדית בתקופה הרומית. מצדיות אלה הוקמו לאורך קווי הגנה מן התקופה הרומית לצורכי איתות בנקודות גבוהות בנגב. בעודכם עומדים על נקודת התצפית ברכס זוהר תוכלו לראות שרידי מבנים לצדכם, מבני בטון, רוג'ום (מצדית עתיקה) והגלעד זיכרון הנמצאים בראש זוהר בשלוחה שממול. ומצד צפון-מזרח כלפי מטה תבחינו גם ברוג'ום זוהר (אפשר לרדת אליו רגלית מראש זהר).

מנחם מרקוס טוען שייתכן מאוד שדרך זו, שנותרה עד היום, הייתה חלק ממערכת הדרכים הצבאיות  בדרום מדבר יהודה- "קו הלימס"- בו כלולים מצד זוהר, המגדר בראש זוהר, מצד חתרורים ומצד בוקק. והדרך שקישרה ביניהם.

אם כן מה זה הראש עליו אתם יושבים או עומדים (תלוי אם אתם לפני הקפה או אחרי 🙂 )?

מצפה זוהר- ח'שם אל באב=חוטם השער: אין ספק שנראה כחוטם ואין ספק שמהווה שער לנוף המדבר.
זוהר- זוריירה=המקום המרוחק/ קצה המדבר. או על שם דמות מלכה בדואית/ נבטית גיבורת חיל ורבת מעללים אשר מיררה את חיי החיילים הרומאים.

ראש זוהר- ראס זווירה
גבעה בולטת בנויה קרטון וצור. ברום של כ-600 מ' מעל פני הים.
במקום נמצאים שרידים של מבנה לקידוח גז. אתם נמצאים לא רחוק מציר הגז הטבעי שתושבי ערד והמפעלים השתמשו בו עד לפני זמן לא רב כשאזלו מאגריו. יסודות בטון של שלושה צריפים- שרידיה של תחנת המשטרה הבריטית מתקופת המנדט. שטח המשטרה מתוחם מעט בגדר אבנים (מה שנשאר לפחות). התחנה שהוקמה ע"י שוטרים, ביניהם היה גם אלחוטן יהודי, נועדה בין השאר למנוע הברחות מלח על ידי השיירות שעלו מים המלח ומהר סדום לעבר תל מלחתה, ערד והר חברון. פיקוח זה הוטל מכיוון שהפקת המלח היה כבר אז מונופול ממשלתי וניתן היה לכרותו רק לפי זיכיון (את השיח על הזיכיון ניתן לשמור לפעם אחרת). המדהים הוא שאנחנו בעת המודרנית לא חידשנו יותר מדי שכן גם בתקופה הרומית היו תחנות אלה תחנות מעבר ביקורת מכס על הובלת המלח מהר סדום אל מרכזי הישוב.

דרך ראש זוהר הייתה כבושה מבאר שבע בתקופת המנדט. וממש לפני 70 שנה, ב- 4.11.1948 יצא כוח של סיירי הפלמ"ח מבאר שבע עד לנקודה זו. כוח רגלי שירד מכאן דרך מעלה זרון נפגש עם יחידה מאנשי סדום הנצורה שיצאה במקביל לאורך קו הים צפונה. הם נפגשו יחדיו במצד זוהר בכדי לפרוץ את סדום שהייתה נצורה למעלה משישה חודשים.

בראש זוהר תוכלו לראות את הגלעד לזכרו של פנחס סלע שטיינברג הי"ד. סלע שנחטף ונרצח בשנת 1950 השתייך ליחידת חיל המדע שנשלחה בזמנים ההם, ע"י המדינה לחקור את הנגב ומדבר יהודה ולחפש מחצבים..

מידע זה לקוח:
מהספר "מדבר יהודה הדרומי" של מנחם מרקוס, הוצאת הגנת הטבע, שנת 1984
ומהספר "בעקבות מלכים ומורדים" מאת יוחנן אהרוני & בנו רותנברג, הוצאת מסדה, שנת 1970