דרך נוף יער מיתר – יתיר דרך הנוף נוחה לנסיעה בכל כלי רכב ולאורכה חניונים, מצפורים, חורבות עתיקות, בורות מים וגתות. ראשיתה ביער עצי אורן והמשכה בחלקות עצי בוסתן ומטעי אלת הבוטנה. שביל ישראל להולכי רגל חוצה לפרקים את הדרך ואף מקביל לה בקטעים אחדים. בעקבות סלילת גדר ההפרדה, שונה תוואי הדרך ונחשפו אתרי תרבות לא מוכרים ונפתחו מבטים חדשים אל המרחבים של הרי חברון. כיצד מגיעים? נוסעים לצומת שוקת וממנו ממשיכים לכיוון צפון-מזרח על כביש 60 (באר שבע-חברון). הכניסה אל דרך נוף יער מיתר – יתיר היא מכביש 60 מעט אחרי הפניה אל הישוב מיתר (יש פניה משולטת אל היער מכביש 60). סימון כחול מלווה אותה לכל אורכה עד לכביש הפנימי של יער יתיר, כביש 316.

דרך נוף יער מיתר – יתיר

 קק"ל e-ירוק

המסלול
מדרונות ההרים בעונת החורף עטויים ירוק ומשובצים במרבדי פריחות ובעונת הקיץ – צהובים חומים. במדרונות ניתן למצוא נוף פסטורלי של עדרי כבשים הרועים במדבר, ובדרום הר חברון ישנם שדות וטראסות חקלאיות. בדרך, בעיקר על כביש יתיר-דרך חורה, נוכל לפגוש בלימנים (מלשון “נמל” בשפה היוונית) – סוללות עפר מדבריות המאפשרות איגום מי השיטפונות לבריכה ובה עצים נטועים.

תחילת המסלול בפאתי הפניה מכביש 60 אחרי הישוב מיתר שהוקם בשנת 1980 ואכלוסו החל בשנת 1984. מתיישביו הראשונים היו כ- 1,000 משפחות חברי “אגודת מתיישבי נחל חברון” מדרום הארץ וממרכזה. שם הישוב לקוח מנוף חיי הבדואים תושבי האזור. מיתר הינו חבל שקושרים בו את יריעות האוהל אל היתדות שבאדמה.

נטיעות יער מיתר החלו בראשית שנות ה – 80 של המאה הקודמת. היער עוטף את הישוב ומשכונות הישוב ניתן לצאת לשבילי הליכה אל פינות החמד שבו, שבילים הקושרים את הקהילה המקומית אל הנוף הניבט מחלון ביתם.

בלב יער מיתר קיימת מאגורה קדומה שזכתה לאימוץ אתר על ידי שבט צופי מיתר. בפיקוח רשות העתיקות נוקה סחף האדמה מהמאגורה, ושוקמה תעלת איסוף לניתוב נגר המים. המאגורה עצמה נחצבה בידי אדם בתוך סלע קרטון שהינו רך ואטום למים, כדי לאגור את מי הגשמים לצרכי שתייה והשקיה. זו מאגורה אופיינית לנבטים אם כי ייתכן ושימשה גם בתקופה הביזנטית (חל איסור כניסה פנימה!).

בין יער מיתר ליער יתיר נטוע יער חירן המהווה חלק מתוואי הדרך הנופית, הנקרא על שם ג’בל אום אל חיראן ובו חרבת חירן מהתקופה הביזנטית. מעט אחרי שהדרך חוצה את נחל אשתמוע ומטפסת על רכסי הגבעות (כאן עובר שביל ישראל) בדרך לחרבת יתיר שברום 623 מ’, נפתחת תצפית מרהיבה אל הנוף של הרי חברון. העיר חברון הגבוהה בערי ארץ ישראל, 926 מ’, כפרי הבת שסביב לה והישובים החדשים. גת עתיקה נחשפה בשולי הדרך, ממנה מעפיל שביל אל בור מים קדום.

חורבת יתיר ביער יתיר – עיר בנחלת שבט יהודה, מקום הולדתם של עירא וגרב מגיבורי דוד,

נזכרת על ידי אבסביוס ומופיעה במפת מידבא. לאחר שיטוט בין המבנים והמתקנים המצויים בראש שתי גבעות העיר נמשיך לאורך דרך הנוף לחניונים שבפאתיה.

כדאי לבקר במצודת היערנים. מבנה ובראשו מגדל תצפית אש שנבנה ככפר יערנים בעת ראשית הנטיעות ביער והיום שוהים בו יערני האזור שמטפלים ביער נטע האדם הגדול בארץ, כ-40,000 דונם. במצודה חדר אירוח ומידע להולכים בשביל ישראל, מקום מזמין לשתיית קפה ומבט אל הנוף סביב.

בלב היער הוקמה תחנת ניתור לגזי חממה, היחידה במזרח התיכון. מגדל מתכת ירוק וגבוה מסתתר לו בסבך העצים של היער, לא רחוק מערד ומהישוב הבדואי חורה. התחנה הוקמה לפני למעלה מ- 6 שנים על ידי המחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה במכון ויצמן למדע. אחת ממטרותיה העיקריות היא לבדוק את המאזן בין פליטה לקליטת הפחמן הדו-חמצני ביער הייחודי, לבדיקה זו חשיבות סביבתית רבה מאחר והפחמן הדו-חמצני הוא הגז העיקרי המשמעותי בתהליך ההתחממות של כדור הארץ.

הבחירה של יער יתיר למחקר אינה מקרית. האזור מאופיין בכמות משקעים קטנה, העומדת על כ- 300 מ”מ גשם בממוצע שנתי והתוצאות הייחודיות לא אחרו לבוא. במחקר, המשותף לקק”ל ולמכון ויצמן למדע, התגלה שקצב צמיחת העצים ביער אינו נופל מקצב צמיחת העצים ביערות בעלי כמות משקעים כפולה. העצים, כך הסתבר, מגלים יעילות ומשתמשים בפחות מים תוך שהם מפצים על כך באמצעות שימוש בפחמן דו-חמצני. במילים אחרות, למרות האקלים המדברי השורר ביער יתיר, הוא התרחב באופן טבעי וזאת משום שהעצים “סופגים” חלק מהכמות של הפחמן הדו- חמצני כחלק מתהליך הפוטוסינתזה, ובכך מסייע היער לצמצום התחממות כדור הארץ.

לסיום מסלול הטיול מומלץ לסור למצפור קריות הצופה מזרחה אל הרי מואב ובקעת ערד. המצפור הוקם ע”י קק”ל לזכרו של יצחק ערמוני, מי שהיה ראש מועצת הר חברון ונמנה עם מייסדי ההתיישבות באזור, ממש מעל לדרך שנסללה בתקופה הרומית. בנקודת המצפור מתגלה הנוף המדברי של שמורת תל קריות, וגם העיר ערד נראית למרחוק. מראה הגבעות החומות העגולות מרהיב עין. הנוף הזה הביא את ג’ורג’ אדם סמית לכתוב בשנת 1894 בספרו ההיסטוריה הגיאוגרפית של ארץ הקודש, את המילים: “… מרכס אבן הגיר הקשה עליה אתה ניצב שוקעת הקרקע במהירות, ודומה כי הינה מחלחלת דרך תצורות תוהו מדבריות אל מעמקים… מעבר למרחב הריק מכל מתנשאים הרי מואב, רמים ותלולים… כל אלה חברו יחד להאציל על תושבי יהודה השפעה מוסרית שלא נוצרה כמוה בכל אזור ספר אחר בעולם”.

מתוך אתר E- ירוק של קק"ל באדיבות אגף תקשורת מרחב דרום.

צילומים: ענת רסקין