יער יתיר, הוא היער הנטוע הגדול בארץ. בהר עמשא תצפית בתוך שמורת טבע. ממשיכים בדרך כבושה לתצפית מבית היערנים. בדרך יש חניוני פיקניק ומקומות למנגל. ממשיכים ליישוב הקהילתי ליבנה דרך מטעי עצים. אפשר להבחין בכביש המערכת מבין העצים. בדרך יש אתר קדום- ענים – עם שרידי מצודה, סמוך אליו הכשירה קק"ל שביל טיול מוסדר ששמו "שביל המתקנים החקלאיים".
יער יתיר – היער הגדול ביערות ישראל
איך להגיע?
ליער יתיר ניתן להגיע מכוונים שונים. לבאים ממרכז הארץ מצומת שוקת לכיוון ערד (כביש 31), כשני קילומטרים אחרי הכניסה ליישוב חורה, עולה צפונה (שמאלה) כביש המוליך אל היער. בהמשך הדרך לערד, ליד תל ערד, עולה כביש נוסף המטפס לחלקו המזרחי של היער. ניתן להגיע גם בדרך הנוף המערבית. זוהי דרך עפר טובה לכל רכב, המסתעפת מזרחה (ימינה) מכביש מיתר – יישובי דרום הר חברון (כביש 6002), כ- 6 ק"מ ממיתר. ניתן להגיע ליער ברכב ממונע רב-מינוע בדרכי עפר המסתעפות מכביש ערד-צומת שוקת (כביש 31) ומכיוון הר חירן.
קק"ל e-ירוק
אתרים נוספים בסביבה
יער להב, מוזיאון הבדווים על שם ג'ו אלון , תל עירא, חורבת סוסיה, תל קריות, תל ערד, ערד, חורבת עוזה
על האתר
ראשיתו בפריצת דרכים כחלק מן האתגר הלאומי של פיתוח הנגב. בשנת 1964 נטעו יערני קרן קימת לישראל את העצים הראשונים כנגד כל הסיכויים ולמרות זאת, הלך היער והתפתח עד שהפך לגדול היערות בישראל.
יער יתיר משתרע על פני 30,000 דונם ונקרא על שמה של עיר הלווים ששרידיה נמצאים בתחומו: " ככתוב: "ולבני אהרון נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון ואת מגרשיה ואת לבנה ואת מגרשיה ואת יתיר ואת מגרשיה ואת אשתמוע ואת מגרשיה." (יהושע כ"א, פסוקים י"ג – י"ד).
ביער למעלה מארבעה מיליון עצים ובהם עצי מחט (אורן ירושלים וברוש מצוי ) עצים רחבי עלים (אלה אטלנטית, אשל, שיזף מצוי, חרוב מצוי, אלת הבוטנה – (הפיסטוק) עצי בוסתן (זית, תאנה), איקליפטוסים ושיטים, כרמים ליין ושיחים שונים כמו רותם המדבר, שיח אברהם מצוי ועוד.
בשנים האחרונות פותחו דרכי נוף, שבילי טיול, אתרים ארכיאולוגיים, חניוני פיקניק, שהותאמו לאוכלוסיית מוגבלי התנועה, וכל זאת כדי לשמש "ריאה ירוקה" לתושבי האזור.
גיאוגרפיה ואקלים
היער נמצא בספר המדבר – בשיפולי הר חברון שמצפון-מזרח לבאר שבע. אזור המעבר שבין החורשים והבתות המאפיינות את החבל הים-תיכוני ובין הצמחייה הערבתית והמדברית המאפיינת את הנגב ומדבר יהודה. בשל גובהו הנע – בין 400 – 850 מטרים מעל פני הים ותפניתו כלפי דרום-מערב, נהנה האזור ממידה יתירה של גשמים (בין 275-250 מילימטר בממוצע רב-שנתי). האוויר יבש והאקלים נוח יחסית, בשעות אחר הצהריים בימי הקיץ הלוהטים במעבה היער קריר ונעים. בימי החורף – קר.
היער שוכן במקום בו נפגשות שלוש יחידות נוף: שיפוליו הדרומיים של הר חברון
בנוי מסלעי גיר קשים, קער יתיר, בנוי מסלעי קרטון רכים והמדרונות הדרומיים והמערביים של היער יורדים אל בקעת באר שבע, המכוסים באדמת לס שצבעה חום בהיר.
הערוצים של היער מנקזים את דרום הר חברון ואפיקיהם הולכים ומתרחבים ככל שהם יורדים לבקעה. המדרונות המזרחיים לעומתם, נוחתים בתלילות היישר אל בקעת ערד, כשהם חושפים את המטייל לנופים מרהיבי עין של מידבר יהודה ובאופק – הרי מואב.
בחלקו הדרומי של היער נטעה קק"ל נטיעות חדשות המתבססות על שיטת נטיעה "קציר מי נגר" הנאספים אל טרסות אבן שנבנו בנוסח המדרגות החקלאיות ששימשו בעבר לחקלאות. מי הגשם הניגרים במדרון מתעכבים במהלך זרימתם בגלל הטרסות, והתוצאה היא שיותר מים מספיקים לחלחל לתוך הקרקע וחלקות הקרקע זוכות לכמויות מים גבוהות בהרבה מאלו, שכמות המשקעים יכולה לספק.
בחלקות אלה נוטעת קק"ל נטיעות בצפיפות נמוכה של כ- 15 עצים לדונם. העצים תורמים למניעת סחף קרקע ומעלים את מגוון מיני הצמחים ובעלי החיים באזור ואת פוריות הקרקע. בין העצים מתפתחת עשבייה רבה המשמשת מאכל לעדרים, והמדבר – נדחק.
בגאיות שבין המדרונות הכשירה קק"ל קרקע ליישובים בסביבה המעבדים בהם מטעי פרי וכרמים.
קק"ל בנתה במקום מאגר מים גדול, שמימיו משקים בקיץ את המטעים והכרמים.קק"ל מאפשרת רעייה מבוקרת של עדרי צאן, כדי לצמצם את כמות העשבייה ולהפחית בכך את הסכנה לפריצת שריפות יער בעונת הקיץ.
היסטוריה
יתיר הייתה כאמור עיר כוהנים (יהושע כ"א,13 – 14). המקרא מספר שדוד שלח ליתיר שלל שלקח מהקרב עם העמלקים (שמואל א' פרק ל/28) . על פי החרסים שנמצאו במקום היה המקום מיושב בתקופת המלוכה ובתקופה הרומית-ביזנטית. יתיר נזכרת גם באונומסטיקון של אוסביוס (המאה ה- 4) ומופיעה במפת מידבא (המאה ה- 6) , מפת פסיפס שתיארה את ארץ ישראל בתקופה הביזנטית. שרידי חורבת ענים מעיד על שרידי בית כנסת מתקופת המשנה והתלמוד ששימש את המיעוט היהודי בכפר – עד כיבושו בידי המוסלמים במאה ה- 7 לספירה.
בשנת 1979 הוקם מבנה בידי הסוכנות היהודית ששימש עד שנת 1990 כמחנה מעבר לגרעיני התיישבות. בשוליו המזרחיים של היער הוקמו בשנת 1983 מצודת יהודה, מושב שיתופי של תנועת "אמנה", שחבריו, אשר ישבו תחילה במחנה יתיר, מוסיפים, לפיכך, לכנותו "בית יתיר"; וכן קיבוץ התק"ם הר עמשא. ואילו בצפונו של היער, ליד חורבת ענים עילית, יושב מאז 1989 היישוב הקהילתי שני – מיסודו של גרעין "ליבנה", אף הוא מתנועת "אמנה", אשר שהה במחנה יתיר מאז 1983ועד למעבר לנקודת הקבע.
מטיילים בדרכי נוף
ביער יתיר 5 דרכי טיול: דרך יער ראשית (מסומנת בצבע ירוק – סימון שבילים של קק"ל), דרך החלמוניות (מסומנת בצבע שחור- סימון שבילים קק"ל וארצי), דרך הנוף המערבית (מסומנת בצבע כחול- לא בסימון קק"ל) , דרך נוף מזרחית מבית היערנים להר עמשא. ודרך המאגר (מסומנת בצבע כחול- סימון שבילי קק"ל וארצי).
דרך יער ראשית – הדרך סלולה באספלט (מסומנת בצבע ירוק), חוצה את היער מכיוון כביש ערד– צומת שוקת (כביש מס' 31). חולפת ליד היישוב שני ומסתיימת בקצה היער, ליד היישוב הר עמשא. הדרך מתפצלת ליד הר עמשא. סעיף אחד ממשיך צפונה לבית יתיר ואילו הסעיף המזרחי שלה יורד לתל ערד ולערד. לאורך הדרך אתרים לביקור וחניוני פיקניק:
בית היערנים – משמש כיום בסיסם של יערני קק"ל, הבית שנישא בראש ההר המתנשא לגובה של 687 מטרים מעל פני הים, נבנה בשעתו (1967) כבסיסם של אנשי הייעור בקק"ל ומיגדל תצפית אש. המטיילים יכולים היום לעלות אל מרפסת התצפית ולחזות בנופי הסביבה. חורבת ענים – שרידי בית כנסת, שנוסד במאה ה- 4 לספירה והתקיים עד למאה ה- 8. בראש החורבה שרידי מבנה ריבועי, שעובי קירותיו כ- 5 מטרים. המבנה שימש כמצודה בתקופת מלכי יהודה. מסביב למבנה שרידי מערות מגורים, מערכת מחילות מסתור וגדרות. מצפור קריות – המשך הדרך נקודת תצפית מרהיבת עין, המשקיפה על בקעת ערד, דרום מדבר יהודה, והרי מואב באופק. המצפור שוכן בסמוך לראש הכביש היורד לערד, מעל חורבת קריות.
דרך נוף מזרחית – דרך עפר כבושה, עבירה לכל סוגי הרכב, שתחילתה ליד בית היערנים. הדרך עוברת בשוליו המזרחיים של היער וממשיכה עד לקיבוץ הר עמשא.
שמורת הר עמשא – שמורת טבע השוכנת באזור מפגש של צמחייה ים-תיכונית עם צמחייה ערבתית ומדברית: שלהבית כלאיים, גביעונית ערבית, צבעוני הרים וצמי בתה. מראש ההר תצפית לבקעת ערד, דרום מדבר יהודה ובאופק הרי מואב.
שרידי דרך רומית (מעלה מדרגות) – הדרך מתגלה במצפור קריות, ממשיכה ליד הגדר של הקיבוץ הר עמשא והולכת הלאה, מזרחה לכיוון מורדות ההר, אל היישוב הבדואי דראג'את (דרגות). מעלה דרגות הוא קטע הדרך שהוליכה בתקופה הרומית מירושלים לחברון ולבקעת ערד ומשם לעיר ממשית ולמעלה עקרבים.
דרך נוף מערבית – דרך עפר כבושה (מסומנת בכחול) יוצאת מכביש מיתר – הר חברון ונפגשת עם דרך יער יתיר לא הרחק מבית היערנים. נחל אשתמוע – הדרך חוצה את נחל אשתמוע, המנקז את דרום הר חברון ומתחבר עם נחל יתיר, מעט מזרח למיתר. בחורף יש נביעת מים במקום.
חורבת יתיר – הסיור מתחיל מבור המים הסמוך לדרך. עולים במידרון אל שרידי קבר שייח' אל עת'רי ושיח' זעבי, השוכנים בפסגת החורבה, המעניקה תצפית יפה על הסביבה. מכאן יש לרדת מערבה אל שרידי בריכת אגירת מים קדומה, שדפנותיה מטייחות בחלקן. מעט הלאה משם נותרו שרידי טורי עמודי קירות של כנסייה ביזנטית. בכנסיה התגלו רצפות פסיפס, כמעט שלמה, מהמאה ה- 7 לספירה. בפסיפס יש עצי דקל, חיפושיות וסמלים מיסטיים ומאגיים. הפסיפס מכוסה בעפר, עד אשר יימצאו תנאים
מתאימים לחשפם לציבור הרחב. באתר נתגלתה כתובת המתארכת את הפסיפס ומזהה את האמן שיצר אותה: " בחודש מרס של האינדיקסיה (שנת המס) השישית, בשנת 526 לעיר. כל זאת לכבוד ראש המנזר שלנו תומאס, משרת האל. כל זאת במו ידי, זכריה בן ישי, הבנאי, משרת האל".
דרך המאגר – דרך כבושה (מסומנת בצבע כחול) המתחילה בסמוך לחורבת ענים, עולה לחניון בור המים ושביל המתקנים החקלאיים, מגיעה למאגר המים ומסתיימת ליד היישוב עמשא. שביל המתקנים החקלאיים – שביל הליכה באורך של 600 מטרים, היורד מחניון בור המים ביער האורנים. לאורך השביל נמצאים בורות מים, גת לדריכת ענבים ומפרכה לריסוק זיתים כשלב בהפקת שמן זית. יש השערה האומרת כי היה במקום מפעל לייצור מפרכות ומכאן גם ריכוזם הגדול. מאגר יתיר – מאגר מים שקק"ל הקימה בראשית שנות ה- 2,000 במטרה לסייע בהשקיית המטעים והכרמים של יישובי חבל יתיר בעונת הקיץ. נפח איגום המים במאגר 650,000 מ"ק מים שנקווים בו בעיקר בעונת החורף. המאגר עצמו מסוכן לרחצה וסגור לכניסת מטיילים, אך מראה של מים באזור
המצוי בגבול המדבר הוא מראה יפה.
דרך החלמוניות – הדרך מסתעפת מהכביש צומת שוקת-ערד (מסומנת בצבע שחור).
דרך עפר כבושה, עבירה לכל סוגי הרכב, המסתיימת בדרך הנוף המערבית, ליד חורבת יתיר. האתרים לאורך הדרך: (מומלץ לביקור בחודשי אוקטובר-נובמבר – ראה מסלול טיול מורחב). שביל החלמוניות – 1.6 ק"מ מכביש חורה פוגשים ברחבת חנייה קטנה ושביל יוצא ממנו אל אזור צפוף של עצי פיסטוק, ובסמוך טרסה הבנויה שבעת נדבכים של אבנים גדולות. ליד הטרסה פורחות החלמוניות. שביל הבור והמערה – (מסומן בצבע סגול) ממשיכים בנסיעה כ- 100 מטרים ומגיעים לצומת, פונים שמאלה וממשיכים בעוד כ- 1100 מטרים. מחנים את הרכב בצד הדרך ויורדים ברגל בשביל. מדרגות חצובות במדרון מוליכות לבור מים חצוב בסלע בצורת פעמון ולמערה ששימשה בעבר כמגורים זמניים לרועי צאן. משך הליכה: 20 דק' הלוך חזור.
בעקבות החלמונית הגדולה ביער יתיר
המערות ובור המים:
(מסומן בצבע צהוב )נוסעים בדרך החלמוניות עוד כ- 1 ק"מ ומחנים את הרכב במקום בו מתחיל השביל העובר בין עצי אורן, במקביל לדרך החלמוניות. השביל עולה במדרגות חצובות בין מערות מגורים נטושות ומגיע לבור מים. תוואי השביל שימש בעבר כתעלה שאספה אליה מי גשם. מהבור יורדים לדרך החלמוניות, אל הרכב. משך הליכה: 30 דק' הלוך חזור.
