(צילום: יח"צ)

כשאתם יוצאים לטיול במדבר עליכם להצטייד במפה מתאימה, לדעת את המסלול וליידע מישהו עליו. להצטייד בכמות מים נאותה, בגדים וציוד מתאים. עליכם לקחת אחריות על עצמכם ועל הקבוצה שאתם יוצאים איתה גם כשמדובר במסלול מסומן הנמצא 'רק' שעה וחצי ממרכז הארץ. לטייל במדבר- זה לא צחוק. אך אם נקלעתם לצרה, מתנדבי יחידות החילוץ יצאו לעזרתכם בכל מצב. יהיה תמיד מישהו שיגיע אליכם!
מאת: ענת רסקין , צילומים- באדיבות יחידת חלוץ ערד

יחידת חילוץ ערד היא אחת מבין 12 יחידות חילוץ הפועלות ברחבי הארץ על בסיס התנדבותי. גבולות שטח האחריות של יחידת החילוץ ערד מתפרשים: במזרח- עד בתי המלון בים המלח, בדרום- עד המסוע של מפעלי ים המלח ובצפון- עד נחל משמר. יחידות החילוץ פועלות במסגרת משטרת ישראל – אק”מ (משמר אזרחי) והאגודה לסיוע והצלה first .

בסוף שנות ה-70 קבוצת חברים תושבי ערד ואוהבי טיולים במדבר חברו יחד והתארגנו לטיולי שטח. משטרת ישראל הבינה את הפוטנציאל הטמון בקבוצה זו והסתייעה בה לקבלת ייעוץ מקצועי וסיוע באיתור נעדרים. בשנת 1980 משטרת ישראל מחליטה להפעיל את חברי הקבוצה כ-”יחידת חילוץ” והמפקד הראשון שלה היה נמרוד שילוח. כיום מפקד על היחידה רפ"ק אלי שגיא, אורי קוצר משמש כסגנו, מאיר גור משמש כגזברה וקובי חבקין משמש כדוברה.

בתחילת הדרך כל ציוד היחידה נקנה מכספי המתנדבים ונעשה שימוש ברכבי שטח פרטיים. המסגרת המשטרתית אפשרה לחברי היחידה להתמקצע ולעבור הכשרות והשתלמויות בנוסף לניסיון שנרכש במשך השנים. היחידה פועלת בחסות המשטרה אך באופן עצמאי. מחסן היחידה ומשרדה ממוקמים מתחת לבנין העריה מול מד"א ולהם ציוד חילוץ ו-2 רכבים הם מנהלים במשרד יומן אירועים, תחקירי אירוע ומסקנות, בקורות וישיבות חודשיות והכול מתועד בניירת ובמחשב.

היחידה מתקיימת מתרומות של אנשים פרטיים כמו משפחות ניצולים או של ארגונים, כמו מפעלי ים המלח, שתורמים כסף, אנשי ביטחון, מידע, כלכלה.. העריה מתחזקת רכב אחד כולל דלק ותיקונים, את מתחם המשרד והמחסן ואת קו הטלפון לחרום. המשטרה מספקת להם ציוד. אך לדבריהם הם חיים מן היד אל הפה עם הרבה תסכול ואף עומדים במצבי דילמה בין מחויבויות כספיות ושמישות הציוד לבין הצלת חיים הדורשת את הציוד הנ"ל. לכן ישמחו לכל תמיכה ותרומה!

מטרותיה המוצהרות של יחידת החילוץ הן- עזרה לאנשים הנמצאים במצוקה במדבר יהודה, סיוע בחילוץ מהריסות בכל מקום בו ידרשו ומעורבות בקהילה. קובי חבקין דובר היחידה פעיל כבר 26 שנים ביחידת החילוץ. חבקין מדווח כי נכון לשנת 2011 היחידה מונה 43 מתנדבים, ביניהם 3 בני נוער ו-2 מתנדבות. 7 מהמתנדבים התגייסו לצה"ל ולשרות לאומי במהלך השנה ונגרעו ממצבת היחידה.

היחידה הפכה זה מכבר למען משפחה ואפשר למצוא בה המשכיות והתנדבות בין דורית. גיל המתנדבים נע בין 17 ל-68 . שנים עשר מתנדבים של היחידה היו בעבר בני נוער שהתנדבו במסגרת פרויקט מעורבות אישית ו-8 מתנדבים קשורים ביחסי אב-בן כמו: אלי שגיא (מפקד היחידה בפועל) ובנו אבי, אמיר ותומר גור, מאיר והתאומים שלו שחר וליאור גור ונעמה בן עברי שאביה אורן ז"ל התנדב ביחידה. גם הרומנטיקה פורחת ביחידה האינטימית והזוג אבי ורונית סיביליה הכירו ביחידה ונישאו. אבי ממשיך את פועלו של דודו נימרוד שילוח שהיה ממקימי היחידה ומפקדה הראשון.

בקיצור אמנם יחידת חילוץ מקצוענית אבל בהחלט מייצגת את אווירת העיר ערד בחברתיות שלה, באינטימיות שלה, ברוח ההתנדבות והמחויבות לקהילה ויותר מכול בקשר של התושבים לסביבתם- למדבר.

מה גורם להם להתנדב, לקום ולצאת לאירוע חילוץ באמצע הלילה, בשבתות וחגים?

רפ"ק אלי שגיא מפקדה של היחידה מזה עשר שנים: "אני יכול להעיד על עצמי, אני גם מאמין שכך מרגיש כל מתנדב- בזמן קבלת קריאה לעזרה או סיוע לכל דורש, מתעורר איזה דחף פנימי שקשה לתאר במילים. כל העיסוקים שהיו חשובים לפני קבלת ההודעה הופכים להיות לא חשובים ורק האירוע מקבל את מלוא תשומת הלב. באותם רגעים מקבלים כוח פנימי, הרגשה שכל העולם תלוי בך."

קובי חבקין מנסה להסביר: "אפשר להגדיר את הכוח המניע כסוג של התמכרות. קיימת דריכות ברמה זו אחרת כל הזמן. כאשר מתקבלת ההודעה ב-SMS הדריכות הופכת לזרם אנדרנלין המתפשט בגוף הגורם לך להעמיד את עצמך לטובת האירוע".

נקש אונדריי התנדב ליחידה לפני כשש שנים. הוא הגיע ליחידה כתוצאה מקשרים אישיים עם אלי שגיא. "אלי שגיא תמיד היה מגיע אליי ומספר לנו על היחידה ומה הם עושים ביחידה, כמה אנשים חילצו, על האימונים וכו'. תמיד כשהיה מספר לי על היחידה היו לי פרפרים בבטן ורצון עז להתנדב ליחידה.. חששתי מפני שאמרתי לעצמי אני לא בכושר טוב להתנדב ליחידה, אני גם לא איש שטח ורק אנשים "מיוחדים" יכולים להתנדב ליחידת חילוץ ערד. אני שמח שהתבדיתי, לא חייבים להיות "רמבו" בשביל להתנדב ליחידה. אני לא מצטער לרגע, אפילו צירפתי את הבת שלי נופר ליחידה ובשנה הבאה הבת שלי עמית מתוכננת להתנדב".

יפית פשיטיצקי היא דור שלישי בערד, באה מבית דתי ומתנדבת ביחידת החילוץ מזה שנתיים וחצי: "אחת האהבות הגדולות בחיי כעת היא לטייל. מתי שיש לי פנאי "ברירת המחדל" שלי היא לצאת לטיול. תחום נוסף האהוב עלי מאוד הוא תחום הרפואה. ההתנדבות ביחידת החילוץ מהווה בעבורי שילוב אידיאלי בין שני תחומים אלו- והטוב שבשילוב זה רק מתעצם מהעובדה שזוהי התנדבות שבה אנו מסייעים לאנשים במצוקה. אנחנו מחלצים כי אנו רואים את החשיבות שבדבר ולא בגלל תמורה כספית.
עצם הידיעה שאנחנו הולכים לסייע למישהו שנקלע לצרה באמצע מדבר יהודה או בכל מקום אחר, מספיקה כדי להקפיץ אותי, וכל אחד מאיתנו, אל מחסן היחידה. וגם אם ההקפצה הזו היא באמצע סעודת שבת או בבוקר מוקדם או בכל זמן- כולנו נגיע בשמחה, ונגיש עזרה למי שצריך בכיף ועם חיוך".

כיצד הם מצליחים להתמיד במשך שנים בפעילות התנדבותית שהיא דורשנית כל-כך?

חבקין: "הפעילות הממושכת מחזיקה מעמד אצל אלו שהתנאים הסביבתיים כמו המשפחה ועיסוק מאפשרים להם זאת. קיימת הרגשת סיפוק עצמי וגאווה מעצם העיסוק בהצלת חיים ובלהיות שותף לעשייה חשובה וייחודית. מתווספת לכך ההנאה משפע החוויות המצטברות באימונים ובחילוצים ומהאווירה החברותית והמשפחתית השוררת ביחידה".
אונדריי: "בראש ובראשונה זו המשפחה. אני זוכר שהביפר היה מצפצף הבן שלי מאור שהיה בן חמש היה אומר לי: "אבא יש חילוץ". כל אחד מהמשפחה היה נירתם לנושא- ציפי אשתי הייתה מביאה לי את הבגדים של היחידה, עמית את הנעליים ונופר את התיק. היה שת"פ יוצא מן הכלל ראיתי את הברק בעיניים של המשפחה שלי.. הדבר השני שדחף אותי לצאת לחילוצים היא המחשבה על המחולצים שנמצאים בסכנת חיים, שמאוד קר להם.. תמיד לקחתי את הילדים שלי בתור דוגמא- מה היה קורה אם הבן שלי מאור בן 5 היה באמצע נחל אשלים בשעה 1 בלילה רטוב ובחוסר אונים? מי היה מציל אותו אם לא יחידת חילוץ? אני זוכר שהיינו מגיעים למחולצים וההורים היו "מפקידים" בידינו את הילדים שלהם עם המון שמחה שמהולה אפילו בבכי, מה גם שהיינו צריכים לטפל גם בהורים.."
יפית: " אני מרגישה שאני מקבלת מההתנדבות הזו כל כך הרבה: הבעת התודה של המחולצים, הידע המקצועי, הכיף, האקשן, שנראה שיהיה לי יותר קל להמשיך מאשר לעזוב התנדבות זו. כולם פועלים על חשבון הזמן האישי שלהם ועם זאת כולם משקיעים המון, באים בשמחה, פועלים בשביל כולם, עוזרים אחד לשני, יוצרים אווירה טובה. כמובן שזהו חלק חשוב ובלתי נפרד מפעילות היחידה."

מבחר נתונים על פעילות יחידת החילוץ ערד בשנה החולפת-

בשנת 2011 בוצעו 24 חילוצים זהו מספר החילוצים הנמוך ביותר בעשור האחרון (בשנה שעברה לדוגמא נערכו 56 חילוצים). סה"כ חולצו: 57 מחולצים (לעומת 169 בשנה שעברה) 9 פצועים קל (לעומת 23 בשנה שעברה) והרוגה אחת.
3 חילוצים נערכו בשיתוף פעולה עם יחידת חילוץ והצלה של חיל האוויר- 669 . 2 חילוצים נערכו עם מסוק משטרתי. פעולה אחת נערכה עם יחידת 'עוקץ' ופעם אחת הופעל כלב משטרתי שמצא נעדר.

בין החילוצים המיוחדים שנשמרו בזיכרון המתנדבים: חילוץ חבלים של גוזל עיט ניצי שמת כשעה לפני שהמחלצים הצליחו להגיע אליו. הוצאת גולגולת ממערה בנחל אבוב וילדה בדואית ששרדה לילה בשטח ונמצאה מסובכת בגדר תיל. כמו כן נערכו 2 בקורים ליליים במתחם הצעירים, 'ריינבואו', לשלילת העלמות משתתפים שהוריהם דאגו.

החודשים המועדים לחילוצים היו השנה אפריל ויוני. אחד היעדים שהושגו השנה– אפס תאונות בזמן חילוץ. יעד שהוצב להשגה גם בשנה הנוכחית. סה"כ נרשמו 6921 שעות מתנדבים הכוללים שעות חילוץ ובנוסף בדיקות ציוד, ישיבות צוות, ישיבות עם גופי בטחון והצלה אחרים ועוד. נושאים כאובים הם עדיין הקושי בגיוס מתנדבים חדשים ליחידה והשגת תרומות להוצאות השוטפות של היחידה שמבוססת על התנדבות.

במסגרת האימונים אותם עברו המתנדבים כלולות השתלמויות בנושאי רפואה (חלקם עם בי"ח 'סורוקה'), אימוני טיפוס-גלישה-חילוץ (טג"ח), אימון עם יחידת 669, אימוני חילוץ מהריסות, סדנאות לאיתור נעדרים וחילוץ ממים זורמים. במסגרת מעורבותם הקהילתית ליוו המתנדבים מרוץ אופניים, חלקו צ'קים לניצולי שואה. גם השתתפות בפעולות בחו"ל היו אבני דרך שהשאירו את חותמן על היחידה. פעמיים טסו חברי היחידה לסיוע לאחר רעידות אדמה בטורקיה שם הצילו לכודה מתוך ההריסות תוך גילוי תושייה באיתור מיקומה ע"פ תיאורים של בני המשפחה וחדירה דרך גושי הבטון. בנוסף עסקו המתנדבים בסיוע רפואי ואלי שגיא מפקד יחידת החילוץ ערד היה ביפן לאחר אסון הצונאמי במרץ 2011 וציין: "המטרה הייתה גם ללמוד מהיפנים וליישם אצלנו בישראל. יש לנו הרבה מה ללמוד מהיפנים".

אלו חילוצים השאירו חותם עליהם ושמורים בזיכרונם לטובה או לרעה?

אלי שגיא: "יש המון אירועים הנותנים הרגשה טובה. בעצם כל אירוע שמסתיים ללא נפגעים. לצערי יש מספר אירועים שחרוטים בזיכרון שהסתיימו במוות כמו אותה ילדה בנחל סדום שעד היום אני זוכר את האירוע כאילו אתמול זה התרחש."
קובי חבקין מפרט: "האירוע שהזכיר אלי בו קבוצת מטיילות צעירות איבדו את דרכן בנחל פרצים. איתרנו את הנערות לאורך הנחל, חוץ מנערה אחת שחיפשה את הדרך לאוטובוס נכנסה לנחל סדום ועלתה למישור עמיעז שם מצאה את מותה מהתייבשות. המראה הקשה והמחשבות כיצד אפשר היה למנוע את הסוף הטרגי מלוות רבים מאתנו… אירוע דומה בנסיבותיו ובאזור- חיפשנו בחורה שנפרדה מקבוצה של גולשים לתוך נקבת השועל שבהר סדום ואיבדה את דרכה. במשך מספר שעות, בעזרת גשש, הלכה חוליה בלילה אחר עקבותיה עד למצוק שמעל כביש ים המלח. הבחורה נמצאה ללא רוח חיים למרגלות הצוק הפריך."

חילוצים נוספים, הם שני אירועים של חילוצי גופות מטיילים שנפלו במפלים גבוהים והתמשכו שעות רבות התרחשו בנחל יעלים ובנחל חבר. הקשה מביניהם התקיים בנחל חבר שם שהו המחלצים כ-6 שעות על החבלים ובו בא ליד ביטוי מרבי היכולות האנושיות והמקצועיות של מתנדבי היחידה.

לעומת המקרים הטרגיים זכורים גם אירועים של הצלת חיים ברגע האחרון כמו זה שהתקיים בנחל שפן. 4 בחורי ישיבה גלשו עם רתמות מאולתרות מחבלים. אחד הבחורים הסתבך ונתקע על החבלים באמצע המפל. חבריו הזעיקו עזרה. היחידה, שהייתה בכניסה לערד בחזרה מחיפושים אחר נעדר, חזרה על עקבותיה והגיעה לנחל שפן. במהירות הקימה עמדות, אלי שגיא גלש, חיבר אליו את המטייל חסר ההכרה והורידו לתחתית המפל. במקביל גלשו חובשים אשר העניקו לו טיפול מציל חיים. מסוק שהוזעק העבירו לבית חולים שם התאושש.

אירוע אחר שבו ניצלו חייו של מטייל התרחש בנחל רחף. קבוצת מטיילים סיימה לגלוש את המפל האחרון והחלו ללכת ליציאה לרכבים לרגלי המצוק כשאבן פגעה בראשו. ברוח חזקה במיוחד בקושי רב הגיעו אל הפצוע והחובשים ביצעו בו החייאה מספר פעמים, תחילה לבד ואחר כך יחד עם צוות של יחידת חילוץ של חיל האוויר. לאחר שנרגעה מעט הרוח התקרב המסוק והפצוע הועלה אליו. הפצוע שכב במשך כ-3 חודשים ללא הכרה, התעורר ושוקם אך נותר מוגבל בתנועותיו ותפקודו.

יפית: "אחד החילוצים המיוחדים הזכורים לי הוא דווקא איננו חילוץ רגיל. ה"קליינט" שלנו בפעם הזו היה מסוג שונה- הוא לא היה אדם. הוא היה גוזל של עיט זהוב שלפי תצפית של פקח מדבר יהודה- אוהד יהלומי, נמצא במצוקה ולא יכול לנשום. יצאנו אל נחל שפן, הסמוך לנחל צאלים. פתחנו עמדת גלישה ושלשלנו את אוהד עם חבלים כמאה מטר- עד לקן של העיט, שמצוי במערה קטנה באמצע המצוק. לצערי הגענו מאוחר מדי- הגוזל כבר מת. אך בכל זאת הייתה זו חוויה מיוחדת ויוצאת דופן במינה."

אונדריי: "לעולם לא אשכח את החילוץ הראשון שלי, השעה הייתה 12:00 בצהרים אלי התקשר אליי ואמר לי שיש חילוץ אתה מגיע? אמרתי לו בוודאי. עזבתי הכול ונסענו למחסן היחידה. החילוץ היה בנחל קינה. בחורה בת 22 נפלה מגובה של 3 מטרים שברה את האגן ואת הרגל. לא אשכח את המשפט הראשון שהיא אמרה כשראתה אותנו, היא אמרה: "הנה המלאכים שלי". המשפט הזה תמיד מלווה אותי בכל חילוץ" מציין אונדריי בהתרגשות ומוסיף:

"מי ייתן ויהיו לי את הכוחות הדרושים להתנדב ולתרום, בתחום המנהלי והמבצעי עוד המון שנים. בינינו, חוץ מיחידת חילוץ אין אף גוף שיוכל לעזור למטיילים באמצע המדבר".

אז כשאתם יוצאים להנות בטיולי שטח באזור ערד והנגב המזרחי אתם יכולים להיות רגועים- כי בבתים עלומים בערד ישנם אנשים שיתפקדו בזמן צרה ומצוקה ויבואו לעזרתכם ביום ובלילה בשבת ובחג. אלו הם מתנדבי היחידה לחילוץ מערד, ששמם כבר יצא לפניהם במשימות חילוץ מוצלחות במשך השנים.