(צילם – מיכאל בלכר, רשות הטבע והגנים)
חבלבל מדברי לא תועד בעין גדי מזה 66 שנים. בשנת 2008 נמצא הצמח במטעי התמרים של קיבוץ עין גדי בין נחל דוד לנחל ערוגות. מציאתו מהווה יסוד לשינוי מעמד המין בארץ מ"נכחד" ל"נמצא בסכנת הכחדה".
אירנה בלכר ומיכאל בלכר, שמורת עין גדי, רשות הטבע והגנים
המידע פורסם בכתב העת אקולוגיה וסביבה, גיליון 3 (2010)
חבלבל מדברי (Convolvulus pilosellifolius Desr) הוכרז [4] כצמח נכחד בארץ בהתאם לכללים שנקבעו. הוועדה המקצועית של הספר האדום החליטה כי צמח יוכרז כ"נכחד" אם אין שום עדויות על הימצאותו בישראל לפחות במשך 30 השנים האחרונות. חבלבל מדברי עמד בתבחין זה עד שמצאנו את הצמח במטעי התמרים של קיבוץ עין גדי בין נחל דוד לנחל ערוגות ב-28 במרץ 2008. בנווה עין גדי המין לא תועד ב- 66 השנים שלפני כן. מציאתנו מהווה יסוד לשינוי מעמד המין בארץ מ"נכחד" ל"נמצא בסכנת הכחדה".
הצמח שנאסף הוגדר לפי המפתח של פלורה פלסטינה, לפי המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל ולפי השוואת הדוגמה שנאספה עם גיליונות העשבייה הרלוונטיים באוניברסיטה העברית בירושלים. לא מצאנו יסוד לקבל את הערת שמידע ופולק [4] בקשר להגדרת הצמח הנדון שנאסף בארץ בעבר, ואת דעתם שהוא משתייך למין Convolvulus prostratus Forssk. דוגמה של חבלבל מדברי מהאיסוף שלנו הופקדה בעשבייה הלאומית.
בספר האדום צוין שהצמח נאסף בעין גדי בעבר רק פעם בודדת בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. אולם, התיעוד הראשון של המין בנווה עין גדי הוא של Post מלפני כמאה שנים [5], וככל הנראה גיליון העשבייה שהכין נשמר עדיין בביירות. האיסופים בעין גדי מתחילת המאה ה-20 (Post) ומשנות ה-40 (לפי גיליון הנמצא בעשבייה הלאומית, דניאל זהרי אסף את הצמח בפאתי שדה חיטה ב-8 באפריל 1942), יחד עם התיעוד שלנו ב-2008, מאפשרים לשער שהמין אינו אפיזודי בנווה, אלא מתקיים באתר ברצף במשך כמאה שנים לפחות, אף שבחמישים השנים האחרונות אוכלוסייתו מצומצמת ביותר.
יכול להיות שגם לפני כמאה שנים לא היה החבלבל המדברי בין המינים הנפוצים בנווה עין גדי. אהרנסון בשנת 1908 לא אסף את הצמח בעין גדי [2], אבל מצא אותו באל-מזרע שבצד המזרחי של ים המלח [1], ואף כתב הערה לגביו בפתקית העשבייה: "לרוב מאד בשדות. נצה לבנה עד לורוד". נראה שההפרש של כשבועיים בין סיוריו של אהרנסון בעין גדי (12-9 במרץ) לבין ביקורו באל-מזרע (26-24 במרץ) הוא משמעותי להתפתחות החבלבל מהבחינה הפנולוגית. יחד עם זאת, איג, זהרי ופינברון שביקרו בעין גדי בשבוע האחרון של חודש מרץ שנת 1926 ואספו בנווה צמחים רבים (כפי שאפשר להתרשם בעשביית האוניברסיטה העברית), לא תיעדו גם הם את החבלבל המדברי. סביר להניח, לאור העובדות, שהצמח לא היה מין בולט בנווה גם לפני הפיתוח החקלאי המודרני.
הסכנה שנשקפת למין בארץ היא ממשית ביותר. כל אוכלוסייתו המוכרת (12 פרטים) נמצאת בשטח של מטר מרובע אחד בלבד. הדבר החשוב להבנת מצבו של המין הוא שאין לו בית גידול חלופי. מטעי התמרים בנווה עין גדי, שהדברת הצומח בהם היא מזערית (הן ידנית והן מכנית, כמעט ללא שימוש בקוטלי עשבים) וצמחיית-הבר נתפסת ע"י החקלאים כחלק מתנאי השטח, הם לא רק בית גידולו הבלעדי כיום, אלא כנראה גם האפשרות היחידה להבטחת עתידו כצמח-בר בארץ.
לאור מציאתנו, רצוי וניתן לבנות תכנית לשימור המין בארץ על בסיס האוכלוסייה ששרדה ונתגלתה במטעי התמרים של נווה עין גדי. ניסויים בריבוי הצמח על ידי ייחורים אפשרו לנו את גיבויו להמשך פעילות ההצלה. מפרטי הגיבוי נאספו (ב- 2009) פרות ראשונים. בנוסף לחבלבל מדברי, נמצאו במטעי התמרים של נווה עין גדי כ-20 מינים של צמחי-בר נדירים מאוד בארץ או כאלה שנמצאים בסכנת הכחדה בישראל [3].
מקורות
[1] אהרנסון א. (עיזבון). 1934. צמח עבר הירדן. פקד ובקר אופנהימר ה. ר. תרגום מצרפתית. זכרון-יעקב: הוצאת בית אהרנסון.
[2] אהרנסון א. (עיזבון). 1956. צמח מערב הירדן. פקדו ובקרו אופנהימר ה. ר. ואבן-ארי מ. תרגום מצרפתית. זכרון-יעקב: הוצאת בית אהרנסון.
[3] בלכר מ. ובלכר א. צמחי בר במטעי התמרים של חבל ים המלח: עושר המינים והרכב הצמחייה. מחקרי ים-המלח והערבה, 2: 38-21.
[4] שמידע א ופולק ג. 2007. הספר האדום , צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך א'. ירושלים: רשות הטבע והגנים.
[5] Post GE and Dinsmore JE. 1932/1933. Flora of Syria, Palestine and Sinai, 2nd ed. Beirut; American Press.
