(צילום: ענת רסקין)
בשל שיקולים אידיאולוגיים, שאפה המערכת הפוליטית לקדם בצורה משמעותית את בואם של תיירים צעירים ארצה בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. אולם בעשורים האחרונים חלה תפנית במדיניות, כנראה מפאת העובדה שלתיירים צעירים יש תדמית לא נכונה, שרואה בהם כמטיילים שלא מבזבזים מספיק כסף במדינה המארחת.
מאת ד"ר שקד מיכאל ברקת*
במאמר זה אנסה לשכנע אתכם כי הזנחת התיירות הצעירה מאירופה הייתה משגה אסטרטגי של ממש. זאת למרות שחשוב לציין שבשנים האחרונות יש מגמה של עלייה בחלק היחסי של התיירות הצעירה, בהשוואה לכלל התיירות שמגיעה לארץ.
נוכח ההתמקדות הברורה של המערכת הפוליטית ומשרד התיירות בקידום בואם של מבקרים צעירים ארצה, הגיע מספרם היחסי בתחילת שנות ה-70 לסדרי גודל של 25%-30% מכלל התיירות לישראל. שני שליש מהם הגיעו מאירופה, בעיקר מסקנדינביה, אנגליה, גרמניה וצרפת. שהותם הממוצעת הייתה ארוכה מן הנהוג בפלחי תיירות אחרים, ועל כן ניתן לקבוע שחלקם היחסי היה משמעותי עוד יותר ממה שהראו הנתונים הרשמיים.
התיירים הצעירים ברחבי העולם לא מגיעים בהכרח לחופשה של כמה ימים מהעבודה השוטפת, ורבים מהם באים לתקופת זמן ארוכה יותר מתוך מטרה להכיר בצורה עמוקה את העולם לפני שהם מתחילים בבניית משפחה וקריירה. משום כך, התרומה הכלכלית והחברתית שלהם היא מכרעת, למרות שרובם לא בוחרים להשתכן במלונות יקרים. לפי הערכת WYSE, 23% מקרב התיירים ברחבי העולם הם צעירים בטווח גילאים של 29-15, שמייצרים הכנסות שנתיות בסדרי גודל יוצאים מהכלל של 285 מיליארד דולר. מנגד, יצוין כי התיירות הצעירה שמגיעה לישראל בשנים האחרונות, אינה נשארת כאן זמן רב בדומה לעבר או למגמות העולמיות, מאחר שהיא מבקרת בעיקר בירושלים ותל-אביב היקרות.
בוועידת ירושלים הבינלאומית לתיירות שהתקיימה בתחילת העשור, טען מנכ"ל של אחת הרשתות הבינלאומיות, שישראל צריכה לתפוס את המטיילים הצעירים בכדי להישאר תחרותית. הוא הסביר זאת בכך שמטיילים צעירים פחות מושפעים ממה שקורה בעולם מבחינה גאו-פוליטית. בזמננו, פרויקט תגלית נותן מענה יוצא מהכלל לצעירים היהודים, אך צעירים שאינם יהודים הוזנחו על ידי המערכת הפוליטית והשוק העסקי, במיוחד מחוץ לירושלים ותל-אביב. פרדוקסלית, ביקורים של צעירים לא יהודים בישראל אינם ממוצים באופן מלא, דווקא כאשר בעולם מסתמנת מגמה הולכת וגוברת של ביקורים ארוכים מצד תיירים צעירים, שאף מנצלים היטב את מחירי הטיסות הנוחים יותר.
לעניות דעתי, המערכת הפוליטית צריכה להשיב את קידום התיירות הצעירה לראש סדרי העדיפויות. מעבר לתרומה הכלכלית-חברתית החשובה שלהם, הם יוכלו לשפר את תדמית המדינה בעולם, לאור המעורבות הרבה שלהם ברשתות החברתיות. כמו כן, רבים הסיכויים שצעירים אלה ישכנעו קרובים ומכרים להגיע גם כן לביקור בישראל, ואף שישובו בעתיד בעצמם לביקורים חוזרים, לאחר שיהיו מבוססים יותר.
אולם מכשול עיקרי במימוש חזון זה קשור ברמת המחירים הגבוהה הנהוגה בשוק התיירות. כדי לקדם תיירות צעירה, צריכה המערכת הפוליטית לתרום לפיתוח שירותי הארחה במחירים נוחים שמתאימים לצרכיה. באזור הליבה ברור שזו משימה קשה לביצוע, אך בפריפריה, ובעיקר בנגב, ניתן בהחלט להגשים אותה. זאת בעזרת מדיניות ממשלתית מתאימה, והקמת ארגון תיירות אזורי, כחלק משינוי מבני מקיף בפוליטיקה של התיירות.
מאות אלפי תיירים צעירים מאירופה שימלאו בשנים הקרובות את אתרי הטבע, הבילוי, הנופש והתרבות בדרום הארץ, יוכלו לחולל מפנה מרחיק לכת בתדמיתו של הנגב. כפי שטענו מספר חוקרים מובילים בתיירות העולמית בנוגע לעיצוב מדיניות של פיתוח תיירות בפריפריה, הם יוכלו ליצור מומנטום של צמיחה והתפתחות, שימשוך אחריו השקעות גם בתחומים אחרים, שאינם קשורים ישירות לתיירות. כפועל יוצא מכך, גם יגדלו מאוד הסיכויים למשוך אוכלוסייה איכותית ממעמד בינוני ומעלה לנגב.
*כותב הטור הוא חוקר באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטורט שלו הוא כתב בנושא "הפוליטיקה של התיירות בישראל" [email protected]
