משאל קצר בפייסבוק בקרב קהילת ערד העלה את הביטוי הנפוץ "מוזה זה בית". למה הם מתכוונים במילה 'בית'? והאם ההצלחה קשורה למשחק במגרש הביתי?

"מוזה זה מוזה" ענה צעיר (19) שלא שש להרחיב במילים גם כשבקשתי שיפרט. "תכתבי וכל אחד יבין.." ובכל זאת.. לקוראים מחוץ ערד?.. "מוזה זה מקום שפוגשים בו את כולם", אמר ולא יסף. צעיר אחר (28) מגיב ואומר שאולי זה דווקא המינוס של מוזה "כי כשיוצאים לפאב יוצאים בכדי להכיר בנות, אנשים חדשים, ובמוזה כבר מכירים את כולם כי בסך הכול ערד זו עיר קטנה" אבל זה לא פייר כי הוא כבר יצא את ערד ומדבר בקול תל אביבי. אבל אותו קול גם יודע לשבח כמבין דבר שמבחר הבירות והוויסקי שיש במוזה אין אפילו בפאבים תל אביביים!

אין ספק שזיכרונות ההתבגרות במוזה יישארו תמיד כחלק מהחיים בעיר הבית. הצעירים מפליגים בצחוקים על זה שלמוזה מגיעים רק בחצות הלילה. "זה גם אולי אופייני לעיר בפריפריה.. בתל אביב יוצאים בשעה תשע אחרת לא מוצאים מקום בפאבים. בערד קודם אוכלים ארוחת ערב עם המשפחה אח"כ צריכים להעביר שעתיים ולהעיר חברים שבינתיים נרדמו ורק בחצות יוצאים לפאב. אבל נשארים עד הבוקר ואין מצב לדבר כזה בתל אביב".

כן הם לפעמים שותים בשדות זרים אבל תמיד חוזרים למוזה "כי מוזה זה מוזה". הדור המבוגר יותר דווקא מוצא יתרון גדול להרגשת הבית במוזה.

ברכה אסיאג (48): "מוזה בשבילי זו ילדות, נעורים, בגרות, חיזורים, התאהבות, כל הדברים הטובים. כל מה שעוברים בגיל היפה, צבא ואחרי הצבא. כל המפגשים הספונטניים והמתוכננים. כל היפים והיפות. הכול קרה במוזה".

אורית קולינס (41): "מוזה בשבילי זה בית. כשאני יושבת במוזה אני מרגישה שייכת, מרגישה שאני יושבת בתוך סלון ביתי. כשאני רואה תיירים (לא תושבי ערד) נכנסים לפאב אני מתמלא גאווה כאילו שמוזה בבעלותי. אני יושבת עם בעלי ואני מספרת לו מה הם אומרים על המקום, מה התחושות שלהם. ממש מדברת במקומם. בכלל, המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש "הם בטח לא ראו בשום מקום בעולם פאב יפה כמו מוזה". הייתי מוסיפה במוזה צעיף של מ.כ.ערד".

ריקי פוזיילוב (49): "מוזה בשבילי זו ערד היפה, ערד התמימה, ערד של ילדותי, מקום מפגש לאחר סיום י"ב, מסיבת יום הולדת 18, מקום מפגש חברי ומשפחתי. "ועם כל הכבוד למ.כ ערד ויש כבוד, צריך להוסיף צעיפים של בי"תר".

אורית: "אפשר גם וגם?" ריקי: "אני ממש בעד!!!! לייק לייק לייק"

מירב לייבה שמול (42): "מוזה בשבילי היא אוכל טוב, מקום מוכר ובטוח סיפורי אהבה ורומנטיקה.. מפגשי חברות, ימי הולדת, צחוקים עד לב שמיים. מקום להשוויץ לאורחים (כן בערד יש לנו את הפאב מסעדה הכי טוב) וגם- יוחזר הצ'יפס האמתי לאלתר!!!!

אילנית לקס-חביב (44): "תמיד הייתה לי מוזה. מוזה מלווה אותי מגיל ההתבגרות. ולהחזיר לאלתר את סנדביץ' מוזה"

גבי פאר (34): "מוזה בשבילי היא המבורגר, באגט אלרינה, רוטב מוזה וחצי גינס מהחבית. רוצה להוסיף את מכונת החיצים האלקטרונית ממוזה הישנה, זאת ששיחקתי בה במרפסת.."

עינת חייט (36): "המקום שמשקף הכי הרבה מה זה להיות ערדניק, המקום שאפשר למצוא בו את כל הגילאים, לאכול טוב, לשתות בכיף ולראות הופעות מעולות באווירה הכי חמה בארץ".

טובה בן צבי מרק (56): "מוזה בשבילי היא בית וגאווה מקומית. המקום לשבת בו עם המשפחה, עם חברות, חדר ישיבות אלטרנטיבי, חדר האוכל הקיבוצי ( חחח): המקום שאתה יודע שתפגוש בו תמיד מכרים או חברים, המקום להתעדכן במה שקורה. הפאב המועדף עלי בארץ והמקום שבו אני משוויצה בפני תושבי חוץ לערד. כשאני חושבת מוזה נהיה לי חם בבטן וחיוך בלב. בקיצור זה בית".

מנו ביטמן (50): "מוזה בשבילי זה ערד. אם נדמה את ערד לגוף האדם ערד ללא מוזה זה כמו לאבד אבר בגוף. פשוט אין לי יכולת לדמיין את ערד ללא מוזה. מוזה זה המקום החם, הנעים, המוכר, המופלא".

אלון סגל מכיר את סגנון ההתרפקות של תושבי ערד על מוזה ומחייך. ב-1985 והוא בן 22  ובן למשפחה מוותיקי ערד, קנה, עם אחיו הגדול רונן, את "קפה מוזה" הקטן שפעל בקרית האומנים בערד. הם רצו להפעיל ג'ז קפה כי חשבו שזה מגניב. "המנה הכי פלצנית שלנו הייתה מנה שהעתקנו ממסעדה בתל אביב: טוסט פטריות בשמנת! עם רוטב שום שהפך זה מכבר ל'רוטב מוזה' וקיים עד היום". והצעיפים? "כל עניין הצעיפים התחיל במקרה. מישהו הביא צעיף של קבוצת אברטון מליברפול, אנגליה, אז מבקר אחר ראה והביא כקונטרה את הצעיף של מנצ'סטר יונייטד וככה זה המשיך וצברנו צעיפים מכל הארץ והעולם".

בשנת 2001 נשרף פאב מוזה. המציתים לא נתפסו עד היום למרות שיש יותר מסברה מי הם היו. "אחרי השריפה היה ממש ניחום אבלים ליד שרידי מוזה. אנשים לקחו שרידים מהשריפה כזיכרון" נזכר אלון. "תושבים ארגנו עצומה עם 3,000 חתימות ובה דרישה מהעירייה להקים את מוזה מחדש". ב- 2002 הזדמנה ההזדמנות ומסעדת הדרכים הישנה שפעלה במתחם אלונית בכניסה לערד, נקנתה והפכה למוזה החדשה. המקום היה עמוס מבוקר עד לילה. בכל חלק מהיממה בקר קהל אחר. כולם דאגו לצעיפים ולא עבר זמן רב וכל קירות מוזה החדשה, מהמסד ועד הטפחות, כוסה בצעיפי קבוצות כדורגל מכל הארץ והעולם ואפילו לצעיפים של בית"ר ירושלים ומכב"י תל אביב נמצא מקום למרות שאלון הוא אדום בדם. ויש עוד רבים במחסן מפאת חוסר במקום. רונן גם היה הכתב לענייני כדורגל של הפועל ערד. עד היום הם תומכים בספורט העירוני לגווניו: ליגת מוזה לבתי ספר, קבוצת הכדוריד, קבוצת כדורסל, ליגת מאמאנט ובנוסף נותנים לקהילה בצורה של הארחה ותרומה של מנות אוכל למוסדות, אפילו מוסדות דת למרות שאלון ידוע כאתאיסט מוחלט.

"גדלנו עם הלקוחות. לא עברתי לתל אביב למרות ההצלחה כי רק בערד זה יכול היה להצליח בצורה שכזו. זוגות שהכירו במוזה הישנה באים היום עם נכדים למוזה החדשה", מסכם אלון והחיוך שלו מתרחב. כיום, ביחד עם השותף החדש, שני מולד, מעסיקים במוזה 40 עובדים והמקום פועל 20 שעות ביממה. אפשר למצוא בפאב מבחר של 30 סוגי ויסקי ו-30 סוגי בירה מהבקבוק בנוסף ל-6 סוגי בירה מהחבית. "ואצלנו מוכרים גיניס וגולדסטאר באותו פאב דבר שלא קיים בשום פאב אחר".

אז אחרי הצלחה הסטרית שכזו ופעילות סביב השעון במשך 30 שנה אתם לא מותשים?

אורית האשה שלצדו מאז גיל 18 כשעבדה כנערה במוזה הישנה משיבה בגילוי לב: "זה מתיש. זה שיעבוד. זה כל החיים לעבוד את מוזה וחייבים להמשיך לעבוד ואי אפשר לעצור את זה. וזה לא פשוט. אנשים באים לבלות וחושבים שזו תהילה. אבל זו עבודה סיזיפית. אנחנו משרתים את האנשים. השרות זה המהות של המקום. לתת לאנשים להרגיש טוב פה. אנחנו לא התעשרנו ולא נחים על זרי הדפנה".

הצד השני של המטבע היא ההכרה שפאב-מסעדה מוזה הפך לעוגן חברתי של ערד. חבר'ה צעירים משתחררים מהצבא ועובדים במוזה. אפילו רינת מנהלת החשבונות של מוזה עובדת במקום מאז שהייתה נערה וכיום שולטת ביד רמה מאחורי הקלעים. תושבים מביאים אורחים, מתאספים לצפייה משותפת במשחקי ליגה חשובים, "הורים שחזרו מבית חולים עם התינוק ועצרו במוזה, זוג שחזר מחתונה בדרך הביתה עוצר במוזה, עורכים ימי הולדת וחגיגות משפחתיות אחרות. למוזה יש תפקיד חברתי בעיר, אנחנו משמעותיים לאנשים".

כמו שראיתם גם בתגובות של התושבים יש דו שיח בין מוזה לבינם על התפריט. זה רוצה כך והשני רוצה אחרת. לא רוצים שיעלו מחירים כן רוצים יותר הופעות. בבית בדרך כלל אימהות אומרות: "תאכלו מה שאני מגישה, כאן זה לא מסעדה!" אבל כבר אמרנו שמוזה זה בית ולכן זה רק טבעי שכל תושב יבוא בבקשה למנה האישית המועדפת שלו ויאכל מה שמגישים לו.

ואיך אתם רואים את ערד מכאן והלאה? אלון חושב שהדרך הטובה ביותר להתפרנס זה על ידי עידוד תיירות עם עסקים פרטיים. כי "כך הכסף יישאר בעיר וזה העתיד שלנו". אורית לא רוצה להיות ברירת המחדל של תושבי ערד. רוצה שיקומו עוד מסעדות, שזו לא תהיה רק עיר של תיירות אלא גם של עסקים שיפרנסו משפחות.

אחרי שהתיישנו 30 שנה בפריפריה, המשיכו לתסוס ולהעשיר את הטעם. במוזה מעניקים חוויה מיוחדת לכל תושב ערד ולכל אורח ונופש באזור וזיכרונות שכל בן ערד נושא אתו כחלק מהתבגרותו בעיר ההולדת שלו וכחוויה מכוננת אפילו בעיר מדבר פריפריאלית! מוזה הפכה למוסד עירוני, חוצה דורות.

לערים אחרות יש פאבים אבל אפשר לומר שלמוזה יש עיר!

אז לאוהבי החיים, בואו נרים לחיים! כי בדיוק כמו פעם החיים לא נעצרו הם רק משהו אחר..

הופעות לציון 30 שנה ל"מוזה" ישולבו בפסטיבל ערד
ביום חמישי 20/8/2015 החל מ-19:30 ברובע האמנים, ערד, וביום שישי 21/8 החל מהשעה 17:00 במוזה. הכניסה חופשית!

יום חמישי 20/8

להקת ג'יפסי וחברים- להקת הרוק של ערד

להקת נאג' חמאדי -להקת רוקנ'רול ישראלית, המורכבת מעיתונאים ואנשי תקשורת ישראלים. חברי הלהקה: דרור פויר מגלובס(סולן), אראל סג"ל גלי ישראל, ערוץ 1/, ערוץ 20, מקור ראשון NRG(בס), דרור גלוברמן ערוץ 2(קלידים), אור הלר ערוץ 10 (גיטרה), טל לזר ישראל היום (תופים).

חברי הלהקה הם עיתונאים מכל קשת המפה הפוליטית בישראל. במילות השירים יש לא פעם מחאה וביקורת, מלא הומור וסאטירה, על נושאים שונים בחברה ובחיים בישראל.

לקראת אלבום בכורה שיוצא בקיץ! הפקה מוסיקלית- ברוך בן יצחק מלהקת רוקפור. מעבר למוסיקה המשובחת, מדובר בחמישה עיתונאים בכירים, מרתקים, שבאמת מביאים ערך מוסף לכל הופעה. הן מבחינת הטקסטים, והן מבחינת הסינרגיה ביניהם.

להקת גירפות- המופע משלב להיטים מארבעת האלבומים: "וואו", "רמי מואשם באחזקת סמים קלים", "יש לו בחורות כמו מים", "גג", "קיץ 2", "צריך לסגור הכל", "לא יודע למה זה קורה לי", "אין כניסה לפילים".

הופעות הקאלט של הלהקה הפכו כבר מזמן לשם דבר, בין היתר בזכות אלמנט ההפתעה והכאוס שתמיד נוכח על הבמה ומיקמו את ג'ירפות כאחת הלהקות החשובות, המוערכות והפופולריות בארץ, כשכל הופעה היא חוויה שונה מהקודמת, אף פעם אין לדעת מה יהיה.

 ביום שישי 21/8 בפאב מוזה החל מהשעה 17:00 , הכניסה חופשית.

להקת מגה ולהקת כמאל ג'אמל.