השנה נחגגו "הליכות ג'ין" בערד בפעם השלישית והפעם נערכו סיורים בגן החמישה שבכניסה לעיר ערד ובגינות שכונת מעוף. מה הופך גנים ציבוריים לסיפור הצלחה ולמה מתרחקים מהם ובכך דנים אותם לנידוי ולכישלון? האם גן החמישה בכניסה לערד הוא ספור הצלחה? ומה דרוש כדי שהגן הציבורי יהפוך לישות חיה ותוססת המצדיקה את מרחביה?

מאת: ענת רסקין

"הליכות ג'יין", פסטיבל ביוזמה עצמאית, שבמסגרתו התקיימו ביום שישי (ה- 6/5/16) 92 סיורי רחוב ב-15 ערים בארץ. בתיה רודד מקבוצת הקש"ת בערד שיזמה את הליכות ג'ין בערד וגיאוגרפית:" ערים קטנות יכולות להיות מקומות ייחודיים בעלי זהות משלהם ואורח חיים מלבב לתושבים. כך מסיקים נוקס ומאייר בספרם על הקיימות של עיר קטנה. המקום הוא כמו טקסט בהקשר של נופים, מראות ידע והיסטוריה חרוטה באבן. המקום נבנה ובונה את מסלול החיים של התושבים לאור הזדמנויות ואילוצים, חיי השגרה והיומיומיים, הכלכלה והחברה. המקום שלנו הוא זירה של ידע, ניסיון וחוויות; אתר למפגש חברתי; וזירה לעימותים בחברה, אך גם יחסי הגומלין עם העולם הרחב יותר."

לא צריך מורה דרך להליכות בעיר. אלו מייצרות במה לדיאלוג וכל אדם יכול לשתף מהידע שלו וכך אנשים מכירים מקרוב את העיר שלהם על תולדותיה ופינותיה השונות. סיור הבקר בערד התרכז באתרים בכניסה לערד. על הקמת אוהלי המחאה וההפגנות בכיכר הכניסה לעיר ערד שמענו מחבר המועצה מנו ביטמן והפעיל החברתי שלמה טבצ'ניק, על הקמת פסל הבולבוסים שהפך זה מכבר לסימן ההיכר של העיר ערד, שמענו מפי האומן גדעון פרידמן ושרה אשתו שתפה בזיכרונות מתולדות גן החמישה שהוקם ליד וקרוי על שמם של חמשת הנופלים הראשונים של העיר שנפלו במלחמת ששת הימים. אלכס ורד, יגאל שילה וחברים הרצו בקצרה על פעילות מועדון הפטנק שפועל במגרשים שבגן ובעלי עסקים ממתחם אלונית הצמודה לגן ספרו את תולדות עסקיהם הוותיקים: אלון סגל מפאב-מסעדה 'מוזה', עתליה אלדר מחנות אופנת הנשים הוותיקה וישראל ממוסך החשמל שגם מתנדב ביחידת חילוץ ערד. און כהן, מנהל קונסרבטוריון ערד שנמצא בקרבת הגן חתם את הסיור בנגינת שירי ארץ ישראל.

ומה מספרת ג'ין ג'ייקובס* על גנים ציבוריים בערים ועל תפקידם?

"אנשים פוקדים את הגנים הציבוריים והופכים אותם לסיפור הצלחה- או מתרחקים מהם, ובכך דנים אותם לנידוי ולכישלון" .. "גנים עירוניים אינם הפשטה.. אין להם כל משמעות כשהם מנותקים מהשימושים המעשיים והממשיים שלהם או מהשפעות ממשיות- לטוב או לרע- של אזורי העיר והשימושים הנוגעים להם."

מה הופך גן ציבורי לספור הצלחה לעומת גן המעוטר בעיקר בממחטות נייר משומשות או סובל מוונדליזם? להבדיל מהתפיסה הרווחת שגן ציבורי תפקידו להיות "ריאה ירוקה" של העיר או "שטח פתוח" המוסיף לערך הנדל"ני של בנייני המגורים בסביבתו, ג'ין ג'ייקובס טוענת  שאלו 'הנחות כוזבות' ושרק חיוניות וגיוון בערים מוסיפים חיוניות גם לגנים.

רצף של שימושים ומשתמשים היוצר מעגל קסמים. "מטרתו של גן שכונתי שגרתי היא למשוך אליו סוגי אנשים רבים ככל האפשר, העושים שימוש בלוחות זמנים שונים, תחומי עניין שונים ומטרות שונות.. ועל תכנון הגן לתמוך בציבור המשתמשים."

גנים ציבוריים הם מקומות בלתי צפויים – עשויים להיעשות יקרים ובעלי ערך רב יותר עם חלוף השנים או ריקים ומדכאים, מתכלים, מתנוונים, עזובים ולא אהובים. גנים חסרי חיים שלא מנוצלים רוב הזמן הם בזבוז והחמצת הזדמנויות ויוצרים מקום משעמם ולא מושך, כך לפי ג'ייקובס.

"גן צריך להציע 'סחורות מבוקשות' אם גן אינו נתמך ע"י שימושים הנובעים מגיוון טבעי של המקום חייבים להפוך אותו לגן ייעודי המושך במכוון משתמשים מגוונים כמו: מגרשי ספורט, קרנבל או פעילות דמוית קרנבל, מוזיקה (אפילו מוקלטת) ותיאטרון אלו מוצרים מבוקשים ורצוי לעשות שת"פ עם בי"ס למוזיקה/דרמה שפועלים בסביבה, שכירת אופניים ורכיבה עליהם, ערבים של מנגל, הטסת עפיפונים (כולל משטחי עבודה וחומרים לקנייה לעשיית עפיפונים) וכו'.."

האם גן החמישה בכניסה לערד הוא ספור הצלחה?

 לא. אך יש לו את כל הפוטנציאל להיות כזה, עם מעט השקעה!

לפי ג'ייקובס גן מוצלח מקיים ארבעה יסודות- מורכבות, מרכוז, שמש, סגירות. מורכבות- גם מבחינה פיזית של גבהים שונים, תכנון הגינון והפתחים המובילים לנקודות מרכזיות שונות, שוני, גירויים לכל השימושים ומצבי הרוח השונים כדי שתהיה סיבה לחזור אליו שוב ושוב. מרכוז- מקום מסוים בתוך הגן שכולם תופסים אותו כמרכז הגן, כשיאו, מקום להשתהות בו.

אין ספק ששמש וסגירות יש לגן החמישה. הגן רחב הידיים בחלקו מוצל ובחלקו מואר. הגן תחום מצד אחד ע"י כביש ראשי בינעירוני (כביש 31) וכביש ראשי–עירוני (רח' יהודה). יש לו שתי כניסות עיקריות היוצרות כניסות מקורות במטפס פרחוני היוצר פינות רומנטיות המובילות את הנכנס בעדינות אל מרחביו. מבנה הגן מורכב מבחינה פיזית. יש בו מפלסי גובה שונים ומתחמים ייעודיים שונים (ספורט, גן שעשועים, פיקניק, הנצחה)  והמרכוז ללא ספק הינו עמוד הבולבוסים והרחבה שמסביבו.

מיקומו של הגן אסטרטגי- בכניסה לעיר או למה שנקרא בתוכניות העירוניות 'שער העיר'. כך שהוא יכול לשמש את התושבים המקומיים כמו גם נופשים החולפים על פני ערד בדרכם לים המלח או אילת ולעזור לתיירות. סביב הגן יש מתחמים שיכולים להוסיף לגיוון האנשים שיעשו בו שימוש כמו: מלון ענבר, אזור תעשייה קטן ובו חנות להשכרת אופניים, שוק ימי ב', קונסרבטוריון, פאב-מסעדה מוזה ומתחם מסחרי של אלונית.

אז למה למרות שהגן מציע מגוון שימושים למגוון אנשים שיכולים לעשות בו שימוש, כפי שמציעה ג'ייקובס, הגן אינו נחשב להצלחה?

אולי מכיוון שלא הצלחנו לקשור בין כל הגורמים לכלל תמונה אחת.

בגן אין חשמל (חוץ מאזור מגרשי הפטנק וגם שם יש תאורה רק כשיש פעילות, ותאורה ייעודית לעמוד הבולבוסים), אין ברזיות מים לשימוש הבאים לגן, אין מתקני מנגל, מספר השולחנות לפיקניק מוגבל וחלקם ישן או שבור, אין מספיק פחי אשפה, אין מספיק אזורי ישיבה המציעים אפשרויות התקהלות מגוונות [כמו: ספסלים לזוגות, אזור ישיבה לשחקני שחמט (שחקני השחמט מתרכזים בגן קטנטן ממול לגן החמישה!), אזור ישיבה לקבוצות, שולחנות לפיקניק].

אין מתקן לשקיות איסוף צרכים של כלבים שיכול למשוך ולשרת בעלי כלבים, או פינת ספורט עממי לאוהבי כושר (פינה כזו ישנה ממול לגן מעבר לצומת וזה חבל!)  כמו כן למרות שפאב-מסעדה מוזה נמצא בשולי הגן בהחלט יש מקום לקיוסק קטן שיציע משקאות, ארטיקים, פיצוחים ודברי מתיקה ויהווה מקור משיכה עבור ילדים, אימהות לפעוטות, זקנים ומבקרים.

מבנה קטן ומוזנח שנמצא בגן ובוא פועלת מספרה ומצבת זיכרון פרטית שאינה במקומה, גם הם לא תורמים לאווירת החיוניות של המקום.

עמוד הבולבוסים הפך במהלך השנים לאתר ההנצחה של ערד ולידו עורכים את טקסי יום הזיכרון. אך גם לידו אין מקומות ישיבה מוסדרים. שלא לדבר על כך שכאתר הנצחה עירוני הוא מנציח, בשלט הצמוד לחומתו, רק את חמשת הנופלים של מלחמת ששת הימים (ומכאן שמו של הגן הצמוד לו "גן החמישה") למרות, שלצערנו, לערד יש כבר 49 בנים נופלים! ואלו לפיכך אינם זוכים להנצחה ראויה…

אם היינו משכילים לשפר את הנראות, לחדש מתקנים ולהוסיף עליהם חדשים, להוסיף מים,  חשמל, פינות ייעודיות, וגם משכילים לשלב במקום מתוך שיתוף פעולה- השכרת אופניים, הופעות מוזיקליות (שיבוצעו ע"י הקונסרבטוריון שיושב בקרבת מקום), ערבי שירה או קריאת שירה, תחרויות שחמט וכו' כיד הדמיון הטובה- אין ספק שאנשים על גווניהם היו מגיעים לגן החמישה. לא רק לפעמים הבודדות כשהם חוצים לכיוון השוק, לתחרות הפטנק, ליום הזיכרון או להפגנה. אלא על בסיס יומי!

והגן הציבורי יהיה ישות חיה ותוססת המצדיקה את מרחביה!

*הציטוטים מתוך הספר "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" / ג'יין ג'ייקובס, פרק 5 "שימושים בגנים שכונתיים", עמ' 122-149