מאת: ענת רסקין

יום שלישי, פעמיים כי טוב, פסטיבל ערד ה- 26 נפתח עם סנוניות של חבורות זמר ששרו ברחבת המתנ"ס. גם המרכז המסחרי התעורר כחום היום ודוכני אומנים, בגדים ויצירות לילדים הועמדו מתחת לסככה כש d.j. רוקסן מנסה להגביר את קצב הלב של האנשים שהחלו, אט אט, להתקבץ במקום והחב"דניקים מנסים לסדר להם רנדוו עם אלוהים.

בערב, כשאור דלק בחלונות העיר והרוח ניגן עלינו, נערך ארוע הפתיחה הרשמי של הפסטיבל באמפי בקריית האומנים. ראש העיר הממונה, גדעון בר-לב, הצדיע לזכרם של שלושת בני הנעורים שנספו באסון הפסטיבל לפני 13 שנה אך הבטיח כי יתחדשו וישובו ימי התכול של ערד. אמנם במשך השנה הוא חזר ואמר: אין לי כסף, אין לי.. אך כל הארועים היו פתוחים לקהל בחינם. כי ראש העיר שלי, רק ראש העיר שלי , מכיר היטב את המסלול. הוא אמר שיהיה כך, יהיה אחרת – עוד ועוד.

ערב השירה, הצדעה לחתני פרס ישראל בזמר העברי, שודר ישירות ב 'רשת ג' ' ברדיו בהנחייה הנינוחה והנעימה של יובל דור, שהראה לנו שהכול עובר חביבי. העיבודים המוזיקליים של ערן סוכובולסקי הביאו שירים ישנים עם נגיעות ג'אזיות על מצע זיקוקי דינור שהקפיצו את ההגשה. 

שמש, הביאו שמש! זעקו קולות בעיר. אך מסתבר שאנו שונאים שנאת חינם, זה בא ועולה בתוכנו, בעוד שעלינו להבין שהשמש היא בפנים. אומרים שאהבה וידידות הם סימנים לחוסר התבגרות אך אור זורם בערב שכזה בו אנחנו יוצאים מבתינו לשיר ביחד, לשבת בקיץ בין ידידים. גם אם יש לנו פה להגיש לאורחינו רק טנא ירוק, פרח לבן, פת של לחם, יש בין ערד לקהלים מסוימים בחברה ברית עולם המאפשרת התחדשות אחרת. כי במסע יש נתיב שלא עברנו ונעבור. לא נשלמה אהבתם.

כשהאורחים הולכים ונסגר התריס, החגיגה נגמרת. מחר בבוקר אנחנו צריכים להתחיל לבנות עצמנו מבראשית. אם יהיה זה שנית אולי יהיה זה קצת אחרת. עד סוף הקיץ נדע את התשובה. אומרים, שבשמים יש כוכב.