(צילם: לופוס מקיבוץ נען. סריקה – נדב מן)
בימים אלו מלאו 70 שנה ל 'סמינר מצדה', ינואר 1942-ינואר 2012 . זהו ספור על 'גילוי' מצדה ועל שמריה גוטמן, איש קבוץ נען ותנועת הנוער העובד והלומד- "איש מצדה". סמינר זה פתח למעשה את מסורת טיולי תנועות הנוער למדבר יהודה, במתכונת הקיימת עד היום: כיתות י' ל-5 ימים.
מאת: אבי נבון, חוקר, מדריך ומרצה מקיבוץ להב
חניכי הנוער העובד שטיילו בחנוכה תשע"ב (2012) במדבר יהודה, שמעו על הסמינר במצדה ממדריכיהם. בכוונת התנועה לפקוד את בתיהם של משתתפי הסמינר, ולהגיש להם שי ומזכרת: תעודת השתתפות, צילומי חומר ארכיוני, סרט שצולם בעת השחזור וחוברת נאה על מצדה היום, תרומת רשות הטבע והגנים.
הטלפון שהגיע ב-1998 מאיילת השחר לקיבוץ גשר היה כועס ובוטה: "בן-עמי, מה אתה מבלבל את המוח! אתה תקעת את היתדות במצדה?! הרי כולם יודעים שאני תקעתי אותן במו ידי!! ". בן עמי ריבלין זיהה את ידידו שלומי ענתבי, אבל לא ויתר על כבודו. מזה שנים הוא מספר לבני משפחתו איך הוא הציב את היתדות עליהן טיפסו דורות של מטיילים למצדה. איך פותרים את הוויכוח? – בוא נשאל את כולם…
משיחת הטלפון הכעוסה נולד הרעיון לקיים כנס של משתתפי 'סמינר מצדה', לספר ולשחזר, ולברר בהזדמנות זו מי תקע את היתדות. בן עמי ארגן, איתר והזמין, רשות הגנים התלהבה, הציעה לתרום אוטובוס לאיסוף, את הלינה במלון, את העלייה ברכבל וההדרכה על ההר. כ-25 מבין משתתפי הסמינר, בלוויית בני משפחה, סיירו והתפעלו מהשינויים שחלו באתר מאז "סמינר מצדה" בינואר 1942.
ממסע להקפת ים המלח לגילוי מצדה
הכול התחיל בשמריה גוטמן, ממייסדי 'הנוער העובד' וקיבוץ נען, ראשון קיבוצי תנועה זו. בשנת 1933 יצאו שמריה ושני חבריו למסע להקפת ים המלח. כאשר הגיעו לקניון הנפלא של נחל ארנון, בעברו המזרחי של ים המלח, פגשו חבורת ישראלים שטיילו באתרי ים המלח בספינה. שמריה נענה לפיתוי לשוט איתם ישר אל חוף מצדה וזכה לעלות לפסגת מצדה. הוא חזר נפעם ונדהם מעצמת החוויה של הביקור במצדה. בשנים הבאות הוא למד, קרא, חשב ותכנן את קידום הרעיון.
שמריה גוטמן הבין שכדי לחקור את מצדה צריך לצאת לזמן ממושך למקום, אף כי אין לשם לא דרך, לא שביל עליה, לא מקור מים, אין אפשרות לאספקת ציוד ומזון ואין שום קשר לעולם החיצוני. מלחמת העולם השנייה הגיעה לשלב בו הגרמנים התקדמו בצפון אפריקה, וכבר התעורר חשש שהצבא הבריטי עלול לנטוש את מצריים, שפירושו הגעת צבא נאצי לשערי ארץ ישראל. שמריה הבין שעכשיו, בקיץ 1941, זה הזמן לצאת לחקר מצדה. באוקטובר 1941 פנה שמריה גוטמן אל מחלקת הנוער של ההנהלה הציונית, וכתב:
"זה שנים עזובה הדרך למצדה ואין גם אפשרות לעלות על הצוק, כי חלק מהשביל המוליך אליו התמוטט ומסכן את העלייה. בתכניתנו לקבוע בחורף הקרוב סמינריון-מטייל, שבמרכזו יהיה למוד וחקירת האזור… וגם לתקן את השביל… כדי למנוע אסונות למטיילים".
המסע לגיוס 5 לירות לגאולת מצדה
שמריה אסף סביבו מספר חוקרים, ויחד עם כמה פעילי ביטחון מקיבוצו, יצאו למדבר יהודה וסיירו במצדה. כשחזרו, הגיש תזכיר למוסדות: ".. אנו מציינים בצער ובבושה, שעד היום לא נמצא גואל עברי לחקר מצדה. הגיעה השעה ש"החברה לחקירת א"י ועתיקותיה" תדרוש את הרישיון לכך. הננו מרשים לעצמנו להזכיר וגם לשאול מה גורל רכישת מצדה ע"י הקרן-הקיימת-לישראל. הערך הלאומי של הדבר – הלא הוא מובן מאליו". בהמשך התזכיר מפרט שמריה את סיכויי פיתוח החקלאות באזור מעיינות עין גדי ונחל ערוגות. במושגים של היום ניתן לסכם את רעיונו של גוטמן: הקמת היאחזות בעין גדי, ובי"ס-שדה על מצדה..
שמריה גם פנה ליצחק שדה: "אמרתי לו שאני מכשיר אנשים בלימוד טופוגרפיה, והם יוכלו לסייע לסיירות בפלמ"ח, שזה עתה נולד. אז הוא אמר לי: כמה אתה צריך? נשמתי עמוק ואמרתי – חמש לירות. אז הוא אמר לי – חמש לירות?! על סכום כזה אני מוכרח להתייעץ עם הרמ"א" (ראש מטה ארצי, רמטכ"ל) שמריה קיבל את תמיכת הפלמ"ח המבוקשת.
מה היה אותו "סמינר" ?
הגיע יום היציאה המיוחל. 46 היוצאים התכנסו בנען, ליד ביתו של שמריה. רובם אנשי הנוער העובד מסניפים שונים, ומספר מצטרפים מתנועת המחנות העולים, ואחד מהשומר הצעיר. גם הציוד הרב, שנאסף בשבועות האחרונים וכלל: מזון, אוהלים, כלי עבודה, חבלים, ציוד חציבה, מוטות ויתדות, וכן תרופות, מיכלי מים, פנסים ועוד.
המשאית עמוסה לעייפה. כל אחד חיפש פינה לישיבה, מעל לכל החבילות. צפוף להחריד. אבל זזו. מנען דרך ירושלים לחברון. הצטיידות אחרונה של מזון טרי בשוק המקומי, והמשיכו ליאטה. כאן שכרו גמלים להובלת הציוד, ומכאן צעדו ברגל לכיוון יובלי נחל צאלים.
לא נפרט כאן את כל עלילות 5 ימי הסמינר על מצדה, במהלכן איתרו קטעים של 'שביל הנחש' עליו סיפר יוסיפוס פלביוס, מדדו את המבנים החרבים, ירדו אל תוך בור המים הגדול שעל מצדה, ותקעו יתדות להקלת העלייה מראש הסוללה לפסגת ההר "למען המוני הנערים שיגיעו בעקבותינו". שעות רבות הוקדשו להרצאות של שמריה גוטמן על הורדוס ועל הקנאים, לקריאת הפואמה 'מסדה' של יצחק למדן, וללימוד התקופה הרומאית וכתבי פלאביוס.
ביום השלישי יצאו לסיור סביב הדייק הרומאי המקיף את מצדה. כשהגיעו לצד הצפוני, ליד מחנה ד' של הרומאים, הוכרזה הפסקת מנוחה. אחד מהמשתתפים, שמעון פרסקי, (הלא הוא הנשיא שמעון פרס) העדיף להמשיך בחיפוש שרידי שביל הנחש. הוא נפרד ועלה גבוה במדרון הצפוני של מצדה עד שהגיע למדרון משופע שבו לא היה לו במה להיאחז. הוא התקדם לכיוון אבן גדולה וגילה לחרדתו שהאבן זזה. אם יאחז בה היא עלולה להתדרדר אל מקום ישיבת שאר החברים.. עד ששמריה שם לב להיעדרות המתמשכת שלו, יצא עם חבר נוסף וחילצו אותו.
70 שנה לסמינר מצדה ו "המסע לא עמד מלכת"
מזה כחודשיים עוסק כותב שורות אלו במחקר ומעקב אחרי המשתתפים ומשפחותיהם. מ-46 המשתתפים אותרו 41. שמונה מהמשתתפים חיים בינינו, ויציינו יחד את מלאת 70 שנה לסמינר מצדה. חניכי הנוער העובד יגיעו גם אל משפחות המשתתפים שהלכו לעולמם, יספרו לצאצאים על המבצע שנערך בסוף ינואר 1942. שניים מהמשתתפים נפלו במלחמת העצמאות: "איש הפלמ"ח ושמו דודו" צ'רקסקי מכפר אז"ר, ואיש השומר הצעיר חנוך רוזנברג.
מאז 1942 ועד היום מטיילות תנועות הנוער למצדה ולמדבר. מסורת ברוכה הנמשכת כבר 70 שנה, שהחלה באותו סמינר שיזם, ארגן וניהל שמריה גוטמן, איש נען, "איש מצדה".
ובקשה לציבור הקוראים:
מכל משתתפי הסמינר, ששמותיהם כלולים ברשימת המשתתפים, וב'מגילת הסמינר' שנחתמה ע"י כל המשתתפים והוטמנה בתחתית גל-עד שהוקם על ההר, נותרו רק שניים שלא הצלחנו לאתר: דן הלפמן, רביבים (אך ברביבים הוא אינו מוכר); מרדכי פוקסמן, תל אביב. כל מידע על מי מהם, וכל מידע נוסף על הסמינר ומשתתפיו, יבורך. להתקשר אל אבי נבון, קיבוץ להב: 050-5474749.
