פסל הבולבוסים, המיתמר לגובה 15 מטר, הוקם כסמל להקמת העיר ערד ולצמיחתה בעתיד. הפסל משתלב בנוף המדברי והאורבאני וממוקם בגן החמישה בכניסה לערד בצומת הדרך לים המלח. בימים אלו חוגגת העיר ערד 50 שנה להיווסדה. ספור הקמת פסל הבולבוסים הממוקם בכניסה לעיר הינו חלק מספורי הקמת העיר ומביא מאווירת החלוציות של התושבים הראשונים.

תחקיר וכתיבה עבור אתר 31 מזרח: ויויאן גריס, יו"ר המוזיאון ההיסטורי של ערד

בולבוס- מקור השם הוא בערבית, תפוח אדמה, בגלל צורתו הפחוסה. מקורם האורגני ותהליך היווצרותם של הבולבוסים ברור ונראה היטב באלה השבורים: שלדים מקוריים, מאובנים. שריד אורגני כמו שלד דג, שנח בתוך הבוצה לא התפרק בסביבה הדלה בחמצן והפך לגרעין התגבשות של קלציט. הקלציט הלך והתגבש סביבו. במקרים רבים אף פירק אותו והחומר האורגני המקורי נהפך למאובן. תהליכי דיאגנוזה מיצקו את הסלעים סביב הכדור, ובלחצם של אלה תחת כוח הכבידה קיבל הבולבוס את צורתו הפחוסה.

באזורים רבים התפרקו סלעי הסביבה ונחשפו הבולבוסים. שדה בולבוסים ידוע נמצא דרום-מזרחית לשמורת הר צין בנגב. באזורים שונים באזור הדרום ניתן לראות את הבולבוסים מציצים מתוך הסלעים בתוכם נוצרו. היום, בולבוסים הם ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל‏.

הפסל גם מסמל את השותפות עם הבדואים שעזרו רבות בבניית בתי העיר ומאזכר סימון מסורתי במרחב הבדווי המדברי. מגדל הבולבוסים הינו סימון מוסכם של מתחם או דרך מסומנת על ידי הנחת מספר אבנים אחד על השני כמגדל – בדומה לפסל הבולבוסים. בשפה הבדואית המקומית הוא נקרא "רוג'ום" או "חדאד"- כלומר הפרדה בין שטח לשטח. כאן יש אמירה חד משמעית לסימון שטחה הריבוני של העיר ערד.

את ''עמוד הבולבוסים", העשוי אבנים מעוגלות ושטוחות המאפיינות את האזור והמוצבות זו על זו דוגמת פירמידה, תכננו ויצרו בתקופת הקמת היישוב תושבי ערד: האדריכל יונה פיטלסון, האמן גדעון פרידמן, נתנאל רחמים ועמוס סער.
סיפור הקמת הפסל הגבוה מרתק ומרגש. נפגשתי עם שלושה מהשותפים. עיניהם הנוצצות ופניהם הזורחות בזמן הסיפור על "הפסל" האירו את החדר כולו. כל אחד והסיפור שלו.

חברי קבוצת "ספיר" – חוצבים בסלע ובונים את ערד
הם היו שלושה חברים שיצרו קבוצה בשם "ספיר" – ראשי התיבות של שמם: סער-פרידמן-רחמים והוסיפו את האות יוד – שם האלוקים הקדוש ברוך הוא. גדעון שהיה נגר היה אחראי על עבודות הבטון והטפסנות, עמוס על עבודות החשמל ונתנאל אחראי על עבודות החציבה, הביוב ועל הכספים.
לאחר שעבדו במרץ בהקמת בתי הצריפים הראשונים, הבינו לאחר זמן קצר שהאדמה בערד היא אדמה סלעית, ברובה צור קשה. היה ברור שיש צורך במכשיר חציבה מקצועי כדי להתקדם בעבודת בניית העיר. הם החליטו לרכוש קומפרסור בשותפות.
חברת סולל בונה זכתה במכרז לבניית בתי העיר. כשהמנצח על המלאכה נציג סולל בונה הוא לא אחר מאשר בייגה שוחט הצעיר. שלושת החברים נאלצו להתמודד עם הדרוזים על מקום העבודה. לבסוף בעזרת "הפנקסים האדומים" זכו בעבודות החציבה. כך הם בנו את הקולנוע הראשון, "הקולנוע של הופמן", את שורת החנויות ואת בית הקפה, בנו את אכסניית הנוער ואת הבתים בשכונות החדשות. בחציבות הקרקע ליסודות הבניינים גילו את אבני הבולבוסים.

רעיון יצירת הפסל
גדעון פרידמן, שהיה איש יצירתי אסף כמה בולבוסים קטנים הניחם אחד על גב השני ויצר עמוד בולבוסים קטן לעיצוב הגינה הפרטית שלו על יד צריף המגורים בערד. לחיזוק הפסל המיוחד החליט לייצב אותו במוט ברזל שהחדיר לתוך מרכז האבנים.
הפסל משך את תשומת לב כל התושבים ובמיוחד את עינו של יונה פיטלסון שהיה אדריכל העיר. מדי ערב ישבו להנאתם בגינה המטופחת ודמיונם הרקיע לשמיים. הם השתעשעו במחשבה האם יוכלו להקים פסל גבוה ומיוחד מבולבוסים גדולים יותר? הם ערכו תוכניות אך עדיין לא היו מוכנים להרמת הפסל מעלה.

באותה תקופה היה פונדק מנהל חבל ערד. פונדק, לדבריהם, לא כל כך אהב את הרעיון של הפסל הגבוה, ולא נתן אישור לבנייתו. אבל גדעון לא ויתר על הרעיון והתחיל להתעניין בנושא בנייה מיוחדת וחיזוקים לבנייה בבטון וכך הגיע לאזור בנייה בתל אביב שם פגש קבלן שהתמחה ביציקות בטון בשיטה חדשה: חיזוק על ידי השחלת צינור חלול במבנה ואחר כך השחלת מוט פלדה המותח ומחזיק את הקורה היצוקה. גדעון החליט ללמוד את התהליך וליישם אותו בבניית הפסל שלו בכניסה לעיר.

במקביל פיטלסון האדריכל ואורי רפאלי המהנדס בדקו היטב את התוכניות והשימוש החדש במוט הפלדה למתיחה ונתנו את אישורם להתחיל בהקמת הפסל. מייד יצאו גדעון וחבריו דוד פייר, שלמה חביב, אבינועם יניר מקבוצת 'מובילי ערד' ואחרים לאסוף את אבני הבולבוסים מאזור כסייפה, ואדי אפעה. הם אספו עשרות אבנים ענקיות שבצבצו שם בשטח. בחרו במתאימות ביותר והחלו את עבודת הקדיחה והחציבה במרכז האבן. לאחר כמה ימים של עבודה מפרכת הכול היה מוכן להרמת הפסל לגובה.
אבל חברים או לא, כמו בכל הסיפורים והאגדות דווקא בזמן אמת החלו ספקות לעלות בין החברים בנושא יכולת ביצוע העבודה. עמוס סער החליט לעזוב את קבוצת "ספיר". הקבוצה התפרקה וגדעון ונתנאל המשיכו בהתמודדות עם הרכבת הבולבוסים כשהם קוראים לעצמם כעת: "גן ערד"- ראשי תיבות שמם.

אין סיפור ללא סופות חול ורוחות בערד. מספרים כי בלילה שבו סיימו את עבודת הבנייה החלו רוחות חזקות ביותר באזור וסופת חול מילאה את האוויר עד כדי אי יכולת לראות דבר או לנשום. בלילה זה עפו הגגות שלא חוזקו דיים בצריפים. מתכנני האנדרטה דאגו ביותר שמא יקרה אסון. אבל, עם בוקר התברר כי הפסל שרד את הסופה ועומד איתן במקומו ורק פיגום העץ שהיה סביבו נהרס כליל. עבודת הפסל הושלמה לאחר חיבור וחיזוק כל קצוות מוטות הפלדה בראש הפסל בדרך מיוחדת של "סייג" לכל מוט בנפרד והידוק אל אבן הראש.

יש בו בפסל איזה הוד והידור. לאחרונה הותקנה מערכת תאורת לד חדשה לפסל המואר כל לילה, בכול ימות השנה.

פסל הבולבוסים- "גן החמישה", אנדרטה ונר זיכרון לבנים הנופלים של ערד

הגן סביב לפסל הבולבוסים ולנר הזיכרון נקרא "גן החמישה", על שם חמשת החיילים תושבי ערד שנהרגו במלחמת ששת הימים.

בשנים הראשונות של ערד ( 1962 עד 1967) טכס יום הזיכרון לחללי צה"ל התקיים במרכז הצריפים ונר הזיכרון היה מאולתר עם עמוד וצלחת. לאחר נפילת חמישה מתושבי העיר פנה איציק זגורי שהיה בעל מסגריה באזור התעשייה, לעוזי חיימוביץ מזכיר העיר דאז, והציע לעצב נר זיכרון קבוע לזכר הנופלים. בישיבת המליאה היה ברור כי המקום המתאים ביותר להעמדת נר הזיכרון ולעריכת הטכסים הוא גן פסל הבולבוסים אשר ישמש אתר הנצחה לחללי צה"ל ומאז נקרא "גן החמישה".

במשך השנים הפך המקום אתר הנצחה – סמל וזיכרון לכל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה של העיר ערד. בערב יום הזיכרון מתקיים במקום באופן מסורתי טקס הזיכרון בהשתתפות תושבי ערד.

המוזיאון ההסטורי של ערד
בשנת 2002 התארגנה קבוצת חברים בראשותו של אורי פרי, ממייסדי ערד אשר שמה לה למטרה להנציח את סיפורה של הקמת העיר בשנות השישים. להגשמת המטרה הקימה הקבוצה עמותה להקמת המוזיאון הפרטי ההיסטורי בערד. בימים אלו כשערד חוגגת את שנת היובל שלה, קבל אורי פרי את מגן ראש העיר המוקיר את מפעל חייו- הקמת המוזיאון ההסטורי של ערד.

המוזיאון הוקם בסיוע הסוכנות היהודית, באמצעות שותפות 2000 ערד-תמר / ניו ג'רסי-דלאוור. כמו כן תרמו להקמתו מפעלי האזור:מפעלי ים המלח, מוטורולה, בנק הפועלים ותורמים פרטיים מהארץ ומחו"ל.
בשנת 2005 ביום חגיגות ה- 45 לערד נפתח המוזיאון לקהל הרחב. לאחר כשנה העבירו חברי העמותה הותיקים את המוזיאון לעירית ערד שהעבירה את כל נושא המוזיאון לעמותת "קרן לב ערד" שהיא העמותה האחראית למוזיאון כיום.

מטרת המוזיאון לשמר, לספר ולהעביר לדורות הבאים, בדרך חווייתית את הסיפור המרתק של הקמת ערד בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, עיר הפיתוח המתוכננת המודרנית הראשונה בנגב.
התערוכה והמיצגים במוזיאון מייצגים מידע ומתארים את סיפורה המופלא ואופייה המיוחד של ערד, התכנון, ההקמה, שיטות בנייה מיוחדות למרחב הנגב בהתחשב ברוחות ובשמש היוקדת – בניית שכונת בתי הפטיו, ההווי, התרבות והמרקם החברתי שנולד והתפתח עם הזמן. בנוסף להעברת המורשת הציונית והתרבותית לילדים ולבני נוער בערד, מהווה המוזיאון מוקד תיירותי לאורחים מהארץ ומחו"ל ואחת מהאטרקציות שמציעה העיר ערד למבקרם באזור.

הביקור במוזיאון בתאום מראש בלבד (ניתן לתאם בימים א'-ה' בין השעות: 09:00-13:00).
משך הסיור כולל הדרכה 30-45 דקות. ישנה אפשרות לסייר במוזיאון ללא הדרכה.
התצוגה בשפה העברית. יש אפשרות להדרכה גם בשפה הרוסית, האנגלית, אמהרית.
טלפקס: 08-9955126
רחוב אביב 2, שכונת ראשונים, ערד. אתר המוזיאון