(צילום: ענת רסקין)
מה מניע את החבר'ה הצעירים של היום להצטרף כשומרים מתנדבים בארגון 'השומר החדש'? האם מדובר בטרנד חדש? או שבאמת יש לצעירים הללו אידיאלים? האם זו הציונות החדשה? ומה מחירה בנגב בו מתגוררים 200,000 תושבים בדואים שעדיין לא עם כולם הגיעו להסדרי בעלות על אדמותיהם בנגב? יואל זילברמן ממייסדי הארגון: "שהצעירים יצאו לשדות לרעות כבשים, כך הם יחזרו למקורות ולא יהיה להם בלבול אידיאולוגי". יובל כהן מנהל מערך הדרום: "שהחקלאים לא ירגישו שהם לבד". יותם רגב, איש חינוך, תושב במדרשת בן גוריון בשדה בוקר: "להיות חכם ולא צודק".
כתבה וצילמה: ענת רסקין
הכול התחיל לפני כ-שלוש שנים בצפון הארץ. יואל זילברמן ממושב ציפורי שבגליל התחתון וממייסדי הארגון, החל לעזור לאבא החקלאי שעמד מול התנכלויות של ערבים פורעי חוק שפגעו במשק החקלאי שלו. חותכים גדרות, מציתים, שוחטים פרות ואף מאיימים ברצח. 240 תלונות במשטרה ולא נעשה דבר, מספר יואל. אביו הכריז לפני המשפחה שהוא הולך לנטוש את האדמות ולפשוט את הרגל. יואל, חייל קרבי, החליט להפגין נוכחות בשדות של אבא ולמנוע את ההתנכלויות.
לאט לאט הצטרפו אליו צעירים נוספים מהאזור ששמרו על יותר ויותר שטחים חקלאיים. היה זה אך טבעי שהם יחברו למורשת הגלילית של ארגון 'השומר', שפעל בתחילת המאה ה-20 בסג'רה שבגליל התחתון, ויקימו את ארגון 'השומר החדש'.
ארגון 'השומר' שפעל בין השנים 1909 עד 1920 היה ארגון של שומרים עבריים שהחליטו שעל המושבות העבריות ישמרו שומרים עבריים ולא ערבים. מאוחר יותר היווה הארגון בסיס להקמת 'ההגנה'. ארגון 'השומר החדש' מונה כבר כיום כ-300 שומרים מתנדבים הפועלים בצפון הארץ. הם מפגינים נוכחות בשטח ועוזרים לחקלאיים והמגמה להקים מערך דומה בדרום.
בתקופה האחרונה עמלים ב'שומר החדש' בארגון השלוחה הדרומית שתתמקד בעיקר בעזרה לחקלאים בחוות הבודדים שבנגב.
הצטרפתי ליובל כהן, מקבוץ ארז ומי שמנהל את השלוחה הדרומית של 'השומר החדש', בליל השמירה הראשון שלו שהתקיים בחווה של שי דרומי ליד יער מיתר בנגב הצפוני-מזרחי.
לאור היום המקום נראה שלו ורומנטי. מרחבי ההרים כבר התכסו בפלומה ירוקה בעקבות הגשמים האחרונים באזור. ביער מיתר נראית פריחת העיריות הורדרדות. סוסים מלחכים עשב באחו החווה ומעליהם להקת ציפורים משתעשעת ברכיבה על הרוח המנסה לנערם מאוכפה.
אך כשיורדת החשכה, היא סמיכה ומשרה בדידות. יללות התנים מצטרפות לצינת הלילה ורטט עובר בגוף למרות שכבות הבגדים החמים בהם התעטפנו. בקרבת מקום עובר ציר ג'ימבה, אותו מעבר גבול פרוץ דרכו חודרים שוהים בלתי חוקיים למדינת ישראל. אילו עוד עיניים עוקבות אחרינו בחשכה? "הוי, שומר, מה מליל?"
ארגון 'השומר החדש'
לפני שנתיים אור ריפמן, מוביל המאבק של החוואי שי דרומי, ויואל זילברמן מהגליל התחברו להקמת ארגון 'השומר החדש'. המטרה המוצהרת- החזרת הסולידריות בחברה הישראלית ויצירת בטחון לישובים חקלאיים, לחקלאיים, קיבוצים ומושבים. "שהחקלאים לא ירגישו שהם לבד".
מנהל מערך השומר החדש בדרום יובל כהן : "החקלאים בחוות הבודדים הגיעו לכאן בדחיפת המדינה והממשלה שעודדה אותם להתיישב ולשמור, בעזרת עבודה חקלאית, על אדמות המדינה. אבל המדינה לא מצליחה לספק לאנשים בשטח את מה שהם צריכים. אנחנו מספקים סיוע בשמירה על אדמות המדינה וסיוע בעבודה חקלאית. זאת בעזרת שומרים מתנדבים, חבר'ה משנת שרות, תוכנית המנהיגות שאנחנו מפעילים, מתנדבים של בתי ספר לעבודה חקלאית, סטודנטים ושתוף פעולה עם עמותת 'איילים' שמפעילה כפרי סטודנטים בנגב ובגליל בהם הסטודנטים משלבים עבודה חקלאית ושמירה בחוות בהן הם פועלים".
רשף, בן 27, סטודנט להסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון הצטרף לשמירה. הוא כבר סיים את שרותו הצבאי, ראה עולם, הצטרף ל'איילים' וגר מזה 3 חדשים בחוות רוטה שבין רתמים למשאבי שדה בנגב המערבי. החווה מחזיקה ב-22 דונם של כרמים. תמורת מגורים במקום רשף, ועוד שלושה סטודנטים עוזרים לחוואי בכרם במשך 8 שעות בשבוע ומקבלים מלגת לימודים מארגון 'השומר החדש' ועמותת 'איילים'. "רציתי לעשות משהו שונה וקצת מעבר וגם מתאים לי לגור במרחב חקלאי ולא עירוני" מסביר רשף שכבר חושב על השתקעות באזור בגמר לימודיו.
שדמה, בת 23, הגיעה לפני שבועיים לחווה של דרומי ממושב נוב שברמת הגולן. היא גרה בחווה ומתנדבת לעבודה בדיר. "רציתי מדבר ומרחבים. חפשתי שקט ושינוי". שדמה גרה לבדה במבנה זמני בחווה. "בשני הלילות הראשונים נעלתי את הדלת מרוב פחד, עכשיו התרגלתי ואני מרגישה יותר בטוחה". במקום גר עוד זוג סטודנטים, מורה וסטודנט לרפואה, העובדים מחוץ לחווה ונותנים יד בזמנם החופשי בעבודות החווה. "נוצר הוואי מיוחד. אנחנו שומרים על המרחב האישי של כל אחד ולפעמים אנחנו ביחד".
יובל כהן, נשוי עם ילדה קטנה, במקור מירושלים וכיום גר בקבוץ ארז ומנהל את מערך ארגון 'השומר החדש' בדרום. לקבוץ ארז הגיע הזוג במסגרת גרעין התיישבות אחרי מבצע 'עופרת יצוקה'. 35 חבר'ה עם 5 ילדים הנמצאים בתהליך קליטה לקבוץ. הוא עובד ב'שומר החדש' במשרה מלאה ולומד לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. בלילות הוא מתנדב לשמירה בחוות.
– מי יכול להתנדב כשומר? האם חייבים להיות בעלי רקע קרבי?
יובל: "המתנדבים צריכים להיות מעל גיל 21 שעשו שרות לאומי או שרות צבאי ועד גיל 70 . אפשר להרשם באתר של השומר החדש במדור-מתנדבים בדרום".
– האם מדובר בטרנד או באידיאליזם?
יובל: "לא חושב שזה טרנד. דברים קורים מתוך צורך שיכול להפוך גם לטרנד. הלוואי שזה יהפוך לטרנד והצעירים יעדיפו להתנדב במקום לשבת בבית מול המחשב ופייסבוק. יש תהליך, טבעי, שקורה בעם. אנשים מרגישים שהגיעו לנחלה ואז מתעסקים בדברים חומריים ופחות ברוחניים ויש אדישות. אנחנו כאן כי איכפת לנו."
– השומרים מסתובבים בזמן השמירה ללא נשק. איך שומרים ככה?
יובל: "אנחנו לא מסתובבים עם נשק כי אנחנו מאמינים שבמקומות שנייצר נוכחות ואנשים יסתובבו בשטח לא יהיה צורך בחומות וגדרות. אנחנו נמצאים במקומות שאנחנו מאמינים ששייכים לנו, מאמינים בזכות שלנו המלאה כיהודים החיים בארץ ישראל להיות ולחיות בהם".
– מפני מי שומרים?
יובל: "אנחנו שומרים מפני גנבים ופורעי חוק. באזורים הללו רובם מקרב העדה הבדואית– ואני לא רוצה להכליל, יש ביניהם חבר'ה נהדרים, אזרחים למופת, חלקם משרתים בצה"ל ביחד איתנו ועושים דברים מדהימים. מצד שני יש ביניהם כאלה שחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים וצריך להלחם בזה".
– באלו סוגים של הפרעות חוק החוות נתקלות בדרום?
יובל: "החוות ליד ציר ג'ימבה מוציאות מרעה. בחוות הר שמש ליד דביר, למשל, עובר מתחת לחווה נחל ציקלג ובו עוברים שב"חים בדרך קבע. זו המציאות של החוות באזור. בחוות רוטה הייתה פריצה למקורות המים ופגיעה בגדר החווה. חוות כמהין נמצאת על ציר הברחות של סמים, נשק ונשים. אנחנו מחזקים את ההתיישבות במקום וזה היופי".
– מה אתם עושים במקרה של התקלות?
יובל: "עד היום עצם הנוכחות שלנו מונעת את הפריצות והגניבות. כשרואים תנועה במקום הם מחליטים לא להכנס לשטח. במקרה שצריך, יש להזעיק את כוחות הבטחון שבאזור וצריך להפעיל גם שיקול דעת וזהירות. היום החוק מאפשר לעכב גנב עד 3 שעות, עד שכוחות הבטחון מגיעים. ויכולים להיות מקרים שצריך לקחת צעד אחורה עד שהכוחות יגיעו."
– למה אנשים מתנדבים לשומר החדש?
יובל: "זהו צורך של אנשים לעשות משהו עם משמעות. אנשים מתחברים לחקלאות, אדמה ושורשיות ורוצים להיות חלק מזה".
חוות הבודדים
רעיון חוות בודדים התחיל בשנות ה-50 כאשר חולקו אדמות ליוצאי יחידות מובחרות. נתינת אדמות ספר הייתה הבעת הערכה ותודה אם כי התאפיינה לסקטור מסויים בעל מעמד וקשרים.
כיום מדובר על הקמת כ-100 חוות ברחבי הארץ. צוות תכנון של החטיבה להתיישבות של הסוכנות היהודית העולמית עשה מיפוי של כל חוות הבודדים שניתן להקים בגליל, בגולן ובעיקר (70%) בנגב תוך שהם לוקחים בחשבון איפה יש קרקע פנויה, איפה כבר יש חוות קיימות, איפה נכון להקים חוות חדשות, מה רמת הסיכון ברמה של גושים. נעשתה עבודה מקיפה ויסודית שאת מסקנותיה העבירו לעוזר ראש הממשלה לענייני התיישבות ולח"כים העוסקים בסוגיה זו. כל זאת במטרה מוצהרת של יהוד ופתוח הנגב.
בשנות ה-90 ראש מ.א. רמת נגב שמוליק ריפמן החליט על פרויקט 'דרך היין' בכביש 40 והקמת חוות הבודדים לאורכו. מצומת משאבים ועד מצפה רמון, לאורך צירים מרכזיים, הוקמו החוות וכיום יש 25 חוות. כל חווה מיועדת למשפחה אחת היושבת על שטח בסדר גודל של מ-40 דונם ועד מאות דונמים. החוות קבלו עזרה מהסוכנות בתשתיות וקראוונים, בתנאי, שנקבע בתב"ע, שישלבו חקלאות ותיירות. עוד כ-40 חוות נוספות נמצאות בשפת המדבר, יתיר, מ.א.בני שמעון וחבל הבשור.
אכן דרך היין מתאפיינת בחוות המגדלות כרמים, מייצרות יין, גבינות, זעפרן, ומתפעלות צימרים ייחודיים ומסעדות. הפרויקט הפך להצלחה הן במיצוב התיירות של רמת נגב והן בשינוי התפיסה בתיירות באזור- יש אפילו תיירות קיץ במקום החם הזה של הנגב. ציונות אינדיבידואלית במיטבה.
דילמות: התיישבות בחוות הבודדים – מול התיישבות הבדואים בנגב והשומר החדש
בעוד ארגון 'השומר החדש' שם לו למטרה לעזור לחוות הבודדים להתיישבות בחוות הבודדים יש מתנגדים. האסכולה הסביבתית טוענת שמגמת התיישבות זו סותרת לתמ"א 35 בה הוחלט לא להקים ישובים חדשים אלא לעבות הישובים הקיימים, זאת מכיוון שלמדינה אין עתודות קרקע ואנו חייבים לכלכל צעדנו בניהול משאבי הקרקע ושימור השטחים הפתוחים.
האסכולה החברתית לעומתה מעלה את נושא השוויון בין אזרחי המדינה, יהודים ובדואים. 500,000 תושבים מתגוררים בנפת ב"ש מתוכם 200.000 הם הבדואים. מתוך 25 חוות בודדים בדרך היין רק 1 השייכת לבדואי משבט עזזמה. האם יש צדק חלוקתי? יש בנגב בעיה שמגדילה את הפערים, טוענת גישה זו הדורשת שיח חברתי בנושא.
יותם רגב, איש חינוך, תושב במדרשת בן גוריון בשדה בוקר ותושב מ.א.רמת נגב: "כל אחד זקוק לשטח ירוק במידה כזו או אחרת. לא לגור על 'שלמת אספלט ובטון'. בעיקר הכרמים שעושים ירוק בעיניים כמו בפרובנס או טוסקנה. זו הצלחה והיא ראויה להערכה גדולה מבחינה זו".
לגבי חוות הבודדים והמתח עם האוכלוסייה הבדואית בנגב הוא אומר: "זה נושא מורכב, טעון, רומנטי, פלצני. לאן תפיסה זו מובילה? צריך להחליט האם אנחנו מדינה יהודית או מדינה יהודית-דמוקרטית?"
"נכון שאי אפשר שכל אחד יתיישב כרצונו בצורה סלמסית. צריך הסדר. לכן בצדק אין לבדואים תשתיות. אבל כאשר ממול להתיישבות הבדואית קמה חווה של משפחה יהודית אחת שהמדינה נותנת לה את כל התשתיות – נשאלת שאלה פילוסופית האם זה לא צבוע? צריך יושרה אינטלקטואלית. האם אנחנו לא עוזרים לבדואים להתקרב לפלשתינאים כשאנחנו מעצימים אותם כקבוצה מסוג ב'?"
"אני מודאג מהפשיעה בנגב, של הצבור הבדואי בעיקר, אבל לא יכול שלא לקשור את האנטגוניזם של הבדואים ליהודים לאור ההפליה שלכאורה נובטת מהמהלך של חוות הבודדים היוצר העצמה של פערים חברתיים. הסלוגן שלנו במקרה זה צריך להיות: 'להיות חכם ולא צודק'."
רגב חושב שאנחנו נוהגים לא בחוכמה. "הדרך לשוויון היא להראות לבדואים שיש להם מה להפסיד אם יתנהגו 'לא יפה' . יש להנגיש להם השכלה והשכלה גבוהה בפרט- זה כיוון נכון לצמצום פערים בין בדואים ויהודים. יש לאפשר בחירה בין סוגי התיישבויות גם לבדואים והאכיפה של החוק צריכה להיות אכיפה ראויה".
כאיש חינוך הוא שם הרבה שאלות וסימני שאלה:
השומר החדש וחוות הבודדים – לאן זה מוביל בהסתכלות הרחבה?
האם זו הדרך לפתור את בעיית המתח בין היהודים לבדואים?
הבעייתיות של השומר החדש בעיניו – "האם אין השומר החדש שם תוויות. רוב הפשיעה באה מהצבור הבדואי אבל לא כולם פושעים ואנחנו לא מפרידים. הרוב הדומם שם עליהם תווית. יש לתת לבדואי המתון, שהוא הרוב השקט אצלם, להרגיש ששווה לו לעבוד לפי הספר ולהיות אזרח רגיל". ומסכם: "זו דרך מורכבת וצריך אורך נשימה, צריך לבנות מערכת אמון הדדית".
לעומתו יואל זילברמן מדבר על תהליך ארוך של בניית מערך השמירה אותו הוא מתכנן. עד 2015 הוא רוצה שיהיו 2000 שומרים, 6000 מתנדבים ו-30 גרעינים שחבריהם יצאו לשדות לרעות כבשים. "כך הם יחזרו למקורות ולא יהיה להם בלבול אידיאולוגי".
ברשימת מטרות הארגון הרשומות הם מונים: לחנך לאומץ אזרחי בחברה הישראלית. למנוע נטישה ולשמור על אדמות המדינה. לחנך לאהבת הארץ והמולדת ולחזק את תחושת השייכות. לעצב דור חלוצי אמיץ לב למנהיגות מעשית.
למרות חילוקי הדעות והגישות השונות לנושא החוות, השמירה ואדמות ארץ ישראל אי אפשר להתעלם מכך שההתיישבות של חוות הבודדים בנגב ופעילותו של 'השומר החדש' הם הציונות המודרנית הפורטת לנו על נימים נוסטלגיים מעבר לצורך השעה.
בסוף הראיון עלינו לזולה שבסוכת השומר הניצבת מעל הדיר. בעל החווה ניצל את ההזדמנות שהשומרים הגיעו ויצא 'להתאוורר' בבאר שבע. היו זמנים שהיה עובד במשך היום ובלילה ישן, שינה לא שינה, בחדר השומרים הצמוד לדיר בלי אפשרות לעשות דברים נוספים מעבר לכך. בשבילו זהו שינוי משמעותי. שדמה כיבדה אותנו במרק קוסקוס חם. הכבשים פועות. הפרענו את שלוות הלילה שלהן. מפעם לפעם יוצא הכלב בדהרה לכיוון גדר החווה ואנו עוקבים בעינינו אחריו. פעמים אחרות האווזים שליד פותחים בצווחות עצבניות. אי אפשר לראות כלום מעבר לרדיוס התאורה של הדיר.
השומרים מבקשים ללוות אותי למכונית שהשארתי בפאתי הישוב מיתר לפני שישובו לסיבוב השמירה שלהם. קול התנשמת מלווה אותנו בקריאות קצובות. הטנדר מקפץ על אבני השביל ביער ובאחד העיקולים נפרשת מולנו מיתר עם הילת אור כתומה המקיפה אותה בלחות הלילה. מאחור החושך מוחלט. בכניסה למיתר עוצר לידנו טנדר האבטחה של המקום לברר מי אנחנו ולאחר שנחה דעתו ממשיך בסיורו. הרבה לבד יש במקום. חברי 'השומר החדש' רוצים למלא זאת בערבות הדדית.