במשך 5 השנים האחרונות נווה המדבר הופך בחזרה למדבר דל חיים ולשיקומו תידרשנה עשרות שנים. זאת דווקא בעקבות ההגבלה בשימוש במים.
לדעתי, צריך לתת חיזוק מקצועי לאנשי המקצוע ולייעל את מחלקות המים בעיריות. כמו כן צריך להיות שימוש מבוקר בתקציבים ממשלתיים במקום בזבוז בהקמת תוספות תשתית של קבלני משנה.
בנוסף נדרש לבצע חישוב שונה למחירי המים באזורים שונים בישראל בהתאם למקור המים באזור, מרחקו מהישוב, התשתיות הנדרשות, וכו' כפי שזה מתבצע בכל העולם המודרני.
מאת: אברהם אלטול, ערד – דר' להידרולוגיה עם ניסיון של 35 שנה בתחום מקורות המים ואיכות הסביבה בעולם כולו.
נאות המדבר השונים שנבנו בנגב במשך 40-50 שנות עבודה קשה והשקעת תקציבים רבים, מהווים גאווה לעם ישראל ומפליאים את מרבית התיירים מארצות העולם. להקמת נווים אלו עזרו מאגרי מים תת קרקעיים שנמצאו במעמקי 70-100 מ' ומושפעים באופן זניח משינויי מזג אוויר, משקעים והתייבשות. הם מוגנים מקרינה גרעינית וזיהומים שונים.
אך במשך 5 השנים האחרונות נווה המדבר הופך בחזרה למדבר דל חיים ולשיקומו תידרשנה עשרות שנים. זאת דווקא בעקבות ההגבלה בשימוש במים.
אי שימוש במים בכמויות מחושבות מדעית גורמות לשפיכת עודפי מים ממאגרים תת קרקעיים – זהו תהליך בלתי הפיך. אפשר לשקם ולמלות מאגרים אלו באופן מלאכותי ע"י הזרמת עודפי משקעים בתקופת הגשמים לתוך ואדיות יבשים בעזרת סכרים מאבן (כמו לדוגמה בתימן וקליפורניה). פעולות אלו ימנעו גם הרס הנגרם לכבישים וגשרים באזורי עמק הירדן, ים המלח והערבה כתוצאה מזרמי המים בזמן ההצפות.
הגבלת השימוש במים בערי המדבר ע"י הקצבה נמוכה של 83.4 ליטר ביום לאדם ועליית מחירי המים גורמים לירידה באוכלוסיית הנגב, צמצום בגנים, יערות וצמחייה וכתוצאה מכך – התייבשות נווי המדבר. אפילו הנחות של 15% ממס הכנסה לא יעזרו אז!
בקונגרס העולמי בארגנטינה בשנת 1977 נקבעו ערכי שימוש מינימאלי במים לאדם ביום בתחומי ישוב: כ-260 ליטר לצרכים אישיים לא כולל צורכי השקיה. עליית מחירי המים ב- 25% החל מינואר 2010 אשר אושרה ע"י הממשלה, ביחד עם הגבלה נמוכה של 83.4 ליטר ביום לאדם ושיטת חישוב קנס מדורג לצריכת יתר – גורמים למעשה לעליית מחיר המים ב- 200-300% ואולי יותר. בנוסף לזאת תושבים שמשקים את הצמחייה שלהם נאלצים לשלם מחירי ביוב בעלות של 100% מצריכת המים, ללא הצדקה. לפי חישובים שבצעתי, עפ"י מדידות ונתונים סטטיסטיים, משפחות, בעלי גינות פרטיות צריכים לשלם עבור הביוב רק 30-40% מצריכת המים הכללית!
ערי פתוח בנגב כמו ערד יצטרכו לשלם כ- 9% נוספים מתקציב העירייה עבור פיתוח ואחזקה של מדשאות וצמחייה ברחובות, גנים ויערות. לכן העיריות כבר קיצצו בכמויות המים להשקיית מקומות ציבוריים.
העברת הטיפול באספקת ותחזוקת המים לתושבים מהעיריות לקבלני המשנה תגרום לעלייה נוספת של מחירי המים בערך ב- 15% .
מכל הנאמר לעיל המסקנה – שכל ה 'שיפורים' והחסכונות בשימוש במים תוצאתם: חיסול נאות המדבר.
הפתרון לבעיות מחסור המים בישראל, לדעתי, צריך להיות בחיזוק מקצועי של אנשי המקצוע והתייעלות מחלקות המים בעיריות כמו כן שימוש מבוקר בתקציבים ממשלתיים במקום בזבוז בהקמת תוספות תשתית של קבלני משנה.
בנוסף נדרש לבצע חישוב שונה למחירי המים באזורים שונים בישראל בהתאם למקור המים באזור, מרחקו מהישוב, התשתיות הנדרשות, וכו' כפי שזה מתבצע בכל העולם המודרני.
אברהם אלטול, ערד – דר' להידרולוגיה עם ניסיון של 35 שנה בתחום מקורות המים ואיכות הסביבה.
טלפון: 08-9958108