(צילום-ענת רסקין / צילום-אורי לקס / צילום-משפחת לקס)
מדי שנה מעניקים ארגוני הסביבה את "האוסקר הסביבתי" של ישראל על מצויינות בפעילות למען הסביבה בממשל, במגזר העסקי ובחברה האזרחית. ביום שלישי 23/6/15 הוענק בכנסת אות "הגלובוס הירוק" למתנדב סביבתי, ליעקב לקס (לקסי), בן 80 , מערד, המוביל למעלה מ-30 שנה את המאבק כנגד הקמת מכרה פוספטים בבקעת ערד (שדה בריר).
קווים לדמותו של לוחם למען הסביבה והחברה
מאת: ענת רסקין
ליעקב לקס אין זמן. כבר אחרי הטקס בכנסת גילה שבעוד כשבועיים יונח שוב על שולחן המועצה הארצית לתכנון ובניה נושא הכרייה בשדה בריר וכי יש חשש שזו תעביר ההחלטה לות"ל (ועדה לתשתיות לאומיות) שהיא לדעת לקסי "בית הקברות למעורבות הציבור", "מה גם שמשרד הבריאות, היחיד מבין משרדי הממשלה שמתנגד לכרייה, לא יהיה מיוצג שם". לקס, או לקסי כפי שנוהגים תושבי ערד לקרוא לו, צריך להתכונן. הזמן קצר והמלאכה מרובה- עליו לשוחח עם חברי המועצה, שרים ובעיקר עם ראש העיר הנבחר החדש של ערד ואנחנו בקושי מצליחים לתאם זמן לראיון.
לקסי (80) הוא תושב ערד מאז 1976 ולו 3 ילדים ו-7נכדים. כולם מתגוררים בעיר ערד. הוא מראשי עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות". עמותת תושבים מערד המתנגדים, מזה שלושים שנה, לניסיונות הבלתי נלאים של חברת כימיקלים לישראל (כי"ל) והעומדים בראשה לכרות פוספטים במכרה פתוח ליד ערד, באזור בקעת ערד, הלוא הוא שדה בריר המפורסם. לדעת עמותת התושבים מכרה פוספטים פתוח בקרבה קטנה למקום ישוב מהווה סכנה בריאותית לתושבים עד כדי מוות של תושבים ממחלות סרטן בעקבות שאיפת אבק ספוג בחלקיקי פוספטים, הנחשבים רעילים לאדם. על מאבקו העיקש קבל לקסי בכנסת את אות "הגלובוס הירוק" למתנדב סביבתי.
– עשרות שנים שאתה פעיל באופן אקטיבי נגד הקמת מכרה הפוספטים, זה לא מעייף?
"מצד אחד נורא מעייף מצד שני זה נותן כוחות" טוען לקסי ומסביר שאחרי קבלת הפרס הוא לא רק פועל בהתנדבות אלא הוא מחוייב להמשיך במאבק!
– איך הכול התחיל מבחינתך? מה היה התהליך בהפיכתך לפעיל סביבתי בלתי נלאה?
בשנת 1981 חזר מלימודי תואר שני בהולנד בתחום תכנון ופתוח אזורי ועבד במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית כמתכנן אזורי של הערבה ואח"כ של הנגב. מאוחר יותר גם עבד ברשות לתכנון של משרד החקלאות וייצג את המשרד בישיבות המועצה הארצית בממלא מקום השר. תוך כדי עבודתו נודע לו על תוכנית כרייה מתוכננת על שטח המשתרע בבקעת ערד, מבסיס הנח"ל בצפון ועד חירבת עוזה בדרום ועד שכונת גבים של ימנו במזרח. כרייה משני צידי כביש 31 בואכה ערד. "תוכנית מבהילה" שכללה את שדה זוהר צפון ודרום. הוא פנה לבייגה שוחט (ראש המועצה המקומית ערד דאז) שגם הוא נבהל מהתוכנית, ויחדיו הלכו למשרד הפנים, קבלו תקציב לעריכת תסקיר סביבתי, בו השתתפו מומחים שונים בראשם דר' למשפטים ראובן לסטר. מול כל מומחה עמד תושב ערד, לקסי עמד בראש הצוות העירוני וכך החלו פגישות העבודה. בהמשך הוקמה עמותת תושבים. כאשר נבחר בצלאל טביב לראשות ערד העיסוק נדחק קצת הצידה, לדברי לקסי. זו הייתה תקופה שאריק שרון היה שר תעשייה ומסחר והוא מינה ועדה (ועדת רהב) בה מיוצגים משרדי ממשלה שונים והעירייה זומנה לדיונים. התוצאה הייתה ש 'חברת הפוספטים בנגב' ויתרה על שדה זוהר צפון ורצתה כרייה ניסיונית במשך שנתיים, עם ניטור, בשדה זוהר דרום.
בתגובה לטענות של התושבים על הנזק שיגרם לדימוי של ערד נזכר לקסי בהערת מנכ"ל החברה שדימוי עירוני זה מפלצת וכי הוא יודע להתעסק בחשבונות ולא עם מפלצות.. "אז עוד לא ידענו שיש לזה השפעה בריאותית למרות שכבר היה קיים דו"ח גולדשטיין." עד שנת 2004 ירד הנושא מהפרק. או לפחות כך חשבו הפעילים. אלא שבשנת 2004 מגלה דב פוניו, פעיל סביבתי אחר בערד שגילה את גב קינה והחל להביא לשם מטיילים, כי שביל ישראל הועתק מאזור נחל קינה. פנייה לחברה להגנת הטבע מגלה לו שיש כוונות להקים מכרה פוספטים באזור. בעקבות המידע לקסי מתחיל שוב להתעניין בנושא, "להיפגש עם כל מי שמוכן לפגוש אותי" ולהיכנס לעובי הקורה.
– מה דוחף אותך להמשיך במאבק ?
"המכרה מסוכן לתושבים ולא טוב למדינה! להגיד "ככה זה ואין מה לעשות" זה משפט שאני לא מקבל. אז אני עושה. יש לי מחוייבות גם לילדים והנכדים שלי ורוצה שכולם יחיו, יהיו בריאים וימשיכו לחיות בערד".
– בגילך, לא הגיע הזמן לפרוש ולהעביר את המקל לצעירים יותר בעיר שימשיכו להלחם למען המטרה?
"רק שיבוא מישהו וייקח" משיב לקסי בבדיחות. "זה גוזל המון זמן ומי שצריך את הזמן לפרנסה לא יכול לעסוק במאבק. מולנו עובדת מחלקה שלמה בכי"ל שזה רק מה שהם עושים ומקבלים על כך הרבה כסף, עם עזרה של משרדי פרסום ולובי ואנחנו אפילו לא מקבלים תרומות לעמותה… עד כה לא מצאנו מישהו שייקח עליו את המשך המאבק. מה גם שבמשך השנים צברתי הרבה מאד מידע וגם ידע מקצועי וקשרים בוועדות וזה נותן לי יתרון".
– מה היה הדבר הקשה ביותר עבורך במשך שנות פעילותך בנושא?
"הדבר הקשה ביותר- זה כיום! אנחנו בתקופה הכי קשה ומסוכנת. ממש עומדים על שפת תהום.. כרגע רק משרד הבריאות מתנגד לכרייה ולעומת זאת יש אחרים שלא מתרגשים מזה שאנשים עלולים למות. אצטרך לנוע ברחבי הארץ, להיפגש ולשכנע לא לתמוך בהקמת המכרה.."
"האוויר הנקי זו כבש הרש שלנו. "הם" מלבד אוויר נקי עשירים כקורח אז הם מרשים לעצמם להתבטא כך. חלקם אומרים זאת בעקבות מצג שקרי של עובדות.."
"הכי קשה לי להתמודד עם מערכת השקרים שעליהם מבססים את כל ההחלטות. זה נראה כמו להלחם בתחנות רוח אבל זה אומר שאני צריך לעבוד יותר קשה." מהרהר לקסי בקול.
מטרת העל של עופר ונתניהו היא למכור את כי"ל לחברה קנדית. לכן החברה צריכה להיות שווה יותר וצריך להעלות את ערך המניה שלה, מסביר לקסי תוך שהוא משתדל מאד, לפי הנחייתי, לא להיכנס יותר מידי לפרטי פרטים, מונחים ומושגים כמנהגו בשעת שיחה בנושא. "העלאת ערך המניה יעשה על ידי פיטורי עובדים, קבלת זיכיון על ים המלח וקבלת בקעת ערד בכדי להראות לקונים שיש עתודות כרייה. כשראש ממשלה חובר לכוחות כאלו זה גל ענק, כמעט צונמי, שעומדים מולו". "הפרופיל הציבורי והחשיפה זה חרב פיפיות. מצד אחד זה גורם שאנשים מבינים את הסכנה מצד שני דווקא בגלל ההבנה הם יכולים להחליט לעזוב את ערד".
– האם היו רגעים אי פעם במהלך השנים שהרגשת שאתה בודד במערכה? שלא מעריכים את פעילותך? שבא לך לפרוש?
"מה פתאום?! אף פעם לא הייתי לבד. תמיד הייתה קבוצה של משוגעים לדבר בערד. גם תמיד הייתי צעד אחד לפני כי"ל כי התעניינתי מה קורה בנושא הפוספטים בכל העולם".
– האם הופעלו עליך או על בני משפחתך לחצים מצד כי"ל או הממשלה שהם בעלי האינטרס, בנושא כריית הפוספטים? " לא, אף פעם".
– איך הרגשת מול תושבי ערד, ידידים, שבעצם חב' כי"ל היא מקור פרנסתם ואתה עלול כביכול לפגוע בהם?
"כלפי חלק מהם אני חש חמלה אמיתית. הם שבויים בתחושה ש"לי זה לא יקרה" ומאמינים לשקרים של ההנהלה. אין לי שום כוונה לפגוע בהם אישית אבל חלקם לא מזהים זאת כך ונפגעים ממני ויש לפעמים חילופי דברים קשים. כיוון שמדובר בחיים עצמם, מדובר על כך שאנשים ימותו, אז אני לא מוכן להיות נחמד. יש אחרים שאיתם יש ויכוח מר אבל יש כבוד הדדי ואנחנו גם מסוגלים בסוף לשבת על כוס קפה. אולי זו חכמת חיי הקבוץ שרכשתי מהיותי חבר קבוץ גבים בעבר- לא להקצין יריבויות אישיות כי אח"כ נפגשים בחדר האוכל ובחדר הילדים.. אני משוכנע שגם הם רואים לפניהם את טובת ערד".
– מה למדת במהלך שנות פעילותך שאתה יכול לחלוק עם פעילי סביבה אחרים?
"אל תבזבזו זמן על פקידים- לכו לפוליטיקאים. תחזקו את הפקידים שבעדכם- צריך לעדכן הדדית, ללמוד מהם, אך אלו שנגדכם- לדלג עליהם כי האחריות שלהם היא יותר לממונים עליהם למרות שהם אמורים להיות משרתי הציבור.. הפוליטיקאים רוצים להיבחר ופה לציבור יש השפעה. הכי חשוב להתמיד ולגייס את הציבור! ואת זה עושים ע"י שיתוף במידע לאורך כל הזמן כדי שבזמן אמת אפשר יהיה לקרוא להם לפעול".
– איך השפיעה המעורבות שלך והפעילות לאורך כל-כך הרבה זמן על החיים בבית עם האשה והמשפחה?
עידית, האשה שאיתו מזה 50 שנה, מציינת את ההעדרויות הרבות מהבית. "אני לא פעילה אבל תומכת בו. כשיש ליעקב מטרה הוא הולך כל כולו למטרה, אם זה תפוח אדמה בקיבוץ או הפוספט בערד. אפשרתי לו כי ראיתי שהוא מבסוט ממה שהוא עושה ואני חושבת שזה חשוב שאדם יעשה דברים שהוא אוהב. אני שלמה עם המאבק ועם ההתנהלות במאבק."
לקסי: "המעורבות שלי טוטאלית. הנחישות והשכנוע הפנימי בצדקת הדרך זלגה לילדים שלי. אני חושב שבגלל זה הם נשארו בערד."
עידית: " הם נשארו כי יש להם עבודה"
למרות שעידית מכילה במשך כל השנים את המעורבות המוחלטת של לקסי בנושא המאבק היא מציינת שהיא רוצה קצת גבולות. היא לא מוכנה למשל לטלפונים בזמן הארוחה ולפעמים כשממש נמאס לה היא נוסעת למשפחה שלה באמסטרדם (עיר הולדתה) ואז ליעקב אין ברירה והם מצליחים קצת להתנתק מהנושא.
– מה זאת ערד בשבילכם?
לקסי: "ערד היא המקום הכי טוב בארץ. בלילה מחלון אחד בביתי אני רואה את ירדן, מחלון שני את הר הצופים וכשיש ראות טובה אפילו את אוגוסטה ויקטוריה ומחלון אחר את ישובי דרום הר חברון.."
עידית: "הגענו לערד כי כשעזבנו את הקבוץ חפשנו מקום עם חינוך טוב לילדים והאפשרויות היו או ימית או ערד. בחרנו ערד וזה הצדיק את הבחירה! לא חושבת שערד היא המקום הכי טוב בארץ. אני אוהבת צמחים, ירוק, לגור בתאילנד או בצפון הארץ היה יכול להיות יותר טוב.."
– מה יש לכם להגיד לתושבי העיר על המשך הדרך?
לקסי: "הנחישות תנצח! צריך להיות מוכנים למאבק על החיים ועל הבית!"
עידית: "לא יודעת בקשר לניצחון.. אבל צריך נחישות. אני לא אופטימית כי מדובר כאן בכספים גדולים, אבל צריך להלחם!"
בנימוקי הוועדה המעניקה את אות "הגלובוס הירוק" נאמר כי: "מאז תחילת שנות ה-80', עומד לקס בראש צוות התושבים המוביל את המאבק. לאורך כל שנות המאבק רואה לקסי את סוגיית כריית הפוספט בבקעת ערד בעין ביקורתית ומדעית, הוא מחפש מקרים דומים בעולם, מחקרים חדשים מתחומי דעת שונים, ודיציפלינות מגוונות. שימוש בכלים מכל מגוון הקשת הפוליטית של מדינת ישראל הפכה את המאבק למאבק א-פוליטי שתומכים בו ממפלגות הימין והשמאל. למרות גילו המתקדם, פועל לקסי ביצירתיות בכדי למנוע בכל דרך אפשרית את הקמת מכרה הפוספטים בעיר ערד".