(צילום-ענת רסקין)
למכור את ים המלח לקנדים, זה להרוג את הציונות הישראלית. להעביר את הבעלות על מפעלי ים המלח לידי חברת "פוטאש" הקנדית, זה להרוג את הגאווה הלאומית. להעביר את המחצב הלאומי של מדינת ישראל לידי הקנדים שהם גם הבעלים של המפעל הירדני, זה לרמוס את דגל ישראל ולקבור אותו עמוק במקום הכי נמוך בעולם, ים המלח. רק אנחנו, כאזרחי מדינת ישראל, יכולים להפגין סולידריות ולצאת למאבק להצלת ים המלח והנגב.
מאת: ג'קי אדרי*
בנגב ייבחן העם בישראל ובמדינתו"- דוד בן גוריון חזה את המאבק על ים המלח. המאבק להצלת ים המלח מהחברה הקנדית 'פוטאש'- בים המלח ייבחן העם בישראל ובמדינתו. למכור את ים המלח לקנדים, זה להרוג את הציונות הישראלית. את זה נעצור ולא נאפשר ל"שיטה הכלכלית" לבצע בשום דרך. אפעל בחכמה, לא יעזור? אעבור לאקטיביזם חברתי, לא יעזור? אצא למלחמה על הדגל כחול לבן ואציל אותו מידי פושעים שמוכרים את המדינה למדינה זרה, לא יקום ולא יהיה. שנית מצדה לא תיפול, ודגל ישראל לא יורד מהתורן בלב מפעלי ים המלח. דגל קנדה לא יתנוסס מעל מפעלי ים המלח, נקודה, סוף!
חברת מפעלי ים המלח בע"מ הוקמה על ידי ממשלת ישראל בשנת 1952 כדי לנצל את אוצרות הטבע בים המלח. בשנת 1961 נחקק חוק זיכיון ים המלח, התשכ"א–1961, ומכוח שטר הזיכיון שבו, העניקה המדינה לחברה האמורה את הזכות הייחודית למצות את מלחי המחצבים, המחצבים והכימיקלים שבים המלח, ולעשות את כל העבודות הדרושות לשם כך לרבות- הקמת סוללות, בריכות אידוי, תחנת שאיבה וצינורות, וכן את הזכות, באישור הרשות המוסמכת, לחצוב ולכרות סלעים ומחצבים לצורך תהליכי הייצור ולצורך בניית המפעל. על בעל הזיכיון הוטלה חובה לפעול בכל השקידה הראויה להפיק את מלחי המחצב, המחצבים והכימיקלים, ולשווקם.
ב-1968 הוקמה החברה הממשלתית כימיקלים לישראל (כי"ל) שאיגדה מספר מפעלי תעשיות כימיות בישראל ובהם מפעלי ים המלח, כימיקלים ופוספטים. ב-1992 הנפיקה המדינה את מניות כי"ל. לאחר מספר שנים רכשה כי"ל מהציבור את מניות מפעלי ים המלח ומחקה אותן מהמסחר בבורסה בכך הפכו מפעלי ים המלח לחברה פרטית. בשנת-1995, נמכר גרעין השליטה בה לחברה לישראל בבעלות משפחת אייזנברג. ב-1999 מכרה משפחת אייזנברג את השליטה ב 'חברה לישראל' לידי משפחת עופר.
במהלך ההפרטה של חברת מפעלי ים המלח, חברת 'כימיקלים לישראל' לידי משפחת אייזנברג בשנת-1995 ולאחר מכן בשנת-1999 לידי משפחת עופר, שמרה המדינה במסגרת חוק זיכיון ים המלח, תשכ"א – 1961, על זכויותיה במחצב הלאומי בים המלח באמצעות הנפקת מניית "זהב". מניית הזהב שנמצאת בידי מדינת ישראל מאפשרת למדינה לשמור, לפקח ולמנוע פגיעה באינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל.
בגוף מניית "הזהב" של המדינה כתוב: לשמור על החברה וחברות הבת כחברות ישראליות שמרכז עסקיהן וניהולן ייעשה בישראל. לפקח על השליטה במחצבים ובאוצרות הטבע, לשם פיתוחם וניצולם היעיל, לרבות יישום מרבי בישראל של תוצאות ההשקעות והמחקר ופיתוח. למנוע רכישה של עמדת השפעה בחברות על ידי גורמים עוינים, או גורמים העלולים לפגוע בענייני חוץ וביטחון של המדינה. למנוע רכישה של עמדת השפעה בחברות או ניהולן של החברות, כאשר רכישה או ניהול, כאמור, עשויים ליצור מצב של ניגודי אינטרסים העלולים לפגוע באחד מן העניינים המפורטים בהנפקת מניית "הזהב" למדינה.
מפעלי חברת "פוטאש" ירדן
המפעל הירדני arab potash company הוקם בשנת 1956 ע"י חברה פאן ערבית. המפעל הירדני נמצא באתר על חוף ים המלח המזרחי כ- 110 ק"מ דרומית לעמאן וכ-200 ק"מ צפוני לעקבה. המפעל הירדני פועל על מערכת ברכות אידוי סולארית בשטח של 150 קילומטרים רבועים ומפעלים לעיבוד המחצבים מים המלח.
חברת "פוטאש" הקנדית מחזיקה כ-28% ממניות החברה הירדנית הפאן ערבית. החל משנת 1982 מפתחים את המפעל הירדני תוך התגברות על בעיות הנדסיות גיאולוגיות קשות ביותר, המאפשרים למפעל הירדני להגיע לייצור של 2.4 מיליון טון אשלג בשנה. במהלך השנים החברה הקנדית סללה את הכביש המהיר מהמפעל הירדני לנמל עקבה שגם נבנה ופותח על ידי החברה הקנדית. חברת פוטאש הירדנית מעסיקה במפעליה כ-2,000 עובדים.
בתקציר המנהלים של החברה לשנת 2011 שמוגש מידי שנה למלך ירדן, כתב יו"ר החברה הירדנית ד"ר נביה אחמד מחמוד סלאמה: "אנו מתפללים לאלוהים שייתן לנו את הכוח ואת הנחישות כדי להשיג את המטרות שלנו ולתרום יותר להתקדמות של המדינה היקרה שלנו ירדן, תחת מנהיגותו החזקה והחכמה של הוד מלכותו מלך עבדאללה השני אבן אל חוסיין. שאלוהים יברך וישמור עליו."
חברת "פוטאש" קנדה
חברת "פוטאש" קנדה הוקמה על ידי הממשלה של ססקצ'ואן בשנת 1975. בשנת 1989 היא הפכה לחברה ציבורית כאשר ממשלת ססקצ'ואן מכרה חלק ממניותיה ואת יתרת המניות בשנת 1990. תעשיית האשלג ססקצ'ואן החלה בשנת 1950 הממשלה הקנדית ראתה בזה תחום חדש ומבטיח ואף העניקה סובסידיות גדולות לפרויקטים החדשים לכריית האשלג.
PotashCorp היא החברה הגדולה בעולם לפי נפח מכירות הדשנים, בהפקת שלושת החומרים מזיני היבול העיקריים – אשלג (K), פוספט (P) וחנקן (N). חברת "פוטאש" נחשבת למפיקת האשלג המובילה בעולם. חברת פוטאש הקנדית אחראית לכ-20 אחוזים מהיצור העולמי. לחברת "פוטאש" יש פעולות ואינטרסים עסקיים בשבע מדינות ברחבי העולם. היא נחשבת למיזם בינלאומי ענק ושחקן מפתח בהתמודדות עם האתגר הולך והגדל של האכלת העולם לאור הגידול הדמוגרפי ההולך וגדל.
חברת "פוטאש" מוערכת בשווי של כ-39 מיליארד דולרים והיא נסחרת ברוב הבורסות העיקריות בעולם עם רווחיות גדולה ועקבית.
חברת "פוטש" נהנית מגיבויי חזק של ממשלת קנדה הרואה בפוטאש חברה לאומית עם גאווה קנדית במשק הכלכלי בעולם. מזה מספר שנים לוטשת חברת "פוטאש" קנדה את עיניה למפעלי ים המלח במטרה להשתלט עליה ובכך להפוך ליצרנית מספר אחד בעולם של אשלג. חברת "פוטאש" מואשמת בניהול קרטל בענף הדשנים ואף מתנהלים נגדה דיונים משפטיים.
המאבק להצלת ים המלח והשבתו לידי עם ישראל
סולידריות, מילה עם תוכן וחזון שמתווה לנו את הדרך הנכונה למאבק ציבורי חסר פשרות להצלת ים המלח, הן ממשפחת עופר והן מחברת "פוטאש", ולהשיבו לידי עם ישראל. אנו מחויבים לעמוד כחומה בצורה בסולידריות חברתית-אזרחית מול הניסיון הנואל לקחת את המחצב הלאומי של מדינת ישראל, ים המלח, ולהעבירו לידי מדינה זרה. רק אנחנו כאזרחים יכולים להפגין סולידריות ולצאת למאבק חורמה בהעברת הבעלות לחברה הקנדית. כן, רק אנחנו יכולים לקום ולומר עד כאן!
כאשר חברה בסדרי גודל ענקיים במשק הישראלי, "החברה לישראל" לא מדייקת בדבריה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע זה צריך להדליק לכולנו מנורות אדומות ומהבהבות על אמינותה הציבורית. באמצע חודש ינואר 2013 טענה החברה לישראל בתגובתה לבית הדין לעבודה: "לא מתנהל משא ומתן עסקי בין החברה לישראל לבין חברת Potash Corp of Saskatchewan ואין כל ודאות שבעתיד יתנהל מו"מ כזה". כתבה החברה לישראל בתגובה לבקשה של בית הדין לעבודה להתייחסות לטענות של ההסתדרות ומועצת העובדים של חברת מפעלי ים המלח שהושמעו במסגרת הדיון בבית הדין לעבודה. אבל בדיוק באותו הזמן, אמיר אלשטיין יו"ר החברה לישראל הבעלים של החברה הנכדה מפעלי ים המלח, ניפגש בחודש ינואר 2013 בעיירה השוויצרית דאבוס בכנס הפורום הכלכלי העולמי, עם שר החוץ הקנדי בנושא מכירת מפעלי ים המלח לחברה הקנדית "פוטאש" והעברת המחצב הלאומי של עם ישראל לידיים קנדיות. מותר גם לציין שאמיר אלשטיין בפגישתו עם שר החוץ הקנדי קידם את המפעל המשפחתי שלו, ענקית התרופות חברת "טבע".
בחודש מאי 2012 ביקרה בישראל ובמדינת ירדן משלחת מנהלים בכירה ביותר מחברת "פוטאש" הקנדית, במהלך הביקור בישראל בדרכם לירדן נפגשו אנשי המשלחת הבכירים עם רוה"מ בנימין נתניהו ובכירים מהאוצר. ביל דויל, מנכ"ל "פוטאש" הגיע לארץ ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לקדם את מיזוג כיל לתוך "פוטאש". בפגישה נכחו גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר ויו"ר החברה לישראל אמיר אלשטיין. במהלך הפגישה אמר רוה"מ שאין לו התנגדות שחברת "פוטאש" תקבל שליטה על מפעלי ים המלח. כאשר רוה"מ אומר שאין לו התנגדות, זה אישור רשמי להעברת הבעלות לידי חברת "פוטאש". מעבר לכך החברה לישראל אף הודיע שבכירים מהחברה מלווים את בכירי "פוטאש" במגעים עם מדינת ישראל. מייד עם תום הביקור בישראל, נסעו הקנדים למפעלם בירדן. בתום המסע למזה"ת הפיקה חברת פוטאש הקנדית סרטון תדמית על המסע, סרטון שלכל אורכו מככבת תמונה של מסגד אל אקצה!
מה המניעים של רוה"מ לברך על העסקה עם החברה הקנדית "פוטש"? של שר האוצר שלא מתנגד? ושל נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, תומך נלהב בעסקה? התשובה נעוצה עמוק באינטרסים של המדינה לאשר את המיזוג בין חברת "פוטאש" הקנדית לחברת כי"ל – המס הגבוה שצפוי להכניס מיליארדי שקלים לקופת המדינה. סכום שיכול לכסות חלק מהותי מהגירעון התקציבי של 2012. העובדה שחברת פוטאש מתחייבת לא לפגוע באינטרסים של המדינה בבעלות החדשה של כי"ל עשויה להניח את דעתם של מקבלי ההחלטות ולעורר זעם ציבורי ענק מול האפשרות שמעל המחצב הלאומי של מדינת ישראל, ים המלח, יונף דגל מדינת קנדה ודגל ישראל יירמס עד דק.
מה האינטרס של חברת "פוטאש" הקנדית בעסקה? חברת "פוטאש" הקנדית מייצרת כ- 19.2 מיליון טון בשנה ביחד עם החברה הירדנית המייצרת כ-2.2 מיליון טון בשנה, מפעלי ים המלח המייצרים כ-4.4 מיליון טון בשנה- חברת "פוטאש" מניעה את מהלך ההשתלטות על מפעלי ים המלח הישראלים בכדי להפוך ליצרנית האשלג מספר אחד בעולם עם ייצור של 23.6 מיליון טון בשנה. היא תעקוף את יצרנית האשלג הגדולה בעולם, רוסיה, שתישאר עם 19.5 מיליון טון בשנה. ההשתלטות על מפעלי ים המלח גם תוזיל לקנדים את עלויות ייצור האשלג שלהם (200 דולר לטון) מפני שהייצור בהפקת האשלג מים המלח הרבה יותר זול (130 דולר לטון) מייצור אשלג בכרייה במעבה האדמה הקרה בקנדה.
בחודש נובמבר 2010 פסלה ממשלת קנדה ניסיון השתלטות של ענקית המכרות האוסטרלית BHP על "פוטאש" בטענה שההשתלטות "לא תשרת את טובתה של המדינה" ושמדובר ב"משאב אסטרטגי" שאין זה עניינה של המדינה שיעבור לשליטה זרה. תשובה זהה צריכה להינתן לפוטאש, בניסיון ההשתלטות שלה על משאב הטבע העיקרי של ישראל. החברה האוסטרלית הגישה הצעת רכישה בגובה 37 מיליארד דולר עבור "פוטאש", הקנדים סרבו להצעה המפתה. לקנדים ולחברת "פוטאש" יש גאווה לאומית מה שאי אפשר לומר עלינו הישראלים שמאפשרים לרמוס את גאוותם הלאומית בניהול המשאב הלאומי במפעלי ים המלח.
בשנת 2004 הוקרן לראשונה הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" שעסק בניצול המחפיר של עובדי קבלן במפעלי ים המלח. מאז נושא עובדי הקבלן "עבודה שחורה" עלה לכותרות וכיום עוסקים רבות בנושא. המילים "זהב לבן" נלקחו מתוך דו"ח החברה האמריקאית הענקית "מקנזי" שערכה סקר ענק על האשלג בעולם, והגיעה למסקנה חד משמעית שעתודות האשלג לעולם המתפתח דמוגרפית טמונות אר ורק באגן ים המלח. "הזהב הלבן"- האשלג בים המלח, הוא מקור החיים לחקלאות ולמזון בעולם במאתיים השנים הבאות, ואת זה, את "הזהב הלבן" רוצים להעביר לבעלות מדינה זרה.
ממשלת קנדה דואגת לאינטרסים הלאומיים של הקנדים, ממשלת ירדן דואגת לאינטרסים של מלך ירדן וממלכתו, ומי דואג לנו האזרחים הישראלים לאינטרסים הלאומיים שלנו? האם נותרנו בדד? האם השיטה הכלכלית של הקניבליזם-קפיטליזם תנצח אותנו שוב? האם נאפשר להניף דגל זר מעל המחצב הלאומי של מדינת ישראל? אני טוען שמאבק צודק בסופו לנצח, כן, אנחנו ננצח.
תגובת כי"ל:
"ככל שמתקיים דיאלוג בנושא המיזוג בין החברות, הרי שהוא מתקיים בין ממשלת ישראל לבין חברת פוטאש; פוטאש לא פנתה אל כיל וכיל אינה מקיימת מו"מ בנדון עם פוטאש או עם כל חברה אחרת. הצלחתה של כיל בשווקים הבינ"ל מתורגמת גם לתרומה גדולה לנגב ולקהילות החיות בו, לכלכלת המדינה, למאזן התשלומים ולחיסכון הפנסיוני של רוב אזרחי מדינת ישראל. מטרתה העיקרית של כיל היא להבטיח את המשך הצלחתה, ובכך גם את המשך תרומתה לנגב ולציבור הרחב, גם בעשורים הבאים. באם חברה כלשהי תפנה אל כיל, תפעל הנהלת כיל למימוש טובת החברה ושלל בעלי מניותיה תוך התחשבות בעובדי החברה שרבים מהם תושבי הנגב, הקהילות באזורים בהם שוכנים מפעלי החברה ולקוחות החברה".
*ג'קי אדרי- תושב דימונה. "אזרח עם אחריות חברתית". עבד במפעלי ים המלח וניהל מאבק למען זכויות עובדי קבלן במפעלי ים המלח ובהמשך גם במדינת ישראל. "לוחם חברתי למען שינוי שיטת הממשל, מלחמה בשחיתות ושינוי השיטה הכלכלית".