בימים אלו יצא משרד התרבות עם מכרז עבור הפצת תרבות לפריפריה. לכאורה תהליך חוקי, שגרתי. אלא שתנאי המכרז לא מאפשרים לחברת 'תרבות לישראל', מי שעסקה במשך שנים רבות בהפצת תרבות לפריפריה, לגשת למכרז. האם יש כאן יד מכוונת? או שנעשתה טעות בתום לב? ואולי זהו חלק מתהליך הפרטה נוסף בו המדינה מוציאה עצמה מהאחריות על פעילות למען החברה ומפקידה זאת בידי חברות עסקים פרטיות?
מאת: ענת רסקין
השם תרבות לישראל נשמע אולי יומרני אבל מאחוריו היסטוריה של פעילות המדינה למען הפצת תרבות ואמנות איכותית ביישובים ברחבי הארץ. זה התחיל עם תיאטרון למעברות (תל"ם) בשנות החמישים בעקבות קליטת העלייה הגדולה בשנים הראשונות של המדינה והרצון להפגיש את העולים עם תיאטרון בעברית. בשנת 1973 תחומי הפעילות הורחבו למגוון תחומי אומנות וכללו גם מוזיקה, מחול, אמנות פלסטית, ספרות וקולנוע זאת באמצעות עמותת "אמנות לעם", עמותה ציבורית שמטרתה להעשיר את חיי התרבות והאמנות ביישובי הפריפריה.
העמותה נקלעה לקשיים תקציביים משנת 2007, לטענתם בעקבות עצירת כספים שהיו אמורים להגיע ממשרד התרבות. בשנת 2009 הודיעה העמותה על הפסקת פעילותה. שרת התרבות דאז, לימור לבנת, הצהירה כי היא תדאג להמשך פעילותה. ואכן ביוזמת משרד התרבות והספורט הוקמה חברת "תרבות לישראל" כחברת בת של ההסתדרות הציונית העולמית, אשר חרטה על דגלה את העמקת הקשר עם תושבי ישראל בכלל ותושבי הפריפריה בפרט.
הרעיון הוא פשוט- 'תרבות לישראל' מקיימת ועדות רפרטואר בהן נבחנים אומנים ומופעים בכדי לקיים רמה אומנותית ראויה, בעזרת ועדת מחירים היא מפקחת על מחירים שדורשים אומנים ואמרגנים. מנהלי התרבות בישובים בוחרים מופעים מרשימה נתונה ומשלמים רק 70% מהעלות כאשר 'תרבות לישראל' משלימה את 30% הנותרים.
ערד לדוגמא, נמצאת בדירוג הגבוה ביותר (מס'5) לקבלת הטבות מ'תרבות לישראל' וכתוצאה מכך נהנית מקונצרטים, הצגות תיאטרון למבוגרים וילדים ועוד. כיום פועלת 'תרבות לישראל' בכ-200 ישובים ברחבי הארץ ומפיצה תרבות לפריפריה כאשר היא מקבלת תקציב ממשרד התרבות בגובה של 25 מש"ח מתוך מעל 100 מש"ח עלויות פעילותה ביישובים. אין ספק שהפסקת תמיכה זו עלולה לפגוע בתחום הפעילות התרבותית של העיר.
התפיסה לפיה המדינה אחראית על תרבות אזרחיה אולי התאימה לעשורים הראשונים של קיום המדינה. אז המדינה והחברה היו מעל הכול כקונצנזוס חברתי. הדברים התקבלו כך באופן טבעי. מאז החברה הישראלית עברה שינויים הן בתפיסה הכלכלית שלה והן בתפיסת הפרט מול המדינה. אז נכון שעדיין יישובי הפריפריה עניים יותר מהישובים במרכז הארץ ונחשפים פחות לתרבות על גווניה, אבל האם יש עדיין מקום ליד ממשלתית מכוונת בנושא התרבות? או שכל אחד יעשה וידאג לעצמו?
ייתכן שיש עדיין מקום לתמיכה בתרבות בפריפריה אך דווקא המכרז החדש מנסה להוציא את מעט האחריות של משרד התרבות למימון התרבות בפריפריה שכן סעיף מסוים בו דורש שגם אם אין תקציב של משרד התרבות החברה שתיגש למכרז תוכל לשלם לאומנים מתקציבה היא. דבר למשל שהחברה 'תרבות לישראל' לא מסוגלת לעמוד בו.. אז אולי באמת יש צורך שלמכרז ייגשו חברות מסחריות, פרטיות?
יהיו מי שיגידו שעבר זמנם של גופי ממשלה שבוחשים בצריכת התרבות שלנו. שמחליטים עבורנו מה נכון לנו לצרוך ומה לא בעוד שלפעמים החלטותיהם הם מושפעות מאידיאולוגיות פוליטיות כאלו או אחרות (ראו הוויכוחים עם שרת התרבות העכשווית, מירי רגב) ולא רק מהחלטות על רמה איכותית של תרבות. האם יש בכלל דבר כזה רמה תרבותית? ומי מחליט מהי הרמה הראויה ואת מי פוסלים? ויכוח ישן בנושא של אומנויות קלאסיות הנחשבות לאיכותיות לעומת התרבות הפופולארית שלא נחשבת לש כזו..
ייתכן שהוצאת האחריות להפצת התרבות ברחבי ישראל מהממשלה לחברות מסחריות תאפשר כניסה של אומנים ומופעים באיכות ירודה אך מצד שני אחרים שנפסלו בגלל דעות פוליטיות שונות או אוונגרדיות יוכלו להיכנס לרפרטואר הנצרך. מנהלי התרבות במתנ"סים יהיו אלו שיצטרכו לתפקד כוועדת הרפרטואר היישובית כשהם מתחשבים גם בטעמם התרבותי של התושבים ביישובם.
"העתיד- אומנות העם ולא אומנות לעם" אמר יוסי פרוסט, איש אומנות בכל רמ"ח אבריו ומי שתרם רבות לממסד התרבות בארץ, כיהן כמנכ"ל "אומנות לעם" במשך 12 שנה ועשה הרבה תוך שימוש במגוון אירועי תרבות ככלי לקידום חברתי של יישובי הפריפריה והפיכת יישובי הפריפריה לאבן שואבת לבני נוער ולציבור מרחבי כל הארץ בייזום, קידום וניהול פסטיבלים רבים כמו: פסטיבל תיאטרון אחר בעכו, חגיגות הזמר העברי בערד, פסטיבל מחול כרמיאל, פסטיבל הג'אז הבינלאומי אילת וגוונים במחול ברמלה.
למרות כל פועליו והישגיו אמר פרוסט* ש"תרבות צריכה להיות מנותקת מהממסד". "אומנות לעם וסל התרבות הם המצאה ישראלית וחשיבה ייחודית".. "אך התרבות נעולה בתוך המדינה, זו אחת הבעיות בארץ".
"פעם היינו יותר אידיאליסטים אבל היום אין חזון. אני כואב את מצב התרבות כיום בישראל. אידיאלים, ערכיות, ציונות, תרומה אישית- ככה היינו פעם. במבצע 'עופרת יצוקה' לא היו טלפונים רק אמרו תשלמו- נרד"
"הבעיה איך חושפים את האומנות והעשייה בחו"ל. צריך לעשות אומנות לעם ולקהילות היהודיות בחו"ל. יש לי חלום להקים רשות לתרבות ואומנות אבל לא אצליח להגשים אותו. אין מודעות שתרבות יכולה לשנות תדמית והאנשים העובדים במשרד התרבות- לא ראויים, לכן החלום לא יתגשם."
למרות זאת, הראייה שחברת 'תרבות לישראל' הוקמה כחברת בת של "ההסתדרות הציונית העולמית- מרכז התקשורת עם התפוצות והמאבק באנטישמיות", מראה שבכל זאת הייתה חשיבה רחבה על הפצת התרבות הישראלית בארץ ובתפוצות לשם חיזוק הקשר והתדמית.
"התקווה מונחת אצלכם בדור שלכם. האחריות מונחת על כתפיכם. אנחנו עשינו (גם נזק) אבל סיימנו את תפקידנו. היום זה מונח בידיכם"..
ולנו נשאר לקוות שהמכרז העכשווי שהוציא משרד התרבות לא נגוע בכוונות פוליטיות ואם יש רצון להפריט את ניהול התרבות בפריפריה זה לא יהיה בעוכרי הישובים בפריפריה המשוועים לפעילות תרבותית.
תגובת ההסתדרות הציונית העולמית:
סילביו לחוסקוביץ' יו"ר המחלקה לחינוך, ההסתדרות הציונית העולמית: "תרבות לישראל פעלה בשנים האחרונות להפצת התרבות בפריפריה תחת ההסתדרות הציונית, שראתה בכך פעילות ציונית חשובה וחיונית למדינת ישראל. תרבות לישראל פעלה להפצת סדרות תרבות ופרויקטים וקידום מגוון סוגי אומנויות ומופעים בתקצוב ובתאום מלא עם משרד התרבות.
הפעילות הרחיבה משמעותית את היקפי התרבות בפריפריה ובוצעה במיומנות ומקצועיות כלפי האומנים והיישובים ולשביעות רצון משרד התרבות.
בחודש מרס האחרון פרסם משרד התרבות מכרז חדש שתנאיו החדשים אינם מאפשרים לנו לעמוד באותה רמת שרות ואיכות ליישובי הפריפריה כפי שעשינו והיינו שמחים להמשיך.
אי לכך קיבלה ההסתדרות הציונית החלטה לא לגשת למכרז. כפועל יוצא תופסק פעילות חברת הבת של ההסתדרות הציונית. בתאום מוחלט עם הגורמים הרלוונטיים.
אנו מאחלים הצלחה והמשך פעילות חשובה ומוצלחת ביישובי הפריפריה.
* מתוך ראיון קבוצתי, שהייתי שותפה לו, עם יוסי פרוסט שהתקיים ב"חשיפה"- בי"ס לאומנויות התקשורת, הטלוויזיה והמולטימדיה- האוניברסיטה הפתוחה, בשנת הלימודים תש"ע 2010 בכפר הירוק- קורס תורת הריאיון עם המנחה: העיתונאית שרית פוקס.