(צילום אווירי-סער עוז / צילום-ענת רסקין / ויקיפדיה)
סכום השלב המחקרי של פרויקט ים סוף-ים המלח הצביע על ידע מצטבר נרחב, יכולת טיפול בבעיות אקולוגיות-סביבתיות למרות אי הוודאות ועל צורך בביצוע פיילוט. עם זאת יש סימני שאלה לגבי שיתוף הפעולה בין המדינות ובעיקר בעיית מימון הפרויקט.
מאת: ענת רסקין
ביום ג' ה- 19/2/2013 התקיים במרכז הכנסים אדנאואר בירושלים מפגש ציבורי בנושא תכנית מחקר של מובל ים סוף-ים המלח הידוע יותר בשם תעלת הימים. הכינוס נעשה ביזמת המשרד לשיתוף פעולה אזורי ורשות המים והיה האחרון בסדרת מפגשים שנועדו לעדכן הציבור בנוגע להתקדמות המחקר והממצאים העיקריים.
את עקרי הדברים הציגו פרופ' אורי שני, חוקר בתחום המים באוניברסיטה העברית שכיהן כמנהל הראשון של רשות המים ויו"ר ועדת ההיגוי של פרויקט תעלת הימים ואלכס מקפיל שייצג את הבנק העולמי העומד מאחורי המחקרים וטיוטת העבודה של תעלת הימים. בקהל נכח מר סעיד אבו-חמיד נציג הממשלה הירדנית ומי שמכהן כנציג אזורי של עמק הירדן מטעם רשות המים בירדן ובוועדה המשותפת. במסגרת השקיפות וחיזוק שיתוף הפעולה עם החברה האזרחית נכחו בקהל נציגי ארגונים ירוקים, נציג ידידי כדור הארץ המחלקה למזרח התיכון, תושבים ונושאי תפקידים מהמועצות האזוריות מגילות ותמר השוכנות לחופי ים המלח, נציגי הנהלת מפעלי ים המלח ופנסיונרים של המפעל כמו גם פנסיונרים אחרים שהיו חלק ממחקרים בנושא תעלת הימים בשלבים ראשוניים (עוד בשנות ה-50 ואח"כ שנות ה-70) כאשר היזמה הייתה ישראלית פנימית (של משרד האנרגיה, חברת ים תיכון-ים המלח של ממשלת ישראל, מסמך להצלת ים המלח) אלו באו לחלוק מניסיונם בשטח או לציין קרדיט שמגיע להם בתכנית תעלת הימים.
שלוש מטרות הציבה לפניה תוכנית המחקר של הבנק העולמי: הצלת ים המלח מכליה, התפלת מים ו/או ייצור חשמל ובניית סמל לשיתוף פעולה ותהליך שלום באזור. תוכנית המחקר דורשת שיתוף פעולה בין ישראל, ירדן והרשות הפלשתינאית וממומנת ע"י מדינות שונות בעולם בעלות של 16.7 מיליון דולר. יועצים ומומחים בינלאומיים, יועצים אזוריים ובקרה ע"י מומחים בלתי תלויים מלווים את הפרויקט הענק הזה. זהו מחקר ייתכנות המנסה לבדוק את ההשפעה הסביבתית, חברתית, פוליטית-מדינית, כלכלית, טכנית של יישום תעלת ימים באזור. כיום המחקרים נמצאים בשלב דו"ח טיוטא סופי לשימוע ציבורי וכול הדוחות נגישים לצבור הרחב להערות ותגובות. (www.worldbank.org/rds )
הבאת מים לים המלח ההולך ומתייבש
פרויקט תעלת הימים היה צריך לבחון חלופות שונות להבאת מים לים המלח ההולך ומתייבש. שתי חלופות מים התיכון (האחת מאזור חיפה לדרום הכנרת, השנייה מאשקלון לדרום ים המלח) וחלופה של הזרמת מי ים סוף ממפרץ אילת/עקבה לים המלח. החלופות נבחנו מבחינת עלויות וכדאיות והשפעת כל אחת מבחינה הסביבתית, השפעת ערבוב המים השונים בהרכבם על ים המלח וכו'. ההצעה של העברת מים ממפרץ ים סוף בצינורות לים המלח היא המועדפת כרגע.
הבעיה העיקרית של אזור אגן הים התיכון המזרחי היא בעיה של מחסור במים. מחסור במים לשתייה וקיום המתרחש כבר כיום!! ולזאת מסכימים כל המומחים. השפעותיו ניכרות כבר היום לא רק בישראל המתייבשת אלא בעיקר בירדן ובסוריה שם אין מים לספק לחקלאים. תופעה הגורמת לפלחים, למשל בדרום סוריה, לעזוב את חלקותיהם ולהצטופף בערים ולסבול ממצוקה קיומית. יש הקושרים מצוקה זו למרד הסורי. סעיד אבו-חמיד הנציג הירדני: "לירדן אין ים או נהרות גם אין לנו טכנולוגיה ותקציבים כמו לישראל ואנחנו נמצאים במקום לא פשוט מבחינתנו. האוכלוסייה שלנו מרוכזת בעמאן ומזרח ירדן וחסרים לנו כ- 500 מיליון מ"ק מים. פליטים מסוריה יפעילו לחץ נוסף על משק המים שלנו. הפרויקט יקר אבל אין פתרון אחר. פרויקטים גדולים כאלו לוקחים זמן וגם לא פשוט למצוא את המימון. דרושה לנו עזרה במימון מפעל ההתפלה בעקבה שאמור לספק 250 ממ"ק. אנחנו נמצאים בקשרי עבודה עם ישראל ונעשה כל שנוכל כדי לתמוך בפרויקט ובהצלחתו".
לפי ממצאי המחקר בתחילת המאה ה-20 נכנסו לים המלח דרך הירדן 1.1 מיליארד מ"' מים ובנוסף עוד מאות מיליוני מטרים מעוקבים של מים מנהרות ומקורות אחרים. גובה פני ים המלח ב- 1950 היה 393- . לאזור אגן הירדן וים המלח התווספו במהלך שנים אלו 25 מיליון איש הצורכים מים הנלקחים מהירדן, מהארנון, הירמוך ונחלים אחרים. בנוסף נאבדים 860 מיליון מ"ק מים בתהליכים אחרים של אידוי, תעשייה וכו' וגובה המים יורד בהתמדה (למרות שנתיים אחרונות גשומות) ויוצר מספר תופעות לוואי. במידה ולא יעשה דבר צפוי כי במהלך 150 השנים הבאות מפלס ים המלח ירד ל-550- מ' מתחת לפני הים.
המוביל צפוי להעביר 2000 מיליון מ"ק מים. תחילתו כ-140 מ' מתחת לפני הים בחוף המזרחי (הירדני) של המפרץ. בעקבה תוקם תחנת התפלה שתעלה מים בעיקר לעקבה. בהמשך לאורך הערבה יוקמו 2 מתקני כוח הידרו-אלקטרי וסופו בהזרמת מים ללשון המזרחית של דרום ים המלח. עלות צפויה של הפרויקט כ-10,619 ביליון דולר (לפי מדד 2009).
חלופות שנבדקו- אי עשייה והשארת המצב הקיים (משמעה המשך התייבשות ים המלח, תופעות של בולענים, הצפות, נזקים לתיירות המרפא, הוצאות לתשתיות תחבורה, תיירות, חקלאות ואין התחדשות של מים באזור) , אפשרות של שיקום אגן הירדן התחתון שהוא בעצם מוביל המים העיקרי לים המלח, הסובל משאיבת יתר של מימיו ואפשרויות טכניות כמו התפלה וחיסכון במים. ישראל מצידה עשתה בשנים האחרונות כמה צעדים בכדי לצמצם את צריכת המים והפחיתה משמעותית השימוש במים טבעיים ע"י תהליכי שימור והתפלה של מי ים התיכון, השבת מים אפורים לחקלאות. כמו כן ישנה הצעה למתקן התפלה בחוף עזה וקניית מים מתורכיה.
מסקנות המחקרים-
לא צפויות השפעות משמעותיות ברמת מפרץ ים סוף (אולי רק בקרבת פתח המוביל) ותהליך הריבוי של האלמוגים לא יפגע. לא יפגעו האקוויפרים בערבה. יש צורך של בין 700-1000 מיליון מ"ק מים לשנה כדי להעלות את גובה מי ים המלח. עדיין לא יודעים: מה ההשפעות המדויקות של ערבוב המים ברמות אלו (מתחת לזה לא צפויות השפעות על מי ים המלח) אי לכך יש צורך בקיום פיילוט.
למרות מסקנות המחקרים לאורך השנים של מומחי הבנק הבינ"ל, נציג ארגון 'ידידי כדור הארץ' טען בתוקף שהפרויקט לא מציל את ים המלח "ויש לנו את כול החששות לפגיעה בערבה, באלמוגים, בזיהום האוויר בירדן וסכנת עידוד רעידת אדמה" ודרש מחקרים נוספים בנושאים אלו להפגת אי הוודאות. גם ח"כ דב חנין, פעיל איכות סביבה ופעיל למען שוויון חברתי-כלכלי, שלח מכתב ובו כתב שצריך לסגת מהתוכנית שלא תפתור את בעיית ים המלח. "זהו פיל לבן שיפגע בייחודיות הרכב מי ים המלח ויהפוך אותו לסלט של מים" לדברי חנין יש לחזור להזרמת מים בדרך הטבעית לים המלח – דרך הירדן, תוך מחויבות כספית של תושבי ישראל וירדן.
השפעות ערבוב המים הן בעיה מרכזית כיוון שייחודיות מי ים המלח בהרכב המינראלי שלו וסגולותיו הרפואיים אשר הם מקור המשיכה של תיירות המרפא לאזור והמפעלים הכימיים הפועלים להפקתם.
היו בין הדוברים שציינו שיש להעדיף טיפול ושיקום אגן הירדן לא רק באזור הדרומי של הירדן בואכה ים המלח אלא אף במסגרת המרחב המדיני-פוליטי של המזרח התיכון. להזכירכם כי חלק מבעיית המים האזורית נובעת מעצירת מי נחלים בתורכיה והפנייתם ע"י התורכים לשימוש מקומי תוך פגיעה באספקת המים לסוריה ועיראק שהחקלאים שלהן סובלים בעקבות כך ממצוקה קיומית!
שיתוף פעולה בין המדינות הוא תנאי למחקר ולתמיכה בינ"ל בפרויקט אך באופן טבעי כל מדינה מתעניינת יותר בנושא החשוב לה: ישראל דואגת מפני זיהום האקוויפרים הנותנים מים מתוקים לחקלאות בערבה ע"י מים מליחים שיגיעו מים סוף, הרשות הפלשתינאית רוצה שליטה על מקורות מים וירדן דואגת לכמויות המים ולחלוקה של מי השתייה שיופקו.
ויכוח נוסף שנתן מבט לחשדנות הבסיסית בין ירדן לישראל, הקיימת למרות שיתופי הפעולה ביניהן והרצון הטוב, היה בטענה כי יש בבחירת האלטרנטיבה ים סוף-ים המלח כאשר כל הפרויקט מוקם על אדמת ירדן, משום הטיה פוליטית, לא עניינית, שבחרה בחלופה יקרה יותר לעומת החלופות הישראליות מהים התיכון שלדעתם יעילות, זולות ומהירות יותר לביצוע.
ואי אפשר לעסוק בים המלח ובעיותיו מבלי להזכיר גם את השימוש שעושים המפעלים הכימיים משני הצדדים ולהתייחס למפעלי ים המלח של ישראל שיש המאשימים אותם בניצול יתר של מי ים המלח ע"י אידוי מים וגרימה לשקיעת מלח המסכן בהצפה את בתי המלון בדרום ים המלח. תופעת לוואי נוספת מפעילות מפעלי ים המלח שצוינה הייתה רווית מלח במי הים הגורמת לקשים בהשקעת תמיסות חוזרות דלות אשלג (חלק מתהליך הייצור) דבר הגורם לירידת אחוז האשלג בחלק העליון של ים המלח כבר עכשיו!! בכדי לממן את פרויקט תעלת הימים דרשו שמפעלי ים המלח יישאו בנטל המימון או ישלמו תעריף מיוחד עבור מים המוצאים מים המלח ובכך יעזרו לפרויקט להכניס מים לים המלח.
האם יתכן מימוש רעיון תעלת הימים?
רעיון תעלת הימים זכה להתייחסות עוד בימים קדומים ושוב החל מאמצע המאה ה-19 כאשר באופן כללי דובר על מילוי במים של הבקע הסורי-אפריקאי ויצירת קשר בין האוקיינוס ההודי לים התיכון. התעשיין והיזם הציוני יוהאן קרמנצקי התייחס לכך ביתר פרוט והרצל שאהב את התוכנית מפרט עליה בספרו 'אלטנוילנד' (1902), שבו מתוארת חפירת תעלה שתזרים מים מהים התיכון לים המלח תוך ניצול הפרשי הגובה ליצירת אנרגית חשמל.
פרופ' שני: "ים המלח הינו אתר ייחודי מבחינה גיאולוגית, גיאוגרפית, היסטורית לכל הדתות הגדולות. חובתנו לשמר אותו כי הוא מעבר לחיים העכשוויים בדור הזה. זה מה שעשה הצוות המקצועי שלמד את ההשלכות של פעולות שימור ים המלח והוספת מים לאזור".
שש שנים שהמחקרים נערכים וכולם מסכימים כי התוצאה היא: הרבה ידע שנאסף ומחקרים רבים שנותנים תמונת מצב ברורה ומקיפה יותר הבוחנת את כל התחומים והבעיות הצפויות. עם זאת בתום שש שנים אלו אנו ניצבים כאמור רק בסוף פרק הכנת הטיוטא הראשונית. אין כאן עדיין הצעות אופרטיביות ויותר מכך כולם צופים בעיה גדולה במימון הפרויקט שיאפשר את הוצאתו לפועל במיוחד על רקע קשיים כלכליים-גלובליים חזויים.
