לפני זמן מה התבשרנו על סגירת תחנת המידע לתייר על שם גורני. בשורה זו לא הפתיעה אותי. תחנת המידע ששכנה בתחנת דלק פז מאז הוקמה בשנת אביב 2005, גססה זה זמן רב. אפשר להניח שזרעי הגסיסה נזרעו בה מיום הקמתה.
כדי להסביר, עלינו לחזור אל שנת 2004. עת התקבל מכתב מרביב שפירא (מנהל מחוז הדרום של רשות הטבע) אצל דב פוניו, רכז קבוצת קשר ערד-מדבר. במכתב הייתה הודעה ש"מרכז המבקרים של הרשות, ששכן ליד המתנ"ס, עתיד להסגר בקרוב כי עיריית ערד אינה משתתפת בהחזקתה".
ב20.9.04 התכנסה קבוצת הקשר וסיכמה: לא יעלה על הדעת להנהיג עיר מתמחה תיירות ללא תחנת מידע כמוסד עירוני – ממוקמת על ציר תנועה ראשי של תיירים. הסיכום הועבר לראש העיר דאז ולכל המעורבים בדבר בעירייה.
מאת: דב פוניו, רכז קבוצת קשר ערד-מדבר יהודה
אכן מרכז המבקרים של הרשות לטבע נסגר ערב סוכות 2004- ובנושא תחנת המידע לא קרה דבר.
בסוף אוקטובר סיירתי עם משפחת גורני למצוא מקום למצפור לזכר עופר ז"ל שנהרג בתאונת טיול. בסיור העליתי את ההצעה- כתחליף או בנוסף למצפור, לסייע בהקמת תחנת מידע לתייר. הצעתי התקבלה באהדה – תוך שבוע איתרה משפחת גורני מקום מתאים בתחנת דלק "פז". הוסכם גם שהתחנה יכולה לאפשר לקהילה לתרום לפיתוח התיירות ותוך זמן קצר גוייסו קרוב ל-100 מתנדבים שהיו מוכנים לתגבר בתורנות את תחנת המידע העתידה לקום.
כך הוגשה לעיריית ערד הצעה שלא יכלה לסרב לה. לסרב למה? עיריית ערד תכננה באותו זמן למסור את מרכז המבקרים הנטוש לחבורת יזמים ולמקם בה תחנת מידע עירונית, מופעלת על ידי גורם פרטי בעל אינטרס מסחרי, ולא על ציר התנועה הראשי. אבל שיקולים אלה לא עמדו נגד עיני המערכת העירונית, היה זה מס שפתיים בלבד לחזון התיירות בערד. לכן קיבל ראש העיר את ההצעה שלא יכול היה לסרב לה ותחנת המידע על שם עופר גורני נפתח חגיגית ב 31.3.2005.
עם זאת, העירייה שמרה על דרך נסיגה. אמנם ראש העיר הכריז בפגישת תיירנים, שכביש 31 ימולא עם שלטי הכוונה אל תחנת המידע – אך בפועל דבר לא קרה. התחנה הוסתרה היטב מעיני הנהגים הרבים שעברו ביעף ליד ערד ופרט לאלה שהיו נעצרים לתדלוק, לא הרגישו בקיומה. הרי איש מהם לא ידע שלערד יש בכלל מה להציע לתייר פרט לתדלוק ולעשות פיפי. והתחנה – המשיכה לגסוס.
מקבלי ההחלטות העירוניים אף פעם לא הפנימו מה תחנת מידע כזו יכולה להציע למשפחה שעושה את דרכה לטיול סוף שבוע. מקבלי ההחלטות ידעו את השגרה: מוזיאון הזכוכית, מצפור מואב, מצדה, ים המלח, עין גדי. לשם כך אמנם אין צורך בתחנת מידע. מקבלי ההחלטות לא ידעו וכנראה לא יודעים גם היום שהכוונה מקצועית יכולה לספק למשפחה כזו לא רק סוף שבוע, אלה שבוע שלם או בילוי חופשת קיץ לשבועיים.
אהבת הארץ היא הכרזה ש"מצטלמת טוב". אבל הכרת הארץ והפקת לקחים לחיי היום יום – זהו הבדל של שמיים וארץ. לפעמים האמת לא נשמעת טוב אבל אין זו סיבה לא לומר אותה.
תחנת מידע לתייר יכולה לתרום תרומה משמעותית לפיתוח התיירות, בתנאי ש:
א. היא ממוקמת על ציר תנועה של מירב התיירים
ב. אינה מפועלת למען אינטרסים סקטוריאליים או פרטיים
ג. מופעלת מקצועית על ידי מי שיודע למכור לכל רמה את הנכס התיירותי העיקרי של האזור – שבמקרה שלנו הוא מדבר יהודה בסביבת ערד.
ד. אינה מוחבאת מעינו של מי שדרכו אצה, אשר בעצם כלל לא משער שהוא מפסיד משהו. לזה צריכים להיות נוספים כמה שלטים גדולים לפני הגעה לעיר.
לפי מה שקראתי בכתבה של ענת רסקין לפני שבוע, כל זה אינו עשוי לקרות בערד בזמן הקרוב. חבל.