בנגב היית? עצי שיטה ראית? מה מצבם? חיים, מתים? למה? שורדים? איך? אפשר לעזור? חוקרי הארץ התגייסו למען עצי השיטים שבערבה. ובכנס ה-5 בנושא שנערך ב 6/11/2019 במרכז ויידר שבחצבה חוקרים מכל אוניברסיטאות הארץ, קק"ל, רשות הטבע והגנים ומרכזי מחקר ופתוח בנגב נאספו בכדי לחלוק תובנות ותוצאות של עבודות מחקר העוסקות בעצי השיטה ומצבם בערבה. "בישראל, כמו בישראל, הכול הופך למאבק פוליטי, אישי, אמוציונלי".
מאת: ענת רסקין ©
כשאנחנו נוסעים דרומה, אל הנגב, אנחנו נוסעים אל המרחבים. נוף מדברי פתוח אל האופק המזכיר לנו שהעולם גדול ורחב ולא מצטמצם בארבע קירות ביתנו או במקרה הטוב בשטח של 250 מ"ר שאנחנו גאים שרכשנו בעמל כפנו ו'שתלנו' בו ירוק סינתטי כדי להתרווח עם כוס קפה לכמה רגעים של שקט. נגב זה עולם אחר. נגב זו הרפתקה, תגליות, נופי בראשית, שמים וארץ, צהוב וכחול. וכשהם נפגשים בנקודות מסוימות נראות נקודות ירוקות. כשנתקרב לנקודות אלו הן בדרך כלל תהיינה עצי שיטים.
עץ השיטה מאפיין את הערבה, מדבר וסוואנה. זה מכבר הפך לסמלה של הערבה ומתנוסס כלוגו של לא מעט ארגונים מקומיים. בישראל גדלים בר שיטת הנגב, שיטה סלילנית, שיטה מלבינה ושיטת הסוכך. זהו סוג עץ או שיח במשפחת המימוסיים, שבו כ-1300 מינים בעיקר באוסטרליה. עצים לתפארת אפשר לראות באזורים בעלי אקלים טרופי או סובטרופי הידועים בשמם המדעי: אקציה Acacia . מקור השם בשפה היוונית ופירושו קוץ שכן לעצי השיטה קוצים גדולים. בערבית העץ נקרא סנט או סיאל ומכאן השם צאלה.
אבל עץ השיטה נזכר עוד במקרא. עשרים ושמונה פעם נזכר כעץ אשר שימש לבניין המשכן וכליו, למשל, לבניית ארון הקודש בשמות פרק כ"ה, י: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים … יג וְעָשִׂיתָ בַדֵּי, עֲצֵי שִׁטִּים; וְצִפִּיתָ אֹתָם, זָהָב. והשולחן" (שם, כה כג). למשל לבניית המזבח בשמות פרק כ"ז, א: "וְעָשִׂיתָ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, עֲצֵי שִׁטִּים"… ולבניית המשכן: "וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עצי שטים עומדים" (שם, כ"ו טו- טז, ל"ו כ).
עצי שיטים עומדים- בין בית המקדש לציונות
מי שהיה בנערותו בתנועת נוער בוודאי יזכור את השיר המונוטוני ששרנו בזמן נסיעות במדבר- "ע-צי שי-טים עומ-דים". אלו אותם המילים הלקוחות מספר שמות הנזכר לעיל ומסתבר שלא רק בתנועות הנוער הציוניות שרו אותו אלא גם בגטו באירופה.
- ביצוע טובה בן צבי- מתוך האלבום: "שירי גטו ושירי שואה"- http://v.mzemer.com/watch.php?vid=59fb60812
שרף עץ השיטה נקרא "גומי ערבי" או "גומי ערביקום" והוא משמש בתור דבק לתעשייה ושימוש ביתי. השרף שימש תרופה בימי קדם וגם בתלמוד מוזכרת תרופה כזו העשויה מאקציה. פרחי השיטה צהובים או לבנים. בצרפת ובצפון אפריקה מפיקים לדוגמה בושם מהפרחים של שיטת המשוכות. עצי שיטה אחרים שימשו להפקת חומרי צבע וכהני הדת מדתות המסתורין, זיקקו את הנוזל האדום מקליפת שורש השיטה, שכונה "הדם של אוזיריס", חומר המכיל ריכוז גבוהה של חומר ונקרא דימתילטריפטאמין (מוכר יותר בתור DMT) המשמש עד היום כסם הזיות "רוחני".
ואז הגיעה הציונות עם אידאלים של התיישבות, כיבוש השממה, פיתוח וחקלאות.
היו חקלאים שקראו לשיטה עץ שוטה, מספר האנתרופולוג לירון שני שגדל וגר בערבה ואף עשה עליה מחקרים אתנוגרפיים בין השנים 2010-2015. לדבריו לא הייתה לחקלאים כל בעיה לכרות את עץ השיטה ולברה שטחים בכדי להכשיר אותם לחקלאות והתיישבות. שכן בשביל זה הגיעו לערבה.. גם יערני קק"ל ראו בו סתם עץ, לא כזה שיש לשמר. שכן כעצי יער נתפסו עצים כמו ארז, ברוש, אלון, ויער זה בכלל משהו שנמצא אי-שם בבית ברוסיה.. לקח עשורים שלמים כדי לשנות את דעתם שעצי שיטה בערבה הם סוג של יער "יער אחר, אבל יער" והעץ הפך להיות עץ מוגן. זאת למגינת ליבם של החקלאים שאינם יכולים כעת לכרות ולעקור עצי שיטה משדותיהם.
יתכן שבגלל שכמות המשקעים ירדה בחצי בתקופה שבין 1960-2000 הדבר השפיע על חיי עצי השיטים בערבה שנראו כעצי שיטים עומדים יבשים ומתים. הציבור הזדעק. וכתוצאה מקריאת הציבור למראה העצים המתים בערבה דר' בני שלמון התחיל במלאכת המחקר והניטור ובעקבותיו רט"ג וקק"ל. כיום יש מחקר נרחב בנושא וחוקרים מנטרים עצי שיטה, ממפים ועוקבים במרחב של 1500 קמ"ר בערבה ב-37 אתרי מחקר.
תופעת המדבור משפיעה על עצי השיטים. ומדבור, לפי דר' אלי גרונר מנהל המדעים של מו"פ מדבר וים המלח, נגרמת יותר מפעילות של בני האדם ולא כל-כך משינויי אקלים. בעוד שרצועת המדבר עולה צפונה בכדור הארץ, התיישבות האדם ופתוח השטחים הפתוחים יורדים דרומה ותוך כדי כך מינים ים-תיכוניים (כמו התן למשל) מדרימים איתם ומשנים את האיזון האקולוגי.
הגדר מה זה עץ מת?
עצי שיטים חיים גם 600 שנה ובוודאי שראו תקופות יובש בתקופת חייהם. אז איך קרה שהם הזדרזו למות דווקא בערבה הישראלית? ממחקר של אתי עבאדי הסתבר שבישראל נעשו בעבר טעויות בזיהוי עצי שיטה מתים. עצי שיטה יכולים להיות יבשים אבל עם בא שיטפון הם 'מתעוררים לחיים'. עץ מת הוא עץ שאין לו עלווה במשך שנתיים או שענפיו נופלים מהגזע- זו ההגדרה החדשה של החוקרים. והמוות לא מגיע בבת אחת אלא יש תהליך גסיסה שאפשר לראות אותו כאשר פחות ופחות עלים ירוקים מופיעים על העץ.
להפתעת החוקרים ספרה החוקרת דפנה אוני השיטה גדלה דווקא בחודשי הקיץ (מאי עד ספטמבר) והכי הרבה- בשעות הצהריים החמות כאשר הטמפרטורה יכולה להגיע עד 45 מעלות צלזסיוס! ז"א בתנאי חום קיצוני. עוד נמצא כי פעילות הפוטוסינתזה שלה גבוהה דווקא בשעות אלו ולא נראו אותות מצוקת מים בעצים בזמנים אלו.
מחקרים חדשים מראים שעצי השיטה לא מתקיימים ממי גשם וחייהם לא תלויים בכמות הגשם שירדה. פרופ' מרסלו שטרנברג מצא שעצי שיטה ניזונים בעיקר ממי שיטפונות המרווים את הקרקע לעומק. שורשי השיטה משתרעים לרוב במאוזן ויכולים להגיע למרחק של עד 60 מ' ולאו דווקא מחפשים מים בעומק האדמה ואם כן, אז הם חודרים לעומק של 3-5 מ'. מה שחשוב לקיום השיטה אלו כמויות המים בשיטפון, משך זמן השיטפון ופרקי הזמן בין שיטפון לשיטפון. לכן תראו שעצי שיטה גדלים בתוואי ערוצי נחל בהם זורמים השיטפונות. לפעמים לא מזהים את הערוצים אלא רק ממבט-על אז גם מבחינים בעצי השיטה הגדלים לאורך התוואי 'ומסמנים' את ערוצי הזרימה. בעשור האחרון יש שיפור ניכר במשקעים שגרם לירידה בתמותת העצים לעומת עשור לפני. שינוי בהיקף גזע העץ הוא המדד לקצב גדילת העץ. החוקרים מסכימים כי שינוי בתדירות השיטפונות יכולה להשפיע הכי הרבה על תוחלת חיי השיטים יותר משינוי אקלימי.
השיטה כסמל להישרדות ותחייה
השיטה נזכרת בתנ"ך בין העצים שיפריחו את השממה. בספר ישעיה מ"א, יח כתובה הנבואה: "אֶפְתַּח עַל-שְׁפָיִים נְהָרוֹת, וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת; אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם. יט אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן; אָשִׂים בָּעֲרָבָה, בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר—יַחְדָּו". ענף שיטה משמש כסמל משמעותי אצל תנועת "הבונים החופשיים" אולי מכיוון שהוא מייצג את נצחיות הנפש שכן השיטה הנראית כיבשה ומתה בתקופות יובש, 'קמה לתחייה' בזמנים גשומים.
ציפי גדיש מעין יהב, מוותיקות מתיישבי הערבה קוראת לשיטה "עץ הערבה" ואומרת שהוא "מרתק, דוגמא להישרדות ויכולת להתקיים וממנו אפשר ללמוד איך לחיות כאן". דר' גרונר מוסיף שבאזור צחיח כשהכול ריק ועירום יש חשיבות לשמירה על עצי השיטה והמערכת האקולוגית סביב השיטים הכוללת נמלים, חיפושיות, צבי א-י' (גאזל), עטלפים ואפילו ציפורי הצופית.
מה השיקולים בשימור עצי השיטה?
תלוי אם אתם מאלו שחושבים שהטבע במרכז ולכן למגוון הביולוגי יש חשיבות ויש לשמור על מגוון זה ועל תפקוד המערכת האקולוגית? או שאתם מאלו המחזיקים בדעה שהאדם עומד במרכז הבריאה והטבע משרת אותו לפי צרכיו? אומר דר' אסף צוער. ומוסיף שהחוקרים מסכימים שכאשר יש פגיעה במספר המינים בטבע מתישהו קורת הקריסה של כל המערכת ואין חזרה. מהי נקודת הקריסה? אין יודעים ואי אפשר לחזות אותה ואם יש פגיעה במין מפתח אז יש לצפות אפילו לקריסה מוקדמת.
עצי השיטה הם מין מפתח של הערבה. ישראל נמצאת בגבול התפוצה הצפונית, העולמית, שלהם. כריתת שיטים, בנייה ופיתוח השטח אלו פעילויות אדם המשפיעות יותר מכול על הישרדות עצי השיטה. למשל, מספר דר' אסף צוער, עצים שגדלו ממזרח לכביש 90 נפגעו יותר מחבריהם בצדו המערבי של הכביש דבר שהוביל לבניית גשרים שמאפשרים זרימת מים מתחת לכביש. לכן גם רט"ג הזדעקה למראה תכניות בניית הרכבת לאילת שתעבור בערבה ותשפיע על אזור ציר המעיינות ומערכות אקולוגיות נלוות. בכלל טוען דר צוער, מהנדסים בישראל אוהבים לסדר את הטבע בהתאם לתוכניות. "הסדרת נחלים זהו מושג ישראלי לחלוטין"… "נחל נמצא בשטח והאדם הוא זה שצריך להסתגל אליו ולבנות בהתאם".
דר' אלי גורנר מנהל המדעים של מו"פ מדבר וים המלח הפועל למרגלות המצדה מדווח על פעילות ערה של חקר באזור הנגב. "הרעיון היה לקחת את האקדמיה מהמרכז לפריפריה והגאוגרפית והחברתית. לעודד חוקרים להתיישב בפריפריה ולהיות מעורבים בחיי המקום. כך האקדמיה תחלחל לתחומי החיים השונים ותהיה גם השפעה של ראשי המועצות האזוריות על קביעת תחומי המחקר המועדפים". התקציב מגיע ממשרד המדע והמועצות האזוריות וגם מגיוס של כספים.
לדוגמא רשויות הניקוז ים המלח והערבה פנו לחוקרים בנושא המדאיג של שיטפונות בערבה ופגיעה באיכות חיי התושבים. הוקם מרכז השיטפונות וארבעה הידרולוגים הגיעו בכדי לעבוד בחקר התחום. דוגמא נוספת היא המלחמה הביולוגית שהוכרזה על עץ השיטה האוסטרלי- שיטה כחלחלה, שהוכרז כמין פולש, אגרסיבי, סכנה של ממש על המאזן הביולוגי בארץ ישראל. דר' נטע דורצ'ין עוסקת בהכנה של מלחמה ביולוגית בעזרת חיפושית החדקונית.
האם יש שינוי במעמדם של עצי השיטה בערבה?
פרויקט "אמץ שיטה" של מוא"ז ערבה תיכונה וקק"ל ניסה לגשר בין החקלאות לטבע והמתח ביניהם. בכדי לכפר על עקירות העבר משכנעים כיום חקלאים לנטוע עצי שיטה בשולי שדותיהם כדי לעזור לשמר אותם. יש הטוענים שזה פרויקט להשקטת המצפון אחרים מתריסים שקק"ל גוזרת כך קופון ועושה שימוש בעצי השיטה לגיוס כספים ושליטה בשטח.
האם הפעילות מתרכזת בפיצוי סביבתי או בגינון? הילה אלבז מנהלת הפרויקט משיבה שיש כאן דואליות בין גינון שהוא קל יותר שכן אפשר לנטוע עצי שיטה בתוך הישובים, להשקות אותם כך שגדילתם בטוחה, לבין השמירה על הצומח המקומי באמצעות נטיעות בשטח. קק"ל מגדלת במשתלה שלה שתילים הנטעים בישובים במסגרת פרויקט "אמץ שיטה" ומושקים בטפטפות, או לאחרונה גם בעזרת 'קוקון' (cocoon) – מיכל מחומר מתכלה שיכול לאזור עד 25 ליטר ובתוכו נמצא השתיל, דבר המבטיח את הישרדותו.
השאיפה היא שאחרי 3 שנים אפשר יהיה לנתק את השתילים מההשקיה המלאכותית ושהם ישרדו בשטח בעצמם. כיום גם מנסים לשתול שיטים באפיקי ואדיות בליווי רשות הניקוז, הכריתה פחותה (אם כי לא נעלמה לחלוטין) ומבקשים מחקלאים להשאיר ולשמור על עצי שיטים הנמצאים בשטחים חקלאיים.
תחום החינוך של הקהילה הוא התחום המרכזי של המועצה האזורית ערבה תיכונה ודר' עודד קינן גם הוא עוסק ומפתח את נושא החינוך המדעי בערבה בעזרת מרכז "מייקערבה" (MAKE ARAVA ) במרכז המדע לילדים ונוער השייך לחווה ללימודי חברה וסביבה של משרד החינוך. במרכז יש חיבור בין חוקרים ומחקרים לבין ילדים ובני נוער בכדי לערוך פרויקטים בכלים מדעיים מתקדמים ועבודות ביו-חקר. דר' קינן מתגאה שמכל הארץ כבר מגיעים בכדי לעשות עבודות חקר במרכז שלהם בערבה. מעבר לכך במקום יש מרכז עשה זאת בעצמך, "מייקרספאס", בו יכולים ילדים, בני נוער ומבוגרים לעצב מוצרים, להדפיס מוצרים בעזרת מדפסות תלת ממד ולייצר משחקי חינוכיים, בעזרתם של מדריכים במקום.
הילה אלבז מנהלת פרויקט "אמץ שיטה" רואה קדימה ומקווה לטוב: "זהו פרויקט קהילתי-חינוכי המכוון בעיקר לדור הצעיר שיתקשר לעצי השיטה וישנה את דרכי הפעולה בעתיד". אך החקלאים מצדם אוחזים בדעה ש "פרויקט 'אמץ שיטה' הוא בעצם גול עצמי" ומתנהגים כמי שכפו עליהם שיטה.
בישראל, כמו בישראל, הכול הופך למאבק פוליטי, אישי, אמוציונלי.
עכשיו, אומרים החוקרים, יש מו"מ בין הטבע לתרבות
