בימים ד'-ו' (13-15/10/10) נערך כנס בתי הספר הדמוקרטיים בישראל בו התקבצו ביחד תלמידים, צוותי הוראה והורים מבתי ספר דמוקרטיים מכל רחבי הארץ בכפר הנוקדים שליד ערד לשלושה ימים של שיחות, דיונים על חינוך ועל חינוך דמוקרטי ובעיקר כיף וחוויות חברתיות. הכנס נערך בסימן 10 שנים לקיומו של בי"ס הדמוקרטי 'קדם' בערד, שהוא גם בי"ס יחיד מסוגו בנגב. על חינוך, חינוך דמוקרטי ומה יהיו פני בית הספר בעתיד בכתבה.
כתבה וצילמה: ענת רסקין
האווירה המדברית הנינוחה של כפר הנוקדים המארח השתלבה בטבעיות עם האווירה המשפחתית הפתוחה של משתתפי הכנס לכדי חוויה מעצימה ומלכדת. בין הארוחות והכיבוד כיד המלך שניתן ע"י כפר הנוקדים יכלו הנוכחים להשתתף בסדנאות מגוונות של יצירה, נגינה, ריקוד ותיאטרון, טיולים רגלים וטיולי אופניים בנוף המדברי ולעת ערב העלו מיצירותיהם על הבמה המרכזית שהוקמה במתחם וסיימו בקומזיץ גדול לאור הכוכבים.
הייתה זו הזדמנות פז לתלמידים להפגש עם ילדים בני גילם מרחבי הארץ השותפים לדרך מחשבתם וחוויות הלימוד המיוחדות שמעניק בי"ס דמוקרטי. בערד, למשל, יש רק 80 תלמידים מגיל גן עד י"ב בביה"ס כשבשכבת גילאי י'-י"ב לומדים רק 7 תלמידים. הכנס בהחלט אפשר להם מפגשי חוויה מיוחדים עם בני מחזורים מקבילים. בין הפעילויות השונות וההרצאות שעמדו לבחירתם יכלו התלמידים להאסף במתחם הישיבה המוצל קבוצות, קבוצות, עוסקים בנגינה, במשחקי שולחן וסתם בשיחה ידידותית.
אי אפשר היה שלא להרגיש את השוני של תלמידים אלו מתלמידים 'רגילים' אחרים בהם נתקלים. אפשר שזו הנינוחות שלהם, החברות הבין גילית בין קטנים וגדולים היושבים כשווי זכויות ביחד, הפתיחות והביטחון העצמי לשוחח ולהביע את דעתם גם בחברת מבוגרים והסבלנות הרבה שהם מגלים בישיבה בהרצאות שגם מבוגרים לפעמים מאבדים בהן את סבלנותם.
אם במסגרת דמוקרטית עסקינן הרי שהכנס נפתח בפרלמנט מקומי בו קבעו יחדיו, מבוגרים וילדים, את החוקים לשלושת ימי הכנס. ונסגר בהתכנסות מיוחדת בה העלו ודנו ברעיון לייסד קואליציה של בתי ספר דמוקרטיים בישראל שתפעל לקידום בתי הספר הללו ברמה פוליטית, פדגוגית, חברתית וכלכלית.
"היה לי קשה בבי"ס. בסוף בי"ס יסודי לא ידעתי קרא וכתוב"
זאת הייתה ההתחלה של סיפורו האישי של יעקב הכט מייסד ביה"ס הדמוקרטי הראשון בישראל והמכון לחינוך דמוקרטי. בתיכון הבין שאם הוא מתכונן טוב למבחן הוא מקבל ציון טוב. בעזרת מפתח לחדר המורים ופתרון המבחן לפני המועד הצליח לעבור את כתה ט' בהצטיינות.
כשהיה בכתה י' פרצה מלחמת יום כפור. "חדרה התכוננה למלחמה והמחשבה שלי: 'איזה כיף, מחר אין בי"ס'. שבוע הייתי באופוריה". אחרי שבוע החלו להגיע רשימות הנופלים. כל הנוער התגייס לעזור להפעיל את חדרה. הכט כיהן כראש העיר הצעיר והפעיל כ- 3000 בני נוער שעבדו ועזרו במפעלים ועסקים ברחבי העיר, במשך 3 חודשים.
"אחרי המלחמה הבנתי שאני לא רוצה לחזור לבי"ס והודעתי זאת לאבא שלי. נחשפתי לכוח של עצמי. גיליתי שיש לי יכולות ארגון ענקיות שבבי"ס לא משתמשים בהן. הדילמה הייתה – האם אני הולך להרוס את חיי אם אעזוב את הלימודים בביה"ס או שהלך עליי אם אני חוזר לבי"ס."
בשנת 1987, בגיל 29, הכט הקים בחדרה את ביה"ס הדמוקרטי הראשון בישראל בעקבות הספר על ביה"ס הפתוח 'סאמרהיל סקול' בבריטניה. 'רציתי למות בזקנה טובה, בכסא נדנדה בבי"ס כמו המנהל של סאמרהיל. לא חשבתי מעבר לבי"ס בחדרה".
אלא שאחרי זמן קצר מגיעים מיפו ותפן ומבקשים ממנו שיעזור להם להקים שם בי"ס דמוקרטי. תוך 10 שנים קמים קרוב ל-30 בתי ספר דמוקרטיים בישראל (חלקם נעלמו עם השנים). קמה תנועת בי"ס דמוקרטיים עם כ- 8000 תלמידים ברחבי הארץ.
בסאמרהיל היו – 50 תלמידים. לינוש קורצ'אק היו – 200 תלמידים, בארה"ב של שנות ה-80-90 קמו בי"ס אלטרנטיביים רבים אבל הם לא החזיקו מעמד יותר משנתיים ומתוך 4000 בי"ס נשארו רק 10. בישראל לעומת זאת אלפי תלמידים ותופעה של מנהלים ממשיכים.
למה? מה קרה?
דר' איציק קורן ממכללת קיי בב"ש בהרצאתו בכנס על 'מסגרות חינוך ייחודיות' אמר: כי העולם משתנה. מאז שנות ה-70 אנחנו חיים בעידן הידע (לעומת העידן התעשייתי של תחילת המאה ה-20 שביה"ס המוכר לנו היה חלק מעולמו) במציאות כיום יש נגישות למידע, שינויים תחופים ומהירים ושינויים החלים גם במסגרות חיינו האחרים. כתוצאה מכך מערכת החינוך העולמית והארצית נמצאות במשבר חמור בעיקר בהתמודדות עם המציאות – עם עידן הידע.
תפקיד ביה"ס – להכין התלמידים לחיים, לתפקוד בחיים
עפ"י מודעות דרושים בעיתון מצא דר' קורן כי בשוק העבודה כיום מחפשים בעיקר – ידע במיחשוב, ראייה מערכתית, אנגלית ברמה גבוהה, התמודדות עם אתגרים טכנולוגיים, פתרונות יצירתיים, ניסיון בהקמת והטמעת מערכות וכו'. אם כך, האם ביה"ס הקונבנציונאלי מכין את התלמידים לצרכי החברה כיום? האם ביחסים של תלמיד-מורה של פעם יש עדיין טעם?
למה תלמידים בד"כ שונאים ללכת לבי"ס?
הסיבות המוצעות ע"י הקהל הן: אווירה של 'מוכרח', עונשים, לחץ, לא מתייחסים לייחודיות של תלמידים, ביח"ר לציונים השייך לעידן התעשייה, ניתוק בין החומר שצריך ללמוד למציאות, רוב המורים לא מכירים ממש את התלמידים. למה תלמידים שונאים ללמוד בבי"ס? בין התשובות: נושא לא מעניין, שיטת הוראה לא מתאימה, לחץ, מוכתב מלמעלה, לימודי שינון לא מאתגרים, משעמם, מבחנים שבודקים ידע רגעי..
יעל בונה-לוי מנהלת ביה"ס הדמוקרטי בכ"ס ציינה כי: "בבי"ס דמוקרטי מצליחים לבטל את החוויה המנוכרת שיש לתלמידים בבי"ס רגיל. כבוד האדם בראש מעייננו. ילדים שווי זכויות, שותפים בקבלת החלטות, לומדים בדרכים מגוונות, שגם הם יוזמים. אנחנו משתדלים לקיים חיים אותנטיים בבי"ס – חיים דמוקרטיים. לא רק זכויות הפרט, לבחור ולהבחר.. אלא גם מדברים על תופעה דמוקרטית חברתית סביבתית". עם זאת היא הסבירה, בניסיונה לשכנע להקמת קואליציה, כי צריך שתהיה לשותפים בחיי בתי הספר הדמוקרטיים מחויבות מעבר לביה"ס "כדי שלא נהיה בועה, חברות מנותקות".
מיכל סטריער המנהלת הראשונה של בי"ס 'קדם' בערד ספרה על עבודת מחקר שלה באוניברסיטת בן גוריון שנעשתה בקרב 400 הורים של בי"ס דמוקרטיים בישראל בנושא מעורבות הורים בבי"ס ואמון.
"בי"ס בערד הוקם ע"י הורים וללא הפרדה בין הורים וצוות, מתוך כוונה לעשייה יחד למען בי"ס. מעורבות הורים – זה נכון לביה"ס מהצד של שותפות ותמיכה ולא של פקוח, שליטה והתערבות. מסביב לביה"ס נוצרה קהילה שהיא הון חברתי של רשתות קשרים בין אנשים וקבוצות עם אמון והדדיות".
לדעתה אמון מקיים שתוף פעולה בין אנשים, מביא להתפתחות של קהילות משגשגות. לכן חוויות אישיות חיוביות מגיל צעיר, בנתינת אמון, מביאות לגידול אנשים שנותנים אמון, אנשים חברתיים. ארגונים וחברות בעלי אנשים כאלה – יש בהם שת"פ ושגשוג. ממצאי המחקר הראו כי: "בבי"ס דמוקרטי יש רמת אמון גבוהה. יש יותר מעורבות בארגונים, בהתנדבות, אומרים יותר דעה אישית.
כי אנשים באים מבחירה ורצון. יש קוד אחר בין בי"ס וההורים. ההורים הם הלקוחות המקיימים את ביה"ס. יש להם זכות דיבור והם פועלים מתוך צרכים בשטח. צמיחה ספונטנית, התנדבותית ויחסים לא פורמאליים".
יעקב הכט: "בשנת 2000 שר החינוך יוסי שריד לא אישר את הקמת ביה"ס הדמוקרטי בערד. אמרתי לו: 'למרות זאת בגלל האש בעיניים של האנשים במקום, ביה"ס יקום' ".
מה הפתרון האפשרי בעתיד?
דר' איציק קורן ממכללת קיי בב"ש: "כיום יש צורך ללמוד בעזרת דילמות מתוך הבנה שיש כמה פתרונות לבעיה. זו צורה של למידה דרך דיון. כך נעשית למידה. לא עוד קלט-פלט.
יש צורך בפתוח גישה רב תחומית (התייחסות לנושא בתחומי למידה שונים ומגוונים) והערכה – לא באמצעות ציון. התלמיד יבחן בידע שהוא מייצר במהלך לימודיו. ללמוד ע"י משימות אינטלקטואליות, פתוח חשיבה, לימוד בעזרת פרויקטים (שיכולים גם להחשב לבגרות). לא עוד למידת חומר ישן. יש לתת אמון בתלמידים בשימוש בטכנולוגיה."
למה השימוש בטכנולוגיה לא נפוץ בבי"ס?
"כי זה יקר מידי ורוב המורים לא יודעים או לא יודעים ללמד עם מחשב. לא תהיה מהפכה אם התפיסה תשאר אותו דבר למרות המחשבים בבי"ס והלוחות החכמים.. כיום התלמידים יודעים יותר מהמורים. הפתרון שנמצא כיום בשטח – מהדורות ספרים חדשות שהפכו לעסק כלכלי ולא לימודי".
לדעת דר' קורן יש לאפשר לתלמיד להשתמש בכל הידע שקיים כבר ברשת. הסיכון – שההשכלה תסתיים בויקיפדיה. לשם כך, הוא אומר, "צריך הנחייה והכוונה לשימוש נכון. שהתלמיד יהפוך ליוצר ידע ולא לרוכש ידע. למידה היא עניין חברתי וצריך לדעת איך ללמוד".
התופעה העכשווית, הטרנד החזק כיום –
"הינו המפגש בין החינוך האלטרנטיבי, בראשו הדמוקרטי, לחינוך הקונבנציונאלי". אומר יעקב הכט מייסד ביה"ס הדמוקרטי הראשון בישראל והמכון לחינוך דמוקרטי: "בישראל כבר יש חינוך דמוקרטי בתוך החינוך הרגיל – זאת העבודה של המכון לחינוך דמוקרטי. משנות ה- 70 בעקבות גל המידע, מערכת החינוך בקריסה והמערכת הדמוקרטית בעליה. עולם משתנה מול מודל של בי"ס סטטי. כיום יש הצטלבות בין המגמות והזדמנות לשינוי.
בשנת 1988 החליט הכט לעשות כנס בינ"ל לכל ביה"ס האלטרנטיביים בעולם. 25 אנשים מכל העולם הגיעו, לכנס ראשון מסוגו, בישראל. כיום יש בעולם 3 זרמי חינוך אלטרנטיביים עיקריים: מונטסורי – אנתרופוסופיים – דמוקרטיים. כ-300 בי"ס דמוקרטיים ברחבי העולם, כשבישראל התנועה הכי גדולה, וגם השם 'דמוקרטי' הגיע מישראל.
השאלה – האם גם בי"ס הדמוקרטי יבין שהעולם משתנה ויתאים עצמו לעולם?
אחד מניסיונות השינוי הנעשים כרגע בשטח הוא הניסיון להקים קואליציה של בתי הספר הדמוקרטיים בישראל בה יוכלו להשתתף גם עמיתי החינוך הדמוקרטי. הקואליציה אמורה לשמש כמנוף לקידום החינוך הדמוקרטי וקידום החינוך לזכויות האדם. אפשרות לשיתוף בין בתי הספר – קואליציה של הפרלמנטים של בתי הספר, פעילויות לכל בתי הספר למען בי"ס ומול מוסדות החינוך ולקידום רעיונות שמאמינים בהם. כמו גם עריכת פעילויות לתלמידים והורים, חיזוק תחושת השייכות, ההווי, למידה הדדית ועזרה בהקמת בתי ספר דמוקרטיים נוספים ברחבי הארץ.
