זו לא הפעם הראשונה, מאז 2002 אנו שומעים מהשופטת בייניש ובג"ץ כי על הממשלה לקבוע קריטריונים צודקים, שקופים למתן הטבות מס ליישובי הפריפריה. וכתגובה ראש העיר ערד מכריזה כי תאבק למען העיר ותושביה. החלטת בג"ץ ביום ג' השבוע העמידה את ועידת הנגב ה-5 שהתקיימה באותו יום בבאר שבע באור פרדוקסאלי. ושוב עולות השאלות: למה ערד ודימונה כן וכסייפה וחורה לא? למה דימונה 20% וערד 13% ? ומה עם החלוקה הלא צודקת לאזור עדיפות א'? או החלוקה הלא צודקת של גבולות מוניציפאליים? עד איפה אפשר ללכת עם עקרון הצדק החברתי?

מאת: ענת רסקין

ביום ג' השבוע (22/5/2012) קבעו שופטי בג"ץ דורית ביניש, אשר גרוניס ואליעזר ריבלין, בפסק דין (בג"ץ 8300/02) לפסול סעיף בפקודת מס הכנסה שהעניק הטבות מס לחמישה יישובים: המועצה האזורית אילות; בית שאן; חצור הגלילית; המועצה האזורית ערבה תיכונה; וערד.

זאת בעקבות עתירותיהם של המועצה האזורית תמר, האגודה לזכויות האזרח, עדאלה בשם ישובים בדואים באזור הנגב המזרחי (לקייה, שגב שלום, חורה, כסייפה, רהט), עיריית אריאל ואחרים שטענו לאפלייתם בפני החוק. השופטת בייניש העניקה לממשלה ארכה של שנה בכדי להסדיר את הטבות המס לפי קריטריונים אחידים אשר מתקנים את עיוות האפליה בפני החוק.

זו לא הפעם הראשונה שאנו שומעים מהשופטת בייניש דברים אלו. בדצמבר 2010 ניתן פסק דין דומה שנושאו היה האופן בו נקבעה רשימת היישובים הזכאים להטבות מס הניתנות באופן הפוגע בעיקרון השוויון בעיקר של ישובים ערבים בצפון ושל ישובים בדואים בדרום. עתירות דומות הוגשו בין 2002 ל- 2007 ובכל פעם העניק בג"ץ לממשלה הזדמנות לקבוע קריטריונים צודקים, שקופים למתן הטבות מס ליישובי הפריפריה. גם הוקמו 2 ועדות (טל וסופר) שגיבשו קריטריונים אחידים למתן הטבות מס אלו אך הממשלה נמנעה מיישומן בשל לחצים כבדים של ישובים שפחדו לאבד את ההטבות. ב- 2010 דובר על תוספת של 290 ישובים לרשימת 167 ישובים שברשימה והמשנה לראש הממשלה סילבן שלום העריך תוספת זאת בעלות שנתית של 600 מיליון שקלים.
ראש עיריית ערד הטרייה, דאז, טלי פלוסקוב אמרה: "ייתכן מאוד שבקרוב ניאלץ לנקוט בצעדים דרסטיים כדי להעביר מסר חד משמעי לירושלים – אם הממשלה רוצה מלחמה נצא למלחמה, הפעם ערד לא תישאר מאחור! "

החלטת בג"ץ ביום ג' השבוע העמידה את ועידת הנגב ה-5 שהתקיימה באותו יום בבאר שבע באור פרדוקסאלי לאור הסיסמאות וההצהרות על פתוח הנגב וההון האנושי שבו. שהרי אחת הסיבות שמשאירות אוכלוסייה מהמעמד הבינוני המבוסס בפריפריה היא הטבת המס. סילבן שלום הודה כבר ב-2010 כי "ביטול ההטבות יחסל את תנופת ההתיישבות בנגב ובגליל".

בהחלט צורם שישובים יהודים כמו ערד, דימונה, ירוחם ומצפה רמון כלולים ברשימת מקבלי ההטבות ואילו שכניהם בישובים הבדואים אינם מקבלים אותן. או שמועצה אזורית ערבה תיכונה מקבלת הטבות ואילו שכנתה הצפונית ולא פחות מבודדת, מועצה אזורית תמר, איננה כלולה ברשימה. אי צדק נוסף היא העובדה שהטבות מס אלו ניתנו בשיעורים שונים שלא ברורים הקריטריונים לקביעתם. שכן למה במצפה רמון מקבלים הטבה בשיעור של 25% בדימונה בשיעור של 20% , אופקים 16% אך תושבי ערד מקבלים 13%? אם מדובר בעיניים היפות של ראשי הרשויות הרי ערד עולה על כולן!

אכן צודק בג"ץ בקביעתו שיש להפסיק הפליות אלו ולהסדיר ההטבות לפי חוק. ואם אנו עוסקים בעיוותים בשטח על רקע ועידת הנגב המתגאה בפיתוח, השקעה ועזרה- מה בדבר בדיקה מחדש של חלוקת אזורי עדיפות לאומית א'?? היכן העדיפות לערד, לדוגמא, לעומת קריית גת? כיצד עיר מחוז, מבודדת, בנגב המזרחי יכולה למשוך אליה אנשי עסקים ולפתח אזור תעשייה שיעניק מקומות עבודה, לטובת תושביה ותושבי הסביבה כאשר הקרייה מהשפלה מוגדרת גם היא בעדיפות א' ? האם כאן ממוצה הצדק החברתי?

נראה שהרצון לסדר דברים לפי חוק ולפי צדק חברתי יטרוף את הקלפים באופן כללי שכן אם שחקנים מסויימים בשטח רוצים 'יד' חדשה, טובה יותר, אזי מדובר בחלוקה מחדש של הקלפים לכולם! והאם הזכרתי את נושא השינויים בגבולות מוניציפאליים של רשויות מקומיות והקשר שלהם לאי הצדק החברתי? אם אני לא טועה היו פעם דיבורים להכיל את מועצה אזורית תמר בתוך מועצה אזורית ערבה תיכונה….

כמו ב- 2010 כך גם כיום ראש העיר ערד טלי פלוסקוב יוצאת עם הצהרה לציבור כי החלטת בג"ץ "מהווה פגיעה קשה בכולנו ובעתידנו. מטה המאבק שהוקם לפני שנתיים מחדש פעילותו להשגת חלוקה שוויונית וצודקת של הטבות מס בין ישובי הפריפריה. בשבוע הקרוב נפגש, ראשי הרשויות בירושלים לבניית תוכנית חרום ודרכי פעולה להמשך המאבק. נפעל בעצמה, בכוחות מאוחדים, בשיתוף פעולה של כל נציגי הסיעות בכנסת ובכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו להשגת היעד"
נשמע מוכר?

עוד בנושא:

טלי פלוסקוב ראש עיריית ערד: "ביטול הטבות המס – יוצאים למלחמה!"