דווקא בעת הזו, לאחר שקיץ שלם תבע העם צדק חברתי והוליד גל של תנועות מחאה בלתי פוסקות ברחבי הארץ, מוזר שדווקא בערד קם תושב העיר ומזלזל בתנועה שהקדימה את זמנה. אפשר לא להסכים עם נושא המחאה, עם הדרך. אפשר להתווכח, אבל לא לזלזל.
מאת: עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות"
ביום קיצי ומיוזע אחד בחודש יולי 2011 נטתה דפני ליף אוהל בשדרות רוטשילד כדי למחות כנגד יוקר הדיור בתל-אביב. כעבור חודשיים הפגינו ברחבי הארץ חצי מיליון אזרחים נגד המדיניות הקיימת במגוון של נושאים. המחאה תמה, האוהלים קופלו, אך התקווה שניטעה בלב הציבור מבשילה ולובשת פנים רבות. דבר אחד ברור – העם גילה שהוא יכול להשמיע את קולו מול נציגיו שזנחו אותו – לאזרח יש כוח והוא מחויב וזכאי להשתמש בו.
"בישיבה שהתקיימה היום החליטה הוועדה לבטל את התוכנית להקמת פארק הנופש פלמחים. בדיון הציעו נציגי הוועדה ונציגי הממשלה לבדוק אפשרות להעניק ליזמים קרקע חלופית בתחום סביבת החוף" (דהמרקר, 8.11.11). את המאבק נגד כפר הנופש בפלמחים החלה פעילה בודדת שהתיישבה בחוף ולא ויתרה.
כך נולדים וצומחים מאבקים בחברה האזרחית. אדם בודד או קומץ אנשים מתחילים את המאבק וככל שהוא צובר תאוצה מתרבים התומכים. דווקא בעת הזו, לאחר שקיץ שלם תבע העם צדק חברתי והוליד גל של תנועות מחאה בלתי פוסקות ברחבי הארץ, מוזר שדווקא בערד קם תושב העיר ומזלזל בתנועה שהקדימה את זמנה. אפשר לא להסכים עם נושא המחאה, עם הדרך. אפשר להתווכח, אבל לא לזלזל.
אלא שבנבדל מהמחאות האזרחיות כאן בערד החלה ההתנגדות להקמת המכרה דווקא ברמה המוסדית. בייגה, ראש העיר הראשון של ערד כתב ב-5 ביולי, 1988 לחברי הוועדה לבדיקת "שדה זוהר", כפי שנקרא אז האתר:
"מזה מספר שנים מרחף מעל ערד צילו המאיים של פתיחת שדה הפוספט בזוהר. חברת הפוספטים הגישה במרוצת השנים מספר תכניות פיתוח לשדה הפוספטים, ביניהן תכניות שלהערכתנו היוו סיכון קיומי לעיר ערד. אנו ניצבים כאן בפני קונפליקט שכיח בשנים האחרונות במדינות המתועשות: פיתוח מול שמירה על איכות סביבה. אין ספק בליבנו, וימצאו מעטים שיחלקו על הקביעה שיגרם נזק לעיר ערד וסביבתה. הויכוח נטוש רק על הערכת ממדי הפגיעה כפונקציה של הקף הכרייה והמרחק מהעיר. אנו סבורים כי גם אם יוכח כי אי הקמת מכרה זוהר כרוכה במחיר, ראויה המטרה של שמירה על איכות הסביבה לתשלום כבד. החברה מבקשת מהוועדה לבדיקת שדה זוהר בשלב זה רק דריסת רגל בשדה זוהר, אולם בד בבד מבקשת קבלת החלטות שיאפשרו בעתיד את מימוש הכוונות המקוריות של החברה, שהן הרסניות לגבי עתידה של העיר ערד."
אם כן, ראשיתה של ההתנגדות להקמת המכרה החלה בעירייה שקבלה החלטה פה אחד. מסורת ההתנגדות של מועצות ערד נמשכת עד היום. לעיתים בשיתוף, לעיתים במקביל, החלו לפעול תושבי ערד נגד המכרה. ככל שהלחצים להקמתו הולכים וגוברים עולה חשיבותה של ההתגייסות האזרחית. במקרים רבים ידיו של ראש העיר כבולות בהיותו מוכפף לאינטרסים שונים ואילו אנשי החברה האזרחית חופשיים להתגייס לנושא תוך מחויבות מלאה אליו, בלא כל שיקולים זרים שיגבילו את צעדיהם.
נכון הדבר, שהדעות בנושא המכרה בערד חלוקות, בעיקר משום שרבים מהמועסקים תלויים בחברת כימיקאלים לישראל לפרנסתם. ישנם גם לא מעט תושבים אדישים שדבר מהנעשה בעיר אינו זוכה להתגייסותם ואפילו לא להתעניינות מצידם. על אף זאת, לא ניתן לפטור את תנועת ההתנגדות למכרה כתופעה הזויה של מספר קיצוניים, נהפוך הוא. המנהיגים המובילים את המאבק מוכיחים שבערד חיה עדיין אוכלוסייה חזקה בעלת מודעות אזרחית, הבנה ויכולת להוביל תנועת מחאה למען העיר. לעמותה אלפי תומכים בעיר ותמיכה רחבה בציבוריות הישראלית, והיא ממשיכה לגייס רבים נוספים.
עובדה היא, שעל אף שתאגיד עתיר ממון ורב עוצמה עומד מולנו וחותר בכל הדרכים הגלויות והסמויות, המקובלות והלא תקינות להגשמת מטרותיו, מובילי ההתנגדות הצליחו עד כה לעכב את הקמת המכרה בדרך של מאבק חברתי למען צדק סביבתי ולמען הליך דמוקרטי של קבלת החלטות – שקוף ומשתף. במקום לחזק את הפריפריאליות הנכפית על ערד יש להיאבק בה בכל מאודנו.