מסלול טיול ביער מיתר על שביל ישראל העובר ביער. מתאים למשפחות. בערך שעתיים. נקודת יציאה- מול בית מס' 20 ברחוב יעלים בשכונה הצפונית במיתר. סיום מסלול- על כביש 60 ליד שלט דבמבם (רצוי להשאיר מכונית מאסף שם) אטרקציות באזור- יער מיתר, חניון, מאגורת מים ביזנטית, בור מים-פעמון קדום.

כתב- דר' זאב זיוון*, תושב מיתר
(3/2017)

שביל ישראל ביער מיתר- אל בורות המים

נקודת יציאה- מול בית מס' 20 ברחוב יעלים בשכונה הצפונית במיתר. סיום מסלול- על כביש 60 ליד שלט דבמבם (רצוי להשאיר מכונית מאסף שם)

משך הטיול– 2 שעות

קושי-קל

מפה– מפת סימון שבילים מס' 12 , דרום הר חברון

סימון שביל- שביל ישראל כחול-לבן-כתום

אטרקציות באזור– יער מיתר, מאגורת מים ביזנטית, בור מים-פעמון קדום

טלפון חרום- בשעת הצורך ניתן להתקשר לסייר הביטחון טלפון: 050-6517106

*דר' זיוון מלמד באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב במחלקה להיסטוריה של עם ישראל ובמחלקה לגיאוגרפיה ופתוח סביבתי. הוא מדריך טיולים לסטודנטים ולמטיילים ומדריך מדריכי דרך. אפשר להזמין סיורים– [email protected]   ,   050-8625111

תיאור מסלול-

עוברים בין הבתים ויוצאים מול יער מיתר. גולשים בשביל אל העמק שלפניכם ועוצרים ליד עמוד ועליו סימון שביל ישראל. מיתר שוכנת לצד שביל ישראל ויש בה גם מלאכי שביל המארחים את העוברים בדרך למנוחת לילה.

תחנה מס' 1 – המאגורה

עוקפים על הדרך את החורשה שלפנינו משמאל והולכים בעקבות הסימון עד לשלט המעיד על מאגורה ובערבית "הראבה"- היא חדר תת קרקעי מרובע כשהגג נשען על עמוד טבעי. המים מגיעים אל הבור באמצעות תעלות ההזנה, עוברים דרך תא לסינון הסחף ונאגרים לשימוש הרועה ועדרו. כמות המים במאגורה לא הספיקה להשקאת שטחי העיבוד החקלאיים. מרחב רמת הנגב זרוע במאות בורות שכאלו. בימים שלפני צינור המים לנגב חשבו גם ראשוני המתיישבים היהודיים בשנות הארבעים והחמישים על ניצול מי הבורות לשימוש יומיומי.

כיום כשאנו נהנים ממי צינור שהגיעו אם מהצפון במוביל הארצי, מהים במתקני ההתפלה או משאיבה באקוויפר ההר המעלה מים משובחים בבארות צומת שוקת, נראה לנו השימוש במי מאגורות כרעיון רומנטי ששייך לימים עברו.

תחנה מס' 2 – עצי בוטנה (פיסטוק חלבי)

פונים חזרה והולכים בדרך המסומנת. העצים שבגבעות הם עצי צל, "עצי סרק", ואילו בעמק בחרה קק"ל לנטוע עצי פרי. עצי הבוטנה (פיסטוק חלבי) הגיעו מהרמות הגבוהות בסוריה, איראן וטורקיה. הניסיון לגדלם בנגב בשנות האקלים המתחמם כאן לא הצליחו. אלו עצים הזקוקים ליותר קור משיש כאן להציע. נחפש על הרצפה, ננסה לגלות פרי שנותר מעונת הקטיף. כמו לשקד גם לבוטנה קליפת ציפוי שמעל לקליפה הקשה. הציפורים כבר דאגו לאכול את הפרות שהניבו העצים מסביבנו.

פונים אל דרך העפר המטפסת בגבעה למערב. בראשית העלייה נעצור בין העצים.

תחנה מס' 3 – יער קק"ל- יער מיתר והחניון

אנחנו מבקרים ביער מיתר שהוא חלק מהרצף שנטע, החל בשנות השישים, יוסף ויץ ראש אגף קרקעות והייעור בקק"ל. העיתים ניטעו לאורך 'הקו הירוק' שהיה אז גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן. הירוק סומן פעמיים: פעם בירוק במפה ופעם בשטח בעצי יער שהגיעו עד לקו ממש. אנשי הטבע כעסו על הנטיעות מעשה ידי אדם וראו בהם לא פחות מאשר 'מדבריות האורן' כי מתחת לעצי האורן הצמחייה הטבעית אינה צומחת.

בשנים ההם תרמו בבית הספר מיד יום שישי תרומה לקרן הקיימת. אחד ממורי הטבע שלנו אסר על בתו להעלות את התרומה המסייעת באובדן הצמחייה הטבעית ביער נטע אדם. היום כשאנחנו מטיילים או מבלים ביער אנחנו מכירים גם את צדדיו האחרים.

חוצים את הרכס ויורדים אל החניון שלצד הדרך הנופית ליער יתיר שהיא 'דרך הפטרולים הישנה' לצדו של הגבול עד 1967 שלא היה מגודר אלא מסומן בגלי אבנים או עמודי גבול בלבד.

המשך ההליכה על הדרך הראשית. עולים שוב גבעה נוספת. מפסגתה יתגלה למזרח הר חשוף וגדול שדרך מטפסת לראשו- הוא הר חירן. הדרך תהיה כאן לכביש. נרד בו אך לפני קצה הירידה נעצור משמאל לתחנתנו הבאה.

תחנה מס' 4 – בור המים העתיק

במדרגה שמשמאל לדרך נראה פתחו של בור מים. בניגוד למאגורה שנבנתה כחדר גדול הבור הנוכחי מחפר אל תוך הקרקע כפעמון. על פתח הבור ניצבת האבן הסוגרת. ואתם זוכרים בוודאי את תפקיד הגיבורים התנכיים בעזרה לגול את האבן מפי הבאר. אם המאגורה בה בקרנו קודם לכן מזוהה על פי צורת חפירתה כבור מים ביזנטי בן 1,500 שנה הרי בור הפעמון הוא בוודאי קדום יותר וכמו שאומר הבדווי "מן זמן קדים".

מכאן נרד אל תחנתנו האחרונה. ממשיכים במורד לכיוון כביש 60-כביש באר שבע חברון. בהצטלבות הדרכים לימין נמצא "מעבר מיתר" להר חברון. אנחנו נעצור משמאל לצד שני שלטי הציון.

תחנה מס' 5 – שלט דבמבם ושלט "מבצע יונתן" על כביש 60

אפיק נחל חברון מגיע מפסגות העיר חברון בגובה של מעל 900 מ'. הוא משיך ומתחבר ליד תל באר שבע הקדום לנחל באר שבע שיהיה בהמשך לחלק מנחל הבשור הגדול, הנשפך לים כנחל עזה. הנחל מוביל היום מים לבנים שהם מי השפכים של מפעלי האבן בחברון. מתקן איסוף שבמעבר אוסף את המים כדי להעבירם למתקן טיהור השפכים שמעבר לצומת שוקת. כשיפעל המתקן יהיו לנו במיתר מים מושבים להשקאת הנוי.

השלט החום- המחודש הוא שלט שנולד ביזמתו של איש הפלמ"ח ותושב מיתר- בר כוכבא קוטיק ז"ל. הוא מוקדש לקצין הפלמ"ח דבמבם (או בשמו המלא דובנבוים) שנפל בניסיון פיצוץ הגשר לדהרייה בניסיון לנתק את הכביש המוביל מהר חברון בו ישבו כוחות מצריים, לבאר שבע באוקטובר 1948. הגשר האמיתי אותו ניסה הכוח לפוצץ נמצא מעבר לגדר ההפרדה. בחרנו לשים את השלט כאן והמטיילים בשביל ישראל מרבים להצטלם לצדו.

השלט הכסוף– מוקדש גם הוא לפעולה קרבית- "מבצע יונתן" (שלא נטעה ונקשר למבצע עם שם זהה באנטבה) הלוא היא פעולת ראווה. פיצוץ משטרת המדבר הירדנית כפעולת גמול ב 1956 היה דרך תגובה לפגיעות באזרחים וחיילים בתחומי אזורי הספר של מדינת ישראל. המשטרה עצמה שפוצצה בידי קצין החבלה של הצנחנים, ירמי ברנדוב, נמצאה במרחק לא רב על הגבעה מימין לכביש שמעבר למחסום הגדר. פעולת הראווה זכורה היטב מפציעתו הקשה של מפקד סיירת הצנחנים מאיר הר ציון שחייו ניצלו בזכות ניתוח בשדה שביצע בו רופא הצנחנים הד"ר אנקלביץ.

המסלול מסתיים כאן למי שהשאיר מכונית מאסף על כביש 60.

מי שרוצה לחזור רגלית למיתר- יאגף את הגבעה ממנה ירדנו לימין, שם ממתינות לנו ודאי הכלניות של חודש פברואר (המקוםידוע גם בשם "גבעת הכלניות" של מיתר) ונלך בשולי השכונה החדשה עד לנקודת היציאה.