רבים הם הזיכרונות על פסטיבל ערד אצל אנשים ברחבי הארץ ורבה הנוסטלגיה בקרב תושבי העיר. פסטיבל ערד היה ונשאר הסממן של ערד, לטוב ולרע. הניסיונות, לפעמים הנואשים, לקיים את הפסטיבל מידי שנה ולשחזר את השמחה וההתרגשות מלפני האסון בשנת 1995 דומים לאשה המנסה לשחזר התרגשות של אהבה ראשונה כשברור לה ולאחרים שהנישואים עלו על שירטון.
מאת: ענת רסקין
בשנה שעברה הצליח ראש העיר הממונה גדעון בר-לב לגייס לצידו את חברת 'סלקום' והופק פסטיבל ' ווליום סלקום ערד' בעלות של 14 מיליון שקל – מתוכם 8 מיליון בהפקה עצמה ו-6 מיליון שקל בפרסום. הפסטיבל הזוהר והמאורגן להפליא נערך בחול המועד סוכות, בנוסף לימי הזמר שנערכו בחודש יולי, הוא החודש המסורתי לפסטיבל ערד, וגרם למתיחות רבה בין ערד למועצה האזורית תמר, שמארגנת בסוכות את פסטיבל התמר המסורתי שלה.

רק שנה אחרי ואנחנו גם אחרי בחירות ועם ראש עיר חדשה שצריכה להתמודד, לדבריה, עם קופה ריקה ותקציבים סגורים לשנת 2010 והתוכניות הגדולות להחייאה בגדול של פסטיבל ערד נגנזו. טלי פלוסקוב "התדפקה על דלתות" מתוך רצון כן לקיים לפחות את ימי הזמר של ערד ולשמור על ההמשכיות.

ממשרד החינוך והתרבות היא הצליחה לגייס כ- 75,000 שקלים וכ- 150,000 שקלים מקק"ל בריטניה במחווה של רצון טוב של יו"ר JNF בריטניה, שמוליק חייק. פרסום בקושי היה, לא הורגשה תכונת מבקרים בעיר אך הייתה הכרזה כי 'יש זמר באוויר'. במועצה האזורית תמר יכולים להרגע.

הטקס הצנוע לפתיחת הפסטיבל נערך ביום ג' 24/8/10 לפנות ערב ברחבת העירייה. ההתרגשות במקום הייתה רבה. "אני מרגישה כמו לפני ארוע פרטי. יש לי פרפרים בבטן" התבטאה ראש העיר בזמן ההכנות. שולחן כיבוד עמוס כל טוב הוצב ברחבה, דגלים, כסאות, עמדת נאומים. בשלב מסויים הלכו חלק מהנוכחים להחליף בגדים. צלמים החלו להסתובב בשטח. אורח הכבוד מבריטניה אחר ומועד פתיחת הטקס התעכב. מסתכלים בשעונים, הערב מתחיל לרדת. הצלמים מתחילים להיות חסרי מנוח. בינתיים מנהלי מחלקות העירייה, חברי מועצת העיר, חברי הדירקטוריון של המתנ"ס, מפקד תחנת המשטרה בערד, ראש העיר הממונה לשעבר גדעון בר-לב, מתכבדים ומשוחחים.

מרינה גלייזר מנהלת מחלקת התרבות והתיירות ומפיקת הפסטיבל: "החלטנו לחזור לאינטימיות של הפסטיבלים בעבר. הזדמנות לשלב עם הארוע גם את נושא התיירות". ראש העיר טלי פלוסקוב: "היה חשוב לי לא לעצור מסורת של 28 שנים. אני מודה לכל עובדי מחלקות העירייה המסורים ומקווה שיהיה לכם שלושה ימים של עונג ושירה". מאיר רוזן מוותיקי ערד שבמשך שנים רבות נהג לארח בדשא ביתו לשירה בציבור, עד שהפך למוסד פסטיבלי בפני עצמו בעיר, הזכיר נשכחות לנוכחים וציין שמי שאוהב זמר עברי זה בא לו מתוך הלב והוא לא יכול להפסיק לשיר. מה שכמובן העלה בספונטניות את השירה 'לא נפסיק לשיר'.

לאור הירח המלא שעלה בשמי ערד החלו חגיגות הזמר.

ברחבת המתנ"ס סיימו זה מכבר מקהלת ערד וחבורות הזמר שארחו את הופעתן בפני קהל לא רב שהיה במקום. במדרחוב המתנ"ס נכח יריד אומנים צנוע. את הארועים פתחה ההופעה 'העולם שאני מצייר' של דוד ד'אור בקריית האומנים עם כ- 1200 איש, לפי הערכת משטרת ערד. באמפי של רובע האומנים נכחו כ- 250 איש בהופעה של קאיה ששרה משירי אסתר עופרים לקהל פסיבי שישב מסביב לשולחנות לאור נרות. את רובע האומנים שהיה פתוח לאורך כל היום במהלך ימי הפסטיבל, בקושי פקדו מבקרים ובערב מספר הגלריות שהיו פתוחות ברובע היה מועט ביותר.

13 קצינים ושוטרים ו- 15 מתנדבים בפיקודו של רפ"ק יוני זייטק מפקד תחנת משטרת ערד עמלו על הסדר ו- 2 אמבולנסים ו-12 חובשים ומתנדבי נוער של מד"א ערד נכחו במוקדי הארועים.

מי שכן נהנו מימי הפסטיבל הם הילדים הקטנים שיכלו להנות ממופעי תיאטרון ברחבת המתנ"ס בשעות הבוקר. ביום רביעי בבוקר תיאטרון 'עתיד בהיר' העלה את ההצגה 'קסם של משאלה' וביום חמישי תיאטרון 'צחוקל'ה' הציג את 'לוכד החלומות של נוצה אדומה'. הילדים שהסתובבו עם כוסות ברד ביד או שליקקו קרטיבים מרעננים נראו מאושרים מאירועי סוף הקיץ, רגע לפני תחילת שנת הלימודים.

ביום רביעי בערב עלה מפלס ההתלהבות. דו-ואפ גירלס ניסו להכניס את ערד 'בין שיקגו לשינקין' בקברט נשי. גידי גוב הופיע במופע 'שלל שיריו' באמפי קריית האומנים שעלה על גדותיו עם 2800 תושבי ערד שצמאים להופעות איכות עד שהמשטרה אסרה את המשך הכניסה אליו. דני רובס ודני ליטני בהופעה משותפת בניחוח ג'אזי והרבה נוסטלגיה הופיעו באמפי שברובע האומנים ולשם הגיעו 1000 מבקרים. אלא שליטני ורובס העבירו את הלילה יותר בדיבורים מאשר במוסיקה. ליטני עלה לבמה בראש טוב על הכיפק והזיופים של השניים צרמו אפילו לאוזן לא מוזיקלית כמו שלי. "איזה מזג אוויר יש לכם פה! הייתי עובר לגור פה אם היו פה חיים" התלהב ליטני ושכח שחלק מהחיים שגם אנחנו מחפשים היא הופעה טובה ביום חגנו. אבל ככה זה כשמתפכחים, לפעמים מסיימים את הלילה ומגלים שהגברת הוא אדון, או להיפך.

ביום חמישי 26/8/10 אפשר היה להנות ממקצב הסמבה של אורי ברכה וארנון פרידמן אפילו אם זה ב 'רגל שמאל' ויורם טהרלב נעל את הפסטיבל בהפקה מקורית שמשלבת יוצרים מהדור הצעיר, ביניהם אלמוג רותם התיכוניסטית הערדניקית המוכשרת, ומקהלת ערד. הפקה בשם הרב משמעי – 'אין כבר דרך חזרה'.

"ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה", אומר השיר של אהוד מנור. נגן האקורדיון, שיושב ימים ארוכים ליד הקניון, המשיך לנגן מנגינות עצובות על ימים רחוקים.

'לשיר בכיף' הייתה ההופעה שנעלה את פסטיבל ערד עם סי היימן וכך היה. סי שלהבה את הרוחות, הקפיצה לריקוד הורה בליווי להקת 'אחיות הנשמה' ונגן הסקסופון עמירם גרנות שנתנו את הלב על הבמה. היה זה אך סמלי לסיים את הפסטיבל עם סי היימן הקשורה לערד בעבותות אהבה. סי נשואה לבן ערד שע"ש אביו ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפור, ניטעה חורשת רן בכניסה לערד ואביה נחום היימן, מעמודי התווך של הזמר העברי, היה ממייסדי פסטיבל ערד וליווה אותו במשך שנים רבות. היה משובב נפש להיות בהופעה של אומן שמשתדל כל כך על הבמה ומפרגן לקהל שלו.

הזמר, באוויר הצונן של הלילה, יצא מן הלב ונטע איזו תקווה לטוב. כמו אמר לעיר המדבר העייפה –

"היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה". (רחל שפירא)