(צילום-ענת רסקין / צילום- צפריר אביוב / צילום-יח'צ)
ראש עיריית ערד עו"ד ניסן בן חמו: "אתמול הבהרתי לשר הפנים באופן נחרץ כי אני לא אאפשר למסתננים להגיע לערד". היום (25/8/15) סערו הרוחות בערד ובתקשורת הארצית בעקבות דיווח על שחרור מאות מסתננים ממתקן הכליאה חולות בהתאם להחלטת בג"ץ. השמועה טענה שאוטובוס עם פליטים עושה דרכו לכיוון העיר ערד. בסופו של יום דווח כי רק 5 סודאנים הגיעו לערד. הם תוחקרו ע"י הפקוח, התעודות שלהם צולמו והם שוחררו לדרכם. ב-2009 היו כ-1,300 פליטים בערד שהוו כ-5% מהעיר. מאז נקודת הכובד עברה מהפריפריה לתל אביב. לדברי העירייה כיום יש בערד רק 60 פליטים. העיר ערד המנסה לעמוד על הרגליים בתקופה כלכלית קשה גם עומדת על המשמר וכל ניסיון אמתי או כוזב (כפי שקרה היום) להעביר אליה פליטים נוספים יתקל כנראה בהתנגדות!
ערד, הפליטים מסודאן וממשלת ישראל – סקירה מקיפה בנושא.
מאת: ענת רסקין
בין "עניי עירך קודמים" ל "כולנו בני האלוהים"
כיהודים פליטים, רק 70 שנה אחרי הניצחון על הנאצים, קשה לחברה הישראלית לעמוד מנגד כשפליטי מלחמה מתדפקים על גבולה ומחפשים מקום מפלט. מאידך הפליטים מסודאן ומאפריקה לא רק מתדפקים. עשרות אלפים מהם חצו את הגבול מאז 2007, נכנסו למדינה ושוהים בה ללא אישור כשהם מנצלים חוקים בינלאומיים המגנים עליהם. יש בהם פליטים ויש בהם מסתננים מחפשי עבודה. חלקם נוצרים, הרבה מהם מוסלמים. אם בתחילה הם שהו בעיקר בערי הפריפריה, שהוצרכו לשאת בנטל האירוח בנוסף לנטל החיים השוטפים בפריפריה, הרי שכעת הם שוהים בעיקר בשכונות בדרום תל אביב ויוצרים תת תרבות של מהגרים בלתי חוקיים שאי אפשר להתעלם מהסכנות החבויות בה לחברה הישראלית-יהודית-דמוקרטית. אתגר ההישרדות מופנה כלפי שני הצדדים, המארחים והאורחים.
"יש מקום לכולם" – לא כולם מסכימים
ביולי 2007 הגיעו 58 ילדים, נשים וגברים פליטי חבל דרפור שבמדינת סודאן לכפר איבים, כפר הסטודנטים במועצה האזורית שער הנגב. הסוכנות היהודית הקצתה תקציב חירום מיוחד, סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון התגייסו למענם וכך גם תושבי האזור. כל הגברים (כ-11 סה"כ) סודרו לעבודות (חוקיות) בחקלאות בעזרת "קו לעובד". "יש מקום לכולם, יש מקום גם לפליטים סודנים" אמר ראש מועצת שער הנגב דאז, אלון שוסטר. לעומתו אמר ראש המועצה האזורית רמת הנגב שמואל ריפמן: "הגיע הזמן להפסיק את הבושה ולתת מענה ופתרונות ראויים לבעיית הפליטים. שורש הבעיה, שמפניה אנו מתריעים כבר חודשים ושנים, היא האוטוסטרדה בגבול מצריים שחייבת להפסק. יש לאטום את גבול מצרים". ריפמן גם התנגד להקמת מחנה לפליטים ליד קציעות אך בסופו של דבר, בסוף דצמבר 2013 הוקם מתקן כליאה 'חולות' בשטח המועצה האזורית שלו ונכון ליוני 2015 כלואים בו כ-1700 מסתננים.
ראש מועצת עומר, פיני בדש, אף הרחיק אז לעשות: מועצת עומר שלחה אוטובוס פליטים שהגיע לתחומה למשכן הכנסת ואוטובוס נוסף לשכונה נודעת בצפון תל-אביב. בתום דין ודברים עם לשכת ראש הממשלה, הופנו שני האוטובוסים לאילת. פיני בדש: "הממשלה צריכה למנוע את כניסת הפליטים לישראל ולמנוע את הפיכת הנגב לעיר פליטים ענקית" .
בערד לעומת זאת, באותו יולי 2007, הגיעו חניכים ומדריכים של תנועת מחנות עולים למתנ"ס ערד בכדי לטפל במשך הקיץ ב-20 ילדים מגיל 3-14 של 60 משפחות פליטי דרפור שהגיעו לעיר בחסות מלונות 'פתאל' בים המלח שהעסיקו אותם. ילדים ביישנים, נחבאים אל הכלים. משפחות שכמעט ולא מורגשות בעיר. מח' החינוך החלה להתארגן בקליטתם למערכת החינוך בעיר.
נוהל "גדרה- חדרה" נכנס לתוקף
לאחר שנכנסו לישראל אלפי מסתננים שעם שחרורם ממתקן קציעות שבנגב הגיעו לתל אביב, המקום היחיד עליו שמעו ושם התרכזו והתגוררו מאות אנשים במקלטים קטנים, הוגדר בחודש פברואר 2008 נוהל "גדרה חדרה" על פיו מסתננים לישראל, חסרי אישורים או שקיבלו אישור עבודה מטעמים הומניטריים, יוכלו לשהות בתחום הגיאוגרפי מצפון לחדרה ומדרום לגדרה. כמו כן יוכלו לשהות בתחום זה עובדים זרים שטרם ננקטו פעולות אכיפה נגדם, על מנת לא להחזיקם בכלא. המשמעות הייתה שמרכז הארץ, מדינת תל אביב, תהיה 'נקייה' ממסתננים שהמדינה לא בדיוק ידעה מה לעשות איתם והפניתה המסתננים להתמודדותה של הפריפריה.
בדיון מיוחד שנערך בלשכת רה"מ ב-24/2/2008 הבהיר השר לביטחון פנים דיכטר כי צה"ל אינו מצליח לעצור את גל המסתננים, וקרא לסיוע מצרי בנושא. שר הביטחון ברק דרש לזרז את הקמת הגדר בגבול מצרים, שתסייע בעצירת המסתננים הרבים "מרגע שמספר כה גדול של פליטים נכנס לישראל, נאלצות כל המערכות לטפל בהם בתוך המדינה", טען אז דיכטר. לדבריו, החלופות העומדות בפני המדינה הן כליאה או גירוש. עם זאת, גירוש אזרחים זרים הוא הליך מורכב, שכן לא ניתן לעלות פליט על מטוס לארץ הולדתו ללא דרכון. "הפתרון צריך להיות שאנחנו נעצור אותם על הגבול עם מצרים, ונחזיר אותם מיד. אם לא נטפל בהם על הגבול, מיד לאחר שנכנסו, זה יהיה מסובך", הסביר.
שר הביטחון, אהוד ברק, אמר במהלך אותו דיון כי יש לזרז את הקמת הגדר בגבול מצרים, וקרא למשרד האוצר להעביר את התקציב הדרוש להקמת "גדר חכמה". לדבריו, מערכת הביטחון סיימה את גיבוש התוכניות להקמת הגדר באזור ניצנה ואילת, וצה"ל אף עורך בדיקה בנוגע לנוהל פתיחה באש לעבר מסתננים באזור. לטענת ברק, יש לפעול להעברת הפליטים למדינת אחרות. שרת החוץ, ציפי לבני, התייחסה לסוגיית המסתננים וטענה כי ישראל צריכה להקפיד על הנהלים כדי למגר את התופעה. "יש לטפל ביד קשה במסתננים ולגרשם בנוהל מהיר", אמרה.
ביוני של אותה שנה דיכטר, השר לביטחון פנים, העריך כי ב-2007 הסתננו כ-7,400 פליטים ממדינות אפריקה לישראל. בדיון מיוחד שנערך בכנסת הוחלט לחדד את האבחנה בין פליטים הזקוקים לסיוע, לבין מסתננים שמגיעים לארץ כדי לחפש עבודה.
המצב באוגוסט העיד על כך שבפועל, למרות הצהרת משרד הביטחון, לא החלה בניית מכשול מגודר במרכז הגבול עם מצרים. כך קורה שהזירה המרכזית להסתננויות לישראל נותרה פרוצה. כמו כן, נכשלה ישראל במאמציה לאתר מדינה אפריקנית שתקבל את אלפי המסתננים שנכנסו עד כה לישראל, תמורת תשלום. נמצא פתרון רק למאות ספורות של פליטי דארפור שנקלטו בישראל מטעמים הומניטריים. כל יתר אלפי המסתננים נמצאים במתקני כליאה, או מסתובבים במדינה ללא מעמד מוגדר.
בינתיים בערד, עם תחילת שנת הלימודים, החלו לרוץ שמועות על נשאי מחלות בקרב הפליטים וראש העיר הממונה דאז, גדעון בר-לב, נפגש עם ההורים ורופאת המחוז בלמקר ממשרד הבריאות בכדי להרגיע את ההורים.
במכתב שהעביר ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, יעקב גנות בדצמבר 2008 לראש עיריית ערד גדעון בר לב, שהביע מחאה על כינון הנוהל (מכתב, שהתפרסם לראשונה ב"הארץ") כתב: "ההחלטה בדבר אישור שהיית אוכלוסיית המסתננים מחוץ לחדרה לגדרה התקבלה במסגרת דיונים שהתקיימו עם הגורמים השונים הנוגעים בדבר, לאחר שהתקבלו תלונות רבות בהתייחס לתופעה ובמיוחד לאור הלחצים הכבדים שהופעלו על ידי עיריית ת"א".
כ-70% מהפליטים מתגוררים בערד ובאילת
ביולי 2009 התקיים דיון מיוחד בוועדה לזכויות הילד בנושא מעצר וגירוש ילדי מהגרי עבודה ופליטים, בראשותו של יו"ר הועדה דאז, חבר הכנסת דני דנון. במהלך הדיון נידון גם נושא הגבלת חופש התנועה למבקשי מקלט בישראל לתחום "חדרה – גדרה".
לפי נתוני מחוז דרום במשרד החינוך בשנת הלימודים תשס"ט למדו במערכת החינוך בדרום 195 תלמידים מבקשי מקלט, כ-70% מהם מתגוררים בערד ובאילת. לפי גורמי הרווחה בערים אלו, רף האלימות גואה וההתמודדות היום יומית עימם קשה מנשוא.
אליעזר בר שדה, עורך עיתון "הצבי" לשעבר ופעיל חברתי-ציבורי שייצג את ערד בדיון הוועדה אמר כי: "לפי תקנה "חדרה – גדרה", הכול טוב כל עוד "מדינת תל-אביב" לא נושאת בנטל. אנחנו נמצאים כאן בגלל לחצים של עיריית תל-אביב שנמאס לה לקלוט את הפליטים. בערד יש 1300 פליטים שהגיעו לעבוד במלונות ים המלח. מתוך 23,000 תושבים 5% מתושבי ערד הם פליטים שהתיישבו בערד, שמפתחים תת תרבות משל עצמם. מצפים מאתנו לקלוט את הפליטים אך לא נותנים לנו תקציבים וכלים להתמודד עם הבעיה".
לסיכום הדיון אמר יו"ר הוועדה, חבר הכנסת דני דנון: "ממדיניות משרד הפנים עולה ריח חריף של אפליה, לא ייתכן שנטל קליטת הפליטים ייפול רק על תושבי הדרום".
תושבי העיר ערד חשים כי נחצו כל הגבולות
בניגוד למקומות אחרים בארץ, דוגמת עומר, תל אביב, אילת או שלומי, אשר גרשו בפועל את הפליטים שהגיעו אליהם, תושבי ערד קיבלו בסבר פנים יפות את הפליטים וסייעו בידם עם הגעתם לערד במהלך 2007-2009. אם נוסיף לעובדת המספר ההולך וגדל של הפליטים בערד את העובדה שהעיר מספקת לפליטים את כלל השירותים מבריאות דרך חינוך ועד לשירותי רווחה, כל זאת ללא סיוע מצד הממשלה, שכמו בנושאים אחרים מעבירה את הטיפול בבעיות ארציות לשלטון המקומי תוך התעלמות מאחריותה, רבים מתושבי העיר חשו אז כי נחצו כל הגבולות.
לנוכח עובדות אלו החלו תושבים לפעול בנדון. בר שדה היה שותף להגשת בג"ץ נגד המדינה על נוהל גדרה-חדרה שהוגש על ידי דר' יובל ליבנת ועו"ד ענת בן דור מהקליניקה המשפטית של אוניברסיטת ת"א. פעילים נוספים, פוליטיים וציבוריים: מקסים אוקנין וטלי פלוסקוב (ישראל ביתנו), יצחק בנישתי (קדימה), משה אדרי (ליכוד), מרים שימן (עבודה), שמעיה טננבאום ואברהם כהן (קהילת גור), יהודה פואה פעיל חברתי וחבר הגרעין התורני, מתי רוז (מנהל כפר נרדים יו"ר ועד ההורים העירוני), יורם כהן (מנהל עמידר), אריאל יפה (ממגבות ערד), ססקין משה ומרסלו דויטו (מיחידת הג'יפים) ועוד, חברו יחד כוועד פעולה לטפל בבעיית הפליטים והם פעלו כחצי שנה באופן מסודר בנושא. הם אף הפיצו פליירים בעיר הקוראים להוצאת הפליטים מערד וכ-27 בתי עסק נרתמו להחתמת תושבים על העצומה בנושא.
חלק מפעילותם לגיוס דעת הקהל היה לגייס חברי כנסת שונים ואת השר לביטחון פנים, אהרונוביץ', לפעול למען פתרון הנושא. ביוני 2009 התקיימה פגישה משותפת עם ראש מנהל האוכלוסין , ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים, ניצב (בדימוס) יעקב גנות , ראש העיר הממונה גדעון בר-לב והיועץ המשפטי לעירייה עו"ד חיים שימן, ראש המועצה האזורית תמר דב ליטבינוף ונציגי המלונות בים המלח. ראש העיר דרש ממר גנות לפעול נחרצות כנגד כל העובדים הבלתי חוקיים בעיר וכי כל בעלי המלונות ימצאו מקום מגורים לעובדיהם במקום אחר ובסמוך למלונות וכי יחידת האכיפה של רשות ההגירה תתייצב בשערי ערד ותאסור על עובדים ללא רישיונות עבודה להגיע למלונות.
גנות אמר כי מדובר בסוגיה לא פשוטה: "מצד אחד רוצים לבוא לקראת ראש העיר ומצד שני צריך לקחת בחשבון שברגע שיעזבו את ערד, הם יגיעו למקום אחר. ייתכן שיהיה מדובר פשוט בהעתקת הבעיה למקום אחר".
יהודה פואה, פעיל: "על פי נציבות הפליטים של האו"ם ישנם היום (7/2009) בישראל כ17,000 מסתננים. על פי מצגת שהציג יעקוב גנות בוועדת הכנסת ישנם 24 אלף מסתננים בארץ. פחות מ10% מהמסתננים מגיעים מדרפור. מאז שהמסתננים הגיעו לארץ הם הספיקו לעלות לכותרות בזכות עשרות אירועים פלילים בהם השתתפו. הם משתכרים ברחובות משתוללים ותוקפים שוטרים. המסתננים מסודן פתחו שתי כנסיות כאשר אחת מהם עומדת בצמוד לבית הכנסת האשכנזי המרכזי. כנסייה שנייה נפתחה במרכז שכונת נעורים".
מקסים אוקנין (בהמשך מ"מ וסגן ראש העיר בראשותה של טלי פלוסקוב): "אין פה מלחמה בדרפורים או בפליטים אלא דרישה חד משמעית מממשלת ישראל לקבל החלטה בנושא הפליטים".. "יש כאן פגיעה קשה בתמהיל של התושבים". "ערד לא עיר מקלט של מדינת ישראל אלא צריכה להיות עם מאזן תושבים נכון ואג'נדה" אמר מתי רוז והוסיף: "שתושבים יבינו שצריכים את התמיכה והעזרה ויצטרפו להחזרת העיר למקום סביר, לכיוון טוב יותר".
במשך כל התקופה ההיא הופיעו כתבות בעיתונות הארצית ובערוצי הטלוויזיה בנושא הסודנים. חלק מהכתבות הציגו את תושבי ערד, בעקבות דרישתם, כגזענים וחלק גילו, סוף סוף, הבנה למצב הדורש פתרון מן השורש. ב- 30/7/2009 בוטל נוהל גדרה-חדרה ע"י שר הפנים אלי ישי והופנו דרישות לממשלה לקבוע מדיניות בנושא המסתננים/פליטים. רק בסוף דצמבר 2012 הסתיימה בניית הגדר על גבול ישראל-מצרים, מכרם שלום ועד הרי אילת. אורכה 227 ק"מ היא כוללת אמצעים משוכללים ועלות הפרויקט היתה 1.4 מיליארד שקל.
בעוד שבשנת 2011 חדרו לארץ 16 אלף בני אדם מאפריקה, בסוף 2012 עם סיום הגדר דווח שרק 36 מסתננים חצו את הגבול. עם זאת ההערכה ב-2012 הייתה שבארץ כבר כ-35 אלף מסתננים מאריתראה ומסודן. דרום סודאן הכריזה על עצמאותה ב-9 ביולי 2011 ראש הממשלה נתניהו הנחה אז להאיץ את הרחקת אזרחי דרום סודן, חוף השנהב, גאנה ואתיופיה, איתן יש לישראל יחסים דיפלומטיים והחוק הבינלאומי מאפשר את החזרתם. בחודשים יוני-יולי 2012 עזבו את ערד מרצון במהלך פרויקט השבת הפליטים, תוך ציודם ע"י המדינה ב 1000 $ , סה"כ כ-285 פליטים מסודאן בארבעה מחזורים (לפי דיווח העירייה). ההערכה הייתה שנמצאו בערד כ- 600 סודאנים רובם עבדו וכ-102 ילדיהם שולבו בגנים, בתי הספר והתיכון של העיר (לפי נתונים משנת תשע"א 2011/12) הסכם שלום הושג בין מנהיג דרום סודאן והמורדים ב-10.05.2014 וכיום עירית ערד מדווחת רק על 60 תושבים סודנים ו-9 תלמידים במערכת החינוך של העיר!
ראש עיריית ערד עו"ד ניסן בן חמו: "היום בבוקר שוחררו בהתאם להחלטת בג"ץ מאות מסתננים ממתקן הכליאה חולות, בהמשך ישוחררו מסתננים נוספים. החלטת שר הפנים למנוע את כניסתם לתל אביב ואילת מעלה את הסבירות כי אותם מסתננים ינתבו עצמם לערי הדרום. חשוב להבהיר כי לא אורגנו הסעות מסודרות למשוחררים כך שמצב בו אוטובוסים עמוסים במסתננים המגיעים למקום אחד אינו אפשרי. אתמול פגשתי בשר הפנים והבעתי בפניו את מורת רוחי מהחלטתו להעדיף עיר אחת על משניה, הבהרתי לשר באופן נחרץ כי אני לא אאפשר למסתננים להגיע לערד, החל מהבוקר הנחתי את צוותי הפיקוח העירוני והשיטור העירוני לתגבר כוחותיהם בכניסות לעיר, בתחנה המרכזית וברחבי העיר. אני מבקש מכולם, שמרו על ערנות, דווחו על מקרים חריגים אך הניחו לנו לטפל בנושא. כרגע אין בידנו מידע קונקרטי על צפי הגעתם לערד אך אנו ערוכים לכל תרחיש אפשרי. במידה ונאלץ להגביר את מאבקנו בנושא לא אהסס לקרוא לכל התושבים אל הדגל ולהיאבק ביחד על שלומה של העיר."
אחרית דבר או ראשיתו של משהו חדש?
מאז תחילת התופעה ב-2007 של גניבת הגבול עם מצרים ממשלות ישראל העלימו עין, הזניחו שנים את בניית הגדר בגבול מצריים ולא קבעו מדיניות ברורה עד היום בנוגע לתושבי אפריקה הנקראים בשמות שונים: פליטים, מסתננים, מחפשי עבודה, מבקשי מקלט, החוצים את גבול ישראל-מצרים. אמנם הגדר הוקמה בסופו של דבר וגם הוקמה יחידת ' עוז' לאכיפת חוקי ההגירה אך הרישום והחקירה של עשרות אלפי הפליטים/מסתננים ששוהים בארץ, נעשית בעצלתיים ואין באמת מעקב על הנעשה בשטח וגם לא אכיפה.
המצב הולך ונעשה סבוך יותר ויותר בגלל התארגנויות של ארגוני זכויות אזרח למען הפליטים, דור חדש שנולד בישראל ובעיית איחוד משפחות. הפליטים/מסתננים גם הם למדו את המגיע להם לפי חוק ואל אלו ארגונים כדאי להם לחבור ועל אילו נימים כדאי להם לפרוט בתקשורת כדי שאזרחים שונים יתמכו בהם. מבחינה מוסרית וגם פרקטית גירושם הופך קשה יותר ויותר ולכמעט בלתי אפשרי.
מתקן הכליאה הפתוח 'חולות' הוקם בדצמבר 2013. בעקבות פנייה של ארגוני זכויות אדם נערכה חקיקת בזק של תיקון מס'4 לחוק מניעת הסתננות. נקבע שמבקשי מקלט המגיעים מגבול מצרים יכלאו בכלא סהרונים לתקופה מינימלית של שנה ואח"כ יועברו לכלא הפתוח- 'חולות'. הכלא נמצא מעבר לכביש בו נמצא גם כלא 'סהרונים' ונמצאים בו כ-1,522 מבקשי מקלט, שוהים בלתי חוקיים. עלותו הייתה כחצי מיליארד ₪ בנוסף לעלויות תפעול שוטף.
עובדה זו לא מונעת מעשרות אלפי פליטים/מסתננים (יש המדברים על כ-70,000) לשהות בדרום תל אביב. נראה שהקערה התהפכה על פיה והבעיות איתן התמודדו ערי הפריפריה עברו לעיר הגדולה. לצד מחזות קורעי לב על חיי הדוחק של הפליטים יש גם מחזות מקוממים של השתלטותם על השכונות והטלת אימה ופשע. ועד השכונות בדרום תל אביב פועל רבות להעלאת המודעות למצב הבלתי נסבל לשני הצדדים אך נראה שמצב אי הוודאות, אי הגדרת מצבם החוקי בישראל, אי החלת החוק עליהם, הביא ליצירת עולם דמדומים על כל היבטיו הבלתי נסבלים.
לאור הדיווחים המדאיגים, ההולכים וגוברים, על גלי הגירה בלתי חוקית מאפריקה לאירופה ובנוסף, בשנים האחרונות, גם מסוריה ועיראק ועליית המתח הדמוגרפי והפוליטי בארצות אירופה נוכח מיליוני מהגרים בלתי חוקיים (!) שאוחזים במעמד של פליטים, נראה שהחברה והתרבות המערבית מתקרבות לצומת הרה אסון. מדינת ישראל הקטנה שהוגדרה כמדינת היהודים ועומדת מול סכנות קיומיות חדשות לבקרים לא תוכל לסבול גם איום דמוגרפי מבפנים. ממשלת ישראל צריכה להפסיק לשבת על הגדר ולהגדיר חוקים ברורים ומערכות טיפול ואכיפה יעילות כדי לטפל בתופעת המהגרים הבלתי חוקיים לפני שזו תקום עלינו.
