ערד 2033: פנינת התיירות של ישראל
מרחבי הנגב הם אלו שיוכלו בטווח הארוך למשוך תיירים רבים שיבקשו להכיר בארץ מערבית אטרקציות טבעיות חדשות שלא מוכרות להם ממקום מגוריהם. לעיר ערד יש את כל הנתונים הטבעיים להפוך בהדרגה לפנינת תיירות שתמשוך אליה תיירים רבים שמבקשים להתחבר למדבר באופן בלתי אמצעי. להפוך אותה לאחד המרכזים הגדולים ביותר של התיירות הנכנסת לישראל, ובנסיבות מסוימות אף הגדול שבהם. הישועה לא תגיע בהכרח ממשרד התיירות, על הרמה האזורית ו/או המקומית להרים את הכפפה.
מאת: שקד ברקת, דוקטורנט בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים החוקר את הקשר שבין תיירות ופוליטיקה בישראל.
במיוחד לאתר 31 מזרח.
במהלך הכתבה הנוכחית אבקש להראות כי לערד יש את הפוטנציאל להפוך למרכז עיקרי של התיירות הנכנסת לישראל בתוך כמה עשורים.
התיירות העולמית נחשבת לתעשיית היצוא המובילה בעולם במונחים של צמיחה כלכלית והעסקת עובדים, והיא צפויה על פי התחזיות להמשיך ולגדול בצורה ניכרת במהלך העשורים הבאים. משנת 1950 ועד 2012 מספר המבקרים צמח באופן כמעט ליניארי מ-25.3 מיליון למיליארד ו-35 מיליון, וארגון התיירות העולמי צופה כי במהלך העשור הקרוב התעשייה צפויה להמשיך ולגדול בממדים מדהימים ויוצאי דופן של קרוב ל-50%!. מדינות רבות ברחבי העולם הבינו את הפוטנציאל הכלכלי והחברתי האדיר שקיים בתיירות, ועשו בה שימוש במהלך העשורים האחרונים להפרחת מרחבי פריפריה תוך כדי דגש על ביזור סמכויות נרחב לרמה האזורית ו/או המקומית.
ישראל רחוקה מאוד ממיצוי הפוטנציאל התיירותי שלה והיא זוכה לקבל 3.5 מיליון תיירים לכל היותר בשנה, כאשר התחזיות במחקרים שונים מדברים על פוטנציאל של בין 11 ל-18 מיליון תיירים בשנה. לאור העובדה שכל מיליון תיירים פירושם בערך מיליארד דולר הכנסות ויצירת 40,000 מקומות עבודה באופן ישיר וכמות דומה באופן עקיף, ההשלכות של מיצוי הפוטנציאל על עתידה של המדינה הן מרחיקות לכת בראייה של כמה עשורים קדימה. במיוחד לאור העובדה שגידול בתיירות העולמית פירושו גם גידול בממדי הפוטנציאל של התיירות הנכנסת לישראל.
במהלך 20 החודשים האחרונים הייתה לי את הזכות לקיים 61 טיולים ברחבי הארץ (בעיקר בנגב) במסגרת של קבוצת מטיילים מטיבי לכת שהקמתי וארגנתי את פעילותה. ככל שחלף הזמן גיליתי באופן נרחב יותר את ממדי הפוטנציאל האדיר שיש בהרים, בנופים ובנחלים של מדינת ישראל למשיכת מבקרים מחו"ל. בניגוד לטבע של הצפון והמרכז שמוכר בדרך כלל לתיירים ממדינותיהם השונות, מרחבי הנגב הם אלו שלעניות דעתי יוכלו בטווח הארוך למשוך תיירים רבים שיבקשו להכיר בארץ מערבית אטרקציות טבעיות חדשות שלא מוכרות להם ממקום מגוריהם.
לעיר ערד יש את כל הנתונים הטבעיים להפוך בהדרגה לפנינת תיירות שתמשוך אליה תיירים רבים שמבקשים להתחבר למדבר באופן בלתי אמצעי. היא קרובה מאוד למסלולים היפים של המכתשים ושל מדבר יהודה, וניתן להשתמש בה כבסיס יציאה להיכרות מעמיקה עם עוצמתו וייחודו של הנגב הישראלי. במקום האפרוריות המלווה אותה כיום, ערד יכולה להתמלא בחלוף הזמן בצעירים ומבוגרים רבים משבדיה, דנמרק, רוסיה, צרפת, אנגליה, אוקראינה, גרמניה, יפן, ארה"ב, וכולי, שיקנו שמחת חיים למקום ויהפכו אותו שוב למרחב שאנשים נהנים להגיע אליו.
בחלוף הזמן, כאשר תיווצר לעיר תדמית תיירותית המלווה במחירים זולים יחסית, ניתן יהיה לנצל את יתרונותיה האחרים (קירבה לים המלח, ארכיאולוגיה, היסטוריה ותרבות דתית, אוויר נפלא וכולי), ולהפוך אותה לאחד המרכזים הגדולים ביותר של התיירות הנכנסת לישראל, ובנסיבות מסוימות אף הגדול שבהם. כמו כן, היא לא רחוקה מירושלים, שם מצוי עיקר הפוטנציאל התיירותי של ישראל, וניתן לשלב את הביקור באטרקציות שלה עם ביקור קצר בירושלים. מרחק הנסיעה מערד לירושלים הוא משחק ילדים בסיכומו של דבר במונחים עולמיים, ובמהלך השנים האחרונות הגיעו מאות אלפי תיירים מטאבה ושארם א-שיח לביקור של יום בירושלים!.
לאור העובדה שמחקרים מראים שעיקר הפוטנציאל התיירותי של ישראל מצוי בהיסטוריה ובתרבות הדתית שלה, היבט נוסף שניתן לחשוב עליו בטווח הארוך הוא ניצול הנוף הטבעי במרחבי ערד להקמת אטרקציות תנ"כיות רבות (כגון פארק שבטי ישראל, פארק האבות, לונה פרק תנ"כי, פארק תרבויות עולמי ברוח מגדל בבל, פארק חגי ישראל, ועוד). חישבו למשל על יצירת מסלול בן שבוע במדבר בדרגות קושי שונות שמאפשר למבקרים להלך כמה ימים בנוף בראשית עם אטרקציות תנ"כיות, עדרי גמלים, כבשים ועיזים, ולינת שטח איכותית שמאפשרת חיבור בלתי אמצעי לתקופת התנ"ך. בסיכומו של דבר, התיירים מבקשים להגיע לישראל בכדי להתחבר לעבר המפואר שלה, ולאו דווקא למודרניות של תל אביב המוכרת להם היטב ממקום מגוריהם.
הישועה לא תגיע בהכרח ממשרד התיירות שמאז הקמתו עוסק בעיקר במיצוי הפוטנציאל התיירותי באזור הליבה, ומשווק בעיקר את האטרקציות העיקריות המצויות בו. המדיניות הזו נובעת לא רק מרצון האישים הפוליטיים להשיג הישגים קצרי טווח, אלא גם מפעולות מתמשכות של קבוצות אינטרס כלכליות בעלות כוח פוליטי רב, שמעוניינות בפיתוח תיירותי במרכז הארץ, שם ניתן לגרוף רווחים גבוהים ומהירים. כפי שקורה בעולם במקרים כאלה, בכדי שניתן יהיה למצות באופן מלא יותר את הפוטנציאל התיירותי בנגב בכלל ובערד בפרט, על הרמה האזורית ו/או המקומית להרים את הכפפה ולנסות ולגייס משקיעים במסגרת של שותפויות ציבוריות-פרטיות השואפות להביא תיירים רבים על ידי יצירת מקומות אירוח זולים יחסית, ביקור איכותי, ושיווק מפה לאוזן.
החזון שפורט לעיל הוא קשה מאוד ליישום. הוא רצוף בעיות ומכשולים שונים שמלווים את האזור מאז הקמתה של המדינה, אך הוא בהחלט אפשרי. אמונה חזקה, עבודה קשה, וקבלת פנים לבבית, יוכלו להפוך בהדרגה את ערד למרכז עיקרי לתיירות הנכנסת לישראל, ובעקבות זאת לשפר את תדמיתה ואת מידת האטרקטיביות שלה מן הקצה אל הקצה.
הכותב הוא דוקטורנט בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים החוקר את הקשר שבין תיירות ופוליטיקה בישראל.
[email protected]