רבות דובר על כך שיש להגדיל את מספר התושבים בעיר בכדי להזרים דם חדש, לעורר את הפעילות המסחרית והדינאמיקה החברתית. 'המסה הקריטית' קראו לזה. אותה כמות תושבים מינימאלית הנחוצה ליצירת תגובת שרשרת שתניע את המערכות העירוניות לפעולה.
החודש יצא לי להפגש עם קבוצת סטודנטים בשנת הלמודים הרביעית שלהם בבית הספר לאדריכלות (ע"ש עזריאלי) מהפקולטה לאומנויות של אוניברסיטת תל-אביב שביחד עם המנחה שלהם, פרופסור אדריכל הלל שוקן, לקחו את ערד כפרויקט לימודי שלהם. הם החליטו לבדוק כיצד אפשר לעזור לעיר להיות, להראות ולהתנהל כעיר אמיתית.

כתבה וצילמה: ענת רסקין

ב-1995 הוכרזה ערד בחגיגיות רבה כעיר בישראל. ראשיתה בשנות השישים אז הוחל בתכנון חבל ערד, שבמרכזו העיר ערד. מיקומה של ערד נקבע במטרה לאכלס את השטח הריק בצפון-מזרח הנגב. בשנת 1962 הגיעו אל ערד המתיישבים הראשונים. נכון להיום, נתוני האוכלוסייה, לפי הלמ"ס לסוף יוני 2010 , בערד 23,500 תושבים.

ערד אומנם הפכה לעיר אך אינה מתנהגת כמו עיר אלא כמו עיירת מדבר ישנונית, תיירים ומטיילים חולפים על פניה ותושבים חדשים לא ממהרים להגיע. מצד אחד אבדה ערד את אופייה האינטימי שאפיין אותה לטובה, כפי שמרבים להאנח ותיקי העיר ומצד שני אין היא מספיק גדולה בכדי להתנהל כעיר דינמית.

בחדר התצוגה ישבו 12 אדריכלי העתיד, צעירים טרוטי עיניים אחרי לילה לבן בו הם אימצו את מוחם הקודח בתכנון תוכניות שישנו את עתיד העיר ערד. אחרי 'ליל תיקון' ערד שסיכם את עבודתם במהלך הסמסטר, הוצגו המצגות. חיכיתי למפגש בכיליון עיניים, מתרגשת מן האפשרות שהנה סוף סוף אמצא את התשובה לשאלה שמעסיקה את טובי האנשים בעיר למעלה מעשור.

מפת ערד google maps

מה בין ערד לברזיליה
אדריכל שוקן פועל כאדריכל עצמאי מזה 32 שנה, 16 שנה הוא מלמד בביה"ס לאדריכלות של אוניברסיטת תל-אביב שאף עמד בראשו עד לפני שנתיים. הוא מאמין כי תכנון אדריכלי יכול להשפיע על סדרים חברתיים: "המאה 20 שכחה למה ואיך בונים ערים. מדינת ישראל, שכמעט כל הבנייה שלה נבנתה במאה ה-20, סובלת מאז הקמתה מסביבה עירונית-ישראלית לא מוצלחת".

שוקן גם מאמין שמי שתכנן את ערד הושפע מתכנון עיר הבירה של ברזיל – ברזיליה, שהוקמה ב-1962 ואף היא הייתה עיר מתוכננת. "הדבר האחרון בתחום האדריכלות דאז".

את תכנון העיר ברזיליה ביצע האדריכל לוסיו קוסטה ביחד עם האדריכל לאוסקר נימאייר. תכנון העיר היה דוגמה לתכנון עירוני מודרניסטי שניסה ליצור סוג חדש של עירוניות. וגרר מחלוקות רבות, הנמשכות עד היום, מתי בדיוק ואם בכלל נכשל הסגנון המודרניסטי באדריכלות.

התכנון פרס את העיר על שטח עצום בגודלו וכלל מערכת כבישים מתקדמת מאוד. עיקר הטענות כנגד התכנון הוא שהעיר בנויה למעשה עבור מכוניות ולא עבור הולכי רגל, אשר עבורם התנועה בעיר קשה מאוד.

גם ערד מתפרשת על שטח נרחב בגודלו וגם בה הושם דגש על מערכות התחבורה, זאת על ידי הפרדה מוחלטת בין תנועת הולכי הרגל המתבצעת בתוך שכונות המגורים עצמן בעוד תנועת כלי הרכב מתבצעת בכבישים רחבים, חיצוניים לשכונות המגורים.

"הדגש היה על המצאת המאה – המכונית. והאידיאל – מכונית לכל פועל. לכן נבנו כבישים רחבים ונעשתה ההפרדה בין אזורים המיועדים למכוניות ואזורים להולכי רגל" מסביר אדר' שוקן. היום,לדבריו, בברזיליה כמו בערד, תושבים בורחים מן העיר למרות התכנון הרב שהושקע בה.

מי צריך שדרות שאנז אליזה בערד?
ערד היוותה מעבדת ניסויים מתוכננת להתיישבות עירונית במדבר. הכוונה הייתה שתשמש מרכז לחבל התיישבותי חדש, הוא חבל ערד. לראש צוות התכנון מונה האדר' אלכסנדר שר ואחריו אדר' יונה פיטלסון אשר יצר עיר המתייחסת באופן מלא למרחב שסביבה. בייגה שוחט בקר את הסטודנטים בסטודיו התכנון וספר להם על אווירת המקום, תכנית המתאר והשיקולים שליוו אותה.

ברחבי ערד נעשו מספר פרויקטים ארכיטקטוניים אשר היוו מעין ניסויים במערכות מגורים. רחוב חן ורחוב שמעון יועדו להולכי רגל בעוד רחובות בן-יאיר והקנאים יועדו למכוניות. את הרובע של שכונת אבישור מקיף כעין כביש טבעתי, שמפריד בין תנועת כלי הרכב לתנועת הולכי הרגל. הכבישים רחבים מאד, בני 4 מסלולים בנוסף למסלולי חנייה ובין הבניינים מגרשי חנייה גדולי ממדים.

תפיסה אחרת הביאה לבינוי המורכב מחצרות סגורות במחשבה שהן יגנו מפני רוחות המדבר החזקות, ויוצרו הצללה לחצר. (את תכנון הנוף ביצע אדריכל הנוף צבי דקל, עבודה שעליה זכה בפרס קרוון בשנת 1973). אך התוצאה – בתים עם הגב לרחוב הציבורי. בעקבות ההפרדות הללו אנשים לא נמצאים ברחוב – במרחב הציבורי ולא נוצר הקשר החשוב כל-כך לאינטראקציה חברתית-עסקית.

"היום אפשר בעזרת google earth ללמוד על מקום עוד לפני שמכירים אותו" אומר אדר' הלל שוקן. רק אחרי כמה שבועות הגיעו לסיור בעיר. "כבר ממבט העל שאפשר גוגל רואים שהצפיפות בעיר נמוכה, המרחקים גדולים ויש הרבה שטח פתוח ריק". הסטודנטים מספרים כי הרושם הראשוני שלהם מהביקור בערד היה של: "הרבה ירק, תכנון שהשקיעו בו מחשבה עם פוטנציאל לא מנוצל ובעיקר עיר שהיא ריקה". או לפחות זו הייתה התחושה שלהם כיוון שלא ראו אנשים ברחובות ואפילו לא במרכז העיר. "מי צריך רחובות כאלו רחבים שיוצרים הרגשת ריקנות?"

"העיר צריכה לאפשר לאנשים לממש את הפוטנציאל שקיים בהם. היא צריכה לשמש מאגר של קשרים בין בני אדם" אדריכל שוקן מוסיף ומגדיר: "עיר זה מקום מחיה של בני אדם שמאפשר להם, בו זמנית, לקיים מערכת יחסים עם אחרים ברמה מגוונת של אינטימיות תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת".

בהשפעת התפיסה הזו הציגו הסטודנטים את הצעותיהם לשינויים בערד.

איילת ונעמה שואפות לשנות את היחס בין אדם ומרחב בעיר וליצור את אותה הצפיפות הרצויה לאינטראקציה היוצרת הזדמנויות. אחת הבעיות בערד לדעתן הן שכונות הווילות הנקראות בשפתן 'בלון על חוט' בהיותן שכונות סגורות, מבודדות עם כביש אחד לכניסה/יציאה המרוחקות ממרכז העיר. "העיר צומחת מן המרכז ולכן אנו מתרכזות בחיזוק מרכז העיר והשכונות סביבו לשם יצירת הצפיפות הרצויה".

את העיבוי בבניה במרכז וסביבותיו הן משיגות ע"י הוספת בנייני קומות בשטחים הפתוחים תוך שילובם עם בניה נמוכה למי שרוצה לגור בבית פרטי קרוב למרכז העיר. מה שיבטל את מגרשי החנייה הגדולים בין הבניינים או הגינות הפרטיות הענקיות שלהן שיוצרים יחס לא טבעי בין שטח פרטי לציבורי.

יש ליצור רשת רחובות שתקשר בין הבניינים ובמקום בתים עם הגב לרחוב – יותר בתים עם כניסה מצד הרחוב כך שאנשים יצטרכו להסתובב ברחוב ולהראות במקום להעלם בחצרות סגורות. לדעתן יש גם לאפשר להפוך את קומות הקרקע לאורך רחוב בן יאיר לקומות מסחר. הרעיון מאחורי הצעתן הוא שעיבוי האוכלוסייה במרכז העיר יגרום ליותר קשרים בין אנשים ויוביל ליצירת יותר הזדמנויות עסקיות.

מרכז העיר – הרבוע העגול
גם יעל ורותם מנסות לעשות את השינוי במרכז העיר. כיוון שמרכז העיר כבר מתפקד כמקום עירוני יש לקבץ אליו יותר אנשים וזאת הן מציעות לעשות ע"י שילוב מכללה במרכז המסחרי ומגורי סטודנטים בסביבתו הקרובה, העברת הספרייה העירונית לבניין מורחב מעל קולנוע 'אורון' וקישור המרכז המסחרי למדרחוב ולרחובות להולכי רגל: רח' שמעון ורח' חן. באופן כזה תהיה יותר תנועה של הולכי רגל ורוכבי אופניים במקום שיכניסו דינאמיקה ויעוררו אותו לחיים.

להביא לעיר בהפוכה
חן ונמרוד רוצים להיות מעשיים. הם מבינים שלהביא תושבים חדשים לעיר זה קשה וייקח זמן אי לכך הם רוצים להציע פתרון לכאן ועכשיו. מבדיקתם את שטח מרכז העיר מצאו כי השטח הציבורי מהווה כ-70% והצפיפות עומדת על 6.4 משפחות לדונם ציבורי (להשוואה: בבדיקה של אותו מרחב באזור הרחוב המרכזי, אחוזה, ברעננה מצאו כי השטח הציבורי מהווה 48% והצפיפות עומדת על 10.7 משפחות לדונם ציבורי) "אם יש מעט אנשים על שטח ציבורי גדול יש להקטין את השטח הציבורי במקום להביא יותר אנשים לערד" הם מסבירים. מה שאומר הצרת הרחובות הראשיים לכביש דו-מסלולי עם מסלולי חנייה ויצירת רשת רחובות פנימיים. "זה יהפוך את החיים ליותר אינטנסיביים ומלאי חיים והעיר לא תראה ריקה".

יש לציין כי הצעה להצרת הכבישים הראשיים של ערד ויצירת מסלול עירוני לאופניים במקום אחד מנתיבי הנסיעה כבר הוצעה לעירייה לבצוע.

אזור תעשייה? לאו דווקא
אחד השינויים הגדולים בתפיסת התכנון האורבאני היא להפטר ממה שלימדו אותנו כי יש להפריד בין אזור המגורים של העיר לאזור התעשייה שלה. "זו תפיסה נכונה כאשר מדובר באזור תעשייה כבדה" אומר אדר' שוקן "אבל אם מדובר בעסקים קטנים ומפעלים נקיים למה לא לשלב בנייני מגורים בתוך אזור התעשייה ולשלב את שני חלקי העיר ליחידה אחת?"

זו גם התוכנית של יעל וחן שרוצות לחבר בין רחוב חברון ורחוב התעשייה הממשיך אותו באזור התעשייה. בצורה כזו הן גם גורמות לכביש 31, הכביש הארצי, להכנס לתוך העיר ולתרום את תרומתו לדינאמיקה העירונית.

להכניס את כביש 31 לעיר
אדר' שוקן מודה שהוא הכיר את ערד דרך הכביש החולף על פניה ותחנת הדלק וכי שמע שזו עיר מתוכננת. "מאחר שאני לא מכיר את העיר ואין לי דעות קדומות על ערד החלטתי שנלמד, אני והסטודנטים, את העיר ביחד". "כביש 31 היה צריך להיות הכביש הראשי של ערד כאשר העיר משתרעת משני צידיו. כך תוכל ערד להנות מהיתרונות שיביא בצורה של אנשים נוספים לעיר, פעילות, מסחר וכו' ".

קסניה וג'ני מציעות לעבות במגורים לתושבים את השטחים הפתוחים לצידי כביש 31 באמצעות בנייה למגורים הפונה לכביש כשקומת הקרקע מיועדת לחנויות מסחר. כך הן מבקשות לצופף את הבינוי סביב הרחוב המרכזי. החניה והמסחר צריכים לדעתן להיות לאורך הכביש ולא כפי שהם מתוכננים בפרויקטים של 'מרכז צים' או 'ישפרו' שהם מרכזים סגורים עם מגרשי חניה המרחיקים את האנשים מכביש 31 ותושבי העיר.

הלל ושירן מתרכזות דווקא בכיכרות הכניסה לעיר ורוצות להפוך את צומת ערד לשער העיר ע"י חיבור שתי הכיכרות לכיכר אחת גדולה ממנה תצא רשת דרכים לעיר ולאזור התעשייה. גם הן בעד קישור אזור התעשייה ותחנות הדלק לעיר, פתוח השוק הזעיר ועיבוי השטחים הפתוחים והשוממים המפוזרים באזור התעשייה בכדי לתת הרגשה של פעילות לאזור. פתרון כזה יכול להועיל גם לרובע האומנים שיהיה נגיש יותר לאנשים ממה שהוא כעת.

מימוש תוכניות?
האם יש סיכוי שנזכה לראות לפחות חלק מן התוכניות מיושמות בשטח? קשה לדעת. מעבר לחינוך הסטודנטים לארכיטקטורה אדריכל שוקן הוא גם מהמייסדים ומחברי הוועד המנהל של עמותת 'מרחב' המאגדת אנשים מתחומי מקצוע שונים המאמינים ביצירת סביבה עירונית משגשגת אשר הינה: "מרובת שימושים המאפשרת נגישות נוחה לכל אדם לצורכי היום-יום ללא שימוש ברכב. מתבססת על מערכת תחבורה ציבורית ומעודדת הליכה ברגל ושימוש באופניים. מנצלת ביעילות באופן מתמשך מבנים וקרקע. מתוכננת מתוך כבוד לקהילה, לתרבות, לאקלים ולנוף מקומי".
העמותה פועלת לשינוי התפיסה התכנונית של ערים ולחינוך מחדש של ארכיטקטים.

"פיזור אוכלוסיות על שטחים גדולים מוביל לבזבוז משאבים גדול ולא מאפשר ניהול עירוני יעיל ואפקטיבי. חוסר יעילות מוביל להזנחה מוניציפאלית, איכות חיים נמוכה לתושבים וכשלון עירוני המניע את החזקים לעזוב. החזקים שעוזבים יוצרים דרישה גבוהה לבניית "ישובים חדשים" או "שכונות חדשות" שיתנו כביכול "איכות חיים טובה". דרישה זו בונה שוק כלכלי גדול וחזק של יזמים הרוצים לבנות ישובים ושכונות חדשות".

כמו כן מקיימת העמותה סדנאות לראשי ערים בישראל, בה השתתפה גם טלי פלוסקוב ראש העיר של ערד עליה אמר שוקן כי היא "אשה אינטליגנטית עם רצון ללמוד". זו תוכנית לימודים בהשראת MICD – Mayors’ Institute on City Design – תכנית מקבילה המופעלת בארה"ב, לאחר שזיהו את ראש העיר כנקודת המפתח לתכנון עירוני איכותי. "בשנת 2005 אושרה תוכנית ארצית, תמ"א 35 , אשר גיבשה מדיניות פורמאלית חדשה ושונה: חיזוק הערים הקיימות ושימור הקרקעות הפתוחים והחקלאים במדינה".

פרופ' אדר' שוקן אומר שזו מלחמה ומאבק קשה לשינוי תפיסה. "זהו מאמץ סיזיפי אבל השינוי תופס תאוצה והוא יקרה. המאמץ כדאי".

בעוד חודש יערכו הסטודנטים הצגה סופית של העבודות מלווה בדגמים שבנו. נוכל לעלות מעיר המדבר לעיר הגדולה תל אביב ללמוד איך להיות – עיר ללא הפסקה.