(צילום-ענת רסקין)
טלי פלוסקוב: "חברי כנסת שאנחנו בחרנו צריכים לעשות למעננו ולא נגדנו! " , "אלו מחירים בלתי נסבלים".
מאיר כהן: "עלייה של 116% במחירי המים בשנה האחרונה – אין לזה תקדים". "אחרי סוכות נפגין מול משרדי רשות המים בתל-אביב ושבועיים לאחר מכן לפני הכנסת והממשלה בירושלים עד שיוזלו מחירי המים".
בעקבות העלאת מחירי המים יצאו תושבי דימונה וערד וראשי הערים מאיר כהן וטלי פלוסקוב להפגנה שנערכה היום, יום שלישי ה- 14/9/10 בשעות אחה"צ בצומת המייסדים, בכניסה הצפונית של העיר דימונה על הכביש דימונה-אילת.
מאת: ענת רסקין
WS218670הפגנה בדימונה נגד העלאת מחירי המים.mp3
מאיר כהן ספר שניסה לגייס חברי כנסת שיגיעו להפגנה אבל לא נענה. הוא קרא לראש עירית באר שבע רוביק דנילוביץ' ולכל ראשי הערים בנגב להצטרף למחאה. "אחרי סוכות נפגין מול משרדי רשות המים בתל-אביב ושבועיים לאחר מכן לפני הכנסת והממשלה בירושלים עד שיוזלו מחירי המים". "הייתה עלייה של 116% במחירי המים בשנה האחרונה – אין לזה תקדים! ובנוסף לזה במרץ יחילו את מס הבצורת".
טלי פלוסקוב אמרה: "אלו מחירים בלתי נסבלים הן לתושב והן לרשות. אני צריכה להחליט איזו גינה ליבש קודם". לדעתה המדינה צריכה להחליט על מחירי המים וההחלטה להקים את התאגידים לקויה. לדבריה לתאגיד אין שקל והוא לא יכול לתת שרות לתושב. מה שגורם להרבה עוגמת נפש.
"כולם אומרים שמביאים את הנגב למרכז – אנחנו לא מרגישים את זה! יש לנו זכות להחליט מה קורה במדינה ובנגב שלנו. אנחנו לא יכולים לשתוק. חברי כנסת שאנחנו בחרנו צריכים לעשות למעננו ולא נגדנו!" עוד הוסיפה פלוסקוב: "ביחד אנחנו כוח ונלחם עד לקבלת החלטה אחרת".
מפגינים קראו לא לשלם את החשבונות ולעצור את הוראות הקבע לתאגיד המים. אחרים נשאו כרזות האומרות: "ביבי נתניהו הקפאת לנו את המים" , "מחיר המים מייבש לנו את הנגב", הנכים והגימלאים התלוננו כי אינם יכולים לשלם סכומים כה גבוהים מתוך קצבת הנכות או הזקנה שלהם. הייתה מי שהתעקשה כי "זו נוכלות. גנבו אותנו".
משרד הפנים היה זה שדחף לחקיקת "חוק תאגידי המים והביוב -2001", הקים את מנהל המים ברשויות המקומיות ויחד עם הרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב, הוחלט על הפרדת משק המים ברשויות המקומיות משאר הפעילויות של הרשויות המקומיות.
אלא שמאז מרץ 2010 שתאגיד המים מעיינות הדרום בע"מ – תאגיד מים וביוב איזורי של דימונה, ירוחם, ערד ומצפה רמון האחראי על רשת המים העירונית במקום הרשויות המקומיות – כול אחד מאיתנו נדהם לראות את הסכומים הגבוהים לתשלום עבור צריכת המים שקבלנו בחודשים האחרונים. זאת למרות שעדכנו את מספר הנפשות בבית ונקטנו אמצעים לחיסכון במים בעקבות הפרסום כי ישראל מתייבשת.
במקום התעריף הישן (מס' 1) בסך של 4.6 ₪ אנו משלמים כיום 8.1 ₪ למ"ק – עלייה של 75.7% במחיר !! (עבור תעריף מס' 2 שלמנו 8.4 ₪ וכיום אנו משלמים 11.9 ₪) . צריך לזכור שברגע שעברו לתאגיד יש גם תוספת של מע"מ, שזו העלאה שלא מדברים עליה.
כך קרה שרבים האנשים שאחזה בהם בהלה למראה סכומים של מאות ואף אלפי שקלים שהם צריכים לשלם עבור צריכת המים.
התאגיד חוזר ואומר "המחירים נקבעים ע"י מועצת הרשות הממלכתית למים וביוב. זה מחיר אחיד בכל הארץ" אך הטענה לא משנה לתושבים שלא יודעים כיצד יוכלו לשלם סכומים גבוהים כאלו בעבור מים.
ישנם אנשים שכבר לא מתלבטים אם להשקות את הגינה או בכמה מים להשקות אותה אלא חווים מצוקה קיומית שכן מים צריך בשביל להתקיים והקיום הזה עולה הרבה מאד כסף!
מים הם משאב מוגבל – קצת נתונים
רק חלק קטן של המים (כ2%- מכלל כמות המים ע"פ כדור הארץ) זמין לשימוש האדם. גידול האוכלוסיה, עליה ברמת החיים המביאה לגידול בצריכת המים, האצה בתהליכי הזיהום ע"י האדם, הביאו לפגיעה במקורות המים.
על מנת לשרוד צורך אדם, בשתייה ודרך רכיבי מזון, כ- 4 ליטר ביום, ובאזורים חמים, לפחות פי שניים.
הצריכה הממוצעת של מים באוכלוסיית מדינות העולם השלישי היא כ- 50 ליטר לנפש ליום. במדינה מתועשת כמו ארה"ב, בה המים משמשים להדחת אסלות, מכונות כביסה ומדיחי כלים, שטיפת מכוניות, גינון, בריכות שחייה וכו', יכולה הצריכה לעבור את הכמות של 450 ליטר לנפש ליום.
בישראל הצריכה הביתית הממוצעת היא 165 ליטר לנפש ליום. אולם הצריכה הביתית מהווה רק כ- 30% מכלל צריכת המים במדינה. רוב המים במדינה, כ- 60%, משמשים לחקלאות. % 60 מהמים הנצרכים על ידי אדם ביום מוצאים דרכם למערכות הביוב.
מתוך כלל צריכת המים הביתית הממוצעת מהווים: הפעלת מכלי הדחת בשירותים 35%, רחצה 35%, שתייה בישול והדחת כלים 20%, כביסה וניקיון 5%, וזאת ללא הברזים המטפטפים, גינון מהווה 5% בלבד מכלל צריכה זו.
בשנת 2040, עם אוכלוסיה חזויה של כ- 19 מיליון איש בשטח שממערב לירדן (כ- 11 מיליון בישראל וכ- 8 מיליון בגדה ובעזה) החיזוי שכבר בשנת 2010 לא יהיו, מערבית לנהר הירדן, מספיק מים ממקורות טבעיים כדי לספק את הדרישה. אם לא יינקטו צעדים מונעים במשק המים.
מפלס הכנרת היום, ה -14 בספטמבר 2010 עומד על: 213.58- מ' . המפלס ביחס לקו האדום התחתון: נמוך ב – 58 ס"מ , המפלס ביחס לקו השחור: גבוה ב – 141 ס"מ .
מה עושה המדינה?
ברשות המים אומרים מזה זמן רב כי ישראל נמצאת במשבר המים החמור בתולדותיה.
בינתיים המדינה מתפילה מים. בישראל 4 מפעלים מרכזיים להתפלת מי ים: באילת, באשקלון, בפלמחים ובחדרה. המדינה מתכננת להקים עד שנת 2012 מתקנים נוספים בשורק ובאשדוד, שיספקו יחד 300 מיליון מטר מעוקב מי שתייה בשנה – כמחצית מהצריכה הארצית הביתית בישראל. נכון ל 2010 מותפלים בישראל כ-265 מיליון מטר מעוקב בשנה.
עד שנת 2020 יותפלו בישראל 750 מיליון קוב מי ים, המהווים כמעט את כל הצריכה הביתית השנתית של מדינת ישראל. ועד שזה יקרה, אומרים ברשות המים, הדרך היחידה להבטיח שיהיו לנו מים היא להקטין את הצריכה.
ניר פפאי , מנהל אגף שימור טבע וסביבה בחברה להגנת הטבע אמר כבר לפני שנה בכנס שנערך בירושלים: "העדר חזון במשק המים מוביל למדיניות בלתי עקבית, המשתנה מעת לעת, לפי כיוון הרוח או לפי כוחות השחקנים השונים הקיימים באותה העת, ונדמה כי מדיניות "כיבוי השריפות" היא זו שמכתיבה את ההתנהלות בכל הנוגע למים שלנו. מחישובים שעשו אנשי החברה להגנת הטבע לפני מספר חודשים, נמצא כי אילו הייתה יוצאת לפועל תוכנית אב לאומית לחיסכון במים בשנת 2005, של נציבות המים דאז, כאשר היא הוצגה למשרדי הממשלה, הכנרת הייתה גבוהה היום ב-2.4 מטרים. אולם היעדר חזון ושיקולי תקציב דחקו את התוכנית בחזרה למגירות ומצב הכנרת ומשק המים כולו רק הלך והידרדר מאז, לשפל חסר תקדים".
ד"ר דוד שוורץ, קדימאי כתב במאי 2009 כי: "החוק אסר על הרשויות המקומיות לטפל במים והביוב שברשותן מפברואר 2008 והעביר את האחריות לכך לידי תאגיד נפרד. החוק מאפשר לשתף משקיעים פרטיים בבעלות על התאגיד וברווחים מהמים באמצעות התשלומים שנגבים מהתושבים"..
"משרד הפנים נקט בשורת סנקציות נגד הרשויות, הכוללות אי אישור תקציבים והפסקת אישורים ללקיחת מלוות. חוק תאגוד משק המים העירוני נחקק על רקע גירעון ענקי של 2 מיליארד שקל בהשקעה בתשתיות מים וביוב ברשויות המקומיות, שיעור גבוה של פחת מים (העומד על 60 מיליון מ"ק בשנה) ושיעורי גבייה ירודים".
בחוות דעת של מבקר המדינה בנושא מיום 16.11.09 כתב מיכה לינדנשטראוס, שופט (בדימ') מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור:
"הרפורמה במשק המים והעלאת תעריפי המים היא ביסודה שאלה של מדיניות. קביעת מדיניות היא בסמכות הרשות המבצעת וכאשר היא כרוכה בשינוי חקיקה או אישור של הכנסת, הרי שזה בסמכות הרשות המחוקקת. במיוחד הדברים אמורים כאשר מדובר בשינוי מדיניות לפיה כל עלות המים, ובכללה נשיאה בנטל פיגורי ההשקעה בתשתיות, יוטל בעיקר על כלל הצרכנים הביתיים".
"נראה, כי התעריף החדש אמור לממן, בין היתר, גם את נטל פיגורי ההשקעה בתשתיות במשך השנים, את המרכיבים שקודם לכן תוקצבו בנפרד על ידי משרד אוצר, ואף את חוסר היעילות שבהקמתם של תאגידי מים במספר העולה על הנדרש".
"בכך מוטלות כל העלויות הללו על כלל ציבור צרכני המים, בעיקר על הצרכנים הביתיים, במקום לתקצבן באמצעות תקציב המדינה, דבר שיאפשר גמישות בהטלת נטל העלות בצורה דיפרנציאלית ובהתחשב באוכלוסיות מעוטות יכולת וחלשות בחברה".
"מן הראוי, שהחלטות בדבר העלאת תעריפי המים תתקבלנה לאחר שווידאו, כי נעשתה בדיקה יסודית של הנתונים ומרכיבי התעריף, לאחר גיבוש תכנית אב ולוחות זמנים לסגירת פערי העבר. יתר על כן, בהיות המים מוצר קיומי לכל תושב במדינה, העלאה בשיעור ניכר של תעריפי המים עלולה לפגוע בצורה קשה באוכלוסיות מעוטות יכולת וחלשות בחברה".
"חלק מהמחוייבות הבסיסית של המדינה לאזרחיה הוא חובתה לספק לכל אזרח כמות נדרשת של מים במחיר השווה לכל נפש. נוכח כל האמור לעיל, ולאור העובדה שמדובר במים – מוצר יסוד חיוני מאין כמותו; יש מקום לשקול מחדש ובאופן ענייני ומעמיק את הצורך בביצוע מיידי של ההעלאה הניכרת של תעריפי המים, ולבחון השהיית מהלך זה עד למיצוי כל הבדיקות הנדרשות".
"מים מתוקים זהו מצרך קיומי כמו אוויר לנשימה. מאידך המחסור במים מתוקים מצריך ניהול מיוחד" אומר עופר נימרוד מיירנץ ומציע להתייחס למים כמוצר חברתי. "צריך לאפשר לכל אזרח לצרוך מים ללא שום קשר למצבו הכלכלי. לשם כך יש לדרג את מחיר הצריכה במים לפי כמות צריכה, כמו תשלום מס הכנסה שהוא מדורג לפי משכורת.
אסור לאפשר מצב בו הכלכלה תתנהג באופן ששוכח את אלו שלא מסוגלים לממן את כוס המים והמקלחת מהמים של מקורות".
מים משיבים נפש האדם אבל גם צריכים להיות שווים לכל נפש וכיום הם לא.
