עם תרמיל ועם מקל-תצפית על שביל ישראל מן העיר ערד
'את שביל ישראל כבר עשיתם?' לפני או אחרי הטרקים של הטיול הגדול ברחבי עולם יותר ויותר צעירים הולכים את שביל ישראל. בכלל יותר ויותר אנשים עושים את השביל. יש העושים אותו בשלמותו ויש העושים אותו בהמשכים. כך או כך כבר מתפתח הווי סביב 'הטרק של המדינה' כפי שמכנים את השביל בחברה להגנת הטבע. יש בלוגים של מטיילים – הנקראים שבילנים ויש מלאכי שביל. התקופה הנוחה יותר לטייל לאורך "שביל ישראל" היא מאוקטובר עד אפריל וכדאי להתחיל מהדרום לצפון. תצפית על שביל ישראל מן העיר ערד.
מאת: ענת רסקין
תיירות תרמילאים גלובלית (שנקראה פעם 'נוודות') הפכה זה מכבר לתיירות תרמילאים מסוג אחר, פוסט-מודרנית, במיוחד בחברה המקומית-ישראלית. עבור ישראלים צעירים רבים, התרמילאות מצטרפת לטקס המעבר הנורמלי לבגרות. זהו הנרטיב של מסע תרמילאים ישראלים לשינוי עצמי. ניסיון ייחודי של הרפתקנות ואותנטיות. מצד אחד מסע פנימי לשינוי עצמי ומצד שני מסע חיצוני ליעדים אותנטיים. נרטיב של שינוי עצמי שגם בונה זהות קולקטיבית של החברה הישראלית העכשווית. הצורך להתרחק לזמן מה ממסגרת חברתית אחת לפני הכניסה למסגרת חברתית אחרת, הצורך בדיאלוגים, המפגש הזה עם אותנטיות ו"להיות אחר", תורם לנוער הישראלי סיפורי זהות ואת תפיסת הלכידות.
הרעיון ליצור את שביל ישראל נולד לפני שנים במוחו של אברהם תמיר ז"ל, עיתונאי ואיש טבע שביקר בארה"ב וצעד בקטעים משביל האפלצ'ים (שביל טיולים רציף בארה"ב שאורכו כ- 3,500 קילומטרים), הוא הציע את הרעיון לאורי דביר, יו"ר הוועדה לשבילי ישראל של החברה להגנת הטבע. מלאכת הסימון, לאחר שהתגברו על כל מיני קשיים בירוקרטים, נמשכה כעשר שנים מתחילת שנות השמונים והוא נחנך רשמית ב-1995.
מיכאל (מיקי) תמיר תושב ערד, שבילן ומלאך שביל והבן של אברהם תמיר הוגה רעיון שביל ישראל, מפליג בסיפורי המסעות שלו ברחבי העולם והמפגשים שלו עם אנשים לאורך הטרקים שעשה. את שביל ישראל עשה מיקי בגיל 60 בפעם הראשונה, מהצפון לדרום. המסע ארך 70 ימים מתוכם צעד 40 יום. אחרי מפגשים עם האנשים הטובים באמצע הדרך החליט שגם הוא יהיה מלאך שביל.
מיקי מספר שאת לילותיו במסע בילה גם אצל משפחה ומכרים אבל גם ישן במערת הרבי בהר מירון, ליד טרומפלדור בתל-חי, בקבוץ יפתח נכנס לאולם הספורט וישן בין המגבות והכדורים ובמושב אבן ספיר אמרו לו: "המפתח למעלה – תכנס". בחוות בודדים הזמינו אותו למרק חם תמורת עבודה, ובמצפה שחרות אמרו לו: "תלך לשלומי הוא כבר יעזור לך". "הרבה אנשים מוכנים לעזור לתרמילאים גם אם הם לא מלאכי שביל ובבתי כנסת ואולמות ספורט תמיד תמצאו עזרה ופתרון".
לטייל לבד זה לא פשוט ובדרום זה גם פחות נעים,
מודה גם מיקי. לכן כדאי לישון ליד כביש ראשי או ליד בסיס צבאי. להצטרף למטיילים אחרים ולהימנע מקרבת יתר לגבול או לריכוזי בדואים. "לא צריך להזמין צרות. בלילה צריך להניח את מקורות המים לחיות, להתרחק מנתיבי הברחות או מאנשים מסוכנים". "עם זאת זו חוויה אדירה, התנתקות מחיי היומיום. נעשים ערים לנופים, מקומות שחשבת שאתה מכיר – מכירים מזווית אחרת.. מתחברים לארץ בצורה שקשה להסביר. זו הזדמנות לא לקבל את א"י כמובן מאליו אלא להרוויח אותה ברגליים". גם המפגשים עם אנשים שונים כמו: בדואים, ערבים, חקלאיים, אנשי צבא, שבילנים זו חשיפה שונה. זהו שביל ישראל אנושי.
"שביל ישראל" – כ- 940 ק"מ של שביל מסומן מדן ועד טאבה. השביל עובר בתוך הטבע ובשולי אזורים מיושבים, בין כפר ועיר, בין יהודים ומוסלמים, נוצרים ודרוזים, בין ירוק של חורשות וצהוב של מדבר. לשביל ישראל סימון מיוחד (בצבעי כתום-כחול-לבן) אשר מוטבע בצורה ברורה ומאפשר התמצאות והליכה לפי הסימון. מה שבעצם מאפשר הליכה בטבע אבל על שביל מסומן שרבים עברו בו לפניכם. יש שעצם הרעיון הזה ירתיע אותם מללכת ולטייל בשביל ישראל ויש שזהו פתרון אולטימטיבי בשבילם- טבע מרוסן, לא צריך לפרוץ דרכים ועדיין אפשר לחוש את השטח ולצאת מן הציוויליזציה.
העונה הטובה ביותר לטייל בשביל: במדבר: בסוף החורף ובצפון: באביב. להולכים על שביל ישראל מתחילתו ועד סופו מומלץ להתחיל באמצע פברואר מהקצה הדרומי שבאילת ולעלות צפונה. ככלל, כותבים באתר החברה להגנת הטבע התקופה הנוחה יותר לטייל לאורך "שביל ישראל" היא מאוקטובר עד אפריל. למידע נוסף על קטעי מסלול שביל ישראל בנגב המזרחי הכנסו למדור טיולים בדרום באתר 31 מזרח.
עם הזמן נוצר הווי סביב ההליכה בשביל. כך למשל, נולדו "מלאכי השביל" המסייעים ללא תמורה על ציר דרך המשמש תרמילאים במסעם. מטמינים עבורם מים ומזון קשה להקל עליהם את המסע הרגלי, מארחים בביתם למנוחה קצרה, רחצה ולינת לילה את התרמילאים העוברים באזור ובשנה האחרונה אף נפתחו כמה גסטהאוסס בערד.
לעשות את שביל ישראל זה לא לעשות וי על משימה.
מרגישים בראש ובלב שזה הזמן המתאים לעשות את השביל. נכון שזה עוזר שיש פנסיה וכסף או שאתה צעיר ללא ילדים ומחויבות, "אבל כשמגיע הרגע הנכון אתה יודע שצריך לצאת לדרך". יש הצועדים לבד מתוך רצון להיות עם עצמם או 'להכיר את עצמם' וישנם אחרים שדווקא יציאה עם חברים או עם ילדיהם מצליחה להביא לקרבה ביניהם. קטעי ההליכה הקשים שגבו מהם זיעה לא מבוטלת, החיפוש אחר קרשים למדורת הלילה, ההעזה להתדפק על דלת בית בישוב זר בבקשה לקבל עגבנייה ובצל לארוחת הלילה ואפילו הקימה בבקר בתוך שק שינה ספוג מלחות הלילה, הופכים לחוויות וזיכרונות שנוצרים אותם כל החיים.
הילה, צוריה, עומר ואיילת היו כבר שלושה שבועות על שביל ישראל כשהגיעו לערד. ארבעה חבר'ה צעירים, בני 23 ו-28 ממושב נוב שבדרום רמת הגולן ומכפר עציון. הם התחילו את מסלולם באילת בדרום ובכוונתם לסיימו בצפון, ברמת הגולן ליד ביתם. הילה ואיילת כבר היו בטיול בהודו ונפאל אבל מגיל ילדות רצתה הילה לעשות את שביל ישראל ועכשיו היא מגשימה חלום אחרי ששכנעה את חבריה להצטרף אליה. הם הגיעו לערד באחד מימי החורף ותכננו לישון בחורשת רן, אלא שמפגש עם מלאך השביל והקור של לילות הנגב שכנעו אותם לקבל את הזמנתו ללון אצלו. על כוס קפה וכיבוד כשהם מחכים לתורם במקלחת שוחחנו על הטיול שלהם.
כשהם נותנים לכפות רגליהם לנוח מן המסע היומי, בשיער פרוע ומאובק, התרמילים הגדולים מונחים לצדם וכפיה סובבת את צווארם הם מזכירים לי ימים מתנועת הנוער. אכן, הם מודים, אנחנו שייכים לבני עקיבא. מה שאומר שהם לא מטיילים בשבתות וחגים. הם יחזרו הביתה לעזור בהערכות לחג וימשיכו את מסלולם לאחריו. בכלל, הם טוענים, 35% מהמטיילים הם חבר'ה דתיים. 30 ק"ג שוקל התרמיל במיוחד בגלל המים שסוחבים. למרות החורף הקל בדרום הם פגשו גם ימים גשומים בדרכם. את המצב הצילה מערה שאת פתחה סגרו עם אוהל, סק"שים וגם ישנו ביחד צפוף.. החוויה- שראו שיטפון, גבים מלאים במים ומקומות יפים כמו עין סהרונים והמכתש הקטן שכולו פורח בעונה זו. הנאחס- שרשימת מלאכי השביל נרטבה להם וכשרוצים להסתובב תוך כדי שינה צריכים לעשות זאת בתאום עם כולם. לכן ההצעה שיבואו ללון אצל מלאך השביל הייתה מה זה במקום..
לפחד? לא, הם אומרים. לומדים לפתח אמון באנשים
ולהיענות באופן ספונטני להזמנות וכך זוכים גם בחוויות מיוחדות תוך כדי מפגשים עם אנשים מעניינים לאורך שביל ישראל. בחורה לבד, הם מודים, לא תלון לבדה בשטח אלא תמצא מקום מסודר ללון בו או שתצטרף לקבוצת מטיילים. ובקשר לעזרה בדרך – תמיד ישנם בשטח חבר'ה בטיול השנתי שלהם ומחנות צבאיים שאפשר להיעזר בהם או חבר שיעשה עבורם הטמנה במקום אסטרטגי. למחרת הם המשיכו מערד להר עמשא וצפונה. בישוב עמשא יש חדר מטיילים מיוחד לאירוח שבילנים כך שללילה הבא לא צריך לדאוג. מהשבילנים שאירח מיקי לא התאכזב אף פעם ולא נפגע. רק פעם אחת זכורה כחוויה קשה כאשר טייל קנדי הוריד את נעליו..
טיפוס אחר של שבילנים הם הצועדים בקבוצות מאורגנות כל פעם על מקצה אחר של השביל. קבוצה כזו שהגיעה לערד באחד האביבים האחרונים דרך מתנ"ס חבל איילות כללה כ-100משתתפים, נוער ומבוגרים, שצעדו את שביל ישראל מתל ערד לערד והתארחו בבתי התושבים בעיר. מזג אוויר אביבי ופריחת שקדיות קידמו את פניהם. "כמו סרט טורקי" אמר נער עם הגיעו למטע השקדיות הפורח והמבושם שמול תל ערד. לאחר ארוחת ערב מרוכזת התארחו הבוגרים בבתים של תושבי ערד במטרה להכיר את תושבי העיר מקרוב ובני הנוער לנו בבית ספר הדמוקרטי וקיימו מפגש חברתי עם בני נוער ממתנ"ס ערד.
נגה ונעמה שבילניות נוספות שהתארחו בערד כתבו ביומן המסע שפרסמו בבלוג שלהם: "רגשו אותנו שוב ושוב אותם אזרחים שראו אותנו בדרך ושאלו אם חסר לנו משהו. הציעו מים, אוכל, פינוקים. אף פעם לפני הטיול לא חשבנו לעצור ליד מישהו עם תרמיל על הגב כדי לשאול אם חסר לו משהו. מכם למדנו כמה זה כיף. מהר מאד למדנו להגיד כן. להינות מהמתנות ששולח לנו היקום בדמות ישראלים אדיבים, נדיבים". והוסיפו: "אנחנו אוהבות אנשים, סקרניות להכיר, ומשהו במפגש הזה בינינו בתפקיד ההלך עם התרמיל על הגב שזמנו בידו לבין אנשים מהיישוב שנמצאים בשגרת חייהם יצר עניין רב. חיבור. למלאכים הגלויים והסמויים – חיזקו ואימצו. אתם אנשים מיוחדים מאד".
אם יש תושבים בערד שמתאים להם לארח מטיילים תנו את השם שלכם לחברה להגנת הטבע או השאירו את מספר הטלפון שלכם באתר 31 מזרח (יש בו רשימת מלאכי שביל בערד ובנגב המזרחי!) או פשוט כשאתם רואים תרמילאים מסתובבים בערד תפנו אליהם ותציעו להם להגיע אליכם ללילה. אח"כ השם שלכם פשוט יעבור בין המטיילים והם יפנו אליכם.
תרמילאים מוזמנים להתארח גם בגסטהאוס "ציפור מדבר" בערד 052-5958833 , או חינם ב"אוהל של עופר" של מלאך השביל אריה שיף- 054-4649258
