(צילום-ענת רסקין)
מאות מתושבי ערד יצאו היום בשעות הבקר להפגנה בצמתי הכניסה לעיר על כביש 31. התושבים מחו כנגד סגירת המפעלים 'פלקסטרוניקס', 'אלביט' ו'מגבות ערד' ופיטוריהם של 200 עובדים.
מאת: ענת רסקין
כתוצאה מההפגנה ההמונית התהוו פקקים גדולים בכבישי הגישה לערד והמשטרה סגרה את הכניסה לעיר. עד השעה 12:00 זעקו התושבים את כאבם והביעו את הדאגה לעתידם הכלכלי ולעתיד העיר. הרגשות סערו ותושבים ושוטרים ניסו בכל כוחם לשמור על הסדר ועל איפוק. יוצא מן הכלל היה כאשר ראש העיר ערד טלי פלוסקוב ניסתה לשוחח עם כתבי הטלוויזיה שנכחו במקום ודרשה צדק חברתי. תושבים נסערים מנעו ממנה להמשיך בראיון תוך האשמתה במצב הקשה אליו הגיעה ערד מבחינה תעסוקתית וניצול פוליטי של מאבק התושבים, עד שראש העיר נאלצה להתרחק מן ההמון המפגין.
בתחילת השבוע התפרסמה ברחבי העיר הבשורה הקשה על פיטורי העובדים במפעלים בערד. הפייסבוק העירוני געש וחבר המועצה מנו ביטמן יצא באופן ספונטני והקים אוהל מחאה ליד כיכר הכניסה לעיר. מהר מאד הצטרפו אליו גם תושבים אחרים שתלו שלטי מחאה, הקימו אוהלים ובמהלך כל השבוע עשו משמרות סביב השעון בכיכר בכדי למשוך את תשומת לב הנוסעים על כביש 31 .
כל רשתות הטלוויזיה 'גילו' פתאום את קיומה של ערד והגיעו לראיין עובדים ולתאר את המצב הקשה אליו נקלעה העיר. לשם שינוי זכתה העיר לסיקורים אוהדים ותומכים. אך למרות זאת כל הפרשנים הכלכליים לא תלו תקווה בשינוי לטובה שיכול להתחולל. את השר לפתוח הנגב, סילבן שלום, לא ראו בערד וגם לא שמעו מעל גבי התקשורת.
באפריל השנה סגר מפעל 'ערד תעשיות טקסטיל' הידוע יותר בשמו 'מגבות ערד' את חנות המפעל הענקית שלו במתחם אלונית בכניסה לערד. מנכ"ל המפעל ידע לספר כי המפעל העביר את ייצור המגבות הצבעוניות למפעל באירביד שבירדן וכי בערד יישאר רק פס ייצור המגבות הלבנות. מכירת המגבות המבוקשות בקרב הציבור הישראלי התחלקה בין עסקים קטנים אחרים בעיר. התהליך החל עוד בשנת 2009 כאשר כ-164 עובדים מתוך כ-600 , הוצאו חלקם לחל"ת ופרישה מרצון ורובם פוטרו. אז האשימו את העלאת שכר המינימום עוד משנת 2001 .
בשנת 2011 פוטרו עוד כמה עשרות עובדים אך אז הזדרזה הנהלת המפעל להצהיר כי: "ערד תעשיות טקסטיל מתכוונת להמשיך ולהעסיק מאות עובדים בתעשיית טקסטיל 'כחול לבן' ולהוות מקור פרנסה עיקרי ומשמעותי בפריפריה כבעשרות השנים שחלפו". השנים חלפו להן וההנהלה סוגרת את המפעל בימים אלו בטענה כי תשלומי ארנונה גבוהים, אי העברת קו גז טבעי בערד וקשיים עולמיים בתעשיית הטקסטיל הם מהסיבות לחוסר הכדאיות הכלכלית להמשך פעילותו של המפעל בערד.
חברת 'פלקסטרוניקס' העסיקה בערד כ-350 עובדים בעיקר לעבודות עבור חברות 'אלביט מערכות' ו'מוטורולה'. רבים מהעובדים הועסקו בעבר על ידי 'מוטורולה', שמכרה את המפעל ל'פלקסטרוניקס' בסוף 2010 תחילת 2011 עקב צמצום פעילותה הכללית בישראל. אך ב-2013 פוטרו 140 איש מ'פלקסטרוניקס', המפעל בערד נסגר ועבר לאופקים. חלק מהעובדים עוד המשיכו לעבוד באופקים באמצעות הסעות שהחברה ספקה והשבוע גם הם פוטרו. חברת 'אלביט' גם היא עצרה את פעילות פס הייצור שהפעילה בערד.
דובר עיריית ערד ספר כי הפעילות הרבה, הלחץ התקשורתי והציבורי הוביל לסדרת פגישות חשובות עם חברי כנסת ושרים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, קואליציה ואופוזיציה, שהביעו תמיכה והבטיחו עזרה רבה.
"ביום רביעי (22/10/14) השתתפה סגנית שר הפנים, פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), בפגישה עם טלי פלוסקוב ועובדי מגבות ערד והבטיחה לקדם החלטה ממשלתית חשובה. למחרת הגיעו לערד ח"כ אלי ישי שר הפנים לשעבר וח"כ יעקב מרגי מש"ס (בסיועו של סגן ומ"מ ראש העיר, משה קווס). הח"כים ישי ומרגי הבטיחו להפעיל את כובד משקלם לטובת ערד ואף נידבו את ניסיונם הרב בהכנת תכנית כלכלית שתונח על שולחן הממשלה. גם ח"כ איציק שמולי (עבודה) שהוא חבר ועדת הכלכלה הגיע בכדי ללמוד היכן יכולה מפלגתו לעזור. שמולי, המגיע זו הפעם הרביעית לערד בשנה האחרונה, נפגש עם ראש העיר ועם עובדי מפעל מגבות ערד. לדבריו 15 חברי מפלגת העבודה יתנו את תמיכתם בכל החלטה למען ערד."
כדי להדגיש את התמיכה הפוליטית מקיר לקיר הדגיש הדובר כי ביום א' הקרוב (26/10/14) אמור להגיע ח"כ דב חנין (חד"ש) וביום שני (27/10/14) אמורה להגיע לעיר כל סיעת 'ישראל ביתנו' הלוא היא סיעתה של ראש העיר שגם בעלה היה בין המפוטרים.
נראה שמאמצים אלו, כולל הלחץ התקשורתי והלחץ על סיעות הכנסת השונות, הגיעו מאוחר מידי לערד. מקומות עבודה אינם בנמצא בעיר ובסביבותיה. המצב קשה לצעירים ובוודאי שיהיה קשה יותר לאנשים המבוגרים שפוטרו, חלקם בעלי כישורים ספציפיים למפעלים בהם עבדו.
נעמה וינמן, תושבת ערד ותיקה שאביה, זאב חיימוני, היה ראש המועצה הממונה הראשונה של ערד, נפגעה גם היא מהפיטורים ב'מגבות ערד' ומדברת מתוך לבה: "בעלי ועוד מאות עובדים נשלחו הביתה לאחר שנים רבות שעבדו שם. מעבר לכך שקשה לראות שערים סגורים, מעבר לכך שמדובר בעוד מפעלים שנסגרו, מדובר באנשים שגדלו במפעל הזה. רוב העובדים החלו את עבודתם במפעל בשנות העשרים והשלושים שלהם ועכשיו רגע לפני הפנסיה נשלחו הביתה. משפחות שלמות יצאו למעגל האבטלה מתוך מפעל שאפשר לומר היה גאוות יחידה, ממש משפחה… מדובר, בחלק מהמקרים, במשפחות שדורות עבדו בו.
מדובר על מפעל שדור שלם של עובדים גדל עם המפעל… על משפחתיות… על ימים יפים ומאושרים… והקושי לחשוב על ההתמודדות בגילאים האלה… על הפנסיה שנפגעת.. על תנאי העבודה החדשים שצריך להתמודד איתם…על צבירת וותק שלא תחזור יותר… על התסכול..על הכאב.. האם יש פיצוי על כל זה? ברור שאין. המראות קשים, מאוד לא נתפס, אבל יותר לא נתפס מה יהיה מחר?
כך מטפלים בנגב… כך מבטיחים לאזרחי מדינה שמשלמים מיסים שמשרתים בצבא ששולחים את ילדיהם להגן על המדינה שעובדים על מנת להתקיים בכבוד שהמדינה דואגת.. דואגת למי בדיוק?!!! כן, המדינה שלנו מלאה בפוליטיקאים ומספרי סיפורים.. אם אנחנו לא נקום היום ונזעק את זעקתנו, לביבי נתניהו ושותפיו ממש לא יזיז והנגב ימשיך להתייבש. אולי יהיה צדיק אחד בסדום שיחליט להרים את הכפפה ולהגיע לנגב ולתת פתרונות!!!
בבקשה אל תדברו פוליטיקה אל תחפשו עכשיו אשמים. כל זה לא יעזור לשום מאבק. עכשיו צריך לזעוק את זעקת עירנו את זעקת הנגב לנסות להגדיל את המחאה! כשתראו את פניהם של העובדים תנסו להרגיש את התחושה, את הפחד של המחר, את החוסר אונים.. תבינו עד כמה המאבק הזה חשוב! אתמול זה היה מוטורולה, היום זה מגבות ערד, מחר זה יכול להיות כל אחד מכם."