(צילום-ענת רסקין / צילום-חביב בן דוד)
שתי קדנציות מלאות כראש הרשות. מאחוריה יצירת שיתופי פעולה כלכליים ענפים עם רשויות במרחב, מהרשויות היחידות שהגדירה ערכים ומייצרת קהילתיות בין ישובים מגוונים ומבודדים במרחב, דרך הרוח, החזון ודרך המעשה. מרגישה שליחה בנושא של שפור איכות החיים של החברה הבדואית. כולל אולי תפקיד ייעודי בנושא.
מאת: ענת רסקין
הכניסה למתחם המועצה האזורית בני-שמעון הוא גם כניסה למתחם בתי אריזה של תפוחי אדמה וגזר, שם שוכנים גם מבני המועצה. מבנים חד קומתיים לבנים עם גג אדום, גינה מטופחת, ריח הרפת וחדר ישיבות ממוגן. אפשר לומר שזו תמצית המועצה הגדולה הזו המשתרעת על פני 440,000 דונם בצפ'-מע' הנגב ובה 13 ישובים עם 10,000 תושבים (נכון ל-2016). מועצה אזורית שיישוביה הם קיבוצים ומושבים- ישראל "הישנה והטובה" של ההתיישבות הציונות האידיאולוגית. סמל המועצה מייצג זאת נאמנה: כד- סמל שבט שמעון, חרב, חקלאות- שעורה וחיטה, קופלינג הוא סמל קו המים וחיבורי הצנרת וכמובן מגדל ובתים לבנים עם גג אדום..
אם עד לפני שנים לא רבות עיקר תושבי הישובים היו המייסדים שהלכו והתבגרו וראו את יצירת חייהם הולכת ודועכת, כי דור ההמשך לא המשיך להתיישב במקום, הרי שמאז 2009 עם בחירתה של סיגל מורן לראש המועצה ועד היום, האוכלוסייה שילשה עצמה והיום 42% ממנה מתחת לגיל 18! "זו מהפכה של ממש" מתגאה בצדק סיגל באחד ההישגים הגדולים שלה במסגרת תפקידה. "שימור הליבה ועידוד הקדמה היו האתגר הגדול עבורנו. שמירת הזהות, הייחודיות ומצד שני להתאים עצמנו לקדמה. יישמנו לא מעט" היא מסכמת במסגרת הסיכומים שהיא עושה לקראת החלטתה לפרוש מתפקיד ראש המועצה אחרי שתי קדנציות מלאות ולפנות לפוליטיקה הארצית במסגרת מפלגת "יש עתיד".
"קהילה של קהילות" זה הלוגו של המועצה המתאפיינת ברבגוניות יישוביה ותושביה (כפרי, עירוני, בדואי, חילוניים, דתיים, מוסלמים), מועצה חילונית עם קהילה אזורית על שטח נרחב, שקבלה אליה את מפוני עוטף עזה ובתוך שטחה נמצאת גם העיר הבדואית רהט וישובים בדואים כמו חורה.
איך יוצרים מעורבות ושייכות בין קהילות שהן גם שונות וגם פרושות במרחב גדול כל-כך?
סיגל מורן הכי מתגאה בלהפוך את המועצה לקהילה. הגיוון יצר סיבוך, היא מסבירה, בין ברנג'ה שמוצניקית, תק"מניקים, מושבי יחדיו, מושב נבטים וישוב קהילתי. "כל אחד לעצמו. לא הכירו אחד את השני". אך לדבריה "קהילה זה לא רק פזיות. זה מתחיל בערכים משותפים". ערכי הליבה שנכתבו ב"חזון המועצה" הם: כבוד לאחר, קהילתיות וחוסן קהילתי, מצוינות, מעורבות. "אני חושבת שאנחנו הרשות היחידה שהגדירה ערכים ומייצרים קהילתיות דרך הרוח, החזון ודרך המעשה. וזה האתגר- ליישם הערכים".
חלק מהמעשים שנעשו בכדי לגבש את הקהילה הייתה למשל ההחלטה לערוך חגיגות משותפות. לדוגמא במוצאי יום העצמאות חוגגים משהו משותף לכל הישובים שבדרך כלל חוגגים כל אחד לעצמו. או ההחלטה שילדי המועצה ילמדו במוסדות חינוך של המועצה ובתיכון אחד של המועצה. כך הילדים נפגשים ומכירים ודרכם גם ההורים. הקמת מועדון יזמים של בני שמעון (bzb ) בו פועלים למעלה מ-50 יזמים מכל יישובי המועצה יצר חיבור, שיתופי פעולה ותמיכה הדדית. וכך גם החיבור שנעשה בין הנהגות הישובים שמתכנסים בפורומים קבועים.
סיגל לא מגדירה את העיסוק שלה כפוליטי אלא מעדיפה להגיד שהיא עוסקת בניהול ומנהיגות. "ראש רשות זה תפקיד הכי מדהים אבל מורכב שיש. אני עוסקת במגוון מטורף של תחומים ביום עבודה. בניתי צוות מנהלים סביבי הפועל כמטה מעולה ואני סומכת על מה שהם עושים וסומכת שיתייעצו איתי כשצריך. אני יודעת המון אבל במהלך השנים אני פחות ופחות ריכוזית. זהו תפקיד מאתגר ומופלא".
כשאומרים 'אשת חיל' מתכוונים לאישה שמצליחה במעשיה. נראה שסיגל מורן הולכת מחיל אל חיל.. אני מנצלת את יום האישה הבינ"ל שחל ביום עריכת הריאיון ושואלת:
למה עדיין קשה לנשים להיות מנהיגות במאה ה-21 ?
"בתחום המוניציפלי עוד לא קרתה המהפכה הנשית. עדיין מועטות מאד הן הנשים התופסות תפקידי ראש רשות. במועצות האזוריות ישנן רק שתיים [סיגל מורן היא אחת מהן]. ברשויות המצב קשה. זהו עולם מאד גברי. אני מתנהלת בעולם מאד גברי. כשרוצים להחמיא לי אומרים לי: "את אחלה גבר". בתחילת הדרך כשרציתי לפרוץ דרך הבלטתי יותר תכונות גבריות והצנעתי תכונות נשיות. במהלך השנים הבנתי שזו טעות גדולה. הערך המוסף שאני מביאה זה מי שאני ובכללן תכונות נשיות".
בהקשר לקמפיין me-too – האם נתקלה בניצול מיני, הערות פוגעניות יחס משפיל או מנמיך?
"לא חוויתי באופן אישי יחס כזה אבל בהחלט ראיתי סביבי. כמו אותו מנכ"ל במוסד לאומי שאמר למזכירה שחילקה קפה בדיון רב משתתפים: "תודה מותק" והוסיף טפיחה על הטוסיק. לא יכולתי לשתוק. בזכות הקמפיין יש יותר מודעות, נזהרים, שואלים, וזה כבר טוב. אישית יש דברים שאני לא מייחסת להם חשיבות בהערות של גברים. אין לי רגישות בלהיות אישה. זה קשור גם לאישיות ולהשמת גבולות."
מה הדבר החשוב ביותר שצריך ללמד נערות בימינו?
"אנחנו חברה יותר מסורתית ממה שאנחנו מודים. לכן השינוי יבוא מחינוך. אגיד לנערה: "את לא פחות טובה, את יכולה, אל תפחדי ותוותרי לעצמך ואל תנסי להיות מה שאת לא". כחברה אנחנו מערכת לא מאוזנת להבדיל ממה שקורה בטבע בנושא זכרים-נקבות. ייצוג הנשים צריך להיות דומה לאחוז שלהן בחברה. אבל גם לא צריך לוותר לאשה בגלל היותה אישה ולא לקבל אותה לעבודה בגלל שהיא אישה. ככל שיש יותר נשים בראש הפירמידה- כך נשים יותר מעזות."
איזו דמות היא מודל להעצמה נשית עבורך?
"מרגרט תאצ'ר [ראש ממשלת בריטניה לשעבר]. פעם כינו אותי בכתבה 'אשת הברזל' וזה מאד החמיא לי. עם זאת אני רוצה להאמין שאני יותר בן-אדם של אנשים ממה שהיא הייתה. רוצה לראות עצמי כאשה פורצת דרך שלא דורסת בדרך, אלא דווקא שמצמיחה ומרימה".
היא לובשת כמעט תמיד חולצה שחורה מכופתרת ונועלת בוטס. פניה נקיות מאיפור וקולה מחוספס מעט, אולי מההרגל לעשן סיגריות. הליכותיה צנועות, ענייניות, היא מסתכלת לאנשים בגובה העיניים ותמיד מסבירה פנים. כאשה, קורות החיים מצביעים שתמיד רצתה תפקידים במרכז, בעלי השפעה. הייתה יו"ר תנועת הנוער העובד אח"כ עברה לשומר הצעיר. שרתה בצבא בנח"ל בדרגת סגן כמ"מ טירוניות במחנה 80 ומפקדת קורס קצינות בבה"ד 12 . לאחר מכן הייתה רכזת משק בקבוץ שומריה ובהמשך עבדה במוא"ז בני שמעון. בשנת 2009 נבחרה לראשות המועצה (אחרי מבצע עופרת יצוקה) וכיהנה פעמיים בתפקיד.
האם זו תכונה שיכולה לתאר אותך? מה דוחף אותך? מה בעצם את רוצה?
"זה נכון. מגיל צעיר נמשכתי למקומות בהם אוכל להיות משמעותית, בעמדת השפעה. זה אולי עונה לצורך שלי להיות משמעותית, לראות את החותמת שלי.. יש לי סקרנות בלתי נגמרת, בכל תחום. בבית אני אחראית על כיוון הכשירים החשמליים ואני אנסה עד שאצליח.. זה בא לידי ביטוי גם בחיים. כל הזמן רצון להתחדש וללמוד, סקרנות לחיים. אמא שלי תמיד אמרה לי 'סגלי אל תפחדי מהפחד'. אני לא נותנת לחשש לעצור אותי. לבנות דברים חדשים, לקפוץ לדבר הבא.. תמיד נכנסתי ללא נודע. בגיל 23 הייתי מרכזת משק ולא ידעתי מימיני ומשמאלי.. למדתי.. בניתי את התפקידים שלי. נכנסתי למועצה ובניתי את היחידה האסטרטגית. כמו שאני מבינה. לא הייתי בראיון עבודה מחיי. תמיד כל דלת פתחה את הבאה. כשעושים 100% במקום העבודה וכמו שצריך, הדלתות נפתחות.."
איך משלבים עצמאות, כוחנות, תחרותיות, שאיפה להצלחה מקצועית עם להיות אימא ורעיה? איך את מתנהלת בבית? מה הם העקרונות החשובים לך בבית?
"אני אמא 'פולניה'. הבית אצלי תמיד מתוקתק. מאד אוהבת לבשל ועושה זאת בעיקר בסופ"ש. אני שולחת אוכל לבן הסטודנט ואופה עוגיות לבת שבקבוץ יוטבתה. כשהילדים אומרים 'אנחנו מתגעגעים לאוכל שלך' זו מחמאה עבורי. אני לא ויתרתי על להיות אמא משמעותית לילדים ורעיה וגם מבלה עם חברים.. רונן בן זוגי הוא שותף משמעותי. אבל גם לו אסור לעשות דברים מסוימים בבית. לכבס- כן. לקפל- לא. כדי שלא יעשה בלגן בארונות.. חלק מהבעיה בחוסר ייצוג של נשים זה שאנחנו לא מוותרות לעצמנו ולא עושות הנחות. בסוף יש מחיר. מבחינתי זה משתלם. אבל היה טוב אלו יכולתי לשחרר יותר… צריך להיות מאד נחושה, לישון מעט ולעשות הכול או לוותר לעצמך. ומותר לוותר לעצמך. יש נשים שזה עוצר אותן."
סיגל מורן מאמינה בבחירות שעושים בחיים. שהחיים זה לא גורל אלא בחירות שאנו עושים בחיים והצורך לקחת אחריות על החיים שלנו. היא מודה שבהתחלה ראתה את החיים יותר בשחור/לבן והתנהלה בצורה רציונאלית יותר. "במהלך השנים התרככתי. אני יותר מרגישה ויותר באינטראקציה עם אנשים. הרגש התגבר. חושבת שעכשיו יש בי את השילוב הנכון. פיצחתי את הנוסחה! " היא צוחקת.
בדבר ראש המועצה כתבה: "עדיפות ראשונה לפורומים ברמה אזורית הקשורים בפתוח הנגב וברמה הארצית". ואכן היא פועלת רבות במרחב: במעגלים בנגב, קבוצת משפיעים בנגב, אשכול נגב מזרחי, מועצת הנגב. פעילותה בתחומי הכלכלה מאופיינים בשיתופי פעולה רבים עם רשויות שכנות: הקמת פארק חצרים, א.ת 'עידן הנגב', אתר דודאים, יערות להב לתיירות, עמותת תיירות הבשור ו'דרום אדום', א.ת שוקת, 'מעברים' אתר תעסוקה אזורי, ומלחמה בבניה בלתי חוקית בדואית (כולל העברת 14,000 ד' לרהט) .
מה התפיסה שעומדת מאחורי פעילות ענפה זו של קשרי גומלין עם רשויות אחרות? ובמה חשיבותם?
"כמועצה אנחנו כל הזמן חושבים על פתוח מקורות הכנסה עצמאיים. כמה שפחות לבקש נדבות מהממשלה. זה מצריך לשנות שיטות עבודה- וזה קשה לשנות פרדיגמות. אבל חייבים לעשות שינוי! וזה יהיה האתגר לראש המועצה הבא. הוא יצטרך לבחון את מערכת היחסים וחלוקת האחריות בין המועצה לישובים וזה כולל שיטות עבודה במועצה. בכל מיזם מחוץ לגבולות שלנו אנו פונים לרשויות שלידנו ומציעים שתוף פעולה. פארק מוטורי- שת"פ עם עיריית ב"ש. א.ת. שוקת- שת"פ עם מיתר, חורה ואבו-בסמה. א.ת. עידן הנגב- שת"פ עם להבים ורהט. במקום לריב על העוגה החלטנו להגדיל אותה. אין לנו קונפליקט עם אף רשות שגובלת בנו. הכול נעשה בהסכמה. זוהי תפיסה שבאה ממקום פרגמטי וערכי."
כשאני מעלה את נושא "צדק חלוקתי" בין המועצות האזוריות ועיירות פתוח, וההצעה שעלתה לא פעם שיש לחלק את שטח המדינה מחדש סיגל מתרעמת. "אני לא בעד לחלק את המדינה מחדש. קל לדבר על מועצות אזוריות מאשר על ערים גדולות.. המסקנה שלי היא שאם אני רוצה שיהיה עתיד לילדים שלי, במיוחד בנגב, אז צריך לפעול כדי שלשכנים שלי יהיה טוב. אנחנו יוזמים, מתכננים ומשלבים ידיים וביחד מקדמים דברים".
מה עמדתך כלפי הנושא הבדואי בנגב. בעיות ואתגרים?
"הנגב נמצא בפריחה מטורפת. אבל יש לו פוטנציאל גדול יותר. הבעיה שלא כולם מתפתחים באותו קצב. חלק נשארו במקום ואז הפערים גדלים.. התשתיות הלאומיות עשו שינוי משמעותי. אבל מדרום לבאר שבע האתגרים יותר מורכבים. בגדול יש מנהיגות טובה בנגב. יש לה תפקיד. כל עוד הפערים, במיוחד עם החברה הבדואית, גדולים יהיה קשה להתרומם. החברה הבדואית היא המשקולת שסוחבת למטה. חלק הם 'מרוויחים' ביושר וחלק מזה באשמת הריבון. אמור להיות ריבון במדינה אך ממשלות ישראל לדורותיהן חשבו שאם לא יטפלו בבעיות, הן ייעלמו.. הכי חשוב זה לטפל בבדואים ולשפר דרמתית את איכות החיים שלהם ולהסדיר הישובים הבלתי מוכרים. אחרת אין תקווה לנגב."
מה את אוהבת בנגב?
"אוהבת את האוויר והאווירה. מרחבים. השתנות לאורך עונות השנה. עבורי הנגב הוא הזדמנות אחת גדולה. בגיל 18 החלטתי להגיע לנגב וזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי. זה פתח לי דלת ענקית שידעתי להיכנס דרכה.. חוץ מזה הנגב הרבה יותר 'חם' תרתי משמע, גם בהיבט האנושי."
הנגב הוא חלק מהנושאים הבוערים בה שדוחפים אותה לפנות לפעולה ברמה הלאומית. "מרגישה ממש שליחה בנושא הזה של שפור איכות החיים של החברה הבדואית. כולל אולי תפקיד ייעודי בנושא זה שעתיד הנגב תלוי בו". נושא אחר הוא נושא החקלאות: "מדינת ישראל שכחה שזה אינטרס לאומי ולא עניין של החקלאים. נזכרים כשיש מתיחות ביטחונית. בוער בי להחזיר עטרה ליושנה. להזכיר למדינת ישראל למה היא צריכה חקלאות חזקה, יציבה ומתפתחת".
אבל מה שגורם לה הכי לרצות ללכת לפוליטיקה הארצית היא האמונה בכל לב שהסכנה על המדינה היא לא האיראנים אלא אנחנו עצמנו. "השנאה, חוסר הגבולות, השיח.. החברה שלנו הולכת פייפן וזה לא עניין של שמאל וימין. כולם צריכים להזדעק ולהגיד "די!". לא יכולה יותר לשבת ולא לעשות. צריכה לעשות הכול כדי להזכיר לנו מי אנחנו. מקווה שאגיע למוקדי השפעה שאוכל לעשות זאת יותר".
ישראל בת 70 – יש לך ברכה או אמירה שאת רוצה להעביר?
"אני מאחלת שבשנת ה-70 לקיום מדינת ישראל ניזכר ונזכיר לעצמנו מי אנחנו, מה אנחנו ומה חשוב. מה המשמעות והמחויבות בלהיות 'עם סגולה', כלפי פנימה וכלפי הסובבים אותנו. שנחזור להיות חברה סובלנית, ערכית, יותר תרבותית.. אחרת נהפוך להיות כמו שאר העמים".
