ביום שישי ה-15/3/19 נערך כנס "נופי בראשית" במרכז ויידר בערבה התיכונה במסגרת שבוע פעילויות קהילתיות, טיולים וכנסים לזכרו של *פרופ' אמוץ זהבי ז"ל. נכחו ראשי מועצות אזוריות מהנגב, מנהלי גופי השמירה על הטבע, חוקרים ואורחים. הכנס דן בהיבטים של פתוח ושימור נופי הנגב בהתאם לצרכים והאתגרים השונים בניסיון למצוא את הדרך הנכונה ולהימנע מהשפעות מזיקות.
מאת: ענת רסקין
נופי בראשית, ארץ בראשית, אלו בד"כ ביטויים הבאים להצית את הדמיון של הקורא/השומע ומקשרים אותו עם ארץ אבות קסומה מן העבר או טבע ראשוני, פראי, שיד אדם לא נגעה בו ומבטיחים לו בין השיטין חוויה של חופש, שקט, רגיעה ומרחבים הפרושים לפניו.. מרחבים כאלו בארץ ישראל נמצאים רק בנגב המהווה כ-60% משטח מדינת ישראל.
"התחושה שיש 'הרבה שטח' ושמדובר ב 'שטחים ריקים' ו 'בסה"כ מדבר'.. אילו אמירות מסוכנות של הממשלה ותחושה שיש שטח שאפשר לבזבז" אמרה איריס האן מנכ"לית החברה להגנת הטבע. שאול גולדשטיין מנכ"ל רשות הטבע והגנים הזכיר לכולם את המחקר הקובע שבעוד 30 שנה יהיו בישראל 17 מיליון תושבים (לא כולל יהודה ושומרון). תב"ע 35 שתכננה עד 2020 ממזמן לא רלוונטית ליישובי מרכז הארץ שעברו את התחזיות בגדול לעומת הפריפריה שעדיין לא הגיעה לתחזיות אלו. לפי המחקר ישראל בעוד 30 שנה תהפוך לאחת המדינות הצפופות בעולם בדומה למדינות העולם השלישי! "צריך לשנות חשיבה כדי לא לחזור על טעויות שנעשו בעבר. אני מפחד מעכשוויזם. יש צורך במידתיות. מה עושים ולא עושים בנגב. רק כך נצליח לשמור משהו מהנגב".
דר' איל בלום ראש מועצה אזורית ערבה תיכונה ציין שיש מלחמה על השטחים הפתוחים בכל הארץ. "זו המלחמה של ראשי הרשויות בארץ על חשבון שטחים חקלאיים. לקלוט תושבים פחות מעניין אותם. אנחנו נשאר האזור הנורמלי היחידי בכל הטרוף שקורה בארץ". ערן דורון ראש מוא"ז רמת נגב: "הציבור שגר בנגב רוצה לשמור על הסביבה שבה הוא גר. יש צורך להמשיך את מפעל ההתיישבות תוך שמירה על הסביבה למען הדורות הבאים. מדברים עכשיו על "ציונות סביבתית". החברה להגנת הטבע הפסידה את הציבור שגר בנגב". ראש מוא"ז חבל אילות דר' חנן גילת דבר על "פתוח מקיים" כמילת המפתח ולא פיתוח משמר. "יש אנשים וחיים ונוכחות וצריך לנהל את השטח נכון. לפתח במידה הראויה זה המפתח להצלחה".
סביבה וחברה בערבה
כולם רוצים להיטיב עם הנגב. קק"ל, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, ארגונים ירוקים, משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד הביטחון, יישובי המקום. כל גוף יש לו כוונות טובות לכשעצמו וצרכים משל עצמו. אך מה שעלה מהדיונים בכנס הוא שלאנשים שונים יש תפיסה שונה של המושג "טבע" ואיך שומרים עליו.
אנשי הישובים הם אנשי ההתיישבות החקלאית שציונות הם עושים עדיין ולא לומדים אודותיה למבחני הבגרות. הקמת ישובים, נטיעות, עיבוד הקרקע, עבודת האדמה ושמירה על הגבול הם עבורם המהות של ניצחון האדם על המדבר. מבחינתם הירוק מנצח, ובזה נמדדת הפרחת המדבר שדבר עליה בן גוריון. חלוציות וארץ בראשית שלובים בתודעה החברתית שלהם, בהגדרת הזהות המקומית שלהם. לעומתם המוסדות הירוקים למינם דווקא בעד הצהוב של המדבר. מדברים על שטחים פתוחים, שמורות טבע, מסדרונות אקולוגיים. לגעת כמה שפחות..
בנוסף יש את משרד התיירות שמעודד את הגעת התיירים לנגב הידידותי שלנו; friendly desert זה הסלוגן אתו מוכרים את חווית המדבר בנגב. חוויה של טיולים בנופי בראשית, נופש ורגיעה במרחבים הפתוחים. יוסי פתאל יו"ר ארגון התיירות הנכנסת בישראל דיווח שכבר בשנה הקרובה צפויים להגיע לנגב מיליון וחצי תיירים! "תהיה פלישה! אנחנו כבר מוכרים את המוצר המדברי בלי שאתם יודעים ואתם לא מוכנים ומנהלים קרבות!" מאידך, הצבא ומשרד הביטחון זקוקים למרחבים הללו ריקים מאדם כי הם צריכים שטחי אש לאימונים (אלו מהווים 45% משטח הנגב). או כפי שנכתב בשיר המפורסם: "אנחנו מבני ראשון לציון/ נרשמנו על כן לחיל השריון, כדי שנהיה לטבע קרובים, כדי שנוכל ללגום מרחבים… אך אם קיר פה מסתיר את הנוף המזהיר, אז נוגחים ופותחים את האופק." (מילים ולחן: פייר פיליפ וסרז' ולרי, תרגום: חיים חפר)
וישנו גם הפרדוקס הפנימי- לא רק תפיסה שונה בין קבוצות שונות אלא גם באותה קבוצה. כך אצל החקלאים ותושבי הערבה שמצד אחד רואים עצמם ומציגים עצמם לרוב כאוהבי שטח, אוהבי נוף המדבר, השקט, השטחים הפתוחים והבדידות היחסית אך בה בעת חולמים על הרחבת ההתיישבות ופתוח החקלאות, שני גורמים שמשנים את פני האזור יותר מכול. ואף באים בלי הרף בטענות לממשלה ששכחה אותם בפריפריה החקלאית אי שם לאורך כביש 90 שכל אימת שיורד גשם הוא נסגר ומנתק אותם ממרכז המדינה..
אז מה נשאר בדיוק מהטבע הפראי של המדבר? האם באמת יש שטחים ריקים בנגב? האם הנגב הוא שטח שומם, פראי שמאפשר לאנשים לחוצים להגיע אליו ולהשיל מחיצות, לקלף עטיפות תרבותיות לנשום נוף ולהירגע? ואולי תולים ציפיות רבות מידי במרחבים הללו שבעצם די מוגבלים שהרי לא מדובר במדבריות מרוקו או ירדן וגם בשטח עצמו לא מדובר בשטחים פתוחים שהרי אלו כבר מחולקים ומסומנים בגבולות ברורים: פה שטח אש והכניסה אסורה, שם שמורת טבע והכניסה אסורה, השבילים מסומנים ואין לרדת מהם ועם רדת לילה מתכנסים המתיישבים החלוצים של המדבר הידידותי מאחורי גדרות ושערים סגורים.
הניסיון למצוא את הדרך הטובה
אז תכלס בעצם אין לנו מדבר ריק ופתוח. ועל מה שנשאר ממנו צריך לשמור שלא יקימו "אטרקציות תיירות" ונגבלנד יהפוך לדיסנילנד באותה נקודת אל-חזור של הפיתוח. בכנס הורגש המתח הזה בין דיבורים על פיתוח לבין רצון לשימור בניסיון למצוא את האיזון הרצוי, את הדרך הנכונה.
ערן דורון ראש מוא"ז רמת נגב מדבר בהערכה רבה על אנשים כמו לובה אליאב ואמוץ זהבי שהיה להם "שאר רוח וחשבו איך יחיו בנגב בעוד 20 שנה.." כראש מועצה מעסיקות אותו סוגיות אזרחיות. כדי לקיים את תושבי המועצה מהבחינה המוניציפאלית הוא זקוק לתעשיות כבדות, קצת מסחר וגם תיירות. הוא "לא זקוק לגידול החקלאי שקוראים לו גידול בסיסי צבא". פתוח היישובים הקיימים ובניית חדשים זה האתגר שלו וגם של ראש מוא"ז חבל איילות דר' חנן גינת. דורון מדבר על "ציונות סביבתית" גינת מדבר על "פתוח מקיים". שניהם זקוקים נואשות לגידול דמוגרפי. איריס האן מנכ"לית החברה להגנת הטבע מחזקת את רצונם זה בעזרת מחקרים המראים שהפתרון לגידול האוכלוסייה הגבוה הצפוי בישראל יהיה באמצעות צמצום הפירבור, התכנסות לשטח הבנוי ותפיסה של פיתוח עירוני איכותי (במילים אחרות- ציפוף עירוני).
בחבל איילות צריכים להתמודד בנוסף עם שדה תעופה בינ"ל רמון, נמל התעלה, תעלת הימים, פארק תמנע, ובעיקר עם מחסור במים שלא מאפשר הקמת ישובים. אבל לממשלה יש "קצב גיאולוגי לאישור תכניות". שתי המועצות דוחפות פרויקטים של אנרגיה סולארית שהרי לפחות השמש היא בחינם באזורים אלו. אך מסתבר שבאיילות מכסים שטחים רבועים נרחבים בפאנלים סולאריים זוהרים וברמת נגב הקימו בנוסף גם מגדל סולארי שקבל כבר את הכינוי "השמש החדשה" ומספרים שצפרים שעוברות מעליו פשוט מתאיידות, אבל את הנעשה אי אפשר להחזיר.
ב-1975 החלו להכשיר מכרה חדש בנגב בשם "שדה צין" שאיים לפגוע בהר צין ובשדה הבולבוסים שמתחתיו. לשם כריית הפוספטים תוכננה גם הקמת מסילת ברזל שתתמוך במפעל הפוספט. החברה להגנת הטבע, בשיתוף רשות שמורות הטבע והשירות לאיכות הסביבה, התנגדו לתכנית ופתחו בפעילות ציבורית למניעתה. בעקבות הלחץ הציבורי החליטה ועדת התכנון המחוזית לבצע סקר השפעה על הסביבה, ואישרה כריית פוספטים ממזרח להר צין, למשך 6 שנים. ב-1981, לאחר מציאת חלופה הולמת לפסי הרכבת, הוכרזה שמורת טבע חדשה, כיום שמורת הר צין, וכך ניצלו הבולבוסים. ב-2005/6 ניהלה החברה להגנת הטבע מאבק ציבורי נוסף באזור זה, המוכר גם בשמות "ארץ מכתשים" ו"ארץ בראשית" בזכות היותו האזור האחרון בישראל בו השתמר נוף קדומים. הפעם נסוב המאבק סביב תכנית "שדה חצבה מערב" לכריית פוספטים. עצומה עם 10,000 חתימות, פניה לוועדות התכנון, הפקת חוות דעת מקצועיות ואירוע ציבורי גדול, הביאו לביטולה של התכנית. העיר ערד לא זכתה במאבק דומה כפי שזכתה הערבה. היא עדיין נאבקת מול הכוונה לכרות פוספטים ליד העיר. יש בערד גם כאלו שלבם חמוץ על אנשי הערבה ובמיוחד החברה להגנת הטבע שלדבריהם לא עמדה בלחץ ו'מכרה' את תושבי ערד בתמורה לשמורת ארץ בראשית בערבה. בערד טוענים שארץ בראשית יש גם באזור ערד ושבריאות התושבים עומדת בסכנה ואילו הכרייה החלופית שהוצעה בנגב באזור הערבה הייתה הפתרון הטוב ביותר לתעשייה ולתושבים.
אז רכבת לאילת זה טוב ליהודים או לא? נמל תעופה טוב לתיירות ולעיר אילת? או שאלו יותר אינטרסים לאומיים מאשר כלכליים.. ערן דורון: "אם לא ניזום יכפו עלינו מלמעלה, אם ניזום אז אנחנו נהיה אלו שניצור את סדר היום. ועדיף להתפשר אתנו מאשר עם הממשלה ועדיף תיירות ששומרת יותר על הסביבה מאשר תעשייה". שאול גולדשטיין, יו"ר רט"ג: "יש כיום דיקטטורה תכנונית. לא מחכים לפינוי-בינוי, יותר קל לבנות בנגב. זה שטחים פתוחים, ריקים, אז שמים רכבת שאין לה היתכנות כלכלית ושדה תעופה שהוא פיל לבן. יש צורך במידתיות כדי לשמור משהו בנגב".
כולם מעוניינים בתיירות- תיירות ברוויה
איריס מהחברה להגנת הטבע מתאוננת שהיכולת להוציא טיולים הולכת ויורדת בגלל סגירת שטחים. "ילדים מטיילים פחות". יש צורך לדבריה לפתח "טיילות חינוכית". שאול מרט"ג מסכים שצריך לפתח "טיילות כערך בישראל". מנגישים את היופי למבקרים וממנפים את הכלכלה. לדבריו שביל ישראל לאופניים הכניס עד כה ,בתוואי שלו מאילת לירוחם, 20 מיליון ₪ לכלכלה המקומית. ואיך מוכרים אתרים לתיירים ומטיילים? מפתחים נרטיב חזק שמושך אנשים. כמו הספור של עבדות-חרות במצדה. ומצד שני שומרים נופים ייחודיים למען הדורות הבאים. פתאל מארגון התיירות הנכנסת מצדד בפתוח התיירות. התיירות זה הדבר הבא בישראל אם לא כבר.. לדבריו כל 100,000 תיירים מספקים 4000 מקומות עבודה (נתונים לשנת 2017) והשנה הגיעו יותר מ-4 מיליון תיירים לישראל. 45% מהם מגיעים לים המלח והנגב. בעיקר בני 60+ בני המעמד הבינוני שיש להם כסף להוציא. לרוב קבוצות מאורגנות. הם רוצים חוויות פעילות, חיים טובים ובריאים.
אבל כרגע לפחות יש בעקבות כך משבר ולא רווחה. בישראל לא מסוגלים לעמוד בביקושים. אין מספיק תשתיות, אין מספיק חדרים, אין מספיק רגולציה ופקוח בשטח. "יש תופעה של over tourism ". צריך אתרי תיירות שנותנים תשובות לבעיה זו גם בנגב בו חסרים חדרים טובים (חוסר של 1500חדרים) ואין הערכות לעתיד.
"25 גופי תיירות יש בנגב. מבחינה ארגונית יותר קל לנהל את האירוויזיון.. המרחב צריך לדבר בקול אחד, רק אז יהיה פתוח. הצד השני [הממשלה] חי מהסדקים שיש ביניכם. שיתוף פעולה הוא קריטי! כמו כן צריך חיבור בין הנגב לבין מרכזי הכוח והקהל עצמו. לא תצליחו במאבק אם לא יהיה קשר והזדהות של תושבי המרכז עם הדרום. המחאה החברתית תגיע מהם ברגע שירגישו שהדרום זה המקום של החופש שלהם.."
ברוכים הבאים לארץ בראשית – Welcome to Genesis land
למה דירה עם חלון לנוף עולה יותר? למה אנחנו מגדלים עציצים במרפסת וחיות בית? ואם יש לנו גינה פורחת למה אנחנו בכל זאת נוסעים לראות את הפריחה בשדות או יושבים בצפיפות בכדי לעשות פיקניק בטבע? דר' עוזי אבנר ממרכז מדע ופתוח מדבר וים המלח עוסק בתחום הביופיליה (Biophilia) ומסביר שהצורך של בני האדם בטבע טמון אי שם בזיכרון הקולקטיבי הקדום של ההתפתחות האנושית. משהו בתת מודע מושך אותנו לטבע ובמיוחד לנופי סוואנות. מחקרים הראו שלטבע השפעה על הבריאות והמצב הפסיכולוגי שלנו. ולכן יש לכך גם השלכה כלכלית וכדאיות חברתית. מכאן שחשוב לשמור על הטבע ועל שטחים פתוחים בטבע אליהם אנו יכולים להגיע ולהתחבר כדי לטעון לעצמנו אנרגיות חיוביות ומבריאות. במיוחד בישראל..
[המלצת קריאה: "הזדמנות אחרונה לראות" (Last Chance to See, 1990) ספר-יומן מסע שנכתב על ידי דאגלס אדמס ומארק קַרווארדיין על חיות בסכנת הכחדה בעולם]
רועי גלילי הוא ארכיאולוג וחוקר תרבויות עתיקות המצביע על הפרדוקס הפנימי בכתובת המקבלת את פני התיירים לארץ ישראל. שהרי ארץ בראשית היא ארץ שיד אדם לא נגעה בה ולא השפיעה עליה. האם כך היא בפועל? שהרי הנוף הישראלי בכללו הוא לא נוף טבעי אלא תוצר של פעולה אנושית. עץ הזית בוית והובא מאנטליה לישראל, נוף הטראסות החקלאיות מעשה אדם, נחצבו מחצבות, נחלים התחתרו בשטח בהשפעת החציבות, מרעה, מסחר, חקלאות ועיבוד הקרקע, כריתת עצים לבעירה ועוד.. אנו משפיעים על הנוף, אלו נופים שאנחנו, בני האדם, יצרנו. אז על איזו ארץ בראשית אנו מדברים? מתגעגעים לארץ ישראל של פעם? האם אפשר לחזור אחורה בזמן או שאנחנו בנקודת האל-חזור.. ומי אמר בכלל שאפשר לחיות בארץ בראשית?
*אמוץ זהבי היה זואולוג וביולוג אבולוציוני ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב ואחד ממייסדי החברה להגנת הטבע שחי ופעל בערבה. הוא נודע בעולם בעיקר בזכות תאוריית עקרון ההכבדה שהגה ופיתח בשנת 1975 לאחר שהחל לחקור את חיי הזנבנים ב1971 , ציפורים החיות בערבה בלהקה עם יחסים מיוחדים בתוך הלהקה. עקרון ההכבדה העלה תיאוריה חדשנית שתכונות המבליטות את הפרט ומשמשות כברירה מינית מבליטות את הפרט גם בשעת סכנה. פרופ' זהבי טען שהתכונה המכבידה מהווה סימן שהפרט בטוח בעצמו ובאופן פרדוקסלי הביטחון העצמי המשודר על ידי מאפיינים אלה מרתיע תוקפים פוטנציאליים ומגדיל את סיכויי ההישרדות של הפרט. (ספרו "טווסים, אלטרואיזם, ועיקרון ההכבדה" מתאר את התאוריה עם דוגמאות מעולם החי והאדם).
אמוץ זהבי, יחד עם עזריה אלון, יזמו והקימו את החברה להגנת הטבע בשנת 1953, מתוך מחשבה כי יש להקים חברה ציבורית, בעלת תשתית רחבה, שתרכז את הפעילויות השונות בתחום שמירת הטבע. שימש במשך שנים ארוכות כמזכיר החברה להגנת הטבע. בשנות ה-60 דחף להקמתו של מרכז למחקר מדעי בנושא שמירת טבע "המכון לחקר שמירת הטבע" (INCR) וכיהן כראשו עד שנת 1984. בשנת 1985 זכה אמוץ זהבי יחד עם עזריה אלון, בשם החברה להגנת הטבע, בפרס ישראל. לאחר פרישתו לגמלאות ניהל בנוסף לפעילותו האקדמית את בית-ספר שדה חצבה של החברה להגנת הטבע. (מתוך ויקיפדיה)
