(הדמייה- מן – שנהר אדריכלים / צילום-גל נקדימון)

מיולי אמורים לפתוח את נמל התעופה רמון לטיסות. מהכביש רואים קצת גג, כמה מבנים ארעיים, מגדל פיקוח והרבה כלום. כשיורדים מהכביש, מתגלה עולם שלם, ענק, מרתק, (כמעט) מוכן להמראה..
מאת: גל נקדימון עורכת עיתון "קצה המדבר", מ.א.חבל איילות

בקרוב, בחצר האחורית שלנו – ימריאו וינחתו מטוסי ענק מכל העולם ולכל העולם. זאת התחזית לשנת 2017. חנן מוסקוביץ, מנהל שדות התעופה אילת ועובדה, לקח אותי לסיור בשטח ובמקרה זה, באמת, דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

נמל התעופה "רמון" קרוי על שם אילן רמון ז"ל, שהיה האסטרונאוט הישראלי הראשון ונספה באסון המעבורת קולומביה ועל שם בנו – אסף רמון ז"ל, טייס חיל האוויר שנהרג בהתרסקות מטוסו במהלך אימון. מכביש 90, אפשר לראות אתרי עבודה, כלים כבדים, הרבה אבק ומזוויות מסוימות גם קטעים של מסלול וכמובן את מגדל הפיקוח. כשנכנסים, או יותר נכון – יורדים, לשטח עצמו, מתגלה תמונה אחרת לגמרי – הכול נראה גדול יותר. הדבר מרתק, לא רק בגלל הממדים העצומים, אלא גם בגלל המשמעות של מה שרואים עכשיו – ככה נראה נמל תעופה בינלאומי, רגע לפני שהוא באמת הופך לכזה. חנן מספר שזו הפעם הראשונה בארץ שמקימים מאפס נמל תעופה, מה שנקרא בשפה המקצועית – גרינפילד. שטח שהיה בתולי לחלוטין מכל תשתיות, שהכול בו מוקם מאפס.

במאי 2013 הייתי בטקס הנחת אבן הפינה. היו נאומים יפים, קייטרינג תואם, אח"מים למכביר, כמו בהרבה טקסים אחרים. למודת הנחות אבני פינה, שיערתי שבעוד כעשר שנים יישאר במקום רק שלט, אבל שבועיים לאחר מכן כבר עלו הטרקטורים הראשונים על השטח ומאז הם רק התרבו. לדברי חנן מוסקוביץ, נכון להיום, העבודה מתנהלת לפי לוח הזמנים המתוכנן וכך גם התקציב.

למה צריך נמל תעופה גדול וחדש?
"השדה הקיים באילת, שהחל להיבנות ב- 1949, כבר לא מתאים לנפח הפעילות- גם מבחינת התשתית התעופתית וגם מבחינת התשתית הטרמינאלית. הוא מתאים למטוסים עם 50 נוסעים, היום יש מטוסים עם 250 נוסעים. המסלול באילת קצר מדי- 1,900 מ' וצר מדי- 30 מ' ולא מתאים למטוסים הגדולים, הסילוניים, שמגיעים מחו"ל. לכן, טיסות בינ"ל נוחתות בעובדה, במרחק של 60 ק"מ מאילת.

השדה גם מאט את התפתחות העיר, כי אם רוצים, למשל, לבנות בקניון עוד קומה, או לבנות מצידי השדה, לא יכולים בגלל מגבלות גובה. בנוסף, השדה מפריד את העיר לאזור מגורים ואזור בתי מלון, שלא לדבר על הרעש שיש באמצע העיר ולאורחים במלונות משש וחצי בבוקר, (זמן הטיסה הראשונה). אי אפשר לעבור בשטח השדה, נוצרים פקקים בכבישים שעוקפים אותו- כל הדברים האלה ביחד מחייבים את הוצאת השדה אל מחוץ לעיר, כדי לבנות תשתית שהיא מודרנית, בטיחותית ומתאימה לסטנדרטים הקיימים היום.

נמל התעופה החדש יהווה גם נכס אסטרטגי למדינה, כי היום אין נמל תעופה חלופי לבן-גוריון. אם מטוס לא יכול לנחות בבן-גוריון כי יש ערפל כבד, הוא נוחת בעמאן, או בלרנקה ואנחנו רוצים שהוא ינחת בישראל. הוא יוכל לחכות פה עד שהערפל יתפזר, או להעלות את הנוסעים על אוטובוס ולהביא אותם הביתה, או ליעד שלהם בארץ."

יש גם שיקולים נגד העתקת השדה?
"כמובן. יש כאלה שטוענים שהרחקת השדה 20 ק"מ אל מחוץ לעיר, תגרום לתיירים לחשוב פעמיים אם לא כדאי לעשות את הדרך עם הרכב, במקום במטוס. בנוסף, המיקום של השדה במרכז העיר נותן יתרון משמעותי לאילתים, שמהווים 20% מהנוסעים (יחד עם תושבי חבל איילות). היום, אילתי שצריך לטוס בשש וארבעים, בשש עוד מצחצח שיניים. 20 ק"מ זה סיפור אחר, שצריך להתארגן אליו. גם הגעת אורחים למלונות היא, מן הסתם, קלה יותר כשאפשר לרדת מהמטוס וללכת אפילו ברגל למלון."

האם הסגירה הצפויה של שדה-דב תפגע, לדעתך, בכמות הטיסות?
"יש הערכות שמדובר באיום על התיירות, כי מחצית מטיסות הפנים מגיעות לכאן משדה-דב עם כ-700,000 נוסעים בשנה. אני מניח שלא תהיה פגיעה במספר הנוסעים, הם יגיעו מנתב"ג"

כמות הנוסעים מצדיקה את ההשקעה העצומה?
"מספר הנוסעים בטיסות הפנים עומד על 1.4 מיליון ובטיסות חוץ המספר נע בין השפל של 25,000 ל-60,000 שעברו בשדה התעופה בעובדה בשנה שעברה, אבל היעד שלנו הוא 400,000 נוסעים מחו"ל. זה לא בלתי אפשרי. בשנים 1995-1996 כשהסקנדינבים גילו את אילת, היו פה קרוב ל-360,000 נוסעים. ובשנת 2,000 כשהיה ביקור של האפיפיור היו פה קרוב ל- 300,000 נוסעים."

מה נעשה על מנת להגדיל את כמות טיסות החוץ?
"לטובת העניין הזה נרתמו משרד התיירות, משרד התחבורה ורשות שדות התעופה ועשו מהלך שהוא גאוני מבחינתנו – מתמרצים את חברות התעופה ומתגמלים אותן על כל נוסע שינחת באילת. מה שגרם ל'ריינאייר' לשים את אילת על המפה- מחירי הטיסות הזולים הביאו תיירים ממקומות שלא הגיעו עד היום. שר התחבורה כבר הודיע שעם פתיחת הנמל החדש לא יהיו אגרות בינ"ל לחברות התעופה, מה שיקדם אותנו ליעד של מיליון נוסעים עד 2020-2025. גם משרד התחבורה נרתם והתחייב לכך שמחיר הנסיעה מכאן לאילת, יהיה כמו באילת. כמובן, הקו צריך להתאים לנפח של הפעילות, כדי ש 250 איש יוכלו להגיע לטיסה וממנה. זה דורש עוד פתרונות תחבורתיים. מדברים על ההזזה של מחסום מג"ב שיוצר פקקים בכניסה לעיר, צפונה. אולי באזור הכניסה לתמנע, במקום שיש ארבעה נתיבים בכביש."

דבר במספרים

הרבה נתונים נזרקים לחלל האוויר במהלך ההסברים של חנן מוסקוביץ, אבל צריך לראות כדי להבין. כשהוא מסביר שאורכו של מסלול ההמראה כמעט כפול מהמסלול הקיים כיום באילת, רק נסיעה לאורך המסלול הרחב מבהירה את המרחק. הדבר תקף גם לגבי הטרמינל, שאמור לטפל במאות, אם לא אלפי נוסעים ביום.

שטח נמל התעופה, הוא כ-6,000 דונם. אורכו של מסלול ההמראה והנחיתה- 3,600 מ'. שטח הטרמינל- 30,000 מ'. זמן הקמה מתוכנן- ארבע שנים ותקציב- מיליארד ו- 650 מילון שקל. ואחרי כל הנתונים גם על מספרי הנוסעים, הראש מתחיל להסתחרר וממדי הפרויקט מתחילים להיקלט, לאט-לאט. מאות עובדים, עשרות כלים כבדים, ארבע חברות קבלניות שמבצעות את העבודה בשטח ושלושה גופים שהיו צריכים להסכים על המהלך ולשלב כוחות כדי להתחיל- משרד התחבורה, רשות שדות התעופה ועיריית אילת. לחנן חשוב להדגיש את שיתופי הפעולה גם עם חבל איילות ואת העבודה שהוא רואה בפרויקט שירות לקהילה ולפריפריה.

"אנחנו לא עובדים בחלל ריק, בייחוד בפרויקט כזה שמשרת את הפריפריה ואת הקהילה, וחשוב לנו שיש שת"פ בין רשות שדות התעופה, לעיר אילת, למועצה אזורית חבל איילות. יש דיונים על כל מיני שת"פים אפשריים- זה יכול להיות בתחום התחבורתי, בתחום הכלכלי וגם מעבר לתחומי השדה."

כמה עבודה יכול השדה החדש לספק לתושבי האזור, אם בכלל?
"כיום השדה באילת מספק תעסוקה ל-350 בתי אב, בערך. אנחנו מעריכים שפה המספרים האלה יגדלו לפחות ב- 50%. יהיו פה יותר אנשי ביטחון, יותר נותני שירותים, יותר חנויות – כל אלה יספקו עבודה. חלק מהעובדים מגויסים מתוך הרשות והספקים והקבלנים השונים יגייסו בעצמם את העובדים. בתהליכי הגיוס של הרשות יש כללים לתהליכים. קודם כל מפרסמים מכרזים פנימיים, כדי לתת אפשרות לעובדי הרשות להתקדם ולהגיש מועמדות. במידה ואין מתוך הרשות אז מפרסמים מכרז חיצוני (וכבר היה אחד כזה שניגשו אליו הרבה מאד אילתים). המכרזים האלה מפורסמים באתר הרשות, שהתחילה עכשיו בתהליך של גיוס אנשים והוצאת מכרזים למהנדסים, מהנדסי חשמל, מתח גבוה ועבודות נוספות בעיקר בתחומי אחזקה."

איך בונים נמל תעופה?
"משנת 1973 מדברים על בניית שדה תעופה חדש. הרבה קרדיט על הפיכת ההלכה למעשה מגיע לשר התחבורה ישראל כץ ולמנכ"ל רשות שדות התעופה יעקב גינות, איש מאד רציני של עשייה. במארג הזה יש חשיבות רבה לעיריית אילת ולעומד בראשה מאיר יצחק הלוי. אז קודם כל צריך היה שכל המארג הזה ילך ביחד ויהיה מכוון מטרה.

תכנון שדה התעופה מתחיל במה רוצים לבנות. אלה דברים שמופיעים בפרוגרמה. כשגומרים לכתוב את הפרוגרמה, נותנים למתכנן שמוציא את זה לפועל, אחר כך זה עובר לשלב הבנייה."

מי משלם?
"רשות שדות התעופה, שהיא רשות סטטוטורית, מונחית על ידי שר התחבורה ויש לה מועצת מנהלים, שיש בה נציגים של משרדי הממשלה הרלוונטיים, כמו אוצר, תחבורה, תיירות וגם נציגי ציבור – היא המקימה של המקום, עם תקציב משלה. (את כל הפעילות שלה היא צריכה לקיים, עד כמה שניתן, בצורה כלכלית ועצמאית עצמאית ולא להישען על הממשלה. לרשות יש שני מקורות הכנסה – אגרות ומסחר)."

הגיעו כולם להסכמה, הונחה אבן פינה ומה הלאה?
"בשלב הראשון, כדי לאפשר את הבנייה במקום הזה, שהפרשי הגבהים בו  מגיעים ל-20 מ', היו צריכים לחפור את השטח העליון בחלק מהאזורים. מגרש החניה נמצא בגובה של ארבעה מטר מתחת לכביש 90 . היו צריכים לחפור פה קרוב לשלושה מיליון קוב של אדמה. את האדמה העבירו לאזור הנמוך, כדי להגביה אותו ולבנות עליו את המסלולים. זו בנייה ירוקה, שמנצלת את כל החומרים שיש בשטח- מה שנחפר בשטח אחד עיבדו, גרסו, ניפו את האבנים והשתמשו לתשתיות של המסלולים. את האבנים הגדולות לקחו לסוללות. את החרדונים (ושאר בעלי החיים) העבירו בליווי צמוד של רשות הטבע והגנים. יש גם שטחים שלא נוגעים בהם שנקראים שטחי אל-געת, כך שגם אם שינו בהם משהו – את פני הקרקע, או הוציאו צמחים, אז בשטחים האלה יחזירו את הכול לקדמותו, כולל הצמחים."

לאילו סוללות לקחו את האבנים?
"הוקמו שתי סוללות הגנה משיטפונות: אחת של נחל רחם באורך של כארבעה ק"מ ואחת של נחל נימרה שאורכה כקילומטר וחצי. כשיהיו שיטפונות גדולים וזרימה חזקה של מים בנחל רחם, מי השיטפונות יפגעו בסוללה, יעברו מתחת לגשר ויזרמו לשטח הנמוך- לעברונה. מים מנחל נימרה, שהוא ואדי קטן יותר, יפגעו בסוללה ויזרמו בערוץ הטבעי שלהם מצפון לשדה. נדרשה עבודה מאד רצינית, כדי להביא את פני השטח למצב הזה. היו צריכים להעתיק את הקו של מקורות ואת קו של קצא"א." (זוכרים, זוכרים… ג.נ).

אילו מתקנים יהיו במקום?
"באולם הנכנסים, שיהיה אולם בינלאומי עם דלפקים של ביקורת דרכונים ודלפקים לטיסות פנים ארציות, יהיו חנויות, פינת משחקים, שירותים, בית כנסת, בית קפה. התקרה תהיה מקורה, אבל הקיר שפונה להרי אדום יהיה מזכוכית (שתי שכבות וביניהן אוויר, לצורך בידוד), כדי לחשוף את הנוף. בדרך מהחניות לטרמינל יהיו גשר, מדרגות נעות, מעלית- הנוסעים יעלו למעלה, יחצו את הפיתוח הנופי וייכנסו פנימה."

ובחוץ? נשמע מטוסים ממריאים ונוחתים?
"כמו שאמרתי, התכנון כאן הוא ירוק- רחבות החניה למטוסים הן רחבות בטון, כדי לשמור על הקרקע ולהגן מנזילות של שמנים ודלקים. את המטוסים שיעמדו בחניה, ידחפו לאחור והם יניעו כשהם עומדים או לכיוון צפון, או לכיוון דרום, כך שהרעש לא יגיע לבאר-אורה. בכלל, כל הכיוונים פה הם כאלה, שמניפת הרעש שלהם לא תפגע ביישובים הקרובים."

האם סופות חול לא יפריעו להמראה ונחיתה?
"באילת זה מפריע לטיסות, כי השדה לא ממוחשב וגישת המטוסים היא גישת ראייה- צריך לראות את המסלול כדי לנחות. פה השדה הוא ממוחשב ותתבצע 'נחיתת מכשירים'; המכשור והמסלולים מאפשרים גמישות רבה יותר."

בנסיעה בתוך השטח, אנחנו עוברים בין מסלולים רחבים, מבנים עגולים, מרובעים, גבוהים, סככות ענק וחנן מסביר מה אנחנו רואים: "המסלול הזה יאפשר המראות של כל סוגי המטוסים, לכל יעד בעולם ויש לו מסלול הסעה (מה שאין באילת) המאפשר הסעה של מטוס אחד, בזמן שאחר ממריא. יש רחבות חניה למטוסים, סככות תפעוליות כדי שכל הציוד וכל העובדים יהיו בצל – גם הטרקטורים והאוטובוסים. יש חניה למטוסים, שאליהם נוסעים עם אוטובוסים, או הולכים ברגל, בהתאם למרחק המטוס משער היציאה. יש פה גם מרכז אנרגיה שמספק תצרוכת של מים, מיזוג אוויר, חשמל, 24 שעות ביממה לשדה."

בהדמיה (המרשימה), לא רואים קירוי מעל החניות ומהחניות לטרמינל. אנשים ילכו בחום של יולי-אוגוסט עם המזוודות, בשמש?
"יהיה צל על הדרך מהחניות לטרמינל, אבל לא סככות חניה, זו תהיה חניה פתוחה. יש תוכניות לקירוי של החניות, אבל בשלב הזה לא עושים את זה, כי ההוצאות הן מאד-מאד גבוהות. אני אומר: הלוואי שזו תהיה הביקורת היחידה, כי זה דבר שניתן לעשות אותו."

מי יפנה את השלג?

מה השלבים הבאים?
"לאחר סיום הבנייה, השלב הבא הוא הפעלה/הרצה. זה שלב של קליטת מערכות, הרצה שלהן ומעבר משדה התעופה באילת לפה. צריך לבדוק שכל התהליכים עובדים כמו שצריך- נוסע יוצא ונכנס, מטוס יוצא ונכנס, מטען יוצא ונכנס. בודקים איך הנוסע מגיע לשדה התעופה – בתחבורה ציבורית, ברכב? איפה חונה האוטובוס, איפה חונות מוניות, איפה הרכבים הפרטיים, איפה עובר ביטחון, איפה מוסרים את המזוודה, מתי עוברים ביקורת גבולות, מה יהיה גובה הדלפק – כל הדברים האלה נמצאים בפרוגרמות."

הפרוגרמות כלליות, או ייחודיות לכל נמל תעופה בנפרד?
"יש דברים שמופיעים בכל פרוגרמה של נמלי תעופה, כמו מגדל פיקוח, מסלולים ועוד. לפעמים צריך לבצע התאמות ספציפיות, למשל, יש סעיף קבוע במסגרת הוראות הפעלת שדה תעופה שמחייב הכנת תוכנית לפינוי שלג מהמסלול. במקרה כזה, יכול לבוא הרגולטור ולומר שהוא פוטר אותנו מהסעיף הזה ולא צריך לקנות מכונה לפינוי שלג מהמסלול באילת…"

איך מתבצעת הבדיקה של התהליכים בשטח?
"אנחנו נעשה ניסויים כדי לבדוק שהתהליכים עובד – ניקח ליום מסוים 500 ניצבים, שכל אחד מהם מקבל מזוודה, דרכון וסיפור. למשל, את עם דרכון צרפתי, את היית יומיים בירדן ועכשיו את באה לטיסה לשדה התעופה ממלון באילת ויגידו לך באיזו טיסה את. את עוברת את כל המסלול, עד שלב העלייה למטוס. אחרי כל תרגיל כזה אוספים את הניצבים, שואלים אותם אם הכול היה ברור, מקבלים משובים ומתקנים בהתאם."

אפרופו משוב, חנן, למה רמזור???!!! אחרי שנים של גאווה מקומית בתנועה השוטפת על כביש 90 של הערבה הדרומית, צצה תופעה נדירה, ממש באמצע הדרך- רמזור ולא סתם רמזור, אלא כפול! מעבר לחוסר הנוחות שבדבר קיים חשש שרבים מהדוהרים דרומה, העושים את הדרך פעם בשנה, במקרה הטוב, כלל לא ישימו לב לרמזור והתאונה הראשונה כבר בדרך. יש גם לשאול, האם התנועה הצפויה עם פתיחת השדה תצדיק את העמוד עם האורות הצבעוניים, שכמוהו לא ניתן למצוא מאילת ועד דימונה.

"ברור שזו לא אטרקציה תיירותית. אנחנו לא נביא לפה את התיירים מאילת להראות- הנה יש רמזורים באזור", מתלוצץ חנן, אבל מספק הסבר רציני: "בתוכנית המקורית מופיע מחלף, שאותו אמורה לבנות הרשות הלאומית לדרכים. מחלף כזה הוא מאד יקר ולרשות הזו אין מקורות הכנסה, והתקציב שלה מגיע ממשרד התחבורה. הם יכולים להגיד שאם יתנו להם תקציב- הם יבנו, הם גם יכולים לומר שמבדיקה של נפח התנועה הצפוי פה באזור עולה שאין הצדקה לבנות מחלף ואנחנו מציעים לבנות רמזורים וזה מה שנעשה."

ברור שהקמת נמל תעופה מאפס מהווה תורה שלמה, שאי אפשר ללמוד את כולה, בוודאי לא לכתבה אחת. אבל בכל זאת למדתי כמה דברים, למשל, ש"שדה תעופה" הוא כזה המשמש לטיסות פנים ו"נמל תעופה" הוא כזה המשמש גם לטיסות בינלאומיות ולכן באילת יש "שדה" ואילו מול תמנע מוקם "נמל". למדתי שגם בפרטים שלא העליתי בדעתי, הושקעה מחשבה רבה, למשל, מסתבר שהוקמה ועדת שמות ורוביק רוזנטל שימש יועץ לשוני על מנת לתת שמות שיתחברו לאזור. כך, בנמל התעופה רמון יש את דרך אדום, דרך ים-סוף, שער תמנע, שער עברונה ועוד.

אז מתי נמריא מנמל התעופה רמון?
"הבנייה אמורה להסתיים באפריל 2017. יהיו שלושה חודשים של הרצת המערכות (כמו שעושים בשדות תעופה חדשים בעולם), כך שמיולי אנחנו נהיה מוכנים לפתוח את השדה, אבל התאריך המדויק תלוי בהרבה דברים, כמו רב שיח עם חברות התעופה. בינתיים הפעילות תמשיך להיות מאילת ומעובדה, עד שיוחלט שעוברים."