יחד עם כסייפה הבדווית והכפרים הלא מוכרים, עיר חרדית חדשה בסמוך לערד תביא רק לרצף של מוחלשות ועוני.
מאת: ד"ר בתיה רודד, החוג לגיאוגרפיה וחינוך סביבתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תושבת ערד
בעוד ערד נאבקת נגד הקמתו של שדה הפוספטים "בריר", שעומד לקום בשטחה המוניציפאלי ועלול לפגוע בבריאות תושביה, והנה צץ רעיון נוסף לייהוד הנגב: הקמתה של עיר חרדית סמוכה.
ערד שהייתה "היהלום" שבכתר ההתיישבות בספר סובלת מזה שנים רבות ממדיניות של הזנחה, קיצוץ תקציבי מתמשך והתעלמות.
חשיפת המשמעות המסתתרת מאחורי ההנמקה להקמתה של העיר, בתזכיר של משרד הבינוי והשיכון, מעלה תמיהה לגבי השמחה שהעלו על ראשם פרנסי הנגב למשמע הבשורה על "יישוב יהודי נוסף בנגב".
כל ההמלצות בתוכניות השונות לנגב, תומכות במשיכת "אוכלוסייה חזקה" והימנעות מהקמתם של יישובים חדשים, כדי לשמור על שלמותם ורציפותם של השטחים הפתוחים. יעד נוסף מדבר על השקעה מרבית בפיתוח הון אנושי, התובע העלאה של רמת החינוך באזורים אלה. אך כסיף לא תיצור אטרקציה נדל"נית ולא תהווה כוח משיכה לאוכלוסייה חזקה לנגב, ובוודאי שלא תגרום להצמחה של הון אנושי שיתרום לערד ולאזור.
פתרון לקהילה ייחודית חובר למדיניות הרווחת בישראל של נִמְבּ"י (נמנע בחצרי, "לא אצלי") – דחיקתן של קהילות חלשות אל מחוץ לאזור המרכז. לאורך כל תולדות יישובם של החרדים חיפשה המדינה דרכים להוציאם לשוליים משיקולי נדל"ן זול וקרבה המרתיעה אוכלוסייה חילונית "חזקה". לפיכך, הוקמו הערים אלעד, עמנואל וביתר עלית "מחוץ לגדר", בשטחים או בסמוך להם. עתה, עם התנגדותם של ראשי המגזר החרדי להתיישבות בשטחים, מופנה יישוב החרדים לעבר הנגב.
כיצד יגיע השגשוג הכלכלי לאזור כשמשפחות חרדיות ששיעורן כ-6% ממשקי הבית מהוות כ-16% מהמשפחות העניות בישראל? זוהי, אפוא, תוספת עוני לפריפריה הענייה בארץ. התוכנית אינה כוללת תכנון תעסוקתי עתידי שיחזק את כלכלת העיר, ורעיון השותפות של כסיף באזור התעשייה הנטוש למחצה של ערד הוא לעג לרש.
בנוסף, תדמיתה של ערד כעיר תיירות תיפגע משכנות זו על הנתיב לתל ערד. תל ערד, שהוכרז כאתר מורשת עולמי על ידי אונסקו, האיריס השחום המצוי באזור זה ונוף הבקעה אל מול ערד, ייפגעו קשות מהקמת העיר. ועוד – צמצומם של השטחים הפתוחים באזור יפחיתו מסיכויי העיר להגדיל את הכנסותיה מארנונה עסקית שאמורה הייתה להתפתח במרחב זה. נמצא, שהקמת כסיף עלולה אף לערער את בסיסה הכלכלי של ערד.
באשר לתשתיות, תושבי כסיף המתבדלים לא יוסיפו לקהל משתמשי התחבורה הציבורית, כיוון שהם מארגנים קווי אוטובוסים נפרדים לצרכיהם, כפי שקרה בערד. שיפור שירותי חינוך, כעמוד תווך למשיכת אוכלוסייה חזקה לעיר וליצירת הון אנושי, לא יתממש בצל הקמתה של מערכת חינוך חרדית, שונה ונפרדת. בתחום הבריאות, אוכלוסייה ששיעור הריבוי הטבעי שלה גבוה תיצור לחץ על בית חולים שמחלקת היולדות שלו כבר נתונה בעומס יתר. נתונים אלה מייתרים את הביטוי "מסה קריטית" בו מתרץ משרד הבינוי והשיכון את תמיכתו ברעיון. יישוב ייחודי רק יכביד על תקציבי הנגב הדלים.
גם בתוך הנגב קיימות חלופות עדיפות על שיטת ה"גטו". קרית גת ובאר שבע הביעו נכונותן ליישב קהילות חרדיות וישנו היישוב כרמית שניתן לאכלסו. גם לקהילה החרדית עדיף להתגורר קרוב ככל האפשר למרכזיהם בבני ברק וירושלים ובקרבת מקורות תעסוקה רבים יותר.
המדינה לוקה בעיוורון ביחס להיבט הרחב של הקמת יישוב יהודי גדול בלב הכפרים הבדווים הלא מוכרים בנגב. הצעה להקים עיר עבור יהודים, עוד טרם החלה הסדרת הסכסוך על הקרקע עם הבדווים לאור המלצותיה של ועדת גולדברג, תפגע במאמצים להגיע לפתרון מוסכם ותעמיק את חוסר האמון של האוכלוסייה הבדואית במוסדות המדינה והחרפת הקונפליקט עימם.
לגורמי ההחלשה של העיר יש להוסיף את קהילת גור החרדית, ההולכת ומתרחבת בערד מאז אמצע שנות ה-80. זוהי קהילה ענייה ומתבדלת המהווה 15% מתושביה. תוספת של עיר חרדית צמודת דופן לערד, תשנה את אופיו החברתי-תרבותי של האזור. שכן, צפוי שבקרב האוכלוסייה החילונית יחול מאזן הגירה שלילי ושתי הערים תהפוכנה לרצף עירוני חרדי בנגב הצפון מזרחי.
לא ברור, אם כן, מאין שאב משרד השיכון את הרציונל לגבי הקמת העיר, במגמה "להקטין את הפערים הבין-אזוריים הקיימים בישראל, להוביל לצמצום חסרונות יחסיים קיימים ולספק מענה מרחבי יעיל לאוכלוסייה הקיימת והצפויה בנגב". יחד עם העיירה הבדווית כסייפה והכפרים הלא מוכרים, ייצרו הערים רצף של מוחלשות ועוני בתהליכי סגרגציה גוברים.
