שוש סעדי בת ה-73 ויצחק בן ה-84 הם זוג קשישים הגרים בבית קטן ומטופח בשכונת מעוף בערד. בין פרחי הפיטוניה, פסל החד קרן ותמונת הלב הזוגית התלויה על הקיר הם חיים בכאב ובאושר. הם הגיעו לגיל שיבה טובה אבל חיים על זמן שאול כבר הרבה זמן. אוחזים בחיים והאחד בשני בכל הכוח.
ביום רביעי שעבר 27/10/10 התמלאה משאלה אחרת של שוש. בני הזוג נסעו עם אמבולנס המשאלות של מד"א לטיול במיני ישראל בלטרון. בשבוע הבא ייסעו לגן החיות הת"נכי בירושלים.

מאת: ענת רסקין
אם זה היה נתון למשאלת ליבם הם היו מבקשים להפסיק את הכאב. לא נחוץ להם דבר חוץ מזה. משאלות מטבען מחוברות לרגש ולא לעובדות או לרציונאל. אנחנו לא מפסיקים לקוות כי משהו ישתנה לחיוב בעקבות הבעת המשאלה. אבל ליצחק ולשוש זו משאלת החיים האחרונה שנשארה.

רצו למות – לא בגלל המחלה, בגלל חוסר התקווה

כבר 11 שנה שוש חולה בסרטן והמצב רק הולך ומחמיר. היא קבלה את כול הטיפולים אבל הם יודעים ששום דבר כבר לא יעזור. אחרי כמעט שנה של דימומים גילו אצלה סרטן בצוואר הרחם. כשגילו, זה כבר היה מאוחר מידי. הסרטן – כמו סרטן, התפשט לאגן ועכשיו הוא בכל הגוף. עברה כימותראפיה, הקרנות אך המצב רק הלך והחמיר. 11 שנים של דימומים בלתי פוסקים. דם משולב בהפרשות גוף אחרות בגלל הרס של האברים הפנימיים. נזקקת לכל האמצעים בכדי לספוג את ההפרשות וצריכה להתרחץ כמה פעמים ביום. כל הגוף כואב והיא חיה על מינון גבוה של מורפיום. הרופאים מגיעים לטפל בה בבית.

כבר לא פוחדת מהמוות אבל כן מהסבל והנזק שיכולות לעשות לה בדיקות. אז היא לא עושה יותר בדיקות.
לפני 7 שנים הודיעו לה שהמחלה סופנית. אין תקווה אמרו. אז, חזרה הביתה ורצתה למות. "שללו מאיתנו את התקווה, בגלל זה רציתי להתאבד".
לקחה 160 כדורי שינה, אבל בגלל המינון הגבוה של המורפיום בגופה ניצלה. יצחק בעלה, שהחליט להתאבד איתה, איבד את ההכרה. רק בזכות שכן טוב הצליחו להזעיק עזרה ולהציל אותו. שבוע ישבה לידו בבי"ח. אז גם הבן הגדול הגיע לטפל בהם והבין סוף, סוף עד כמה המצב חמור ושאמא לא מתפנקת. "יש לך אמא חזקה מאד" אמרו לו הרופאים.

מאז החליטה להמשיך ולחיות "מה שכתוב לנו זה מה שיהיה. אני לא רוצה שחס וחלילה יקרה לבעלי משהו. אין לי חיים בלעדיו"..
במכתב צוואה שהשאירה בקשה שלא יחברו אותה למכשירי החייאה כשיגיע זמנה.

משאלה מחכה להגשמה באמבולנס

ביום רביעי שעבר התמלאה משאלה אחרת של שוש. בני הזוג נסעו עם אמבולנס המשאלות של מד"א לטיול במיני ישראל בלטרון. בשבוע הבא ייסעו לגן החיות הת"נכי בירושלים.

אמבולנס המשאלות הינו אמבולנס ייעודי רחב מידות, המצויד במיטב אביזרי נוחות, מערכת קולנוע מתקדמת, מקררים לאחסנת מזון ותרופות ומכשור רפואי מהמתקדמים בעולם, בו יכולים חולים סופניים להגשים את משאלתם לבקר באתרים קדושים, בחיק הטבע ובמופעי תרבות וספורט מלווים במתנדבים בעלי הכשרה רפואית מקצועית.

שוש: "שנים שלא יצאתי מהבית אני מדממת בלי הפסקה, קשה לי ללכת, אני נופלת.. דר' שור, יו"ר סניף ערד של האגודה למלחמה בסרטן, התקשר אלי והציע לי לצאת עם אמבולנס המשאלות ושמחתי להצעה. שלושה חבר'ה לקחו אותנו. דחפו אותי בכסא גלגלים מיוחד כל הטיול. אנשים טובים ומסורים.. נהניתי משהו!"
"לא נותנת למחלה להשתלט עליי. אני מבשלת, בעזרת המטפלת שלי, לכל השבוע אבל כבר עשר שנים שלא יצאתי מהבית אלא רק לגינה, אז שמחתי להצעה" מוסיפה שוש.

בשנים עברו היו חולי סרטן בערד נוהגים להתאסף אצל דר' שור לקבוצת תמיכה. "כל אחד היה מספר על הכאבים שלו. היה קשה לשמוע אבל בכל זאת זה עזר להתחלק בחוויות ולהוריד מהלב. לא להיות לבד. חבל שלא ממשיכים עם זה".

היא השושנה שלו והוא הצחוק שלה

יצחק: "לא נותן לה לחשוב על המחלה. אנחנו משחקים ביחד שש-בש או דמקה, פותרים תשבצים, רואים טלוויזיה.." יצחק הוא איש אשכולות. הוא מפסל בעץ, בונה דגמים מגפרורים, עוסק בעבודות יצירה וגם מיצר יין לבד בחדר יין קטן שבנה בחצר. מטפח את הגינה הקטנה ומשקה אותה במים ממוחזרים. פסלים מחמר ומלט שהוא עושה לבד מקשטים את הגינה. "ככה כשנצא החוצה – נראה פריחה. זה פותח את הנשמה", אומרת שוש.

תמיד היו זוג טוב הם מעידים על עצמם. עד ששוש חלתה היו מטיילים חמש פעמים בשנה בכל העולם. הגיעו לערד לפני 15 שנה בעקבות מחלת פרקים קשה שלה שהצריכה בקורים תכופים בים המלח. מכרו את כל הרכוש שלהם בחולון והגיעו לערד. 4 ילדים, 12 נכדים ו-9 נינים מפוזרים בכל הארץ. בקושי רואים אותם. יצחק נושא בנטל הטיפול בשוש לבדו. מפעם לפעם נכנס השכן או חברות שבאות לדרוש בשלומה. וזהו.

שוש נזכרת כי בקבוצת התמיכה היו נשים שחלו בסרטן וסיפרו איך הבעלים נטשו אותן עם גילוי המחלה. "האשה נותנת את החיים לגבר וכשצריך אותו – הוא נוטש. זה כל כך מתסכל. זה איום!"

"לא עוזב אותה לרגע. כל דקה שיש לי ואפשר להקדיש לה תשומת לב, אני עושה זאת. לא רוצה שום דבר אחר" אומר יצחק. "אנחנו שלמים עם החיים שלנו ושומרים על מה שיש לנו" אומרים שניהם ביחד.
"אני אהיה איתך תמיד" הוא מבטיח לה, "הוא הנשמה שלי" היא מסבירה.

"עולם מוזר / איך הזמן שלי נוסע / ואני היטב יודע / איש לא חזר / אל קו ההתחלה / זוהי רק משאלה". (אהוד מנור)

אמבולנס המשאלות

אמבולנס ייעודי רחב מידות, המצויד במיטב אביזרי נוחות, מערכת קולנוע מתקדמת, מקררים לאחסנת מזון ותרופות ומכשור רפואי מהמתקדמים בעולם, בו יכולים חולים סופניים להגשים את משאלתם לבקר באתרים קדושים, בחיק הטבע ובמופעי תרבות וספורט.
בשנת 2009 מד"א חשף לראשונה את "אמבולנס המשאלות", אמבולנס מצויד בעלות של כ-1,200,000 שקל, תרומת אגודת ידידי מד"א שבדיה. השירות ניתן ללא תשלום בכל רחבי הארץ.
האמבולנס הייעודי רחב המידות מאפשר לנוסע תנועה חופשית בתוכו ומצויד במיטב אביזרי הנוחות המבטיחים נסיעה חלקה, ללא טלטלות. מצלמה משוכללת המותקנת על גג הרכב מאפשרת לנוסע לצפות בתוואי הדרך בה עובר האמבולנס על גבי מסך פלזמה.
בנוסף, מותקנים ברכב מערכת קולנוע מתקדמת, מקררים לאחסנת מזון ותרופות, מעלון להכנסת החולה לאמבולנס וכסא גלגלים ענק בעל עבירות גבוהה, המאפשר להוריד את החולה אפילו לחוף הים, תרומת האגודה למלחמה בסרטן. מיטת החולה היא חשמלית ומצוידת במערכת פניאומאטית מיוחדת שנועדה להפחית את הזעזועים ומאפשרת נסיעה גם בתנאי דרך קשים ללא קפיצות.
כמו כן, מצויד האמבולנס במיטב המכשור הרפואי – מערכת הנשמה מתקדמת, משאבות להזרקת תרופות ומוניטור דפיברילטור. את החולה מלווים חובשים ופרמדיקים מתנדבים ממד"א אשר עברו הכשרה ארוכה וייחודית להפעלת הרכב על ציודו הרב והמתקדם.