בסוף רחוב מואב, אחרי בתי המלון, ישנה תצפית מרהיבה ביופייה הצופה מזרחה לים המלח, מדבר יהודה והרי מואב שבירדן.

שביל מסודר מוביל לפסלו הגדול והמרשים, "מצפור ערד", של הפסל יגאל תומרקין. בהמשך השביל מגיעים למצפה לכיוון נוף מדבר הקדומים, ים המלח והרי מואב. מהמצפור יורד מסלול מסומן המתאים למשפחות (מסלול מס' 4 במפת שבילי סובב ערד) לנחל כידוד העובר צפ'-מז' לערד ומסתיים ביציאה מערד לכיוון בית העלמין על כביש 3199.

מאת: ענת רסקין ©

פסלו של תומרקין "מצפור ערד" ממוקם במצפור מואב בערד (בסוף רחוב מואב באזור המלונות) על רכס כידוד ומשקיף אל ים המלח, מדבר יהודה והרי מואב. כל מי שרוצה להנציח את בקורו בערד בדרך כלל יצטלם ליד או על הפסל. מעבר לתפקידו כמצפור נופי ייחודי המקום היה מאז ומתמיד מקום התכנסות של צעירי ערד וזוגות שחפצו בפינה שקטה ורומנטית. בשנים האחרונות גם מקום התכנסות למופעי מוזיקה אינטימיים, צפייה מאורגנת בכוכבים ומגוון אירועים חברתיים-תרבותיים של העיר.

בשנת 2012 חגגה ערד יובל לייסודה ולכבוד כך הופק גם בול חגיגי, שעוצב ע"י צביקה וזינה רויטמן, ופסלו של תומרקין מופיע בו כסמלה של העיר.

הפסל "מצפור ערד" עשוי בטון חשוף ובולט בגודלו בשטח. הוא נבנה בין השנים 1962–1968 ע"י הפסל הישראלי יגאל תומרקין בהזמנה מיוחדת שנעשתה ע"י תושבי ערד, שאך זה קמה, ובמימונם. בתקופה זו הושפע האומן מסגנון הפיסול האסמבלאז'י ((Assemblage) טכניקה אמנותית בה יוצרים אובייקט תלת-ממדי מחיבור של חפצים שונים) ומההתנסות היצירתית  שרווחה אז ביצירת מונומנטים ותבליטים מבטון, עם או בלי צבע, בשילוב אלמנטים פיסוליים מברזל מרותך. במיוחד מונומנטים המיועדים לאתרים בנוף פתוח בקנה מידה גדול.

מספר לא קטן מפסליו של תומרקין בשנות ה-60 ותחילת ה-70 מאופיינים בדרך זו. ("גן שעוני השמש" באשקלון, "התרחשויות" באוניברסיטת ת"א, "עידן המדע" בדימונה, "אנדרטת הבקעה" בבקעת הירדן ועוד)

בתקופה זו גם אנדרטאות ואתרי הנצחה עוצבו בסגנון זה ברחבי הארץ (למשל אנדרטת הנגב בתכנונו של האמן דני קרוון, בין 1963 ל-1968ובה 18 אלמנטים מבטון חשוף שונים וסמליים המחוברים ביניהם).

15 ורסיות צוירו לפסל "מצפור ערד" עליהם שרבט תומרקין את משמעות האלמנטים השונים המקושרים ביניהם בפסל: "סמלים האופייניים למדבר- שעוני שמש, סככות, אמת מים, כלי מים". אור, צל, מים. במקור, כך לפי סקיצות של האומן שהוצגו בתערוכה במוזיאון לאומנות עכשווית בערד לכבוד יובל לפסל (2018 אוצרת: הדס קידר), חלקים מהפסל נצבעו בצהוב-אוקר ואדום. חלק מהתושבים טוענים שהפסל נצבע לבן במקור, שנים רבות הוא עמד כבטון חשוף ובשנת 2014 בעקבות השחתת הפסל ותיקונו הוא נצבע בלבן עם אלמנטים בכחול באישור האומן. בחלק מהאלמנטים יש חריצות וכתובים בבטון ויש תושבים הזוכרים שרותכו כלי נשק בנקודות מסוימות שעם הזמן נעלמו מהפסל.  

לא כל תושבי ערד ירדו לעומק כוונותיו של האומן בפיסול הפסל ובישוב הצעיר נתנו פרושים שונים ומשונים לאלמנטים בפסל.. לא כולם גם מסכימים שהפסל, כפסל חוצות, מתאים לנוף המדברי הקדום בו הוא מוצב או שהוא משתלב בו. נראה שהיצירה הרבה באותן שנים של פסלי חוצות לא רק באה מכמיהה רומנטית אל הטבע, אלה גם מניסיון לגבש תרבות של "קולטורה" (כפי שכתב יונה פישר במחקרו אודות אמנות שנות השישים "לידת העכשיו", מוזיאון אשדוד לאמנות, 2008, עמ' 30–31) או מכוונת "מעורבות ושליטה בגאוגרפיה, הן כאהבה והן כנוכחות אישית" (כפי שכתב דורון בר אדון,  "קין בעיני עצמו – יוצר לוחם בזירה הפתוחה", סטודיו 115, יולי 2000, עמ' 31)

כך או כך הפסל הפל להיות מזוהה עם העיר ערד וחלק מההוויה החברתית שלה. והמצפור עצמו מספק חוויה של צפייה, המשתנה עם העונות, בנוף קדומים של מדבר יהודה וים המלח.  

כתבות נוספות בנושא:
הפסל של תומרקין ופסל לינגם-השוואה

אנדרטת הנגב-הפתעה לטובה

הצעה למסלול מספר 4 במפת שבילי סובב ערד – נחל כידוד
מסלול הדגל בין שבילי מזרח ערד. אפשר לרדת אליו מקצה מצפור מואב ולסיים בכביש 3199 ערד-מצדה, מתחת לשכונת רותם. אורכו: 5 קמ'. (סימון ירוק. מספרו במפת סימון שבילים-11260)

במסלול שדה בולבוסים ואתר מערות קדום, מרשים. בורות מים, מאגורות ותעלות להובלת מים. בנוסף נמצא שביל מתון ונוח יותר לירידה לנחל כידוד היוצא מרח' מואב בערד (ממש לפני מלון מרגוע) ויורד לאזור המערות. אורכו כ-800 מטר והוא מסומן היטב ע"י שורת אבנים משני צדדיו. בשביל הושקעה עבודת שיפור רבה על ידי תלמידי בתי ספר מחוץ לערד- בהדרכת מתנדבים מערד. מטרת השיפור לאפשר לכל סוגי הטיילים להתרשם מנוף מדבר בראשית דרך הרגלים. מנקודת החבור אל הנחל אפשר לפנות מזרחה לכיוון מאגורת המים או אל היציאה שמאלה על שביל מסומן ירוק כ-500 מטר.