(צילום-ענת רסקין)
ים המלח על ערש דווי. זרמי המים המתוקים שמזינים אותו הולכים ומתדלדלים. הוא מתייבש ומצטמק בגודלו. רום המים שלו הולך ויורד. בולענים נפערים לחופיו. בלורית עלי הדקל של מטעי התמר נעלמו זה מכבר. בתי המלון שאכסנו את צחוק אורחיו חרדים מסכנת ההצפה. במעמקים רועדים לוחות הארץ ומרעידים את ליבו. סביב מיטתו עומדים חכמי הדור ומביני דבר ומנסים למצוא פתרונות ולדחות את הקץ. אפילו בקשו להכריז עליו כאחד מפלאי תבל. אולי כבוד ויקר לעת זקנה יפיחו בו כוחות חדשים. תכול מימיו ואודם הרריו עדיין מהלכים קסם על אנשים. סודות המרפא הצפונים בו אופפים אותו במסתורין. האם יש תקווה?
מאת: ענת רסקין
בימים הקרובים עתיד משרד התיירות להחליט מהו הפיתרון הנכון לבעיה הקשה של עליית מפלס המים באגנו הדרומי של ים המלח. עלייה הגורמת לסכנת הצפה של המלונות באזור. החברה להגנת הטבע, ואיתה ארגוני הסביבה ומומחים בתחום, קוראים לשר התיירות לבחור בחלופת קציר המלח בבריכות. מפעלי ים המלח עדיין לא יצאו בעמדה רשמית ויו"ר התאחדות בתי המלון בים המלח אודי זיכרמן אמר: "אנחנו מקווים שהשכל הישר יגבר ולא הפתרון הזול. כולם רוצים קציר מלח רק המדינה לא. אי אפשר להשאיר את המצב ללא פתרון. אם בכל זאת לא יחליטו על קציר מלח נצא בקמפיינים קשים. לא נוותר. לא נשאר בחיבוק ידיים".
רקע כללי
מפלס המים של אגן ים המלח הצפוני יורד בכל שנה ב- 1 מטר ויותר. הגורם המרכזי – לא מגיעות כמויות מספיקות של מים. בעבר היו מגיעים 1.6 מיליארד קוב מים כיום מגיעים רק 200,000 מיליון קוב מים. זאת בגלל ירידה טבעית בכמויות המים בנחלים הזורמים לים המלח ובגלל שאיבה של 'מקורות' מהכנרת, סכר דגניה ושאיבה מן הנחלים המספקים מים לים המלח.
סכנת ההתייבשות של ים המלח הוזכרה עוד בזמן תכנון התוכניות להקמת המוביל הארצי ואז הוחלט גם על פרויקט תעלת הימים שימנע זאת. אלא שפרויקט תעלת הימים לא יצא לפועל.
מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים שואבים מים מן האגם הצפוני לאגם המלאכותי בדרום, שהוא בעצם בריכות אידוי ליצור אשלג וחומרים אחרים. 150 מיליון קוב מים שואבים בישראל וכ- 100 מיליון קוב מים שואבים בצד הירדני. אם היו סוגרים את המפעלים הללו האגם הצפוני היה יורד ב- 80 ס"מ לשנה ולא במטר. זה כל ההבדל .
האגן הדרומי היה מתייבש, כנראה, בכל מקרה. הסיבה שהאגן הדרומי לא מתייבש נובעת מן העובדה שמזרימים אליו מים באופן מלאכותי לבריכות האידוי.
תופעה נוספת הנלוות לירידה במפלס מי ים המלח היא תופעת הבולענים הקיימת בעיקר באזור הצפוני של ים המלח. ירידת מפלס המים באגם גורמת לעליית מי התהום המתוקים הממיסים את המלח ויוצרים בולענים. לעומת זאת המים בבריכות האידוי באגם הדרומי מציפים את תת הקרקע ומונעים את תהליך המסת שכבת המלח, עליה בנויים בתי המלון, ומונעים היווצרות בולענים.
עליית המפלס בבריכות בדרום ים המלח וסכנת ההצפה על בתי המלון
מפעלי ים המלח פועלים באגנו הדרומי של ים המלח, במסגרת זיכיון לניצול משאבי הטבע של האגן. בדרומו של ים המלחנמצאת בריכת האידוי מס' 5, ששטחה כ – 80 קמ"ר. בריכה זו הינה הבריכה העיקרית הנמצאת בשימוש מפעלי ים המלח. כתוצאה מתהליכי הייצור וההפקה, מדי שנה שוקעים כ – 20 ס"מ של מלח ומצטברים בקרקעית הבריכה, במקביל ממשיכים המפעלים להזרים לתוכה מים ומפלס הבריכה עולה בהתמדה.
מפלס המים העולה מאיים להציף את תשתיות החוף ואת מתחם התיירות בין חמי זוהר לעין בוקק, המהווה את מוקד התיירות המרכזי באזור, בהיקף של כ – 4,000 חדרי מלון.
עליית המפלס מחייבת המשך הגבהת הסוללות המקיפות את הבריכות בכדי למנוע את ההצפות. לדברי החברה להגנת הטבע פתרון הגבהת הסוללות יגרום לפגיעה מסיבית בסביבה המדברית כיוון שהוא כרוך בכרייה מסיבית של מיליוני קוב חומר גלם מערוצי הנחלים באזור, הגורמת לפגיעה נופית וסביבתית חמורה.
3 חלופות הוצעו לפתרון סכנת ההצפה של בתי המלון הממוקמים על חוף הים הדרומי
כאשר בכל מקרה בשנת 2030 מוסכם על כולם כי יצטרכו לעשות את קציר המלח, שהוא פתרון הקבע לבעיה:
1) קציר מלח – דוברות או מקצרות מיוחדות יאספו את המלח ששקע בקרקעית הבריכות ויעביר אותו לאגן הצפוני. פתרון זה מקובל על מרבית הגורמים בשטח אך הוא יקר מאד ולכן המדינה, כנראה, נמנעת להכריע בעדו. זהו גם פתרון הקבע שבסופו של דבר בשנת 2030 מתוכנן לקיים אותו.
2) יצירת לגונה – יצירת רצועה של 12 קמ"ר במרחק של 1 ק"מ מחוף בתי המלון, ממנה יפנו את המלח השקוע והקמת קיר מפריד בין בתי המלון לבריכה. זהו פתרון של קציר מלח חלקי אך פתרון זה כרוך בסיכון כלשהו ועדיין לא הסתיימו כול הבדיקות בנוגע אליו.
3) הקמת איזור הביניים – הקמה מהירה של 6 בתי מלון חדשים בשטח בין עין בוקק לחמי זוהר והריסת בתי המלון הישנים דבר שיאפשר להמשיך ולהגביה את הסוללות הקיימות ולהעלות את מפלס המים בבריכה הדרומית ללא סכנת הצפה.
לכל אחת מן החלופות היבטים כלכליים, עסקיים ותיירותיים שונים, עליהם דנים הגורמים המעורבים. משרד התיירות יביא את עמדתו להחלטת הממשלה מתוך כוונה שעד סוף השנה ימצא פתרון לבעיה.
מה עשתה הממשלה בעניין?
לדברי אודי זיכרמן יו"ר התאחדות בתי המלון בים המלח עד 2006 המדינה לא חשבה על פתרון קבע לבעיית ההצפות. "פשוט הקימו סוללות עפר מול בתי המלון ובזבזו כספים לריק". ב- 2006 התאחדות בתי המלון הגישה בג"צ למדינה שיופסקו הסדרי הביניים הללו ויגיעו לפתרון הקבע. אז הקים משרד התיירות את 'החברה להגנת ים המלח' בכדי שתמצא את פתרון הקבע.
באוקטובר 2007 הוכרז פרויקט "הגנות ים המלח" כתשתית לאומית, והממשלה הסמיכה את 'החברה להגנות ים המלח' להוביל את פרויקט ההגנות. במקביל נערך תכנון כולל לים המלח במסגרת תוכנית מתאר ארצית – תמ"א 13 לחופי הים המלח. במסגרות אלו נבחנו הדרכים לאזן בין הפעילות התעשייתית לפעילות התיירותית וכל זאת על רקע ייחודו הסביבתי של האזור. בימים אלה, כאמור, עתיד משרד התיירות להכריע בין מספר חלופות.
לדברי החברה להגנת הטבע: "הפתרון הנכון הוא קציר מלח – שמשמעותו שמירה על מפלס בריכה קבוע. קציר המלח אינו דורש הגבהת הסוללות. חלופה זו, צפויה לתת מענה ארוך טווח ליחסים המורכבים בין התעשייה, התיירות והסביבה בדרום ים המלח. אולם, חלופה זו נתקלת בהתנגדות מצד גורמים שונים, בעיקר בשל העלויות הכרוכות בה".
אודי זיכרמן יו"ר התאחדות בתי המלון בים המלח: "בחצי השנה האחרונה הועלתה הצעה להעתקת 6 בתי מלון ו-2 מרכזי עסקים למתחם ביניים בין עין בוקק לחמי זוהר. זה לא פתרון לדו קיום. אלא פתרון חד צדדי האומר 'עסקים כרגיל למפעלי ים המלח' והסבל לבתי המלון ימשך".
זיכרמן מסביר כי בצוע פתרון זה כרוך בתהליך שיקום שייקח 15 שנה, במקרה הטוב, ופגיעה בבתי המלון שנמצאים בקו השני של החוף שיהיו מושבתים בזמן העבודות. מה שאומר לדבריו – הריסת התיירות. "גם כך יש תחרות קשה עם הירדנים. בנוסף ייקח עוד 10 שנים להחזיר את האזור למצב הקיים ולשווק אותו שוב – יגרם נזק המוערך במיליארדים לתל"ג".
זיכרמן: "זהו חלום הזוי, לא ישים, מורכב. עדיין פתרון זמני ועם נזק אדיר לתיירות. בסופו של עניין בשנת 2030 יהיה צורך לבצע את קציר המלח".
"אם יעשה קציר המלח כיום המדינה תישא בחלק מן העלויות עם מפעלי ים המלח בעוד שבשנת 2030 מפעלי ים המלח יצטרכו לשאת בעלויות בעצמם" אמר. התאחדות בתי המלון בים המלח העבירה את חוות דעתה בנושא למשרד התיירות וכן עבודה המציגה את הפגיעה האפשרית לתיירות.
אם בכל זאת לא יחליטו על קציר מלח מה תעשו? "נצא בקמפיינים קשים. לא נוותר. לא נשאר בחיבוק ידיים".
ממפעלי ים המלח נמסר:
"הסיבה העיקרית לירידת המפלס הינה עצירת הזרמת מים מהכנרת ומנחלים בצפון הארץ לים המלח והפנייתם לשימושי שתייה וחקלאות. הפעילות התעשייתית בכלל וזו של מפעלי ים המלח בפרט הינה זניחה ביחס ליתר הסיבות לירידת המפלס.
כמו כן, הפעילות התעשייתית אינה הגורם להיווצרות הבולענים שנמצאים ברובם באזור האגן הצפוני ונגרמים עקב ירידת מפלס הים. לעומת זאת באגן הדרומי המפלס אינו יורד וזו הסיבה למיעוט הבולענים באזור.
אלמלא פעילות מפעלי ים המלח, כל חלקו הדרומי של ים המלח היה צחיח וחרב ורק בזכות המפעלים מתקיימת תיירות בים המלח לשפת הבריכה התעשייתית.
בנושא הגנות הקבע, מפעלי ים המלח ממתינים להחלטת המדינה בנושא".
האגדה מספרת כי כאשר הגיעו אל אנשי סדום אורחים הם היו מלינים אותם במיטה. אם הם היו נמוכים וקצרים מן המיטה, היו מותחים אותם ואם ארוכים – היו קוצצים רגליהם… מה מניע את האנשים האמונים על ריפוי ים המלח? יש לקוות שטובת המקום.