"מחנה העובדים" של חברת "אשלג ארץ-ישראלית" לרגלי הר סדום עומד נטוש כיום ומשמש בעיקר כאתר צילום של צלמים. יש תכניות לשימור המחנה כחלק מאתרי מורשת בישראל.
אטרקציות באזור: מעלה הסולמות/שביל המדרגות, מצפור הר סדום, אשת לוט, מערת ארובותיים
מאת: שלמה ויצמן, תושב ערד ומחבר תשבצים (1/2019)
בקע ים המלח, המקום הנמוך בעולם, הוא חלק קטן מהשבר הסורי-אפריקאי שאורכו יותר מ-6,000 ק"מ בין טורקיה לטנזניה שבאפריקה. ים המלח נקרא גם "ים המוות" ולא בצדק. עוד מימי קדם ידעו לעמוד על אוצרותיו וסגולותיו הרבים כך שצריך היה להיקרא "ים החיים". גם הרצל בספרו "אלטנוילנד" (ארץ ישראל הישנה-חדשה) עמד על האפשרויות הגלומות בים המלח.
הכול החל כאשר חברת "אשלג ארץ-ישראלית" קבלה זיכיון מהמנדט הבריטי בשנת 1929 לפעול בצפון ים המלח, קרוב לישובים שונים ולירושלים. מאוחר יותר התברר כי התנאים הקיימים באגן הדרומי טובים יותר באזור הנקרא "מלחת סדום" ונבנו ברכות האידוי המוכרות לנו גם כיום. בשנת 1934 הוקם המפעל הדרומי ע"י משה נובומייסקי והמהנדס הבריטי תומאס טולוק. בו בזמן הוקם "מחנה העובדים" לרגלי הר סדום.
תחילה גרו העובדים באוהלים בתנאים לא תנאים ובעבודה קשה מאוד בחום הכבד של האזור. מאוחר יותר הוקמו צריפי מגורים, חדר אוכל, ספריה ומבני קבע למשפחות העובדים. מספר תושבי המחנה הגיע ליותר מ-600 נפש כולל ילדים. הגיעו חברים מהקיבוץ המאוחד שהנהיגו מטבח משותף וערבי חברה טובים. העבודה והתנאים היו קשים מנשוא אך שלוש מערות לרגלי הר סדום הוכשרו לטובת העובדים ובהן ניתן היה לשובב את רוחם בזמן הפנוי מחום המקום.
"מערת סדום" הנמצאת מתחת לסלע המכונה "אשת לוט"- פתח המערה גדול ובה שתי ארובות במקומות שונים (הכניסה אסורה מפאת התמוטטות). במערה מפותחים נטיפי מלח והמערות מתלכדות בפתח. "מערת ארובותיים" גם היא בצלעו המזרחי של הר סדום- הגישה אליה קלה, הליכה של מספר דקות ומגיעים לארובה הראשונה ועשרים מטר צפונה משם נמצאת הארובה השנייה. "מערת הקולונל", ע"ש הקולונל הבריטי טולוק ממייסדי מפעל האשלג- פתחה נמוך ונכנסים אליה בזחילה (הכניסה אסורה! מפאת התמוטטות). כאן ברצוני לציין כי בהיותי בכיתה י' בטיולי השרשרת של "הקיבוץ המאוחד" היינו באזור וזכיתי לזחול במערות הללו. מאוחר יותר בהיותי עובד המפעל טיילתי הרבה במחנה העובדים שהיה נטוש.
היום אין כניסה לכל המערות הללו מסיבות בטיחותיות, אך בימים ההם של מחנה העבודה התושבים נהנו מהן- בפתח מערת הקולונל הותקן "בית קולנוע" של המפעל לרווחת העובדים. חשוב לדעת כי בעקבות הקשרים של נובומייסקי עם השלטון הירדני היו גם פועלים ערבים אשר גרו במחנה נפרד כק"מ מהמחנה הכללי. היחסים בין היהודים לערבים היו טובים והפועלים הערבים היו מסורים מאוד למפעל. עד 1936 הייתה סירת מנוע שהביאה יום-יום מים מבקעת צוער (העיירה א-צאפי הירדנית) שבפינה הדרומית-מזרחית של ים-המלח. משה לנגוצקי, שהיה עוזרו של נובומייסקי, היה בקשרים עם כנופיות ערביות ורכש מהם כמויות נשק גדולות לארגון ה"הגנה". במאורעות 1936-39 הערבים היו נאמנים למפעל. במלחמת העצמאות המפעל בסדום היה נתון במצור. האספקה הועברה אליו במטוסים במשך חודשים רבים ואנשיו נאלצו להסתתר בפני ההפגזות הלגיון הירדני במערות.
ב 19-20 במאי 1948 פונה האתר הצפוני סופית במספר כלי שייט קטנים עם עובדי המפעל מבית הערבה ולוחמי פלמ"ח. המפעל בסדום שהיה נתון במצור מספר חודשים וכל האזור עד צפונה לעין גדי שוחרר "במבצע לוט" לקראת סיום מלחמת העצמאות בין 23-27 לנובמבר 1948. מחנה העובדים נעזב בשנת 1952 בעקבות סלילת כביש ערד-סדום והעובדים החלו להגיע בהסעות מאורגנות מבאר-שבע, דימונה וערד אל המפעל.
בתחילת פברואר 2010 חברו מפעלי ים המלח והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל לשם הצלת ושימור מבני מחנה העובדים. במקביל נשלמות ההכנות והתוכניות לקדם את עיצוב מחנה העובדים כאתר מבקרים לנושא האשלג, ים המלח וסביבתו.
