הכניסה לחנות התבלינים יצרה מסך של ריחות. בתחילה הריח כבד ומעורב אך אט אט כמו בריקוד חושני נחשפים הניחוחות לדקויותיהם. ריח הקינמון המעורר, ריחם החריף של גרגרי הפלפל השחור, ריחם הענוג של פרחי הקמומיל או ריחו הצח של כוכב האניס. מעל הכול נישא ריח הקפה השחור והטרי הנטחן במכונה וברקע ריחות מתוקים ממגוון הממתקים במקום. אין כמו ריח בכדי לעורר רגשות. והריחות כמו מסירים מחיצות בין בני האדם השונים הממלאים את החנות בשוק רהט, ישראלים-בדואים וישראלים-יהודים, ופני כולם מאירים ונושאים חיוך רחב..
מאת: ענת רסקין
אך מה קורה בלילה? בלילה, כל יום אחרי הצום במהלך חודש הרמדאן? בלילות הרמדאן?
לקראת שמונה בערב נשמעת קריאת המואזין המודיע על סיום הצום ליום זה והמשפחות מתארגנות לארוחה האיפטאר, ארוחת שבירת הצום. כבר שעה לפני כן כולם מרגישים את ההתרגשות והציפייה לסיומו של היום. הסוחרים מתחילים לקפל את הדוכנים לקראת סגירה ובדוכני הרחוב המכינים את בצק הקטאייף נערכות הקניות האחרונות. אם המשפחה תמלא את עיגולי הבצק בגבינה מתובלת או באגוזים וצימוקים, תטגן קצרות בשמן עמוק ותטבול במי סוכר את הכיסונים שנוצרו. כל חברי המשפחה מתאספים בבית אמא, כל אחד עם סירים ותבשילים במיטב כלי הבית. בתחילה יישתו מיץ לימון, תמרנדי או משקה שקדים מתוק לשבירת הצום ואחרי שיסיימו את ארוחת הערב, ישבו בחוץ נינוחים ויאכלו את דברי המתיקה, תוך לגימת קפה שחור חזק וריחני או תה מאראמייה, תה עלי מרווה. ואחר כך יתחיל הבילוי החברתי..
סיורי "לילות רמדאן" בעיר רהט שבנגב הם חלק מתוכנית לקידום התיירות הבדואית בנגב הכוללים קידום והשבחה של מיזמים תיירותיים, פתוח יזמות תיירותית-כלכלית ושיתופי פעולה תיירותיים-תרבותיים, בעיקר בין הקהילה הבדואית והציבור היהודי-ישראלי, לשם קרוב לבבות והכרות עם התרבות הבדואית. הסיורים נערכים באוטובוסים, מתוכננים בקפידה ומלווים ע"י מדריכים מקומיים הדוברים עברית רהוטה.
חודש הרמדאן הוא חודש קדוש שכן המוסלמים מאמינים שבחודש זה קיבל הנביא מוחמד את הקוראן. בעיני המוסלמים זהו חודש של התבוננות פנימית, התקרבות אל האל, צניעות ואיפוק, כפרה על עוונות הזדהות עם הרעב והקושי של העניים ובעיקר מתן צדקה לעניים. בחודש זה חלה מצוות הצום שהיא אחת מחמשת המצוות החשובות למוסלמים הנחשבות לעמודי האסלאם (=אמונה באל אחד ושליחו מוחמד, עריכת חמש תפילות ביום, עלייה למכה, צדקה לעניים, צום חודש הרמדאן). יש חוקרים הרואים בצום זה תחליף לצום יום כיפור (צום העשוראא) לאחר שמוחמד הסתכסך עם שבטי היהודים. במהלך חודש זה חל אסור לשתות, לאכול, לעשן ולקיים יחסי מין במהלך היום. אחרי תפילת הערב אפשר לאכול ארוחה מפסקת, האיפטאר.
העיר הבדואית רהט
הוקמה בנגב המערבי בשנת 1972 והוכרזה כעיר בשנת 1994. זו העיר הבדואית היחידה בישראל וישוב בדואי הגדול ביותר המונה קצת יותר מ-60,000 תושבים. 61% מהתושבים הם מתחת לגיל 18. ובממוצע לכל משפחה יש 8 ילדים. 65% מהנישואים הם נישואי קרובים וההכנסה העיקרית היא מתשלומי קצבת ילדים מטעם המדינה. העיר נמצאת ברמה 1 מתוך 10 באשכול הסוציו-אקונומי. עם זאת בזמנים האחרונים ניכרת התעוררות מסחרית ברהט, יש שוק תוסס הפתוח כל יום ובנוסף שוק יום ג' המיועד להלבשה ושוק יום שבת המיועד למכירה-קנייה של בעלי חיים. נבנות שכונות הרחבה חלקן עם אפשרות בנייה ל-4 קומות וכמה כפרים לא מוכרים נכללו בתחום השיפוט של העיר בכדי לפתור את בעיית אספקת השירותים הציבוריים לתושבים.
החינוך ברהט
כיוון שמרבית התושבים הם צעירים, מערכת החינוך בעיר מפותחת מאד (ברהט 25 בתי ספר ו-7 תיכונים) ונעשים מאמצים להשקיע בדור הצעיר באמצעות חוגי העשרה בעזרת ארגון התנדבותי בעיקרו, "השחר החדש בנגב". לידיעתכם- עם הקמת אזור התעשייה החדש "עידן הנגב" הנשיא לשעבר שמעון פרס היה נוכח בטקס הנחת אבן הפינה למכללה אקדמית-ערבית שהייתה מתוכננת במתחם. זאת כדי לעודד את הצעירים ללמוד בתחומי המדינה ולא להרחיק לכת לירדן או לרשות הפלסטינית או אפילו לאוניברסיטאות באירופה. סגן ראש עיריית רהט דר' עמר אל הוזייל ספר בשנת 2016 על המכללה המתוכננת: "מכללה דו-לשונית. יש כבר תכנית ושמעון פרס עמד בראש הבורד. המבחנים הפסיכומטריים הם מכשול לצעירים הערביים. בגדה לומדים 2000 סטודנטים מהנגב, 800 מרהט, לומדים מקצועות נדרשים. יש פוטנציאל גדול למכללה וחשיבות גדולה שילמדו במקום ולא ילכו למכללות בחברון והשטחים.. עשו שת"פ עם אוניברסיטת בן גוריון, ומכללות ספיר ואחווה. התוכניות הגיעו לולת"ת ולא התקבלו. טרכטנברג לא אישר את המכללה. עכשיו דרושה החלטה פוליטית להקמתה. שר החינוך צריך לקבל החלטה. יש אצלו תכניות מוכנות.."
סיורי "לילות רמדאן" בעיר רהט
קבלת אורחים כמיטב המסורת הבדואית- להיכרות עם החיים בעיר הבדואית הגדולה רהט ושמיעה ממקור ראשון על חיי הבדואים, המסורת והמנהגים. מפגש חווייתי בין תושבים ואורחים מרחבי הארץ, מהנה ומלמד, במהלכו גם התארחנו אצל משפחה לארוחת האיפטאר, ארוחת שבירת הצום הנערכת בכל יום במהלך צום חודש הרמדאן.
התכנסנו ביריד בדואי קטן באזור התעשייה, "עידן הנגב", המשותף לרהט- להבים- ומועצה אזורית בני שמעון (פרויקט מיוחד במינו של שיתוף פעולה כלכלי בין הרשויות השכנות הללו לעידוד הכנסות ותעסוקה מקומית). ראש עיריית רהט טלאל אלקרנאווי ברך את המבקרים והביע תקווה שהאירוע ינפץ דעות קדומות, יקרב לבבות ומבקרים יגיעו לביקורים ברהט במהלך כל השנה.
משם המשכנו לביקור במתנ"ס רהט בהדרכתה הכנה והלבבית של אלהאם אלקמלאת (מנחת קבוצות במכללת ספיר ומנחת טיולים לנשים יזמיות). להקת דבקה מקומית שמחה את הלבבות וסדנה קצרה בעשיית סהרוני הקטאייף שמחה את החייך. תלמידות צעירות הנעימו בקונצרט קצר לכינור בבית ארגון "השחר החדש בנגב" שם הן לומדות במסגרת תכנית "סראב" לחינוך למוזיקה קלאסית. בדוכני הרחוב השקפנו על המוכרים זרזי הידיים שהכינו את עיגולי הבצק לקטאייף וארזו אותם במגשים לשימוש בייתי והתענגנו בחנות התבלינים משפע הצבעים והריחות. השוק עצמו מציע שפע של מוצרים אך שעת בין הערביים זרזה את המוכרים לסגור ולהתכונן לסעודה המפסקת בבתים.
קריאת המואזין אחרי השקיעה נתנה את האות לתחילתה של הארוחה בווילה של משפחת חוסניה בן ברי שאירחה את הקבוצה שלנו עם כול טוב מעשה ידיה של אם הבית העמלנית שגם עוסקת במכירת דברי רקמה. עם סיום הארוחה חזרנו לרחבת המתנ"ס ולשמחת מופעי הרחוב: נגנים, פייטנים, הולך על קביים, רקדנים ואפילו מוכר התמרינדי, כל אלו שימחו את האורחים ואת הקהל הרב שהתאסף אט-אט לאחר יום הצום ויום קרוב הלבבות.
חודש הרמדאן הוא חודש של עשיית טוב וצדקה בו נמנעים מכול ויכוח ועימות ומשתדלים לחזק הקשר בין אדם לאלוהיו ובין אדם לחברו ואין עיתוי טוב ממנו להכרות עם האחר ותרבותו, עם שכנינו הבדואים אשר לצדם אנו חיים בכל ימות השנה אבל לא באמת מכירים אותם.
עם זאת מעבר ל"סיורי לילות רמדאן" אפשר להגיע לרהט במשך כל השנה עם קבוצות מאורגנות לאירוח אותנטי, סדנאות מגוונות מעשיית מחמצים וקטאייף ועד הרצאות על האישה הבדואית, תהליך הכנת שמן הזית או מוצרי טיפוח טבעיים, מכירת מוצרים וחשיפה לאומנויות השונות כמו: רקמה, זכוכית ואפילו הכתב הערבי האומנותי. לפרטים שלחו מייל ל"קסם המדבר – החוויה הבדואית בנגב" [email protected]
