שיקום שכונת אבישור בערד וגינות הבטון הייחודיות שלה הוא דוגמא לניסיון 'לעשות שכונה' באופן הנכון והחיובי, תוך הדגשה שהשינוי צריך לקחת בחשבון את רצונות תושבי השכונה ולא ע"י השתלטות על מרחב המחייה. להבדיל מהנרמז בביטוי המשמש בסלנג הישראלי.
לכל אחד מאתנו יש תמונות ילדות רומנטיות שחקוקות בזיכרון מהשכונה בה גדלנו. אבל לא מעט שכונות ילדות כאלו הופכות למקום מוזנח ושכוח אל. בתים המחליפים דיירים ומתקשים לייצר מחדש אווירה שכונתית-קהילתית חמה אלא הופכים ל'שכונה' במובן הגס של המילה. מרחבי מחייה כיחידות מוזנחות של אוכלוסיות מוחלשות המחכות לגאולה או שילוב, באמצעות פרויקטים של הרשות לשיקום שכונות והתחדשות עירונית לשיפור חזות שכונות העיר.
מאת: ענת רסקין
גינות הבטון של שכונת אבישור נבנו בסוף שנות ה-60 ע"י אדריכל הנוף צבי דקל ואחרים. גינות שהיו תפיסה חדשנית לתקופתה ואף זכו בפרס עבור התכנון הזה. הרעיון היה ליצור שטחים בין הבניינים בהם התושבים משחקים ומתקבצים ביחד. 10 גינות בטון נבנו אך עם השנים הגינות הוזנחו. מיצבי הבטון איבדו מייעודם החברתי-שכונתי. כדי לחפות על ההזנחה וחסר השימוש ניסתה העירייה לצבוע את הבטון בכל פעם בצבעים שונים, כדי להכניס חיים ולעדן את מראה הבטון החשוף. בשנים האחרונות העירייה נכנסה לפרויקט שיקום כדי לטפח את השטחים הפרטיים האלו ולשמר בחלקה את מה שנתפס כיום כייחודיות אדריכלית.
המשרד להגנת הסביבה וקק"ל הוציאו קול קורא להשתתפות ערים בפרויקט פתוח שטחים פתוחים פרטיים (-שפ"פ) בהשקעה של 9 מיליון ש"ח. שטחים של בנייני מגורים בהם מתגוררת אוכלוסייה מוחלשת או מבוגרת שאינה מסוגלת לטפל בשטח הגינה של הבניין. 8 ערים בארץ נבחרו לפרויקט, ביניהן ערד. את הפרויקט ניהלה עיריית ערד על מחלקותיה (הנדסה, רווחה, היחידה להגנת הסביבה נגב מזרחי והאגודה לתרבות הדיור).
התכניות כוללות בניית קולטים סולאריים על גגות הבניינים ומהכסף שיתקבל מייצור החשמל יתוחזקו הגינות ששופצו. כמו כן לשקם את הגינות ולחדש את קומת העמודים ב-40 מתוך 50 הבניינים שבשכונת אבישור. שיקום גינות הבטון יהיה חלק מהתכנון לחידוש פני שכונת אבישור בכללה וקישורה למרכז העירוני של ערד. במוקד השכונה נמצא בי"ס היסודי "אבישור" ולידו האנדרטה לזכר קורבנות השואה של האמן זוחין ובניין הקונסרבטוריון ששוקם גם הוא ע"י תרומות.
הייחודי לערד הוא שהוקצתה עובדת סוציאלית קהילתית לפרויקט החברתי הזה- אביטל יעקובי הגרה ביתיר ועובדת כעו"ס קהילתית בעיריית ערד. כעובדת עם הקהילה, תפקידה לאתר אנשים עם מסוגלות, אכפתיות ורצון לעשות ולפעול בשכונה וליצור קבוצת שייכות. אביטל: "לעודד לפעילות, למעורבות במתרחש ולהשמיע את קולם. לאפשר להם להגיע למקבלי החלטות כדי שאילו יכירו ברצונותיהם, בקשיים ובשינויים הנדרשים"… "תמיד רציתי את המסלול הקהילתי. זהו אתגר ליצירת חיבורים בין שכנים ופעילים. יצירת שיח ושיתוף פעולה. מרגישים את התהליך בשטח".
כיוון שמדובר בשטחים המוגדרים כשטחים פרטיים היה צורך להחתים את בעלי הבתים שיסכימו שהעירייה תעבוד בשטחם. חלק מהתקציב נשמר ויועד לאירועים קהילתיים מתוכננים כמו ימי ניקיון קהילתיים, יום המעשים הטובים בו דודו שי ויוסי פרץ (ז"ל) נגנו ושרו ותלמידי בי"ס אבישור הנמצא בשכנות, שתלו גינה. כמו כן נערכו אירועי תרבות בגינות הבטון ביזמת אורן עמית מנהל המוזיאון לאמנות עכשווית בערד- "סלון בטון" מופע פארקור של קבוצת אמניות רחוב, תערוכת צילום של תושבי השכונה וסיורים עם האדריכלים צבי דקל וישראל דרורי שתכננו ובנו את הגינות.
על סגנון הברוטליזם באדריכלות בישראל ותכנון שכונת אבישור וגינות הבטון
ברוטליזם זו תפיסה אדריכלית שלאחר מלחמת העולם השנייה שבקשה להתנער מסגנון הבנייה העיצובי, הקישוטי של העולם הקלאסי וגם מהמינימליזם המטויח בלבן של הבאוהאוס של אחרי המלחמה. היא בקשה למצוא משהו המביע צורניות, פשטות, אמת חשופה, והבטון כחומר התאים ביותר לתפיסה זו עם חזיתות אפורות, מחוספסות של בטון חשוף המביעות משהו כוחני, משהו המעז לשבור את המוסכמות וליצור דבר חדש (בצרפתית בטון= ברוט ומכאן שם האסכולה).
סגנון זה בא לידי ביטוי בלא מעט אנדרטאות לזכר הנופלים הפזורות בארץ (כמו אנדרטת הנגב בבאר שבע) ופסלי חוצות שעשו שימוש בבטון חשוף וטבעי ובצורות גיאומטריות להרכבת אלמנטים פיסוליים במרחב (כמו הפסל של תומרקין במצפור ערד). הסגנון גם התאים לבניית בניינים ציבוריים ופתרון מגורים בתפיסה שהבניין יוצר גם קהילה. כיוון שהמדינה דאז, מדינת הרווחה, היא זו שבעיקר בנתה בארץ ובעיקר בדרום, יש נוכחות בולטת לסגנון הברוטליזם למשל בעיר באר שבע ובנגב.
שנות ה-70 וה-80 הביאו איתן את עידן ההפרטה וגישות אדריכליות חדשות ושונות באו לידי ביטוי בארץ ובעולם. הברוטליזם הוזז הצידה ואף זכה לביקורות נוקבות. אך בשנים האחרונות הברוטליזם באדריכלות זוכה להתעניינות חדשה. העיר באר שבע עושה שימוש בהבלטת הסגנון האדריכלי המאפיין הרבה מבנייני הציבור בעיר וממנפת את ההתעניינות המחודשת והרצון לשימור המורשת האדריכלית למען פתוח התיירות האורבנית בעיר. הברוטליזם הפך חלק מהזהות המקומית והגאווה המקומית המתעצבת. (במוזיאון הנגב לאומנויות נערכה תערוכה מעניינת בנושא בשם: "חלומות בטון" ע"י האוצרים: הדס שדר, ערן טמיר טאוויל, עמרי עז אמר)
תכנון שכונת אבישור וגינות הבטון בערד
את שכונת אבישור בערד תכנן האדריכל דוד בסט לאחר שפרש מתפקידו כסגן האדריכל הראשי ממשרד השיכון (אז משרד העבודה). אחת מ-3 שכונות שתכנן בערד (יעלים, אבישור וחלמיש) 55 שנה אחרי זכה בנו האדריכל אהוד בסט להיות בין מתכנני "ההתחדשות העירונית" של כל שכונות העיר הוותיקה בערד. וכך כתב בדף הפייסבוק שלו: "בחצי שנה האחרונה אני מוציא מהארכיון הענק שלנו במשרד את כל התוכניות והסקיצות של ערד ולומד אותן, כיצד ניתן לשפר את התכנון האורבני ולהתאימו לצרכים היום. במקביל גם נענה לפנייתה של עירית ערד לתכנן את שיפוצם של מבנים שונים שתכנן אבי כמו ביה״ס אבישור. זוהי אחת החוויות המשמעותיות שאני עובר בשנה האחרונה ואני לא רואה אותה כסגירת מעגל אלה ההפך- פתיחת מעגל, דרך חדשה".
בשנת 1967 אדריכל הנוף צבי דקל קבל על עצמו את תכנון הגינות בשכונת אבישור בערד (בשנת 1969 קבל את פרס קרוון לאדריכלות נוף על תכנון זה). אח"כ תכנן את הנוף בשכונת יעלים וב-1972 תכנון נוף בשכונת טללים. עבודותיו מזוהות כ'אדריכלות נוף מודרניסטית'- ובשכונת אבישור שבתיה תוכננו בקווים גיאומטריים ישרים הנצבים זה לזה בזוויות, עיצב את גני הבטון עם אלמנטים גיאומטריים אלכסוניים, משושים או עיגולים מתוך כוונה לשבור את הגיאומטריה ישרת הזוויות אך גם להשתלב במרחב התכנוני.
גינות הבטון מבטאות את אמונתו בקשר שיש בין אדריכלות נוף ואומנות. בראיונות עם ישראל דרורי, אדריכל נוף אשר עבד עם צבי וחוקר אודותיו הוא אמר: "אני רוצה להשתלב, אבל גם לומר את האמירה שלי"(דקל, ב- דרורי 2014).." ולפעמים נחוץ להטביע חותם ברור כניגוד למדבר, ממש כמו שנווה מדבר עושה, או כמו להתוות כביש החוצה את הנוף" (דקל, ב- Helphand 2002). דקל מפריד בין העיר, בה הוא יוצר 'קלעים' ירוקים, סוגר את הנוף בתוכם ומפריד אותו מהמולתה של זו, לבין הנוף הטבעי ש "אני פתוח אליו והוא פתוח אלי", שאתו "מקיימים דו-שיח נכון, יחד עם ההתערבות". (דקל, ב- דרורי 2014).
נתונים סטטיסטיים על שכונת אבישור:
3000 תושבים בשכונה. מהם 1000 עולים חדשים, 600 מקהילת גור. 286 מהתושבים מגיל 75 ומעלה, כ-800 מגיל 50, כ-800 ילדים עד גיל 12.
איך עושים תהליך קהילתי בשכונה
אביטל מספרת כי התהליך כלל גיוס אנשים מהשכונה שאכפת להם והם רוצים להוביל שינוי. ביחד עם קבוצת פעילים, כ-20 איש חילוניים ברובם, נעשה מיפוי צרכי השכונה תוך הכרות ודיבור עם השכנים ומתנדבים מהשכונה. חולקו פליירים בעברית וברוסית המסבירים על הפרויקט וקריאה לדיירים לקחת חלק בו. בהתחלה נתקלו בתסכול, חוסר אימון, ספקנות וטענות רבות מצד התושבים למודי ההבטחות. הדיירים ספרו על לכלוך ובעיית חשמל בגן ויצו שבמקום, על אלכוהול ורעש בערבים שעושים בני נוער ועוד. העירייה תקנה וסדרה ונתנה לדיירים טלפונים של יחידת סיור כדי לקרוא להם בזמן אמת לעשות סדר בשכונה. לאט-לאט שוקם במידה מסוימת האמון ברשות כשהדיירים ראו שיש הקשבה לטענות שלהם.
בשלב השני נשאלו הדיירים מה היו רוצים שיהיה בגינות הבטון או אולי הם רוצים שיפנו את הגינות הללו מהשטח. ניתן ביטוי גם לבעלי הבתים, שהם בדרך כלל ותיקים שגדלו בשכונה בצעירותם, וגם ביטוי לדיירים החדשים בשכונה, ביניהם כ-100 משפחות חרדיות ומבוגרים עולים מחבר העמים. נעשו שיחות טלפון, הועברו טפסים למילוי כולל דרך פעילים ומתורגמנים.
כפיילוט נבחרו 3 גינות בטון הצמודות למתחם בניינים המקיף את הגינות ויוצר בכך גינה פנימית גדולה. נערך מפגש חשיפה לתוכניות האדריכליות בין התושבים לבין ראשי הרשות וראשי המחלקות בעירייה. פגישות נפרדות נערכו עם הנהגת קהילת גור כדי לשמוע על הצרכים המיוחדים של חברי הקהילה ולגייס את נשות גור להיות חלק מוועד הבית (חשוב לכשעצמו בבניינים אלו!) הכול כדי ליצור אווירה של שיתוף פעולה ורכישת אימון הדיירים.
אורבנולוגיה- התחדשות עירונית
פרופ' טלי חתוקה מאוניברסיטת תל אביב שעוסקת בתחום טוענת שהתחדשות עירוניות איננה יכולה לעסוק במגורים בלבד, אלא שיש לחשוב על חידוש כלל זירות החיים. חשיבה על אזוריות, אקוסיסטם אזורי. "התחדשות עירונית זו קודם כל הזדמנות לחשוב מחדש על היחסים בין השכונות בעיר ובין ערים במרחב. יש צורך להתחשב באופי והייחודיות של כל עיר. לעשות דיפרנציאציה לפי האופי, אורח החיים של המקום. לאורח חיים עכשווי מתאים סביבות מגורים שמערבות סביבות עבודה. השאלה המרכזית אינה מה “יש לעשות” או “איך לחדש” השאלה היא “מי חי פה?”. [מתוך: https://urbanologia.tau.ac.il/bargaining-space/ ]
התעוררות קהילתית מופלאה
ואכן במסגרת פרויקט שיקום גינות הבטון והשכונה מתקיימת התעוררות קהילתית מופלאה באבישור המאגדת פעילויות יזומות של תושבות המקום עם שיתופי פעולה של בית הספר והקונסרבטוריון הפועלים בשכונה. מספרת עו"ס אביטל יעקובי: "בחודשים האחרונים הופעל מיזם שכונתי, סדנת סריגה, בהדרכת תושבת השכונה הגב' אסתר סספורטס. אחת לשבוע נפגשות נשות השכונה לסריגה ופטפוט בגינת הבטון, ובימים קרים בקונסרבטוריון (ואנו מודים למר און כהן המנהל על האירוח).
נערכה סדנת תכשיטים- סדנא מחומרים ממוחזרים לפעילות השכונה ומצטרפות חדשות. כל משתתפת הכינה תכשיט לעצמה ובנוסף תכשיט אשר ניתן כשי לוותיקות השכונה. בחג החנוכה חגגנו בביה"ס אבישור (בהנהלתה של גב' מירי קידר שמאפשרת לנו פעילויות בשטחי ביה"ס בשעות אחה"צ ולה מגיעות תודות רבות). נהנינו ממשחק בינגו וסדנת מקרמה אשר הועברו בהתנדבות ע"י פעילות שכונת אבישור, גב' טטיאנה בודניאצקי וגב' אילנה לוי.
הקמנו גינה קהילתית ראשונה ב"סלון הבטון", יחד עם ילדי השכונה הכנו שלטים לגינה, בהדרכת תושבת השכונה גב' חיה חיטובסקי, שתלנו ירקות גינה בערוגות שנבנו בשיתוף עם מחלקת הגינון של העירייה. (מודים מאוד ליואב פליישר מנהל המחלקה אשר ייעץ וליווה בהקמת הגינה). במסגרת הקמת הגינה הקהילתית הוקם זחל מחומרים ממוחזרים כפסל בחורשת העצים (ועל כך תודה ליחידה לאיכות הסביבה על המימון והליווי).
צילומים- ענת רסקין ואביטל יעקובי
