2/4/19 נערך בערד כנס "שכנות טובה" בהשתתפות תושבי ערד, תושבים בדואים מהכפרים השכנים אל-פורעה ותל-עראד ופעילים חברתיים. זה היה מפגש בלתי אמצעי של רצון טוב בין הקהילות לבניית הבנות ושיתופי פעולה שישברו את המחיצות והסטיגמות ויאפשרו הכרות טובה בין שכנים ואזרחים במדינה.
מאת: ענת רסקין
"הדברים גדולים מאתנו, אבל עם זאת הדברים הקטנים בונים את המציאות" אמרו בכנס והתכוונו שיש לעזוב כרגע את נושא המחלוקת על אדמות הנגב ולהתרכז ביזמה של פעילויות משותפות בין אזרחים יהודים לבין אזרחים בדואים הגרים בשכנות לערד. מסקירה שנערכה בכנס מסתבר שמתחת לרדאר נערכות פעילויות משותפות לא מעטות בעיר ערד. "אנחנו חלק מהבעיה ואנחנו חלק מהפתרון" על זה הסכימו כל הנוכחים.
במקום לחכות לפתרון של המדינה או להנחתות שלה מבקשים האזרחים להוביל שינוי שיתחיל מלמטה, מהשטח וייצר מציאות חדשה שתשפיע על מקבלי המדיניות.
בנגב 35 כפרים בדואים בלתי מוכרים. זאת אומרת שמדינת ישראל לא מכירה בקיומם בשטח בו הם נמצאים ולכן אינה מספקת להם תשתיות בריאות, מים, חשמל ושירותי חינוך (נכון לסקר חינוך אחרון שנערך ב2018 לכ-5,000 ילדים בדואים בגילאי 3-5 אין מסגרת חינוכית והם נמצאים בבית- ז"א 20% מהילדים הבדואים בנגב בישובים מוכרים ובלתי מוכרים כאחד!) אי לכך החיים בכפרים אלו קשים, מעבר למה שצריך להיות במאה ה21 במדינה מתקדמת ומודרנית כמו ישראל.
נושא האדמות עליו הוקמו כפרים אלו שנוי במחלוקת מזה עשורים רבים. המדינה מעוניינת להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב בישובים מוכרים או לפחות על פני אזורים שהיא החליטה בהם יוכלו הבדואים להתגורר. הבדואים מצדם טוענים לזכותם לחיות במקומות שהם חיים בהם כיום, להיות אזרחים שווים ולקבל את המגיע להם מהמדינה. נושא זה סבוך מהבחינה המשפטית ויוצר בעקבות כך מחלוקות ופעולות כמו הריסת בתים שניבנו באופן לא חוקי (כהגדרת המדינה) מול תסיסה של התושבים הבדואים הטוענים לזכותם על אדמות אלו. העמותות שלקחו חלק בכנס בערד היו הפורום לדו-קיום בנגב (ארגון זכויות אדם בדואי-יהודי לשוויון אזרחי) שמלווה את נושא המחלוקת ועמותת "שתיל – הקרן החדשה לישראל" המספקת שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי בישראל. למען חברה צודקת, משותפת ודמוקרטית, המושתתת על שוויון בין כל אזרחי ותושבי ישראל.
הישוב הבדואי תל-עראד הוא במעמד של כפר לא מוכר. הוא שוכן בבקעת ערד, למרגלות העיר ערד בצידה הדרומי, משני צדי כביש 80 ובקרבת הגן הלאומי תל-ערד. הישוב מורכב מבני שבט אל נבארי, אל סאנה, אל נסאסרה שגרו באזור לקייה והועברו הנה לגור על אדמות מדינה ב-1967 . בהמשך, חלקם חזרו ללקייה לשכונה שנבנתה עבורם. המדינה הציעה להם לעבור גם לשכונה בחורה אבל התושבים לא רוצים לעבור מהכפר. 2,500 תושבים גרים בכפר. בסיור בכפר בו השתתפתי ספרו כי עד שנת 2018 לא היו מחוברים למים. לכל משפחה יש מיכל 22 קוב מים (שסדרו להם עמותות ולא הממשלה) ועדיין יש משפחות ללא מים. גם חשמל אין. יש יותר צעירים ממבוגרים. בכפר אין קופ"ח, ביה"ס עד כתה ח' בלבד ויש רק 2 מעונות יום רשמיים. בגלל המחסור במעונות נשים מקימות בביתן מעונות לא רשמיים כמו שעושה כיפאיה בת הכפר שלמדה, עשתה בגרות וקורסים בטיפול בילדים חזרה לכפר ומפעילה בביתה גנון. בכפר יש הרבה מורות אך הן מלמדות בכפרי הסביבה. כדי להגיע לאוטובוס הנשים (בעיקר) הולכות ברגל דרך ארוכה. כיפאיה מספרת כי יש צו הריסה לכל דבר חדש שעושים בכפר וכי הנשים הן הסובלות העיקריות מכך כי הן אלו שפוגשות את ההורסים בזמן שהגברים יוצאים לעבודה והן נשארות בבית.
בישוב אל-פורעה ששוכן בצמוד לערד בצידה הדרום-מערבי ממש ליד מנחת המטוסים של העיר ונחל קינה שהפך לאטרקציה תיירותית בשנים האחרונות, מתגוררים 6,500 תושבים. בשנת 2005 הכפר הוכר ע"י המדינה וערד ויתרה על שטחים מוניציפאליים בכדי לאפשר קיום עצמאי של הכפר. למרות ההכרה לא כל השירותים ניתנים לכפר ובנוסף הוא עומד בפני סכנת פינוי בגלל רצון המדינה לכרות פוספטים בשדה בריר שחלק מהכפר שוכן ממש על אדמות חפצות אלו. כך שלא רק סכנה בריאותית-קיומית מאיימת עליהם אם יקום המכרה שם, אלא גם סכנת פינוי בכוח כי התושבים לא מעוניינים לעזוב את המקום.
אז מה בכל זאת עושים תושבים כאשר יש ביניהם הזרה שכזו ופיל גדול שוכן במרחב?.. הם מחליטים לא להתעלם מהפיל ולהביע את רגשותיהם בנוגע אליו אך ביחד עם זאת לעשות פעילויות משותפות וליזום פרויקטים שמקלים על חיי השכנים הבדואים ופרויקטים אחרים שמקרבים בין הלבבות.
שיר פרלמוטר מדריכת טיולים וחוג סיור בערד, ביחד עם המורה סעיד גבוע מאל-פורעה יצרו מפגש ילדים לבנייה משותפת של צעצועים בחג החנוכה. מנהלת בי"ס הדמוקרטי בערד "קדם" איילת קלכמן יצרה מפגש עם תלמידי בי"ס אורט אל-פורעה ובהשפעת אומנית שהתארחה בערד יצרו ביחד קולאז'ים מחומרים ממוחזרים. בעקבות תמותת תינוקות בכפרים יזמו אופיר כהן, איתן כהן וסולטן אל-נברי קורס החייאה לנשים בדואיות בהדרכת מד"א. עכשיו הם עמלים על הקמת קורס לערבית בערד וקורס עברית באמצעות ריאן נפת בכפרים יתחיל מחר. ובקרוב יקום חוג אופניים משותף לנערים יהודים ובדואים. בבי"ס יעלים-עופרים בערד נערכה הפקה משותפת של מחזמר עם תלמידי בי"ס אל-פורעה ב', ע"י היועצות הילה סופר ומרים אבו חמאד ביחד עם אתי מזרחי מ"פותחים עתיד" והמורה היאם אבו פריג. למחזמר קדמו מפגש הכרות של תלמידי ערד באל-פורעה ושיעורי דרמה משותפים עד למופע משותף ומרגש שדן בריב בין קבוצות ספורט ומציאת הפתרון לסכסוך..
סביב כל העשייה הזו פועלים באמונה ומחויבות חברי קבוצת "שכנות טובה" מעמותת "הקש"ת בערד"-קהילה לשיתוף בין-תרבותי שהקימה דר' בתיה רודד (תושבת ערד חוקרת הנגב, מרצה בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי, הקמפוס האקדמי אחוה)ביחד עם דר' יהודית שפי. חזון הקבוצה הוא לפעול למען ערד כעיר רב-תרבותית ומעבר לפרויקטים רבים שהעמותה מקיימת בערד עצמה הם עורכים מפגשים וסיורים בקהילות הבדואיות שליד ערד לצורך הכרות וקירוב הלבבות.
עטייה אלאעסם, יו"ר המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים אמר: "כוח אינו הפתרון.. לא אתיישר עם קו נוקשה נגדי.. צריך שיתוף פעולה.. לעשות שימוש במילים מקרבות.. יש חשיבות למנהיגות מתוחכמת, נבונה, טובה ולא להסתה כך שאנשים פשוטים יקבלו את המסר של שותפות."
ניסן בן חמו ראש עיריית ערד: "דבר אחד זו רמת המדינה ודבר שני זה השטח. החיים המשותפים במרחב ערד הם דוגמא לאחרים. יש קונפליקטים, התנגשויות והרבה אתגרים. זה לא פשוט! אבל באזור שלי אני רוצה לחיות בצורה אחרת. המרחב הוא משותף וזו עובדה ועם זה צריך לחיות ולעשות כדי להצליח".
רק יום לפני הכנס בית המשפט דן למאסר עולם את הבדואי תושב האזור שרצח בערד לפני שנה את סמ"ל רון קוקיא ז"ל לוחם בחטיבת הנח"ל.
לכן כנס "שכנות טובה" מקבל חשיבות רבה אף יותר.
עטייה אלאעסם מצטט פתגם ערבי האומר שכשאדם עובר לגור במקום מסוים עליו לחפש קודם כל את השכן לפני שהוא מחפש את הבית שלו. וכולם בכנס, יהודים ובדואים, הביעו את רצונם לדבר בגובה העיניים. עכשיו רק צריך לתת לכוחות בשטח לפעול ולקוות שהטוב יגבר על כל הקשיים.
