(צילום-ענת רסקין / מודעה-מועצת הנגב)

כנס מצפה רמון לשוויון בבריאות התקיים היום (9/5/16) זו הפעם ה-4 תחת הכותרת "הרפואה בנגב במבט קדימה". היה זה מבט פסימיסטי לאור האכזבה מתוצאות כנסי העבר. מה שהיה הוא שיהיה ולכן לא צפוי הרבה.. מריבות על מיטות וכספים שכן/לא הועברו עבורם, אכזבה, תסכול וחוסר סבלנות מהתנהלות הממשלה. היה מי שניסה להגיד שלפחות משהו נעשה "וגם זה משהו"…

מאת: ענת רסקין

רוני מרום ראש המועצה המקומית מצפה רמון שמארחת בדרך קבע את כנסי הבריאות למען שוויון לא רצה השנה לארח את הכנס. למה? "כי לא יוצא כלום.." אמר. לא למצפה רמון ולא לנגב. בסוף שכנעו אותו שחשוב שהנושא יישאר על סדר היום הציבורי והכנס נערך בכל זאת במצפה רמון.

אז חזרו לדון מה זה 'שוויון בבריאות' ומרום הבהיר: "לדבר על שוויון בבריאות זו טעות. ברור שישובים רחוקים גיאוגרפית לא יכולים לצפות לשוויון." אבל כן אפשר לדעתו לצפות לטיוב שירותי הבריאות לישובים קטנים ורחוקים, לאיגום משאבים ולשוויון בבת חולים ובמרכזי בריאות. עו"ד נעמה דהן מנכ"לית קרן מיראז' טענה לעומתו ש "שוויון בבריאות זו הזכות לבריאות לכל ישוב שהממשלה מקימה ואנחנו דורשים את מה שמגיע לנו". חזי משיטה, סגן בכיר לראש מנהל המעבר דרומה, משרד הביטחון: " השוויון צריך לקרות לפני וללא קשר למעבר צה"ל דרומה. הדברים נגררים."

כולם מסכימים כי להקים בי"ח בנגב ייקח  7-10 שנים וכבר היום יש מצוקה בנגב של מיטות, רופאים, אחיות, תקנים וכו'. כולם מסכימים שצפוי גידול משמעותי באוכלוסייה הן בגלל גידול טבעי (16,000 לידות בשנה בנגב) והן עקב העברת צה"ל לדרום ( 30,000 חיילים שיעברו לעיר הבה"דים וקריית התקשוב). גם כספים יש, לפחות כספי תרומות- הפדרציה היהודית של צפ' אמריקה גייסה 55 מיליון $ תרומות עבור יוזמת NEGEV NOW וגם היו 2 מיליון $ תרומות עבור מרכזי בריאות לילה בישובים (פי שבנו בדימונה לפני כ-5 שנים). בהחלטת הממשלה 2025 "תכנית רב שנתית לפתוח הדרום", הוחלט בין השאר גם על תוספת של 118 מיטות לבי"ח 'סורוקה'.

משהו יצא מכל זה? לא. או כנראה שלא. כי הוויכוח הוא גדול. בתאריך 31/10/12 נשלח מכתב, בעקבות כנס הבריאות מס'2 במצפה, בנוגע למחסור במיטות שיקום בדרום. במכתב פרופ' גמזו דורש ממשרד הבריאות פתרון בנושא. פרופ' נדב דוידוביץ', ראש המחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון אומר: "היה ביצוע חלקי, מכרזים לא יצאו, כספים לא הועברו.. אלו תהליכים מדיניים ולכן  תהליכים ארוכי טווח.. זה מתסכל, מאכזב.. בתאריך 5/5/16 יצא מכתב לממשלה על אי יישום החלטת הממשלה".

עו" דהן: "איך עוזרים למשרד הבריאות לבצע את תפקידו?" דר' אהוד דוידסון מנהל מרחב דרום שירותי בריאות כללית ומנכ"ל המרכז הרפואי האוניברסיטאי 'סורוקה': ""לא תפקיד בי"ח סורוקה' לתת פתרון למשימות לאומיות. סורוקה התנדב למצוא פתרון למחסור במיטות!".. "הכסף לא הגיע לקופ"ח כללית מהממשלה עבור 118 המיטות!" פרופ' ארנון אפק, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות דווקא טוען: "הממשלה מעבירה כספים לקופ"ח והיא קובעת סדרי עדיפויות לאיזה בי"ח לתת. בי"ח סורוקה קבל השנה הכי הרבה מיטות מכל בי"ח בארץ! "

ומה עם 2 מיליון $ תרומות עבור מרכזי בריאות לילה בישובים שהזכירה עו"ד דהן מקרן מיראז'?  "הכסף הולאם ע"י המדינה לפרויקטים אחרים". עו"ד דהן: "בפגישה מאכזבת עם משרד הבריאות הבנו שלממשלה אין תכניות אסטרטגיות ואין הבנה לצורך בשטח. החלטות ממשלה שהתקבלו לא בוצעו, לא הועבר כסף או שהועבר בקצב הנכון.. אנחנו נדרוש תשובות מהממשלה!"

המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' ארנון אפק מנסה לפייס את הדעת: "אין אנשים רעים או אנשים שלא רוצים לעזור.. אין לכם סבלנות ואני מבין זאת אבל לוקח זמן.. דברים צריכים להשתנות ויש עבודה גם למי שיבואו אחרינו לתפקיד אבל יש גם דברים שנעשו.. צריך עוד ובמיוחד עוד בי"ח בנגב כדי לתת מענה לנגב לכן התחלנו התוכניות ב-2014 מתוך ידיעה שייקח 10 שנים עד שיפתח בי"ח חדש".

אח"כ פונה המשנה לנציגי האוניברסיטאות שיושבים בקהל ואומר להם במידה רבה של צדק: "גם האוניברסיטאות צריכות לעזור! לא צריך 750 נק' בפסיכומטרי כדי להיות רופא. צריך קודם כל לבדוק את האנושיות שלהם לפני האינטלקט.."

"אתם לומדים ועובדים כמו בימי הביניים- לפי פרופסיות וחלוקת מחלקות לפי נושאי מחלות. אבל אדם לא בא לכירורגית הוא בא קודם כול כאדם! צריך טיפול הוליסטי לחולה.." וגם: "תעודדו התמחות ברפואת משפחה בפריפריה"..

אז לסיכום מה היה לנו?

הבנה שיש חוסר בתוכניות ממשלה אסטרטגיות מצד אחד ומצד שני שממשיכים לדבר גבוהה-גבוהה על חזון, ערכים, יעדים. שלקרן מיראז' נמאס והם ינקטו גישה יותר לוחמנית מול הממשלה. עו"ד נעמה דהן מנכ"לית קרן מיראז': "נכון יש דיבור על המשך פעילות קדימה אבל לא הרגשתי שיש תחושת דחיפות הנחוצה לפעילות בנגב". ושמצפה רמון עברה תהליך מיתוג לאחרונה ועכשיו היא מוצגת כ- "מרחב השראה". מי ייתן!

כנס דיכי. החלטתי לקצר ולחזור הביתה. המסקנה מהכנס הייתה שמה שהיה הוא שיהיה.. ומכיוון שלא היה הרבה אין גם למה לצפות בעתיד. לכן גם לא מהרתי הביתה. בשביל מה? בכדי לכתוב כתבה שלא מבשרת לכם בשורות טובות?

מצפה קדמה אותי בבקר עם טפטופים קלים. מזג האוויר המשיך להיות מעונן וכמו סתווי ולא הוסיף למצב הרוח. וכך אני נוסעת ובין שדה בוקר למרחב-עם אני מבחינה בהצללה על גבעה בשום מקום. אין שביל. אבל מצאתי קרחת מדבר להחנות את המכונית, לא התעצלתי ועליתי במעלה הגבעה.

למעלה גיליתי מתקן הצללה ושני ספסלים מאבן מקומית. כבר ראיתי נופי מדבר יפים יותר. אבל פתאום שמעתי שקט שכבר הרבה זמן לא שמעתי, אפילו לא בעירי ערד. מן שקט שכזה שצולל למעמקי הנפש כמו בבאר עמוקה וריקה וכשהוא נוחת בקרקעית הוא מהדהד ומתרומם עד שהעננים שוב טפטפו.

בצד הבחנתי בסלע ניצב וחשבתי אולי שם יש הסברים על המקום. הסלע גילה לי מילים משיר של גורי על המדבר שנחקקו לזכרו של יוני שקד מכפר מנחם, שתואר כמי שמצא במדבר "אי של יופי, של שקט, תקווה ואהבה".

איך, איך קרה שנפגשתי דווקא עם יוני הזה באמצע המדבר, והוא בכלל ז"ל, כדי שיאמר לי מילים מעודדות של גורי?

אולי אין ממשלה בנגב, אבל יש אלוהים במדבר

כתבה נוספת בנושא-
כנס מצפה רמון ה-3 לשוויון בבריאות בנגב – יש לעצור ירידת צה"ל לדרום אם לא יפתרו בעיות הכנת התשתיות