מה החובה של מערכת החינוך כלפי דור העתיד של המנהלים והעובדים? איך אפשר ללמוד על חינוך לכבוד ולקיחת אחריות בעזרת דוגמאות וסיפורים מההיסטוריה? המאמר שכל ההורים, המורים והמנהלים חייבים לקרוא!

מאת: עו"ד שרון הר זהב, מפתחת מיזם פלטפורמת לימוד דיגיטלית ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות בעולם העבודה, שמועבר על ידי מנהלים בכירים במשק הישראלי מקבוצת אל הנכס.

בגיל בר המצווה, נושא האחריות עולה למודעות גדולה יותר במסגרת תכניות הלימוד ולבנים לעיתים אף במפגשים עם הרב כהכנה לעליה לתורה. בכיתות הגבוהות ורגע לפני הגיוס לצה"ל מושג האחריות מקבל פרספקטיבה חדשה.

אלו אתגרים עומדים בפני המורים והמנהלים הממונים על הכנת דור העתיד לעולם העבודה העתידי?

משרד החינוך מכיר בחשיבות לחינוך דור העתיד לאחריות אישית, אחריות משותפת, ערבות הדדית ואחריות גלובלית לצד שמירת תחושת השייכות, שמירה על מעורבות ושותפות בחברה ולימוד ערך האחריות מהכיתות הנמוכות ועד לכיתות הגבוהות. ומדוע?

כי לכל מעשה יש תוצאה ולתוצאות יש השלכות
בגין הרבה מההשלכות, שמובילות למצבים מסוימים, צריך לשאת באחריות. כבר בשכבות הנמוכות תלמידים לא תמיד מבינים ברגע האמת את האחריות על מעשיהם. לדוגמא: קבוצת ילדים משחקת בהפסקה ולא מזמינה חבר שיושב בצד, יתכן מחוסר תשומת לב, למעשה כזה גם אם לא במודע, יש השלכות ואחריות חברתית, אישית וקבוצתית שנגזרת מכך. אחריות של התלמידים ללמידה אישית ולהצלחה בלימודים, אחריות של מורה בכתה להוביל את כיתתו להישגים "ולראות כל תלמיד ותלמיד" ועוד.

מצד אחד ישנו "דור המסכים" כשאחוז גבוה של ילדים ונוער מאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז, לעיתים נעדרי כלים מעשיים לחיים ומצד שני, מערכת החינוך הנצמדת לתכניות הלימודים הקונבנציונליות. התייחסות למיומנויות חיים וטיפוח המיומנות- חשובה כהכנה לעולם העבודה.

מה ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו על חינוך לכבוד ולאחריות?
מרצה במיזם הדיגיטלי הייחודי ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות למנהלים בכירים במשק הישראלי מספר שב-5 ביוני 1944 ישב גנרל דווייט דוד אייזנהאואר ליד שולחן העבודה שלו, בבניין במרכז לונדון, וכתב שתי הודעות לעיתונות.

אייזנהאואר היה באותה עת איש הצבא החשוב בעולם. הוא עמד בראש חיל המשלוח של בנות הברית-ארצות הברית, בריטניה, קנדה ומדינות אחרות, שעמדו לשלוח תוך מספר שעות מאות אלפי חיילים לחוף נורמנדי, צרפת. מטרתם הייתה להביס את הצבא הגרמני שכבש בארבע שנים האחרונות את צרפת. כולם ידעו שהקרב יהיה קשה ואלפי חיילים יהרגו תוך 24 שעות. האם יוכלו חיילי בנות הברית להבקיע את "החומה האטלנטית" שבנו הגרמנים? קו ההגנה המורכב ממצדיות, בונקרים, מנהרות תת קרקעיות ושדות מוקשים?

האם יוכלו להתגבר על הצבא הטוב ביותר בעולם? האחריות על כתפיו של המצביא האמריקני הייתה עצומה. הוא כתב שתי הודעות לעיתונות: בכיס ימין של מעילו הצבאי שם הודעה אחת, לפרסום למחרת, ובה הודיע שהפלישה הצליחה וצבאו מתחיל במבצע השחרור ההיסטורי של צרפת ומערב אירופה. בכיס שמאל שם הודעה אחרת שבה הודיעה שהפלישה נכשלה, כוחותיו נסוגו והוא מתפטר מכל תפקידיו. כך קיבל עליו אייזנהאואר מראש את האחריות לגורל המבצע הצבאי החשוב ביותר בהיסטוריה. בפועל, פרסם את ההודעה מכיס ימין.

כמעט שלושים שנה קודם לכן, באפריל 1915 ניהל וינסטון צ'רצ'יל, שר הצי בממשלת בריטניה, התקפה גדולה של הצי וכוחות אחרים במפרץ גליפולי-דרדנלים בטורקיה. ההתקפה נכשלה וחיילים בריטים רבים נהרגו. הבעיה המרכזית הייתה, ששר הצי ניסה לנהל מבצע של הצבא כולו, ללא סמכות מספקת. צ'רצ'יל ניסה להסביר, אך לא הצליח. לאחר זמן קצר, בחודש מאי, הכיר באחריותו לכישלון- והתפטר. לאחר זמן מצאו היסטוריונים כי המפלה בגליפולי לא הייתה באשמת צ'רצ'יל. הוא עצמו נהג באבירות והצטרף לקרב היבשתי מול גרמניה, סתם כך כמפקד זוטר, כדי לתרום את חלקו הקטן בניצחון.

הגיבורים באירועים שתוארו ידעו מה פירושה של אחריות ברמה גבוהה ומה אחריותם לחייהם של אלפי בני אדם. הם הבינו- לפני מעשה או אחרי מעשה-  שבמקרה של כישלון עליהם להכיר במפורש, ללא כל מיני תירוצים, שהם אחראיים ועליהם להתפטר מיד.

אחריות משמעותה לא רק תהילה וכבוד במקרה של הישג וניצחון, אלא גם הכרה בפה מלא בטעות ובשגיאות במקרה של הפסד. המנהיג חייב לדעת מראש שאם יכשל- יתכן שיהיה עליו לפרוש מכל תפקידיו הציבוריים. כמה קל לכתוב מילים אלו וכמה קשה לאדם להכיר בכישלונו ולשלם את המחיר!

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- קבלת אחריות הולכת עקב בצד אגודל עם השלבים השונים של קבלת ההחלטה שמובילה בסופו של יום לתוצאה ולקבלת האחריות. לרוב מתוך אכפתיות, אך לא תמיד זהו המצב וזאת רק ההיסטוריה יכולה ללמד.

לבד מול המראה- אז, וגם היום

השופט הבכיר (בדימוס) צבי סגל, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ומרצה במיזם הדיגיטלי ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות לבעלי תפקידים בכירים במשק,  ניהל אין-ספור דיונים נפיצים ביד רמה, נחשב על ידי יודעי דבר לקשוח לעיתים עד אימה, ושפט במשך עשרות שנים בתיקים מורכבים ומסובכים בעלי נפח גדול במיוחד שהותירו בהיסטוריה של מדינת ישראל הד ציבורי ניכר, כמו למשל: רצח השופט עדי אזר ז"ל, רצח דניאל מעוז את זוג הוריו תוך שהוא מטיל האשמה על אחיו התאום, כמו גם בעניינו של החייל אלאור אזריה שירה בראשו של מחבל מנוטרל עם 6 כדורים בגופו, בעניינו של הדייל האיראני שחטף מטוס מאיראן לישראל, וכן בעתירות רבות שהגיש מרגל הגרעין מרדכי ואנונו, ועוד מאות רבות של תיקי פשיעה חמורה.

סגל פרסם לאחרונה את ספרו האוטוביוגרפי המרתק, המסעיר והמרגש במידה יוצאת דופן "מעיינות ומדבריות חיי" (בהוצאת "ידיעות אחרונות"- נמכר בימים אלה ברשתות הספרים הגדולות), שבו הוא מזקק, אולי בפעם הראשונה מפי שופט ישראלי בכיר, לא רק את תמציתן של פרשיות מטלטלות שהסעירו את עולם המשפט ואת המדינה כולה, אלא משתף את הקורא גם בחוויות רגשיות יוצאות דופן ומעוררות השראה שהתחוללו מאחורי הקלעים בלשכתו.

כשסגל נשאל בהרצאתו בנושא "דילמות בקבלת החלטות בראי מבטו של שופט בכיר- מכס השיפוט אל כס הניהול" מה עומד מאחורי תהליך קבלת ההחלטות והאחריות הנלווית לכך, הוא סיפר, בין היתר ש: "החלטה של בית המשפט יכולה לגזור דינו של איש להרבה שנות מאסר, לגרום להתמוטטות כספית של צד זה או אחר ולכן האחריות שמוטלת על השופט במדינת ישראל היא עצומה. להבדיל ממדינות אחרות כמו ארצות הברית ואנגליה, שם יש ברוב המקרים חבר מושבעים ותפקיד השופט הוא רק להנחות אותם. שופט במדינת ישראל מקבל קרוב ל-1000 תיקים בשנה, בנוסף למה שיש לו במלאי הקודם, ובכל תיק, מטבע הדברים, מוטלת עליו אחריות כבדה ומשא כבד מנשוא הן בהיבט המקצועי והן בהיבט הרגשי.

על השופט להיות בעל יכולת מיטבית להחליט ולראות לנגד עיניו כל העת את האינטרסים המנוגדים של שני הצדדים, לשקול את הראיות שמובאות על ידי כל צד לדיון, לשקלל אותן ולהחליט למי להאמין ואת מי להעדיף, וכמובן לנמק זאת בהרחבה למען הצדדים ולמען הציבור הרחב".

סגל הוסיף ואמר: "אדם שקשה לו לקבל החלטה ולעמוד באחריות הנלווית לה לא צריך לעסוק בכך".

מנהלים בכירים במשק בסופו של יום נמצאים "לבד מול המראה"-  הכוונה היא שלאחר תהליך מובנה של קבלת החלטות, הם מקבלים את ההחלטה הסופית לבד והם אלו, שלטוב או לרע, צריכים לעמוד מאחוריה. דבר שקשה לאין שעור בעת הזו המורכבת והמסובכת בשל צמצום, התייעלות ופיטורים המוניים.

סגל ממשיך ומספר בהרצאתו  שלעתים קורה, ששופט, כמו כל מנהל בכיר אחר, עשוי לקבל החלטה בלתי פופולרית בהווה, שרק בעתיד תתגלה כמוצדקת לשעתה, ולכן בהקבלה למגזר העסקי על המנהל לעמוד איתן ונחרץ מאחורי החלטתו הסופית, ובלבד שזו תינתן רק לאחר שנשקלה ושוקללה על מלוא היבטיה. בנוסף לכך יש להבין, שלקבלת החלטה נלווים כמעט תמיד גם מרכיבים רגשיים, לחצים מבית ומחוץ, ולעתים קרובות גם הדים תקשורתיים רחבים. לכן, על כל מי שמקבל את ההחלטה לדעת לסנן את רעשי הרקע, לבצע בחינת חלופות וניהול סיכונים, לעמוד באחריות הנלווית לקבלת החלטות קשות, ולדעת להתמודד עם ביקורת. כל אלו נכונים גם בזירה העסקית.

מורים ומורות- מה דעתכם? זו גם דרך ללמוד היסטוריה ולהצמיח את המנהלים המובילים של דור העתיד. אפשר להיעזר גם בפלטפורמת לימוד דיגיטלית ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות בעולם העבודה מקבוצת אל הנכס או להזמין הרצאות פרונטליות מעוררות מחשבה ושיח בנושאים אלו.