האינטראקציה בין מפעלי ים המלח לים המלח – עלות סביבתית לצד יתרונות כלכליים. בואו נעשה סדר בנתונים.
הרבה נתונים מסתובבים באינטרנט בנוגע להתייבשות ים המלח. מתוקף עיסוקיי אני נתקל בלא מעט טענות מטענות שונות בנושא. לא תמיד אלו מתבססות על עובדות. לכן החלטתי לרכז בכתבה זו את העובדות והנתונים- כפי שהם ידועים לי- ולהביאם לידיעת הקוראים ולשיקולם.
דעה אישית מאת: יעקב כץ, מורה דרך מוסמך (ולשעבר גם מדריך במפעלי ים המלח)
"מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר" (תהילים ק"יד ה')
כשיד האדם התערבה בטבע החלה ההידרדרות הסביבתית בבקע ים המלח. זה החל עם הקמתו של המוביל הארצי באמצע שנות ה-60, כשהוא שואב מאות מיליוני קוב מים בשנה מהכנרת ובכך הוא גורע מים מהירדן (סכר דגניה) שהיה הספק העיקרי של מים לים המלח. במקביל אליו הוקמה תעלת הע'ור הירדנית (תעלת המלך) ובכך נגרעו עוד מים מהירדן. הסורים סכרו את היובלים של הרוקאד שנשפך לירמוך הנשפך לירדן, והירדנים סכרו את נחלי האיתן (ארנון, יבוק, נחליאל , זרד ועוד), וכן עוד מפעלים קטנים לאורך הירדן אצלנו.
התוצאה היא המאזן הבא:
אם לקראת שנות השבעים נכנסו לים המלח כ- 1.7 מיליארד מ"ק/שנה הרי שכיום נכנסים לים רק בסביבות 0.2 מיליארד מ"ק/ שנה. אך קצב האידוי בים ובברכות האידוי של מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים הוא כ- 1 מיליארד מ"ק/שנה. הפער בין כמות המים הנכנסים לאלה היוצאים מן הים יוצר גרעון של 0.8 מיליארד מ"ק/שנה.
ואיך זה בא לידי ביטוי? מפלס המים יורד כל שנה ב- 1.2 מ' בממוצע. וכשלמדתי בבית הספר, האטלס הצביע על גובה פני ים המלח כ 392- מ' מתחת לפני הים התיכון, ואילו גובהו כיום כ 425- מ'.
כל ירידה במפלס מתבטאת בנסיגה אופקית של הים בשל שיפועו של המצוק, ושטחו קטן משנה לשנה והצטמצם מ-900 קמ"ר ל- 600 קמ"ר, ומאמצע שנות השבעים ממצדה דרומה לא קיים יותר ים, אלא חורבה שמגיעה עד בריכות האידוי של המפעלים באזור המלונות.
לכך נוספה תופעת הבולענים, כ- 6,000 כיום ועוד היד נטויה (אגב, בצד הירדני המצוק אנכי יותר, הנסיגה קטנה יותר וכמות הבולענים קטנה, אך בבתי המלון שלהם שנמצאים על שפת האגן הצפוני שנותר, מוסיפים כל שנה כחמש מדרגות כדי לרדת למים).
לדעתי, אנו עדים כיום לאסון סביבתי מתמשך או פורענות סביבתית בלתי הפיכה, הגדולה שהמדינה ידעה. אולי ניתן יהיה בעתיד, לשמור על הקיים, אך לא להחזיר עטרה ליושנה.
והים זועק S.O.S.!
היתכנו פתרונות אפשריים לתוספת מים לים המלח:
כמה חלופות לפתרון:
א. החלופה הצפונית בה ייפתח סכר דגניה ותיפסק השאיבה מן הכינרת, ובכך להחיות את הירדן. חלופה זולה, טבעית, אך הפתרון חלקי מאוד וכרוך בוויתור על מים שפירים.
ב. החלופה המערבית בה יוזרמו מים מהים התיכון, תוך כדי יצירת אנרגיה הידרואלקטרית והתפלת מים. היתרון הוא טווח הזרימה הקצר בהרבה מזה של ים סוף ומפל גובה הרבה יותר גבוה. כבר ב- 1896 כתב הרצל על תעלת הימים לייצור חשמל הידרואלקטרי בלבד שינצל את הפרש הגבהים בין הים התיכון לים המלח. אליו נוספו בלאומילך האמריקאי וגדולי "מקורות" בשנות החמישים. כשזיהו את נסיגת הים הכירו בכך שהזרמת המים תפתור אותה חלקית.
ג. החלופה הדרומית, זו שנבחרה והיא הגרועה בשלושתן.
זו יוזמה ירדנית לה שותפים ישראל והפלשתינים, שאושרה ע"י הבנק העולמי. מטרתה אינה למלא את הים. בירדן קיימת מצוקת מים גדולה והמים זמינים רק כמה ימים בשבוע. אין להם גם כוח חשמלי להעלות מים מהבקע אל הרמה כדי 1,000 מ' גובה.
הפתרון: המים ישאבו ממפרץ עקבה, יועלו לשלוחת נוצה כ- 200 מ' גובה, ומשם בגרביטציה אל ים המלח. תוך כדי ייצרו אנרגיה הידרואלקטרית שבאמצעותה יתפילו מים (חלקם יגיעו לישראל ולפלשתינאים), ובאמצעותה ירימו את המים לרמה הירדנית. כתוצר לוואי התמיסה שתישאר אחרי ההתפלה תזרום לאגן הצפוני.
החשש הגדול מהזרמת מים, בין אם זה מים סוף או הים התיכון, הוא בנוגע לשינוי ההרכב הכימי של ים המלח כמו: השתכבות של גבס בגובה לא ידוע, או "פריחה ביולוגית" של אצות למשל, העלולה גם לצבוע את המים. היות שאי הוודאות גדולה, בשלב ראשון יוזרמו כ- 100 מיליון קוב/שנה כפיילוט. ללא נזק נראה – יגבירו את הזרימה. תיאורטיקנים טוענים שהזרמה עד 400 מיליון קוב/ שנה לא תשנה מהותית את ההרכב הכימי.
ניתן לתגבר את כל החלופות בהזרמה הפוכה של מים מותפלים בתוואי המוביל הארצי לכיוון הכינרת. לישראל כושר ייצור רב בהתפלה ומחיר המים המותפלים הפך לזול.
צריך לזכור שים המלח מהווה אוצר שבו ריכוז המינרלים הוא פי 10 מאשר באוקיינוסים. בכל ליטר יש 350 גר' מינרלים. גם ההרכב המינרלי בתמלחת שונה. למשל, ריכוז הברום בים המלח גבוה בעשרות מונים מזה שבאוקיינוס, ולא סתם קיים כאן המפעל הגדול בעולם לייצור הברום המספק כ- 40% מהתצרוכת העולמית!
זכורני, את הזרימה הגדולה של הליטני של 800 מיליון קוב/שנה לים. זה שווה ערך לגרעון השנתי בים המלח. כיום, הלבנונים מנצלים כ- 40% מהספיקה. אך במצב הכלכלי הקשה בו הם נתונים, אולי ניתן לקנות מהם מים ולהזרימם לירדן (אנחנו וירדן)? עוד חזון למועד.
ומה קורה בחוף עין בוקק ובחמי זוהר?
בעוד שבאגן הצפוני, שאריתו של הים, גובה המים יורד מידי שנה בכ- 1.2 מ' בממוצע, הרי שבבריכת האידוי מס' 5 של מפעלי ים המלח, שלחופה נמצאים בתי המלון (רבים לא מודעים לכך שהם לא מתרחצים בים המלח), גובה המים עולה מידי שנה ב- 20 ס"מ ובתי המלון בסכנת הצפה.
ע"מ להבין מדוע מפלס המים בבריכה עולה, ניכנס לתהליך שמתבצע במפעל:
המוצר העיקרי במפעלים הוא האשלג המשמש כדשן כימי בחקלאות (קיימים גם מפעל לייצור ברום, הגדול בעולם המספק 40% מהתצרוכת העולמית, מפעל להפקת מגנזיום מתכתי וייצור מלח תעשייתי ומלח בישול). את האשלג מפיקים מחומר הגלם קרנליט. אך כדי להגיע לקרנליט, צריך להיפטר ממלח הבישול שאין לו תועלת כלכלית ומפריע לתהליך. לזכותו ייאמר שהוא שוקע ראשון מבין המינרלים כשהוא מגיע לריכוז הרוויה.
מפעלי ים המלח שואבים קרוב ל-400 מיליון קוב/שנה מהאגן הצפוני ומזרימים באמצעות תעלה אל בריכות המפעלים (חצי מהכמות חוזרת אל האגן הצפוני לאחר מיצוי המינרלים).
מתוך 150 קמ"ר של הבריכות רק בצד הישראלי (סדר גודל של הכינרת!), חצי מהן היא אותה בריכה מס' 5 בה שוקע מלח הבישול (בתהליך רציף), ואז התמיסה ממשיכה לזרום לבריכות אידוי נוספות בהן שוקע הקרנליט ממנו מייצרים את
האשלג . שקיעתו של המלח מצטברת ל-20 מיליון טון בשנה וגורמת להגבהתו ב- 20 ס"מ/שנה, ואתו מפלס המים עולה.
חל"י (החברה לפתוח ים המלח) מתמודדת בכך ע"י הגבהת הסוללות המפרידות בין הים לבתי המלון וגם הגביהה את כביש 90 באזור בכ- 2 מ' לפני שנים אחדות. כמו"כ קיימת מערכת שאיבה תת קרקעית ע"מ שיסודות בתי המלון לא ייפגעו. אך ברבות השנים גובה המים עלה בכ- 10 מ' ושתי הקומות הראשונות של בתי המלון הנושקים למים נמצאים מתחת לגובה מפלס המים! ויתכן שאנו המקום היחידי בעולם שאנו עולים לים ולא יורדים אליו.
תמיד ניקרה המחשבה איך מקימים מלון לחוף בריכה של מפעל כימי (בצד הירדני בתי המלון נמצאים בחוף האגן הצפוני וכבר ציינתי ששם התופעות מזעריות). אך בחכמה שבדיעבד, מאושרים ממיקום בתי המלון והאתר בתנופת פיתוח מרשימה.
לתופעה של עליית מפלס המים בחופי המלונות יש פתרון שהחל להתבצע חלקית בשנת 2021, וזהו פרוייקט "קציר המלח":
זוהי חלופה שנבחרה מתוך שלוש, שתעלה כמה מיליארדים טובים, ובזכות לא מעט לחץ ציבורי מפעלי ים המלח יישאו ב- 80% מהם. המלח ייקצר או יגולח מתחתית הבריכה ע"י 3 מחפרים ענקיים, אחד מהם כבר בפעולה. אורכו של מחפר כזה כ- 140 מ' (כמעט כפול ממגרש כדורגל). המלח יועבר ליבשה לשם ייבוש, ומשם באמצעות אסדות, מספנות ומסוע לליבו של האגן הצפוני ויישפך שם (לא צריך לדאוג, הרי משם הוא הגיע), ובכך קצב הוצאת המלח ישווה לקצב שקיעתו ונקבל סוף סוף מפלס יציב.
הפרויקט הועבר לחברה הולנדית בשיטת T.O.B (build.operate.transfer) ל- 20 שנה. להרגשתי, הפרויקט ימוזמז, כי איזה יזם ישקיע מיליארדים מבלי שידע אם יזכה בזיכיון שמסתיים עוד 8 שנים (בצדק). נראה שוועדת ששינסקי ב' לא נתנה את דעתה לכך.
מה "תרומתם" של מפעלי ים המלח לאיבוד הים (או מימיו)?
שטחי הבריכות הישראליות והירדניות, הן למעשה הרחבת שטחי האידוי של הים, ומהווים קרוב ל- 30% משטחי הים שנותר והבריכות.
כלומר, מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים תורמים, במצב הנוכחי, לאיבוד המים קרוב ל- 30%. אך זאת בהסתייגות גדולה: מפעלי ים המלח הוקמו בשנת 1930 , ומפעלי המים הגדולים שהזכרתי בפתיחה החלו באמצע שנות ה- 60, ועד אז היה ים והיה אידוי והיה אשלג! אזי, לא הם גרמו לזה.
מפעלי ים המלח טוענים (ומציגים בפרוספקטים) שהם תורמים כ-9% מסך כל מקורות המים שאבדו, אך אותם מקורות שאבדו כבר לא ישובו. ולכן לא נכון להציג זאת כך לאור העובדה שהוסברה לעיל ואשר קיימת כיום.
יש הטוענים שיש לסגור את המפעלים: אם אנחנו והירדנים יחדיו נסגור את המפעלים, אז קצב הירידה ימשיך כמטר בשנה במקום 1.2 מ' בשנה.
למפעלי ים המלח , לצד תרומתם השלילית, תרומה רבה לאזור שכוח האל ולמדינה. אזכיר אחת לדוגמא:
לולא בריכות המפעלים לא הייתה קמה הריוויירה המלונאית. חד וחלק!
למפעלי ים המלח יתרונות תפעוליים ניכרים לעומת אתרי הפקת האשלג בעולם, הנכרה בד"כ מבטן האדמה או ממעבה ההר. זו הפקה יותר יקרה ולא רציפה למרות הזמינות הטובה יותר של החומר. זאת בשל ניצול הפרויקט הסולארי הגדול בעולם (בריכות האידוי) החוסך חשמל בהיקף אדיר. יתרון נוסף הוא האפשרות לערום את האשלג בחוץ ובכך לחסוך במחסני ענק היקרים לתפעול ותחזוקה.
חשוב שבבואנו לטעון בעד או נגד, יש לשים משני צדי המאזניים את הטיעונים, ולהבין שצריך להגיע לשיווי משקל בין יצר הקיום שלנו לבין יצר שימור הסביבה. קטונתי לקבוע מהו.
*הנתונים לכתבה זו לקוחים: מפרסומים של המכון הגיאולוגי, מספר ים המלח של אלי רז ,ממפעלי ים המלח וידע אישי
