פקיעת הזיכיון של מפעלי ים המלח בשנת 2030 מזרז את המשרד להגנת הסביבה להערך לקביעת מדיניות ארוכת טווח במיוחד לאגן הצפוני. הפרויקט, שיביא להאטה משמעותית בקצב ירידת המפלס, מיועד
להפעלה רק בשנת 2045 עקב מורכבותו.
מאת: ענת רסקין
אתמול ( 28/5/24) נערך כנס במכון מחקר מדבר וים המלח למרגלות גן לאומי מצדה, על עתידו של ים המלח, גיבוש מדיניות ארוכת טווח והיערכות לקראת סיום הזיכיון בים המלח .
הכנס התקיים במעמד השרה להגנת הסביבה עידית סילמן; מנכ"ל המשרד גיא סמט; ראש מועצה אזורית תמר ניר ונגר; ראש מועצה אזורית מגילות אריה כהן; בכירים מהשירות הציבורי ונציגי ארגונים סביבתיים. נציגי המשרד להגנת הסביבה, אורי שאשא סגן בכיר במשרד האוצר וחוקרי המכון הגיאולוגי הציגו את עבודת המטה שנערכה עד כה להיערכות לתום הזיכיון, לשיקום ולהנגשה של מרחב ים המלח.
פקיעת הזיכיון של מפעלי ים המלח בשנת 2030 מזרז את המשרד להגנת הסביבה להערך לתום זיכיון ולקביעת מדיניות ארוכת טווח במיוחד לאגן הצפוני. המשרד מוביל יחד עם החשב הכללי במשרד האוצר וצוותי עבודה מקצועיים היערכות לתום הזיכיון במסגרתה נבחנת הסדרת התשתיות התעשייתיות בשטח הזיכיון והטיפול במפגעים שנוצרו בו, וזאת בטרם פקיעת הזיכיון. בנוסף הציג המשרד, יחד עם רשות המים, בחינת חלופות עדכנית להקמת מובל ימים להאטת קצב ירידת המפלס.
אין ספק שכל הגורמים היו מאוחדים בראיית חשיבות הטיפול בים המלח והצורך הדחוף לעשות שינוי במצבו בכדי לשמר נכס לאומי, משאב חשוב, להטיב עם חיי התושבים מבחינה כלכלית, תוך שימור החשיבות הכלכלית-תעסוקתית של המפעלים. לפיכך חברו כל הגורמים יחדיו מתוך ניסיון לקבוע מדיניות ארוכת טווח לים המלח וניסיון לרתום לפתרון גם מדינות באזור במסגרת שת"פ אזורי שיביא רווח ותועלת לכולם.
דר' יעקב ליבשיץ מנהל אגף להידרולוגיה מרשות המים, צילום-ענת רסקין
עיקרי הדברים:
1) כבר בשנת 2025 יפתחו את המכרז לזיכיון על ים המלח
2) שטח הזיכיון העתידי יצומצם רק לליבת הפעילות של המפעלים.
3) כל הפתרונות למפלס ים המלח היורד- יביאו להאטת ירידת המפלס ולא להפסקתו!
4) גם אם תואט ירידת המפלס עדיין יהיה צורך לטפל כל הזמן בתופעת הבולענים, התחפרות הנחלים, קווי חוף לא יציבים ומציאת פתרונות הנדסיים לכביש 90!
5) לצד עבודה על פתרונות בטווח הרחוק יש צורך בפעולות לשמירת נוף ים המלח ופיתוח תיירות, בעיקר באזור הים הצפוני [אזור מוא"ז מגילות].
6) קציר המלח בים המלח (עליו יש החלטת ממשלה משנת 2012) מיושם כעת חלקית. בשנת 2026 יש כוונה לבנות מסוע שיאפשר להסיע את המלח ולהטביע אותו בים העמוק של האגן הצפוני. (מדובר על 15 מיליון מ"ק מלח לשנה). אנשי המכון הגיאולוגי מציעים לזנוח את הפתרון הדורש בניית נמל ונוכחות אניות להסעת המלח ובמקום זה לאמץ פתרון של דחיקת המלח במפרץ שקיים כבר בדרום האגן הצפוני ונוצר ממניפת נחל ערבה. דחיקת המלח תמשיך באופן מלאכותי את חצי האי שיצרה המניפה, לא יצריך את ההובלה הימית (נמל, אניות, צינורות) והתוצר הנלווה יהיה שימור מפרץ מים יפיפה לטובת הנגשת החוף לתיירות המקומית (אזור מפרץ צאלים תחנת השאיבה P88 הקיימת היום).
7) דרישה מהמכון הגיאולוגי לעדכן את מפת הסיכונים לאורך חוף ים המלח כך שאפשר יהיה לראות אילו מקומות הם בסיכון גבוה ואילו בסיכון נמוך או ללא סיכון. מפה כזו תאפשר לקבל ליווי של חברות הביטוח לפרויקטים התיירותיים והנגשת החופים עם הבולענים למטיילים, דבר שאינו אפשרי כיום ולכן באגן הצפוני אין חופים ציבוריים, יש הרס וחורבן אבל כן יש תיירות פיראטית מסוכנת לתופעות טבע מיוחדות בים המלח.
8) הוצג ניתוח חלופות עדכני להקמת מובל ימים. ניתוח החלופות נערך במשותף על ידי המשרד להגנת הסביבה, השירות ההידרולוגי ברשות המים, על בסיס מחקרי המכון הגיאולוגי, וכלל בחינה הנדסית, כלכלית (ע"י ענת משה מנהלת תחום כלכלה ומדיניות בחברת DHV MED) וסביבתית של 13 חלופות שונות לתוואי הולכה של מובל ימים.
במסגרת זו, נבחנה הובלה של מי ים או מי רכז ממתקן התפלה ונבדקו תועלות אפשריות נוספות מהקמת המובל. מניתוח החלופות עולה, כי קיימת עדיפות לשילוב המובל עם מתקן התפלה גדול לטובת השגת יתרון לגודל ותועלות למשק המים האזורי בשיתוף פעולה אפשרי עם ממלכת ירדן.
אך הפרויקט, שיביא להאטה משמעותית בקצב ירידת המפלס, מיועד להפעלה רק בשנת 2045 עקב מורכבותו. עובדה שגרמה בקהל לחוסר שביעות רצון!
פרויקט מובל הימים
זהו פרויקט להסעת מי ים או מי רכז לאגן הצפוני של ים המלח לשם האטת קצב ירידת מפלס ים המלח. חלופות ההובלה נבחנו בטכניקות סניקה ומנהור (Cover & Cut- C&C) בשילוב הקמת מתקן התפלה באגן ים המלח סמוך לגבול ישראל-ירדן ושימוש בתמלחת לצורך המסת המלח הקצור. זוהי הרחבה על עבודות קודמות שנעשו בנושא. והיישום יהיה בתקופת הזיכיון העתידי.
תחילת ההזרמה מתוכננת לשנת 2045 . מגבלת הקיבולת של ים המלח 400 מיליון מ"ק. מתקן התפלה יכול לייצר 270 מיליון מ"ק מים.
כרגע על הפרק עומדות 4 חלופות עיקריות בנוסף לחלופת האפס- ז"א אי נקיטת פעולה ואי התערבות.
חלופת עמקים צפוניים: דרך מפרץ חיפה – פרוזדור עמקים יזרעאל- חרוד-בית שאן -בקעת הירדן והאגן הצפוני
חלופה דרומית א': אשקלון – יתיר- האגן הדרומי, תוך חציית אקוויפר ירת"ן בחלקו הפעיל
חלופה דרומית ב': אשקלון- רמת חובב- האגן הדרומי תוך חציית אקוויפר ירת"ן בחלקו המליח שבבסיס האקוויפר.
חלופת הים האדום: אשר נבחנה במסגרת פרויקטDead-Red שלא בא לכדי מימוש ונבחנה מחדש בעבודה זו בצידה הישראלי של הערבה.
ככלל עלויות הקמת המובל בחלופות של הזרמת 400 מיליון קוב נעות בין 9-6 מיליארד שקל. בחלופת של הקמת מובל להזרמת 670 מיליון קוב בתוספת מתקן התפלה העלויות נעות בין 17-11 מיליארד שקל אולם מאפשרות יצירת הכנסות ממכירת המים המותפלים.
נסיגת מפלס ים המלח
במהלך העשורים האחרונים השתנה אגן ים המלח לבלי הכר בשל התערבות מסיבית של מדינות האזור: ניצול מקורות המים שזרמו אל הים, סכירת נחלי הירדן, הירמוך (1970) , היבוק והארנון וכן תנופה ניכרת בשאיבה למפעלי האשלג, בירדן ובישראל. פעולות אלה גרמו לירידה חסרת תקדים של מפלס הים שירד בכ-40 מטר משנות ה-80 של המאה ה-20 . אם בשנת 1900 עמד המפלס על מינוס 392- מ', עומד המפלס כיום על מינוס 438.64- מ'.
הנסיגה המהירה של מפלס ים המלח, בקצב של כ-1.15מטר לשנה, מיוחסת לגירעון הידרולוגי שנתי של כ- 700 מיליון קוב. לירידת המפלס המהירה השפעות סביבתיות רבות כגון התחתרות נחלים ופגיעה בתשתיות לאורך חוף האגן הצפוני, יצירת מרחבי בולענים המהווים סכנה בטיחותית, חשיפה של מישורים בוציים על קרקעית האגם שנחשפת ועוד. המצב הנוכחי והתחזיות לעתיד מקנים לים המלח דימוי של אזור מוכה אסון ומקשים על ההתנהלות היום־יומית באזור.
חלק מהגירעון ההידרולוגי מיוחס לשאיבת מים מהאגן הצפוני לטובת מפעלי האשלג הישראליים והירדניים. חלקם של המפעלים בגירעון המים העכשווי נאמד בכ-300 מיליון קוב בשנה, התורמים לירידת המפלס כחצי מטר בשנה. חלקם של המפעלים הישראלים בירידת המפלס הוא כ- 27-25 ס"מ לשנה.
צילום- יחצ מ.א. תמר
ראש מועצה אזורית תמר ניר ונגר: "זה ידוע שאני והשרה להגנת הסביבה לא מסכימים בדרך כלל על 90% מהדברים. עם זאת, בפעם הראשונה, אני מודה לנציגי האוצר והשרה להגנת הסביבה שקושרים את נושא זיכיון ים המלח לנושא הטיפול במפלס ים המלח ועל עבודת צוותי העבודה. אני מקווה שנצליח בעתיד לעצור את הנסיגה. אחריות מדינת ישראל וממשלת ישראל לעשות הכול בכדי להביא מים לים המלח. זה בראש סדר העדיפויות! בתחום הזה לפחות, יש עם מי לעבוד. זה מסע ארוך. התחלנו לפני שנה ובשנה החולפת נעשו פעולות פרודוקטיביות".
השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: "תום זיכיון ים המלח הוא ב-2030 אבל נדרשת היערכות כבר עכשיו. אנו פועלים במשותף עם החשב הכללי במשרד האוצר להטמיע במכרז העתידי את התנאים הסביבתיים הנדרשים מהזכיין שיבחר. בנוסף, בהתאם להמלצות ועדת נווה, ועל מנת להבטיח טיפול נאות בתשתיות ובמפגעים במרחב שטח הזיכיון, המשרד להגנת הסביבה פועל על מנת להסדיר תשתיות ולטפל במפגעים במרחב זיכיון ים-המלח, על מנת להבטיח צמצום ומניעת סיכונים לסביבה ולציבור בהווה ולקראת חידוש הזיכיון. אני רוצה להודות לגורמי המקצוע במשרד שמובילים את העבודה, ולראשי המועצות תמר ומגילות על העבודה המשותפת".
אריה כהן, ראש המועצה האזורית מגילות: "לאורך השנים אנחנו שומעים הרבה על נסיגת הים, הגורמים לנסיגת הים, האשמה בנסיגת הים. זה נושא חשוב והוא בנפשנו. כתושבי האזור, החווים ביום-יום את תוצאותיה של נסיגת הים, המאבק לשימור הים טבוע בכל צעד והחלטה המתקבלת במרחב שלנו. יחד עם זה, אני מבקש לשים את הדגש על ההשפעות של אותה הנסיגה על חיי התושבים באזור. חשוב לזכור וללמוד כיצד יחד, נוכל לגייס את נושא ההצלה והשמירה על ים המלח, כמשאב לטובת פיתוח כלכלי, תיירותי, חקלאי ודמוגרפי עבור תושבי האזור כולו. הכנס הזה כמו קודמיו, מסייע בידנו בקידום הרעיונות הללו. אני מבקש להודות לשותפים שלנו בקיום הכנס ובמאבק למען ים המלח"
